פרשת
וירא
הנצי"ב בפירושו (העמק דבר, בראשית
כ"ה, י"ז) לדברי ר"ח בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב" מדגיש
כי ר' חייא בר אבא לא בא רק להסביר קושיא בפער חישוב שנות יעקב (עיין
מגילה יז.) ולתרץ "מה עשה יעקב בכל אותם השנים?
בואו נמקם אותו בבית המדרש". אלא יש כאן לימוד מיוחד, "ליחס בהן את שנותיו
של יעקב" – למדנו שאלו הם השנים המיוחסות ביותר של יעקב בהילו נר התורה עליו.
אותם שנים בהם התגבר על כל האילוצים והחשבונות ומתעכב בבית המדרש בהתמדה עצומה
להכין את בנין תורתו לפני חתונתו. ובזה מתייחסים השנים הטובות.
ובדומה לכך נמצא במשך חכמה על פרשת
וירא. ה"משך חכמה" הביא בשם המדרש:
וישב אברהם אל נעריו,
ויצחק היכן הוא? שלחו אצל שם ללמוד תורה.
משל לאשה שנתעשרה מפלכה,
אמרה: הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי לא יהא זז מתחת ידי לעולם.
כך אמר אברהם: כל שבא
לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם.
ונראה לבאר ע"פ דרכו של המשך חכמה
שיש כאן לימוד גדול בכך שאברהם שולח את יצחק ללמוד תורה דווקא בנקודת הזמן הזאת.
אין כאן רק תירוץ לקושיא "ויצחק היכן הוא", אלא יש כאן מאמר עמוק ולימוד
גדול.
וזה כי לתורה מעלות רבות של "סור
מרע" והן של "עשה טוב".
מעלות ה"סור מרע"
התורה "משלמת
את החיסרון ומונעת הפחיתות אשר בהאדם מצד חומריותו וכוחות טבעו המשוקעים וטמועים בהבלי
הזמן ועוגביו". ומעלה זו של הסרת הרע שייכת לכלל האנושות, "כי להסיר הרע הוא כמעט בדרך ארץ... בזה הוא גדר אחד מי שמצווה
ועושה למי שאינו מצווה". ולכן אומר רבי מאיר (בבא
קמא לח.) "מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן
גדול ת"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים ולוים וישראלים לא נאמר, אלא
אדם. הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול". כלומר, נכרי העוסק
בתורה מסוגל להסיר את הרע כפי שהכהן הגדול נכנס לפני ולפנים להסיר את הרע, לכפר על
העוונות ולשלחם אל ארץ גזירה.
מעלות ה"עשה טוב"
אך לתורה מעלות נוספות. מטרת התורה לא
מצטמצמת רק להסרת הפחיתות להדחת הרע ולהשלמת החיסרון. ולכן גם כשאין צורך בהסרת
הרע, ביום המיתה, המועיל להחליש הרע ולבלע היצר יותר מתורה וק"ש (ע"פ
ברכות ה.), גם אז על האדם לעסוק בתורה. "לעולם אל
ימנע אדם עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה" (שבת
פג:). ובדומה לכך נמצא שהצדיקים במתיבתא דרקיע עוסקים
בהלכה, "כי אף בלא חומר ובלא יצר ובלא רע, ג"כ
התורה היא התכלית האמיתי והוא הדבקות הנשגבה לאלקים". "התורה משלמת את הישראלי ומכשרתו ברמ"ח אבריו ושס"ה
גידיו ומעלתו אל תכלית השלמות האפשרי. ובלעדה לא יוכל אדם לבוא לידי כשרון הגמור
מיום נתן ד' אותה לישראל... היא בעצמותה טוב ויקר אושר האמיתי, ובה יתקרב האדם לאלקינו
ובה יחזה פניו, הוא השגת האלוקות, כי התורה היא מעונו של השי"ת ובה הוא שרוי...".
ומצד זה, של השגת שלמות בלימוד התורה,
אינו דומה המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה. כי "להשיג
זוהר השלמות הרוחני ועוצם התקרבות לאלקים, אין בזה סוג וערך כלל מי שמצווה ועושה למי
שאינו מצווה ועושה, שנועם עליון ודבקות האלקי אינו אלא רק למי שמצווה ועושה".
