תורת הבית

פתיחה 

ברוך ד' אלקי השמים אשר בחר בנו לחלקו ונתן לנו את תורתו הקדושה אשר היא אצולה משמי מרומים. וכאשר נזכה להתדבק בה בימי חיינו ונשמור חוקיה ומצותיה נהיה חיים וקיימים לנצח כמותה וכמו דכתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ותרגם אונקלוס ויחי בהן בחיי עלמא [דא"ל שהכונה בעוה"ז והלא סופו הוא מת כפירש"י שם]. והנה עצם חיוב לימוד התורה נשנה כמה פעמים בתורה בנביאים ובכתובים ובפרט בדברי חז"ל וגם הוא מפורסם לכל ישראל כקטן כגדול והכל מקיימין בד"כ הקביעות עתים לתורה אחר התפילה בביהמ"ד בשחרית או בערבית. אכן מה שציותה התורה בפרשת שמע ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכן בפרשה השניה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שהוא קאי על ד"ת כמו שיבואר לקמן, הנה דבר זה אף שאנו אומרין אותו בכל יום בוקר וערב וגם אנו מקבלין עלינו בברכת אמת ויציב לקיים כל מה שקרינו בפרשת שמע שאנו אומרין ודבריו חיים וקיימים וכו' על אבותינו עלינו וכו' מ"מ הוא רפוי מאוד אצלנו בעו"ה שאפילו מי שמקיים ד"ז ג"כ אינו בתמידות. וכמה אנשים חושבין שכיוון שלמד אחר התפילה פרק משניות וכדומה שוב הוא בן חורין ופטור כל היום מד"ת אף בעת שהוא פנוי מעסקיו ויושב בביתו שקט ושליו. ובאמת לא כן הדבר, דאף שלא עליך המלאכה לגמור מ"מ אי אתה בן חורין להיבטל ממנה, כדאיתא באבות. ויש עוד כמה סיבות המביאות לזה כאשר נבאר הכל לקמן. ע"כ באתי בעזה"י במאמר קצר הזה הנקרא "תורת הבית" לעורר לב אחינו בני ישראל בעניין הזה ולהסיר את הסיבות המביאות לזה. ויבואר בו עוד כמה עניינים נחוצים הנוגע לעניין עבודת הש"י:

ומדי איירינן בכל המאמר הזה דרך הלכה לקיים את הפסוק הזה כפשוטו אמרתי לבארו ג"כ דרך רמז. כי הנה בפסוק הזה כלול ארבע עניינים: בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך. ונקדים בזה ארבע ידיעות מדברי חז"ל. א) שע"י דברי תורה דאדם לומד בעוה"ז נבנה לנפשו היכל בפ"ע בג"ע, כדאיתא במדרש משלי על הפסוק בנתה ביתה זו התורה ללמדך שכל מי שקנה לו ד"ת^[1] קנה לו בית לעוה"ב וכו' (ר"ל אף שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב עבור קיום מצות ד' היינו בג"ע בדרך כלל, אבל שיהיה לו היכל בפני עצמו לנפשו הוא רק ע"י קניית ד"ת, וזה שאמרו קנה לו בית. ב) מה שאחז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שאמר ילכו מחיל אל חיל וראה אל אלקים בציון. ופירש הגר"א דשם מנוחה יורה על השלמת הפעולה כמו שנאמר וינח ביום השביעי והיינו כמו שבעוה"ז הוא הולך מישיבה זו לישיבה אחרת כך בעולם העליון אין סוף לתענוגיהם שכאשר השלים להתענג על אור התורה במתיבתא זו מתעלה אח"כ לעלות למתיבתא אחרת היותר גבוה. וזה שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכו' ר"ל הוא מתעלה ממדרגה למדרגה עד שיראה אל אלקים (כי באמת כל ענייניהם למעלה הוא השגה באור התורה וכמפורסם בכמה מקומות בדחז"ל עיין ב"ק דף צ"ב ונהנים שם מזיו השכינה שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. וע"ז אמרו באבות ואל תתאוה לשולחנם של וכו' ששולחך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם. ג) מה שאחז"ל ת"ח שאומרים דבר הלכה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר שנאמר וכו'. ד) מה שכתוב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, ואיתא באבות בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב, היינו התורה שלמד בעוה"ז היא תהיה סנגוריא עליו להקיץ אותו לתחיה וכדאיתא בזוה"ק פרשת וישלח. ועוד איתא במדרש תנחומא פרשת תבוא שהלימודים שלמד אדם בעוה"ז יזכה לבסוף לשמוע אותם מפי הקב"ה בעצמו, וז"ל שם א"ר לוי משום ר' אבא לא הייתה התורה צריכה להינתן בעוה"ז שהכל עתידין להיות למידין אותה מפי הקב"ה (פי' דאז יתגלה הסודות העליונים הנמצאים בכל תיבה ותיבה ואות ואות שבתורה ואין ערך ושיעור לחכמות העליונות האצורות בהם. וכבר אמר משיח אלהי יעקב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך) ולמה ניתנה להם בעוה"ז (פי' דאי משום אזהרת מצות היה די להנתן בקצרה עצם אזהרת המצות ולא ליתן כל פרשיות התורה בארוכה) כדי שכשיבוא הקב"ה ללמד בעוה"ב יהי' הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק לפיכך אם שמוע בעוה"ז תשמע בעוה"ב מפי הקב"ה עכ"ל. והשתא יבואר הפסוק בדרך רמז כמין חומר ואהבת את ד' וגומר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך והיינו שתתחזק להיות לך אהבת הש"י וידיעת התורה ושננתם לבניך וכדאיתא בספרי אלו התלמידים שגם הם קרוים בנים עי"ש ואז אם יהי' לך המעלות האלה אני מבטיחך שתדבר בם בשבתך בביתך והיינו בשכבך שקט ושליו בהיכל המיוחד לך העוה"ב וכנ"ל תזכה שם לדבר בם. ובלכתך בדרך היינו בשעת ההליכה מחיל אל חיל וכנ"ל. ובשכבך היינו בשכבך בקבר גם שם יהיו שפתותיך דובבות ע"י התלמידים שבודאי יאמרו דבר הלכה משמך. ובקומך היינו בעת התחיה תזכה ג"כ לדבר בם שיזכו ללמוד אח"כ אותן הפרשיות שיש להם קצת ידיעה ע"י לימודם בעוה"ז יזכו ללמוד אותם לפני הש"י ויקויים בהם והיו עיניך רואות את מוריך וכמו שהייתה במעמד הר סיני שנאמר פנים בפנים דיבר ה' עמכם:

יגדיל תורה ויאדיר