תורת הבית

פרק י.

עוד מעניין זה

ודע דבכתוב היה נכלל עוד כמה עניינים ונפרטם אחד לאחד. כי יש מין אנשים שאינם משתדלים להשיג ידיעת התורה ומטילים האשמה על אבותיהם שלא נתנום לבית הספר ללמוד אי אם עד חומש ולא יותר. ובאמת הוא טעות, דכי אם אביו לא הורישו כסף אין משתדל בעצמו להרוויח כסף. וכן נמי בענייננו, מלבד החיוב שיש על האב ללמד לבנו תורה יש חיוב על הבן בפני עצמו כשיגדל ללמוד תורה. ויש שפוטרים עצמם מן ידיעת התורה בטענה אחרת שאינם יכולים ללמוד לעצמם. ונחזה אנן בענייני הכסף איך הוא הנהגת האדם. ידוע הוא שרוב בני האדם אין להם כסף ואף על פי כן כשמזדמן איזה יריד כל אחד מתאמץ להשיג מעט כסף בהלוואה או בהשתתפות עם אחר ובאין הכל על היריד לסחור. וכל זה מטעם שמתבונן בעצמו שאם לו יראה להרוויח במה יחיה נפשו. וכן נמי בענייננו אף שהוא אינו יכול ללמוד הלא יש אחרים בכל עיר שלומדים משניות או שארי הלכות ואגדות. ובפרט כשיש בעיר חבורות מיוחדות ללימוד התורה ובוודאי החיוב להתדבק עמהם ולשמוע דבריהם ויזכה להחיות את נפשו לנצח באור התורה עמהם. ואפילו אם בפעם ראשון לא יכול להבין היטב מכל מקום אל יפול לבו עליו. ובוודאי בהמשך הזמן יעזרנו השם יתברך שיהיה היכולת בידו ללמוד לעצמו [וכן ראיתי בעיני שאנשים שהיו פשוטים מאוד בתחלתם בהמשך הזמן יכולים ללמוד אף דף גמרא]. ואפילו אם באותו העיר אין שום חברה ואין לו שום עצה בזה גם כן יכול להשיג תורה, וגם כן כמו בכסף מי שיש לו כסף אבל אין לו שום ידיעה בעסק הוא מחפש אחר איזה איש שהוא מבין בעסקים ונותן לו כסף לסחור והריווח שיבוא מזה יהיה לחצאין. כן הוא נמי בענייננו יראה להחזיק תורה בעירו או בעיר אחרת (ומצוי הוא אצל גבירים שקונין חצרות גם בעיירות אחרות) ויהיה לו חלק בתורה, וכידוע מעניין ישככר עם זבולון.

ויש מין אנשים שטועין בפנים אחרות. הן לעניין יראת ד' מתעצלים לפתוח ספרי מוסר וחושבים בנפשם די לי במה שאני יודע מכבר שהקב"ה ברא אותי והוא מחייני ומפרנסני לי ולביתי. והן לעניין לימוד התורה הוא איש מסתפק במועט. אבל באמת לא כן הוא, דכמו בענייני הכסף טבע האדם שאין מסתפק במה שיש לו וטבעו להוסיף תמיד עליהם, כמו שאמר הכתוב אוהב כסף לא ישבע כסף, כן הוא בענייני יראת השם יתברך לא יעמוד האדם במדרגה אחת וצריך להתבונן תמיד ברוממותו ותהילתו יתברך כדי שיתווסף לו יראת השם יתברך וכן כהאי גוונא בידיעת התורה. ולבד זה צריך האדם לידע שאין עומד במדרגה אחת אלא על ידי יצרו שמתגבר עליו בכל יום ומתחדש עליו בכל יום לפתותו בפנים חדשות [כמו שאמרו חז"ל] הוא משתנה תמיד אם הוא מתגבר על יצרו נתווסף עליו קדושה והולך ממטה למעלה, ואם יצרו מתגבר עליו יורד מלמעלה למטה. וכבר ידוע מה דאיתא בספרים הקדושים שהסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שראה יעקב אבינו עליו השלום הוא מרמז על מין האדם. וידוע שסולם יש לו שתי פעולות או שיורדין עליו מלמעלה למטה או שעולין עליו מלמטה למעלה. ועל כן יתחזק האדם כל יום להוסיף אומץ ביראת ד' ותורתו לעלות מעלה כמו שכתוב אורח חיים למעלה למשכיל וגו', ואז אשרי לו וטוב לו בזה ובבא.

עוד נכלל בזה הכתוב שבאיזה אופן שהוא אל יתרשל בזה, דכמו בענייני הכסף אם הוא חנוני [וכהאי גוונא בשארי סוחרים] אפילו אם עמד יום שלם בחנותו ולא פדה עבור סחורתו, מכל מקום אינו סוגר אותו לחלוטין עבור זה וליום מחר חוזר ופותחו ותקוותו שיזמין לו ד' יתברך וכן הוא האמת לבסוף. כן הוא בענייני עבודת ד' יתברך אפילו אם רואה שלמד פעם אחת ושתים בספר שערי תשובה לרבנו יונה או חות הלבבות וכדומה ולא פעלו על נפשו מכל מקום אל יתרשל בזה ביום אחר. דכמו בענייני סמי הרפואות לחולי הגוף מצוי מאוד שהרופא מצויהו ליקח אותו הסם כמה פעמים ואז יהיה נרפא ממחלתו[1] כן הוא בענייני חולי הנפש כשהנפש נשתרש מאוד בענייני הבלי הזמן ועל ידי זה נדמו לה כל המעקשים למישור צריך ליקח הרבה פעמים סמי הרפואה עד שיפעל על נפשו להשיבה לאיתנה. וכעין זה שמעתי בשם גאון אחד שאמר אם האדם ידבר תמיד מענייני התשובה יוכל לקוות שיועיל איזה פעם לנפשו שימצא בה הרגש לתשובה, מה שאין כן אם לא ידבר בזה יוכל להיות שיחיה ימים ושנים ולא יבוא לתשובה:

[1]  - ולא לחנם חזר שלמה המלך עליו השלום בקהלת בכמה עניינים וחתם לבסוף על כל אחד מהם גם זה הבל, ולא הסתפק במה שאמר בראשונה דרך כלל הבל הבלים הכל הבל, מפני שהנפש הבהמות אשר באדם שעל ידה הוא הקנאה והתאווה והכבוד איננה מרגשת בפעם אחת כי אם כשחוזר וכופל כמה פעמים בפרוטרוט:
למפתח הספר              לפרק אחד עשר

יגדיל תורה ויאדיר