בס"ד כסלו תשנ"ג

 

למשמעות מלחמות ישראל ע"פ ספר שופטים

 

במשך מאות שנים בה התבסס ישראל בארצו למן מות יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו, היה העם נתון לירידות רוחניות[1]. מצב רוחני זה הוביל לשעבוד לאויבים[2]. בעת נאקתם הקשה נשלחו השופטים להושיעם, אך גם פעילותם לא הופיע מצב רוחני מתוקן לאורך זמן "והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם... לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה".

בתהליך שחרור ישראל מיד שוסיהם נלמדים עקרונות רבים בהתייחסות לדור מסובך ולמלחמותיו. ננסה, בעזרת ה', לעמוד על נקודות אלו. בהארת תקופה זו על מנת לשכלל את הודאתנו "על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

 

המלחמות כתוצאת החטא

פיתוח תורת הלחימה באה בעקבות החטא ויתכן שתבטל לעתיד לבוא[3]. "ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל... רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום"[4].

ומבאר רש"י (וכן פרשו רד"ק, מצודות ורלב"ג) שהניחם למען דעת ולהתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם כי עתה זקוקים ללמדם מלחמות וטכסיסהם, רק הדור אשר היו לפנים לא ידעו דרכי המלחמה כי לא הצטרכו להם כי ה' נלחם להם. כלומר, כאשר עוברים ממצב של "אחד מכם ירדוף אלף" למצב של הסתר פנים בעקבות המעשים יש צורך בפיתוח טכסיסי המלחמה תוך זכירת הגורם למצב המסובך ותיקונו "נמסרו ישראל ביד העכו"ם על פרישתם הימנה (מהתורה) וכהתנדבו לעסוק בה נושעו"[5].

 

"גם כי אשב בחושך ה' אור לי"

גם במצבים המסובכים מאד של חטא, הקב"ה ממשיך להשגיח על עמו ולקדמו. שמגר בן ענת, כנראה, לא הושיע את ישראל תשועה שלימה. הוא נשלח בהיות ישראל עושים הרע בעיני ה' וגם כשמת המשיכו במעשיהם והמשיך שיעבודם[6] וכנ"ל בתקופת שמשון[7]. ויותר מכך, מצאנו כתוב: "ויעלו בית יוסף גם הם בית אל, וה' עמם"[8], ופירש רש"י "ואף על פי שדמות מיכה עימהם, שהרי מיכה משבט אפרים נאמר כאן וה' עמם, הוא שאמר דניאל לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"[9].

דורו של גדעון היה "צלול מן הצדיקים"[10] עד שהיה צריך לחשוש שאם ינצחו עשרים ושנים אלף מישראל את מדין ועמלק וכל בני קדם ה"נופלים בעמק כארבה לרוב, ולגמליהם אין מספר כחול שעל שפת הים לרוב"[11], יבואו להתפאר ולאמר "ידי הושיעה לי"[12]. ודור זה נושע בזכות העומר הקרב בפסח[13] תוך הזכרת זכות מתן תורה[14] ע"י גדעון, שנבחר בזכות מצוות כיבוד אב ובזכות הסניגוריא שלימד על ישראל[15]. ומצאנו שופט נוסף המלמד זכות על דורו[16]. תהליך הופעת מלאך ה' לגדעון הינו "משל שהקב"ה נמצא להם לישראל בכל עת עם יפנו אליו ויקראוהו באמת"[17].

 

הגבורה

הביטוי "ותהי עליו רוח ה'"[18] הנאמר בעתניאל בן קנז מתורגם "ושרת עלוהי רוח נבואה מן קודם ה'". ביטוי זה מופיע אצל גדעון[19] יפתח[20] ושמשון[21]. אך כאן הוא מתורגם "רוח גבורה מן קודם ה'" גבורתם של השופטים ויכולתם להתאזר עוז ולהושיע את ישראל באה מאת ה'. פעילותם להרמת כבוד האומה ולהצלתה היא פעולה לקידוש ה' שכן "כביכול שמי שהוא עוזר את ישראל – בעוזר את השכינה"[22], וברק המדבר בשליחותו של הקב"ה זכה לכינוי "מלאך ה'"[23]. ההכרה בישועת ה' המגיעה עד לכדי אמירת שירה גורמת למחילת חטאם של ישראל[24] ולהצלחה בקרבות. מתוך הבנה זאת גדעון מצווה את אנשיו לאמר "לה' ולגדעון"[25] כלומר "חרבא דמקטלא מן קודם ה' ונצחנא ע"י גדעון".

 

עלינו לפעול עם אל, לבוא לעזרת ה' בגיבורים בחירוף נפש ולא לעמוד מרחוק ולהיכנס לאפטיות של היושבים בין המשפתיים. הסנהדראות, עוסקי התורה, יודעי בינה לעיתים יוצאים עם שאר העם למלחמה תחת פיקודו של ברק[26] ובזה הם צופים לישועה, פועלים עמה ומיחסים אותה לאבינו שבשמים.

 

מתוך תקופת השופטים, על עליותיה וירידותיה עולה ומופיעה דמותו של שמואל המאחד את העם ומנפיח בו רוח תורה ונבואה לקראת ביסוס מלכות בית דוד. ויהי רצון שנתחזק גם אנו בגבורת הרוח והגוף להלחם את מלחמות ה' ולהתאחד לקראת עתידנו הנהדר שבו "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" בב"א.

 

 

 

יגדיל תורה ויאדיר