1. כבר נתבאר כמה פעמים שעצים ואבנים הרי הם בכלל מוקצה מחמת גופו ואסורים בטלטול בשבת. וכמו שאסור לטלטלם בידים, כמו כן אסור לטלטלם אגב דבר אחר, כגון שמטלטל כמה דברים של היתר ועל גבם האבן. אולם לפעמים התירו חכמים משום הצורך לטלטל באופן זה, וכפי שיתבאר בסמוך.

2. תינוק שיש לו געגועין לאביו, כלומר שאם לא יטלו אביו על ידיו יתכן שיחלה התינוק, ומחזיק התינוק אבן בידיו באופן שאם ישליכו את האבן מידו יבכה התינוק, מותר לאדם להגביה את התינוק בידיו אף שעל ידי זה הוא מטלטל גם את האבן שבידו, שלא גזרו חכמים איסור טלטול מן הצד במקום שיש צער לתינוק. ש"ט א ס"ב

3. אמנם ברשות הרבים אסור להגביה את התינוק כשיש בידו דבר מה, כיון שברשות הרבים יש איסור העברת כל דבר מן התורה ואפילו אינו מוקצה, וכיון שהאב מחזיק בידיו את בנו והאבן ביד הבן, הרי זה כאילו נוטל האב את האבן עצמה. ולא התירו חכמים אלא את איסור טלטול המוקצה בחצר שהוא מדרבנן. ש"ט ס"א

4. גם במקום שהתירו הגבהת התינוק על ידיו, אם נפל האבן מידי התינוק אסור לאב להגביה את האבן וליתנה לו, כיון שלא התירו טלטול מוקצה בידים ממש, ובאופן זה שנפל יוריד האב את התינוק מידיו והתינוק בעצמו יוכל להגביה את האבן מן הקרקע, כשלאחר מכן יוכל אביו להגביהו שוב. ש"ט ס"ב

5. במקום שהתינוק מחזיק בידו מטבע, לא התירו חכמים לאב להגביהו כשהמטבע בידו, כיון שיש לחוש שמא יפול המטבע מן התינוק, ולחביבות הממון אצל האב ישכח ויגביהנו בידו. [ויעויין בחיי אדם שהוסיף שכן הוא הדין בשאר דברי ערך שיש לחוש לכך]. ש"ט א

6. יש הסוברים שאסרו חכמים אפילו לאחוז ביד התינוק כשהתינוק הולך ברגליו, כיון שיש לחוש שיאמרו האנשים שכמו שהותר לילך עמו יד ביד כך הותר להגביהו על ידיו. ויש הסוברים שבאופן זה שהאב רק אוחז ביד התינוק והולך עמו לא אסרו, ונחלקו גם האחרונים בהכרעת ההלכה בזה. ש"ט א וביאוה"ל ד"ה וי"א.

7. יש שעוררו שלפעמים תינוק נוטל דבר מוקצה בעל ערך, וחוששים שמא יאבדו, אסור ליטול יד התינוק ולנענעו כדי שיפול ממנו החפץ, כיון שטלטול כזה נחשב טלטול מן הצד, שאסרוהו חכמים במוקצה אפילו במקום הפסד. שבות יצחק יא, ב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.