"וקוי ד' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו
ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו[1]".
ויש לברר-
א. אם יחליפו כח, פשיטא שלא יעפו ולא יגעו.
ב. לאידך גיסא, אם לא יעפו ולא
יגעו למה צריך להחליף כוח.
ג.מהו הדמיון להעלאת איבר הנשר,
ומהו ההבדל בין עייף ליגע.
ובכן, תפקידי אתמול היה להשגיח
על מחוג מצב המצברים ולהתריע על ריקונם, כדי שנעבור להנעת המנוע ולטעינת המצברים,
על מנת שמצברים לא "ימותו" ואז נצטרך להניע מטנק לטנק. וזהו עניין
"וקווי ד' יחליפו כוח" – לא לאחר של תשישות כוח ומצברים ריקם, אלא הם
יחליפו כוח כמו מצבר שנטען תוך כדי שהוא מספק כוח. קווי ד' לא יגיעו למצב של
עייפות ויגיעה, של חסרון כוח פיזי ונפשי כתוצאה מטעינה לקויה או עומס יתר – כי הם
בתמידיות יחליפו כוח, כמו נשר המעלה את כנפיו-איבריו ושומר על גובהם ותנועתם
"ואם לא יעלה מעלה מעלה, ודאי שירד מטה מטה"(ביאור הגר"א למשלי[2]).על מנת
להתקדם, להתרומם יותר משאר כל העופות ולטוס ליעודו.
ואם ננסה לקשר רעיון זה לאמור
לעי"ל, נציין ש"לית נהורא כי אם מגו חשוכא", וכך דרך העולם הזה
ברישא חשוכא והדר נהורא (מס' שבת[3]) וצריך לדעת
שתוך כדי הצרות והמחשכים, ירידה בכוח ובמצב המצברים, בתוך כל זה כבר מופיע האור
והכוחות נבנים, המצברים נטענים ור' עקיבא מצחק[4].
ובתוך החורבן מונח גרעין הגאולה, בתוך הריקבון שבאדמה נובט כוח החיים של הצמח
המתחדש. וט' באב יהפך למועד של ששון ושמחה[5]
בב"א.
