תורת הבית

פרק טו. 

בו יבואר שצריך האדם להתחזק בתורה ומצוות בעודו בחייו אפילו בדבר שאין השכל מחייב שעל ידם יהיה ניזון מזיו השכינה לנצח

כתיב בתורה בפרשה ואתחנן ויצוינו ד' אלקינו לטוב לנו כל הימים וגו'. הורה לנו הכתוב שבעשיית חוקי התורה נזכה שייטב לנו כל הימים, והיינו לעולם הבא. והוא משום שבעשיית החוקים, דהיינו דבר שאין השכל מחייבם, ניכר מאוד שמקיים אותם מצד יראת אלוקים לבד. ובאמת הוא הדין בכל המצוות כשאדם מקיימם יהיה הכל מפני ציווי ד', וכמו דכתיב ועשיתם את כל מצותי וגו'. והנה ממה דכתיב לטוב לנו כל הימים מוכח בהדיא מכלל הן לאו שאם נתרחק מלקיים רצון ד' יחסר לנו הטוב המזומן להנפש בעולם הבא. ובאמת זהו עונש היותר גדול להנפש, שכל העונשים הוא תלוי בזמן כמו שאמרו משפט רשים בגיהנם י"ב חודש אבל מה שיחסר להנפש הטוב המזומן לעולם הבא הוא עונש נצחי. וכבר ידוע מה שאמר הרמב"ן שכדאי לאדם שיסבול כל עונשי הגיהנם ולא ישללו ממנו חלקו המזומן לעולם הבא (וראיה לזה ממה דאיתא בגמרא גבי אחר דמתחלה נגמר למעלה שלא יענישוהו משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי יתי משום דחטא הרבה. ועמל תלמידו שיותר טוב שיענישוהו בגיהנם ויירש אחר כך העולם הבא). ובזה ביארתי מה שכתוב בקהלת ושבתי אני ואראה את כל העשוקים הנעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם, עיין פירוש רש"י על זה. והנה תיבת ואין להם מנחם שכתוב בסוף לכאורה הוא יתר, וקצת ביארתיו למעלה בספרי שם עולם. ואמרתי לבארו עודו בדרך פשוט. והוא, גביר אחד גדול העלילו עליו שעשה שטרות מזויפין על כמה עשרות אלפים רו"כ ותפסוהו בבית האסורים וישב שם כמה שנים. ויסרוהו שם ביסורים קשים שיודה על פשעיו. ובתוך המשך הזה נתדלדל מנכסיו גם כן לגמרי.ויצא דינו שייסרוהו עוד ביסורים קשים יותר מבראשונה ואחר זה אם ישאר בחיים ישלחוהו למקום מדבר שממהשאין מצוי שם בני אדם. והודיעו זה בכתבי עתים שביום פלוני ופלוני יקראו את דינו וגם ייסרוהו לעיני הכל. וכך היה שבאותו יום בא המון רב לראות. ובתוכם בא גם גביר אחד מאוהביו של אותו האיש ויכירהו מרחוק. ויהיה כשמוע הדעקרא"ט נבהל מרוב הפחד וישאל לשר השופטים על מה הענישוהו עונש קשה כזה. ויען השר הלא נמצא אצלו שטרות מזויפין על כמה עשרות אלפים רו"כ. ויאמר הגביר האמן לי אדוני כי אני מכירו היטב ששכיני הוא ומימיו לא סחר בשטרות כאלה, ובשגגה בא לידו אלו השטרות, ואני ערב על זה בנפשי אם ימצא עליו שמץ דופי. ושאל נא ליתר הבעלי הבתים אשר בעיר. וכן עשה ודרש וחקר ויענו כולם שמימיו לא סחר בשטרות כאלה. ויען השר הנה לגמרי לא אוכל לפוטרו אחר שנמצא אצלו השטרות המזויפין, ומכל מקום יוקל דינו שאפטרנו