שמחת תורהtitle> <META HTTP-EQUIV="CONTENT-TYPE" CONTENT="text/html; charset=windows-1255"> </head> <BODY LANG="HE" DIR="RTL"> <div class=Section1> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> בס"ד<o:p></o:p> אור ליג' תשרי התשנ"ה<o:p></o:p> מוצש"ק פ' האזינו<o:p></o:p> לקראת שמחת תורה,<o:p></o:p> ולכבוד כל המשוגעים בישיבות, בישובים, בבסיסים אי שם ובכל מקום ואתר שוי"ר!<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> אדם זר הנכנס לבית הכנסת בשמחת תורה ורואה ריקודים צפופים ונלהבים עלול לחשוב שניקלע לחבורת משוגעים. יש הנכנס לישיבה וממלמל לעצמו "לאשפז את כולם". צעירים הלומדים ימים ולילות בלהבת אש קודש שלא לשם תואר ו"מבזבזים" שנים מחייהם, גם הם ממועדון המשוגעים. מועדון הכולל מתיישבי גבעות שוממות, מתיישבים בסביבה עוינת בלב ירושלים או עולים שעזבו את פיתויי הגולה, נוער הנחלץ למשימות צו השעה, העוברים לעיירות הפיתוח במגמה להשתלב ולקדם את המקום. משוגעים. עמנו מתברך במשוגעים, והשיגעון הזה טבוע בו.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ד'<a style='mso-footnote-id:ftn1' href="#_ftn1" name="_ftnref1" title=""><![if !supportFootnotes]>[1]<![endif]></a>"- דוד מרקד בכל כוחו וכוונתו ובגודל שמחתו הוא משפיל עצמו לכבוד שמים. וכן מופיע ב"מסילת ישרים" (סוף פרק ה') ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית ליבו אל הלעג ההוא... על דרך זו הזהירו ז"ל הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים<a style='mso-footnote-id:ftn2' href="#_ftn2" name="_ftnref2" title=""><![if !supportFootnotes]>[2]<![endif]></a>, ודוד אמר אדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש, שאע"פ שרוב המלכים עסקם ודיבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד שהיה ג"כ מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה תחת ספרו מן הגדולות ותענוגות בני אדם כמוהם, הנה לא היה חש לזה כלל ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה אחרי שכבר השיג האמת, אלא מפרש ואומר, ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש. וישעיהו כמו כן אמר על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש. עד כאן.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> וכתב שלמה המלך עליו השלום "איילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת באהבתהּ תשגה תמיד<a style='mso-footnote-id:ftn3' href="#_ftn3" name="_ftnref3" title=""><![if !supportFootnotes]>[3]<![endif]></a>", ומפרש רש"י – בשביל אהבתהּ תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה (עירובין נד:) וכר"א בן פדת<a style='mso-footnote-id:ftn4' href="#_ftn4" name="_ftnref4" title=""><![if !supportFootnotes]>[4]<![endif]></a>. וכן מובא בסוף הלכות תשובה<a style='mso-footnote-id:ftn5' href="#_ftn5" name="_ftnref5" title=""><![if !supportFootnotes]>[5]<![endif]></a> "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה". ובפירוש עניין השיגיון כתב הראב"ד "לשון שיר כמו שגיון לדוד, ועניין אחר – בעבור אהבתה תשגה בעניינך, שלא תשים אליהם לב".<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> נמצא כי ישראל העזים שבאומות (ביצה כה:) מבצעים את העניינים שבקדושה, שירת נפשם, שיגיונם, אף בהזנחת שאר ענייניהם, בלא לחשוש ללעג ולתדמית, לחרפה ולמשגה.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> "אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר: כלה נאה וחסודה. ר' שמעון בר' יצחק מרקד אתלת. <o:p></o:p> א"ר זירא מיכסף לן סבא (רש"י: שמזלזל בכבוד תלמיד חכם ונוהג קלות ראש בעצמו). כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורה בין דידה לכולי עלמא. וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרי בדרא. א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה שטותיה לסבא, ואמרי לה שיטתיה לסבא" (כתובות יז.)<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> וכה"ג מצאנו בשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות (סוכה ה, ד). מעשה שמחה יתירה זו בוצעה דווקא ע"י "גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה", ולא על ידי "עמי הארץ וכל מי שירצה" (הלכות לולב יח, יד), על מנת שגודל המעמד של עבודת הקודש לא ייהפך לקלות ראש.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> וכן מובא ברמב"ם בסוף הלכות לולב<a style='mso-footnote-id: ftn6' href="#_ftn6" name="_ftnref6" title=""><![if !supportFootnotes]>[6]<![endif]></a>: שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא! וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב". וכל המגיס דעתו, וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות אלו - חוטא, ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה, ואמר "אל תתהדר, לפני מלך<a style='mso-footnote-id:ftn7' href="#_ftn7" name="_ftnref7" title=""><![if !supportFootnotes]>[7]<![endif]></a>". וכל המשפיל עצמו, ומקל גופו במקומות אלו - הוא הגדול המכובד, העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אומר "ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי". ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ד', שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ד'". ע"כ.