שאלה מעשית: בבנין שגר בו אליעזר התגורר גם אדם מבוגר שנהנה לספר לאליעזר על הווי החיים שלו כשהוא היה צעיר. פעם אחת סיפר לו שבילדותו כשהיה לכלוך על הקרקע שבבית, היו מכסים אותו בעפר. ובשבת היו משתמשים בעפר שהיו מייחדים אותו לפני שבת ומייחדים לו מקום. רק שבקיץ היה העפר המוכן מתקשה והרבה פעמים היה הופך לגוש. הפסיקו אליעזר בשאלת "מה הבעיה הלא הייתם יכולים לפוררו סמוך לכיסוי", שכנו שהיה תלמיד חכם החל להתווכח אתו אם מותר לפורר עפר באופן זה. אכן, מה הדין ומדוע?
תשובה: אסור. לפי שההיתר של לאלתר נאמר רק באוכל! מקור הדין: כתב הרמ"א (שכא, יב) שאם חותך דק בשביל לאוכלו מיד מותר, כמו שמצינו לענין מלאכת בורר שלאכול מיד מותר. וכתב המשנה ברורה (ס"ק מ"ד) שהטעם דלא שייך שם טחינה כשמחתך בסכין אלא בטוחן להניח אבל כדי לאכול מיד ודאי שמותר, שהרי לא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות, א"כ זהו דרך אכילתו בכך. ועוד כתב המשנ"ב שהמפרר צרור עפר חייב משום טוחן.
