ברית קודש נוה מבשר טוב זקבך הי"ו
תקוע, י"ט אלול תשס"ו
מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב - מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. חָשַׂף ה' אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ. (ישעיה נ"ב, ז-י).
הרחמן הוא ישלח משיחו הולך תמים בזכות חתן למולות דמים, לבשר בשורות טובות וניחומים לעם מפוזר ומפורד בין העמים.
בשורה טובה לימי התשובה
בשבח והודאה להשי"ת הטוב והמטיב, ובהכרת טובה לכל הקהל הקדוש שטרח ובא לשמוח עמנו בשמחת ברית המילה של בנינו נפתח בבשורה טובה המתאימה לימי התשובה בהם אנו מצויים.
ידוע המדרש בפרקי דר"א (סוף פרק כ"ח) על כך שהקב"ה הבטיח לאליהו, שקינא לשמו, כי הוא יראה בעיניו כל ברית וברית בישראל[1].
ושבתי וראיתי היום, המשך פחות ידוע למדרש זה בספר "מבשר טוב" לגה"ק מביאלא (עמ' תכז ושם) וז"ל:
אמנם אע"ג דכל מציאות ישראל היא מלאה יגון ואנחה בצער הגוף וצער הנפש, בכללות ובפרטות, בכל זאת הם חיים וקיימים, וכל קיומם הוא לגמרי שלא כדרך הטבע.
ומהי שורש רפואתם. מצות ברית מילה, המרפאה האדם בגשמיות וברוחניות... וכן מצינו בירושלמי: "בא זכר נתרפאה כל המשפחה". הרי להדיא שמביא רפואה בגשמיות וברוחניות לכל המשפחה. ומרמז ג"כ אפילו ענייני מחלוקות שיש במשפחה.
ובסה"ק דגל מחנה אפרים כתב שלחתן מוחלין כל עוונותיו, הוא הדין לכל הנלווים.
ונראה דהוא הדין במצות ברית מילה גם כן מוחלים לכל הנלווים, ואפילו יותר מאצל חתן.
כמ"ש בסה"ק אגרא דפרקא (אות קמ"ו) וזל"ק: "נאמר לי משום קדוש ישראל ה"ה הרב הקדוש מהר"ש מקארלין זצללה"ה הי"ד, שאמר בשם המדרש: בשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה שבישראל, אמר אליהו: אתה ידעת שאני מקנא לשמך ית', הנה אם יהיה הבעל ברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם. והבטיחו השי"ת שיכפר להבעל ברית, ואז יהיה ריקן מעבירות. והשיב עוד: אפשר יהיה המוהל בעל עבירה. הבטיחו השי"ת שיכפר גם לו. השיב עוד: אפשר יהיו הקהל העומדים שם בעל עבירות ולא אוכל לסבול. הבטיחו השי"ת שיכפר לכלל הקהל. כן שמעתי הדברים מפי קודשו הנ"ל. ונראה לי שזה מרומז בפנחס הוא אליהו, תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל, כי הואיל ומדתו קנאה, והוצרך להיות אצל כל ברית, ולא יוכל לסבול, על ידי זה גורם הכפרה לישראל, כי הוצרך השי"ת להבטיחו כנ"ל" עכל"ק...
נווה
נווה רועים ונאות דשא
הנווה הנו דיר העזים ומקום משכנם העראי של הרועים[2]. הנווה הוא שם מקום המרעה[3].
"נוה - עיקר הוראתו על נאות דשא גנות ופרדסים... ומשם הושאל לנאות האדם"[4].
יש מקום להניח כי גם פה, באתרא קדישא הדין, בתקוע, בנווה על ספר המדבר, היו שטחי המרעה של רועי בית לחם. יתכן ובמקום בו אנו עומדים רעה הנער הקטן דוד בן ישי בית הלחמי את הצאן. ויתכן ואנו מצויים באותו נווה המוזכר בספר שמואל:
" וְעַתָּה כֹּה-תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה, מֵאַחַר הַצֹּאן - לִהְיוֹת נָגִיד, עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל[5]".
דוד המלך שנלקח ממרעה הצאן לרעות את עם ישראל, בוטח בה' הרועה אותו.
