בס"ד
משכני אחריך נרוצה שיר השרים פרק א
ומעשה והריצו אותנו לשם תיזוז על
הרי הנגב כאשר כל שני חיילים סוחבים שולחן. כחייל העומד מאחורי השולחן בקשתי
משותפי שרץ לפני שנתאם את קצב ריצתנו. "תרוץ ותמשוך" אמרתי "ונוכל
לרוץ שנינו". ואז התחוור לי פירוש ל"משכני אחריך נרוצה", המובא
בתחילת שיר השירים. "ארוצה" אין כתיב כאן, אלא "נרוצה".
כביכול, ההתערותא דלעילא שמושכת אותנו, מעוררת בנו התערותא דליעלא וע"י כך
רצים בארץ ובשמים, בבחינת "תנו עוז לאלקים". "משכני" ונוכל
לרוץ שנינו, המושך והנמשך, בזכות אותה התערות של המושך והתערות הנמשך בעקבותיו.
וזכני השי"ת למצוא
אח"כ שכן כתב ר' יחיאל מיכל זצ"ל בעהמ"ח ס' ערוך השולחן בדרשת בן
לוי, דרוש ז: "וברעיון זה אפשר לבאר הפסוקים הראשונים בשיר המקודש באומרו
ישקני וגו'... ולהבין שפתח בלשון יחיד משכני ומסיים בלשון רבים אחריך נרוצה נגילה
ונשמחה וגו', ויתבארו הדברים על פי מה שביארו חז"ל דע"י מעשה ישראל
הטובים יוסיפו כח למעלה כדכתיב תנו עוז לאלקים, ולהיפך ח"ו מתישים כח שלמעלה
כדכתיב צור ילדתך תשי"...