מן היסורין וגם אל מדבר שממה לא ישולח כי אם לעיר אחת רחוקה ויהיה שם כל ימי חייו ויותן לו שם רק לחם חוקו. ויהיה כשמוע האסיר את דינו שמח שמחה גדולה עד מאוד על שניצל ממוות לחיים. ותכף נשלח האסיר לאותו העיר ושמה היה בן חורין רק שאסור לו לצאת מקיר העיר וחוצה והפרס ינתן לו מידי יום ביומו. ויהי במשך איזה שנים נזדמן לו להגביר להיות באותו העיר ונכנס שם לבית אהובו האסירהנ"ל לבקרו ומצאהו בעת אכילת הצהרים שאוכל לחם חוקו בעצבון גדול. ויהי כראות אותו האסיר נפל על פניו להשתחוות לו וייבך מרוב שמחה שזכה לראותו. ויאמר לו מה אוכל לשם לך על רוב הטובה שהטיבות עמדי שהצלתני ממוות לחיים וגם מן היסורים הגדולים שהייתי מעותד להם, יגמול ד' לך כפעליך. וישאלהו הגביר אמור לי ידידי על שאלה אחת שאשאלך. הלא אתה ידעת את המשפט הקשה שהיית מעותד לו והיה לך לשמוח תמיד על ההצלה שהציל ד' אותך מזה, ואני מצאתיך יושב על שולחנך בעצבון גדול. ויען ויאמר לו אמת שזו טובה גדולה מאד שניצלתי מיסורים קשים ומרים וממש ממוות לחיים. אבל מכל מקום כשאני מתבונן על מצבי המר לבי נמס בקרבי. הלא כבודו יודע שהייתי עשיר גדול ודירתי היפה בכל העיר ונכסים מרובין ועתה נתדלדלתי מכל וכל שאין לי לא כסף ולא דירה ולא נכסים כי אם מעט הלחם אשר אני אוכל, ואיך לא אבכה שאצטרך לישב במצב רע כזה כל ימי.כן הדבר הזה ממש בעניינינו כשנפש האדם שהתנהג בדרך רע עולה למעלה ליתן דין וחשבון על כל הפעולות הרעות שעשה בימי חייו, בוודאי מסובבים אותו כל המקטרגים שנבראו מעוונותיו וכשיוצא חייב בדינו מוליכין אותו לגיהנם. ושם נענש על כל עבירה ועבירה. ובוודאי כשהוא עשוק בגיהנם דמעותיו הוא לאין חקר. וזהו מה שאמר הכתוב ושבתי אני ואראה וגו' והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, וכפירוש רש"י עיין שם. וכעין זה איתא בגמרא על הפסוק עוברי בעמק הבכה מעין ישיתוהו, שמורידין דמעות כמעין של שיתין. וסיפר לנו שלמה המלך עליו השלום עוד ביותר שאפילו אחר שכבר כלה עונשו בגהינם עבור עוונותיו ועושקיהם, דהיינו המלאכים חבלה המענישים, ניטל מהם הכח, אפילו הכי בכייתם רבה מאוד ואין להם מנחם. ובכייתם הוא מצד שלא הכינו תורה ומעשים טובים בעודם בחייהם בעולם הזה שעל ידם היו ניזונים ונהנים מזיו השכינה לנצח ועתה נפשם יבשה ואין כל כי כל ימי חייהם הטרידום יצרם לצורכי גופם. ולצורכי נפשם הקיימת לא הכינו להם כי אם מעט מן המעט ונשאר בבזיון וכלימה לנצח. היוצא מדברינו שצריך האדם להתחזק בתורה ובמצוות בכל ימי חייו כדי שלא יכלם לנצח. וזהו שאנו אומרים בכל יום בברכת אהבה רבה והאר עינינו בתורתיך ודבר לבנו במצוותיך וגו' ולא נבוש לעולם ועד.

יגדיל תורה ויאדיר