מִזְמוֹר לְדָוִד: ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי[6].
ה' רועי במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום. בנאות דשא - בנוה דשאין, לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה, שאמר ה' רועי, נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא[7].
על הפסוק: אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים[8], מפרש רש"י: ... התבוננו בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצוותי ולכי בדרכיהם. עכ"ל.
שאיפתו של דוד, בעת בריחתו מפני אבשלום בנו, היא:
"... אִם-אֶמְצָא חֵן, בְּעֵינֵי ה' - וֶהֱשִׁבַנִי, וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת-נָוֵהוּ".
זוהי אותה שאיפה המובאת בתהלים:
"אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-ה' - אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית-ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי; לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלו[9]ֹ".
דוד שהגיע מנווה הצאן שואף לנוה ה'. וכך גם מלכות דוד מתחילה וצומחת מן הנווה, ושואפת לראות בהשבת ישראל לנויהם כבתחילה.
יש לזכור מאין באנו, מנווה הרועים, אבותינו הראשונים, ובהליכתנו בדרכיהם, נגיע בעזהשי"ת ליעד אשר אליו אנו הולכים, לנווה ה'.
נווה משולח[10] והשבת ישראל לנויהם
ישראל נמשלו לצאנו של הקב"ה, וחורבנו של נוה הרועים מבטא את חורבן הארץ[11]. ומנגד, בנין הארץ בא לידי ביטוי גם בשיבת צאן ישראל לנוה שלהם[12]ֹ.
בעומק חשכת הלילה, הקב"ה שואג כארי על חסרון הנוה שלו. כפי שמופיע בגמרא[13]:
תניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ- שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל-נָוֵהו[14]ּ.
על הפסוקים בתהלים: "ה' יִתֶּן-אֹמֶר; הַמְבַשְּׂרוֹת, צָבָא רָב. מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן; וּנְוַת-בַּיִת, תְּחַלֵּק שָׁלָל[15]", מפרש רש"י: ה' יִתֶּן-אֹמֶר - מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר: " מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן " - יתנדו וישלכו מתוך א"י וכנסת ישראל שהיא נְוַת-בַּיִת תחלק את שללם כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגו'(ישעי' כ"ג). עכ"ל.
נמצא כי תיקון המציאות החסרה, המעוררת את שאגת ה' על נויהו – היא בשאגה של בשורה טובה לסילוק צבאות הגויים מארץ ישראל ולהשבת נוה ישראל לעם ישראל, נות הבית.
נוות בית
נווה הוא ביתו של אדם[16], ו"ביתו זו אשתו[17]". וכן פרשו חז"ל את הביטוי "נוה" במספר פסוקים, כנגד האשה:
ביחס לפסוק באיוב: וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא[18], מופיע בגמרא:
אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה... רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא[19] .
בברית אנו מאחלים כי כשם שנכנס הילד לברית - כן נתבשר על כניסתו לנווה טוב, לתורה ולמעשים טובים. והדרך לזכות בנוה טוב ויציב, בשלום בית, היא בתיקון המידות בכלל ובענווה בפרט:
"והאמר מר האי מאן דמיהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר: ' גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה[20]' - לא ינוה אפי' בנוה שלו[21]".
תיקון המידות מקדשות את נוה הצדיק. הענווה היא תנאי לכניסה לנוה הקדש, למחיצתו של הקב"ה[24]. הנוה כמקום מגורים עראי, פשוט וטבעי, מעורר את תיקון המידות, הוא מציין את ההסתפקות במועט[25] , את הביטחון ברועה ישראל[26], את ההליכה בדרכי ה'[27] ואף את הדבקות בו יתברך[28].
נוה תהלה
במשכן ובשערי ציון, שהם מעשה ידיהם של הישרים משה ודוד, לא שולטו האויבים. ולכן הם "נוה תהלה". כדאיתא בסוטה דף ט ע"א:
דרש ר' חיננא בר פפא מאי דכתיב "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה" (תהילים לג) אל תקרי "נאוה תהלה" אלא "נוה תהלה", זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. דוד דכתיב "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב). משה, דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו.