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> ועוד ביחס למונח "שיגעון"- איתא בכתובות פרק ה'<a style='mso-footnote-id:ftn8' href="#_ftn8" name="_ftnref8" title=""><![if !supportFootnotes]>[8]<![endif]></a> – "רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא וייתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום" ומפרש רש"י – "שיגעון".<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> יש אשר מסתכלים על תלמידי חכמים כעל משוגעים, משועממים שלא עושים כלום, ומפסידים את ה"חיים", כביכול, "מאי אהני ליה רבנן<a style='mso-footnote-id:ftn9' href="#_ftn9" name="_ftnref9" title=""><![if !supportFootnotes]>[9]<![endif]></a>". ואין טענה זו חדשה, וכבר עמד עליה ר' יונה בשערי תשובה והתייחס אליה הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות ד', כב) וזה לשונו: באותו מצב שאדם הולך, בו הוא נשאר לעולם. ולפיכך ראוי להשתדל בזמן הקצר הזה ולא להעבירו אלא בלימודים בלבד לפי שהפסדו עצום ואין לו תחליפין, ואין אפשרות תשלומין לכך. ולפי שידעו חכמים את זאת ראו שלא להוציא את זמנם אלא בלימודים ובהוספת חכמה. ולפי האמת הרוויחו את זמנם כולו ולא אבדו ממנו בעניינים הגופניים אלא זמן קצר מאוד ובדבר שאי אפשר בלעדיו. ואחרים אבד להם כולו בדברים גופניים בלבד, וייצאו ממנו כמו שבאו כל עומת שבא כן ילך, והפסידו הפסד הנצח. וכל ההמונים מהפכים את האמת בעניין זה ואומרים על הקבוצה הראשונה שהפסידו את העולם ועל הקבוצה השניה שהרוויחו את העולם. והדבר להפך כמו שאמרנו, שמים אור לחושך וחושך לאור. אוי למפסידים לפי האמת. עכ"ל.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> נמצא כי הששים ושמחים בשמחת התורה ובקיום מצוותיה בתוככי ביהמ"ד, בשדות ובשטחי האימונים אינם משוגעים כל עיקר. מסירות נפש, כובד ראש, שמחת נפש ולבת אש קודש של עזות דקדושה הנובעים מחיים של אהבת תורה ויראת שמים הם הם הגדלות, הכבוד והדרך להרוויח את העולם. וכנגד מהפכי האמת, כנגד המלעיגים והמתמיהים, למרות כל המכשולים לעומת כל הנחשולים, ימשיכו בעוז קדימה. ואשרי למרוויחים לפי האמת. <o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> הדברים שלעי"ל הם פרי מחשבות מהבוקר שבאו כהמשך לדיון בדבר משוגעותנו. ואני מקווה כי על אף כל הקשיים העומדים בפני "משוגעים" פעילים בימינו הם מלאים שמחה. ומובא ב"שפת אמת" שגודל השמחה בימים אלו מעיד על מידת טהרת העוונות ביום הכיפורים.<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> בעוד מספר שעות אחזור, בעזרת ד', לפעילות ב"בית משוגעים" אי שם, להתרוצץ, להתאמן ולעמוד על המשמר, לעמוד מול אתגרים מתחדשים ומתמשכים, להתקדש ולשמוח בקדושת המצווה. "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך, וטהר לבנו לעובדך באמת".<o:p></o:p> <![if !supportEmptyParas]> <![endif]><o:p></o:p> בברכת החגים,<o:p></o:p> גברא חד ביהודאי </div> <div style='mso-element:footnote-list'><![if !supportFootnotes]> <hr align=right size=1 width="33%"> <![endif]> <div style='mso-element:footnote' id=ftn1> <a style='mso-footnote-id:ftn1' href="#_ftnref1" name="_ftn1" title=""><![if !supportFootnotes]>[1]<![endif]></a> שמואל ב, ו, יד<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn2> <a style='mso-footnote-id:ftn2' href="#_ftnref2" name="_ftn2" title=""><![if !supportFootnotes]>[2]<![endif]></a> ר' יונה, אבות ב, ג: שלא יהא לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ד'<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn3> <a style='mso-footnote-id:ftn3' href="#_ftnref3" name="_ftn3" title=""><![if !supportFootnotes]>[3]<![endif]></a> משלי ה, יט<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn4> <a style='mso-footnote-id:ftn4' href="#_ftnref4" name="_ftn4" title=""><![if !supportFootnotes]>[4]<![endif]></a> אמרו עליו על רבי אלעזר בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של צפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של צפורי<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn5> <a style='mso-footnote-id:ftn5' href="#_ftnref5" name="_ftn5" title=""><![if !supportFootnotes]>[5]<![endif]></a> הלכות תשובה, פרק י, י [ו]<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn6> <a style='mso-footnote-id:ftn6' href="#_ftnref6" name="_ftn6" title=""><![if !supportFootnotes]>[6]<![endif]></a> הלכות לולב פרק ח, הלכה טו - טז<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn7> <a style='mso-footnote-id:ftn7' href="#_ftnref7" name="_ftn7" title=""><![if !supportFootnotes]>[7]<![endif]></a> משלי כה, ו<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn8> <a style='mso-footnote-id:ftn8' href="#_ftnref8" name="_ftn8" title=""><![if !supportFootnotes]>[8]<![endif]></a> כתובות ה, ד [ה]<o:p></o:p> </div> <div style='mso-element:footnote' id=ftn9> <a style='mso-footnote-id:ftn9' href="#_ftnref9" name="_ftn9" title=""><![if !supportFootnotes]>[9]<![endif]></a> סנהדרין צט:, אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו לג). אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם (בראשית יח)<o:p></o:p> </div> </div>  <script>document.write(typeof _holyclock_tag=="string"?_holyclock_tag:'HolyClock \x26lt;head\x26gt; tag missing!');</script>  </body> </html>