וזה עומק מאמרם
שאברהם שלח ליצחק ללמוד תורה" - בניסיון העקידה הגיעו
אברהם ויצחק לרום מעלת "הסרת הרע ולכלות החומר
ומאהביו השטן ומדיחיו". הם הגיעו לתכלית
מעלה האנושית אשר ליבם חלל בקרבם לגמרי". ולמרות שלא היו מצווים
ועושים, "ולא הוסיפה להם התורה בעצם שלימות לולא
הסרת ההעדרים והפחיתות", הם לא הזניחו את התורה. "כי הייתה חביבה עליהם". מגודל אהבת התורה שלהם,
"שעל ידה הסירו הרע וסילקו הפחיתות ונעשו אורים
גדולים ומזהירים מפיקים נוגה ככוכבים לעולם ועד".
ובזה מובן המשל לאשה שהתעשרה ואין לה
עוד צורך לעסוק בפלכה, אך היא מוקירה טובה לעסק שהביא לה את גדולתה וממשיכה לעסוק
בזה מרוב אהבתה וחביבותה לעסק זה.
רעיון דומה נמצא בספר "דרך חכמה" לרמח"ל.
שם הרב מסביר לתלמיד את מסלול לימוד התורה: לימוד התנ"ך וביאוריו הראשיים,
לימוד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם וביאוריהם, ידיעת "לימוד הש"ס עד שידע להבין כל הלכה שתהיה על בוריה, וידע
דרכי המשא ומתן בקושיות ובתירוצים...", לימוד הש"ס "מראשו לסופו, בהבנת לכל פשוטי הסוגיות על בוריין",
ידיעת "היד להרמב"ם מראשו לסופו עם מפרשיו,
לדעת מוצא כל דין ודין. אחר כך ילמוד הש"ע ויראה כל דין שיש בו חלוק מדברי הרמב"ם,
או נוסף עליהם יבקש מוצאו בבית יוסף ויבין טעמו ונימוקו. אחר כך ילמוד כל מדרשי
הקדמונים עד תומם. עוד ילמוד מלאכת ההיגיון והמליצה והשיר עד שידע אותם, ויזהר ללמוד
אותם מספרי המחברים שקצרו בהם. עוד ילמוד עיקרי ההנדסה התשבורת והתכונה הראשיים עד
שידעם, ושאר החכמות והמלאכות מה שצריך לו ילמוד עד שידעם. ואז ישים עיקר כל עיונו באלקיות
כל ימי חייו".
וכאן מוסיף הרמח"ל ומבאר את סדר
החזרה על הלימוד ושילוב המשך הלימוד החדש עם חזרה על מה שנלמד: "ואולם אין צריך שילמוד כל הש"ס תחלה ואחר כך יתחיל בהרמב"ם
ואחר כך המדרשים ואחר כך החכמות, אלא יחלק שעותיו ללימודים האלה וירבה תחלה באותם
שכמותם יתר עד שיגמור אותם, ואחר שגמרם אז יוכל למעט בהם מרגילותו הראשון, רק
שיקבע להם שעות לשלא ישכחם. והמלאכות והחכמות החיצוניות כשידעם יניחם, אך למען לא
ישכחם יחזור עליהן בהפנותו אל בית המים".
ואף משהגיע האדם אל המטרה שעיקר
התעסקותו באלקיות, לאחר שלמד את כל התורה הנגלית ודאג לחזור על לימודו עד שלא
ישכחהו – גם במצב כזה אין הוא זונח גם את לימוד הנגלה מתוך אהבת התורה: "ויחלק שעותיו באופן שעיקר עיונו והשתדלותו יהיה באלקיות,
ומכל שאר חלקי התורה לא יניח ידו, אלא ילמוד בהם דבר יום ביומו לחיבובה של תורה,
וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
מי יתן ובעז"ה נעלה לראש מעלות התורה,
נסור מהפחיתות והרוע, נקנה מעלות של שלימות ודבקות בה', ונכיר את חביבות התורה
ונמשיך ונתעסק בכל חלקי התורה המקנים שלימות זו.