נוה קדשך
הנוה כינוי לבית, והוא כינוי לבית הגדול והקדוש.
כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאש... אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנו - אֵת, נְאוֹת אֱלֹקִים[29]
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ[30] - אושיבנו בנוה[31], ואעלה אותו אל נוה העליון[32].
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ[33].
נוה הקודש - הוא הר סיני[34] , המשכן והמקדש[35], ירושלים[36] וארץ ישראל[37].
"אלקינו ואלקי אבותינו, מלך רחמן רחם עלינו... בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו, והשב כוהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם, ושם נעלה ונראה ונשתחווה לפניך בשלוש פעמי רגלינו...”
יהי רצון שנזכה לשמוע בשורות טובות בתיקון מידותינו, בשוב צאן ישראל לנויהם , בבנין הנווה הפרטי של כל או"א מישראל ובבנין שלם של נווה הקדש.
נאות מדבר[38]
דברי פרידה:
כי הוו מיפטרי מהדדי (רב נחמן ומרב יצחק) אמר ליה: ליברכן מר.
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא. ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך אמר: אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר, אם בבנים - הרי בנים. אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך[39].
וכפי שנפרדו ר' יצחק ור' נחמן במשל האילן המצוי בנווה המדבר, בנאות דשא על מי מנוחות, נפרד גם אנו באיחולים לכל בנינו שימשיכו בדרכי אבותינו (ויוסיפו עליהם עוד כהנה וכהנה) ויתברכו בל מילי דמיטב, ויהיה כל אחד מהם בעל פירות מתוקים, צל נאה ואמת המים העוברת תחתיו.
[1] ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב שנ' ויקם ויאכל וישתה ושם נגלה לו הב"ה אמר לו מה לך פה אליהו קנא קנאתי אמ' לו לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גלוי עריות שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכאן קנאת חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים
[2] רש"י (שמואל ב ז, ח) פירש מן הנוה – דיר הרועים, כמו (צפניה ב, ו) ...נְוֹת כְּרֹת רֹעִים--וְגִדְרוֹת צֹאן.
ובצפניה (שם) פרש"י – נווה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר. ורד"ק פירש כי משכן הרועים יקראוהו נוה.
[3] וכן פירש הכלי יקר על הפסוק בשמות טו, יג: ... נהלת בעזך אל נוה קדשך – כאשר ינהל הרועה אל מרעה כר נרחב...
[4] מלבי"ם ישעיה כז, י
[5] שמואל ב ז, ח
[6] תהלים כג, א-ב
[7] רש"י שם
[8] שיר השרים א, ח. ועיין שם בתרגום
[9] תהלים כז, ד
[10] ישעיה כז, י
[11] ירמיה י, כה: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ, עַל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת, אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: כִּי-אָכְלוּ אֶת-יַעֲקֹב, וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת-נָוֵהוּ, הֵשַׁמּוּ.
ובירמיה ט, ט: עַל-הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, וְעַל-נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה - כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי-אִישׁ עֹבֵר, וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה; מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד-בְּהֵמָה, נָדְדוּ הָלָכוּ. וע"ע יואל א, יט-כ.
ירמיה כה, לז: וְנָדַמּוּ, נְאוֹת הַשָּׁלוֹם, מִפְּנֵי, חֲרוֹן אַף-ה' . וברד"ק (שם): נאות השלום - מקומות המרעה שהיו רועים בשלום והוא משל על עריהם ומדינותם.
[12] ירמיה לא, כב-כג: כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ. וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו, יַחְדָּו: אִכָּרִים, וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר
ירמיה לג, י-יג: כֹּה אָמַר ה', עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם-הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה- בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב, וּמֵאֵין בְּהֵמָה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-ה' צְבָאוֹת כִּי-טוֹב ה' כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה': כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה'. כֹּה-אָמַר, ה' צְבָאוֹת, עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין-אָדָם וְעַד-בְּהֵמָה, וּבְכָל-עָרָיו- נְוֵה רֹעִים, מַרְבִּצִים צֹאן. בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה, וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם, וּבְעָרֵי יְהוּדָה - עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל-יְדֵי מוֹנֶה, אָמַר ה'
ירמיה נ, יז-יט: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ... וְשֹׁבַבְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל אֶל-נָוֵהוּ, וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן; וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד, תִּשְׂבַּע נַפְשׁו.
ישעיה לג, כ: חֲזֵה צִיּוֹן, קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ; עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן, אֹהֶל בַּל-יִצְעָן בַּל-יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח, וְכָל-חֲבָלָיו, בַּל-יִנָּתֵקוּ
ישעיה סה, י: וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה-צֹאן, וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר, לְעַמִּי, אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי
יחזקאל לד, יב-יג: כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם-הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ-צֹאנוֹ, נִפְרָשׁוֹת - כֵּן, אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי; וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם, מִכָּל-הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם, בְּיוֹם עָנָן, וַעֲרָפֶל. וְהוֹצֵאתִים מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצוֹת, וַהֲבִיאוֹתִים, אֶל-אַדְמָתָם; וּרְעִיתִים, אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאֲפִיקִים, וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. בְּמִרְעֶה-טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם, וּבְהָרֵי מְרוֹם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם; שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל
יואל ב, כב: אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר; כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם׃
[13] ברכות ג.
[14] ירמיה כה, ל
[15] תהלים סח יב-יג
[16] רש"י תהלים עד, כ: נוה...- לשון מדור. וכן פירש במצודות, בכל הפסוקים בו מוזכר נוה, שעניינו מדור
[17] משנה יומא א,א
[18] איוב ה,כד.
[19] יבמות ס"ב:, ובהמשך הגמרא שם: אמר רבי יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וגו' ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנאמר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וגו'... תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ...
[20] חבקוק ב,ה
[21] סוטה מז:, בבא בתרא צח.
[22] משלי כד, טו
[23] משלי כא, כ
[24] ב"ב צח. - א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא "וְלֹא יִנְוֶה" (חבקוק ב) וכתיב התם "אל נוה קדשך" (שמות טו).
[25] סנהדרין צד, ע"ב: אמר רבי יוחנן מאי דכתיב "מְאֵרַת ה', בְּבֵית רָשָׁע; וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ" (משלי ג, לג) מארת ה' בבית רשע - זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. ונוה צדיקים יבורך - זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה.
[26] מלבי"ם משלי ג, לג: הצדיקים הגם שאין להם בית קבוע רק נוה, שמורה על נוה צאן ואוהל עראי, בכל זאת גם הנוה שלהם יברכהו ה'
[27] שבת קלג: אבא שאול אומר ואנוהו (שמות ט"ו, ב) הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום. ופרש"י: ולשון ואנוהו –אני והוא – אעשה עצמו כמותו לדבק בדרכיו.
[28] עיין לעי"ל בהערה 24, ומכלל לאו אתה שומע הן, שהעניו נכנס במחיצתו של הקב"ה.
[29] תהלים פג, יג
[30] שמות טו,ב
[31] רמב"ן בשם האב"ע שמות טו, ב.
ובספורנו שם: ואנוהו – אעשה נוה לשכנו בתוכנו, ובו אתפלל אליו בלבד ואעבוד כראוי למטיב ומריע
[32] רמב"ן שמות טו, ב
[33] שמות טו, יג
[34] אב"ע שמות טו, יג: אל נוה קדשך – הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי
[35] מדרש רבה, נשא, פרשה יב: אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ, זו עבודת המשכן והמקדש.
וברמב"ן (שמות טו, יג) ונוה קדשך הוא בית המקדש... וכן אמרו במכילתא.
וכן תרגם אונקלוס שמות טו,ב, ושם טו, יג, וכן תרגם יונתן בשמואל ב, טו, כה. ובשיר השירים א, ח.
[36] ישעיה לג כ.
[37] רשב"ם שמות טו, יג
[38] ירמיה ט, ט; כג, י, תהלים סה, יג, יואל ב, כב
[39] תענית ה: ושם