פרשת האזינו
א. בביאור הנצי"ב לפסוק "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כסית וגו'" מבואר תהליך ההתדרדרות בהם גם אנשי המעלה בישראל נמשכים אחר התענוגות, משמינים, ובועטים בחיי דבקות בה' ובעמל התורה. "דמתחלה האדם ההולך אחר תענוגותיו מתגשם עד שאינו רואה חובה שעליו מצד שהוא עובד ה', ובא מזה עד שאינו רואה חובה לעצמו מצד שהוא אדם בר דעת". היהודי שוכח בתחילה עליו להתנהג כיהודי, ואח"כ הוא שוכח שעליו להתנהג כבן אדם תרבותי. "והיינו מתחילה עבית, נעשית אדם הדיוט עב הדעת בלי הרגש דק כראוי לעובד ה', ואח"כ כשית מבלי ראות כלל את אשר לפניו. ומפרש מתחלה ויטוש אלוה עשהו, היינו הצורה שעשהו ה', עזב בחינה גבוהה זו, ואח"כ וינבל צור ישועתו, כפה טובת צור ישועתו בכל שעה, מה שאינו מדרך האדם בעל דרך ארץ ויודע הליכות עולם, וזהו כשית", "ופירוש כשית – מלשון כיסוי בשר על העיניים יותר מעובי בשר עד שעלול ליפול בהילוכו".
ב. חיי האדם רצופים ניסיונות. בכל מצב בחיים ישנם אתגרים ומעכבים שאתם יש להתמודד.
ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר... בן חרסום... רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים (יומא ל"ה:).
במסילת ישרים (פרק א') מופיע תיאור של מלחמה חזקה במספר חזיתות, כמשל לניסיונות שונים בהם האדם נתון במצבים השונים בחייו:
והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו:
ג. איזה ניסיון קשה יותר: ניסיון העוני או ניסיון העושר. יש מקום לומר כי התמודדות עם חיי עוני, יכולה להיות ניסיון קשה, אך גם התמודדות עם חיי עושר יכול להיות ניסיון קשה אף יותר. הדבר נכון בחיי האדם הפרטי, וכן בחיי האומה ככלל.
כאשר מלך כוזר רוצה לפנות לשמוע את אנשי הדת, הוא חושב בתחילה שאין מה לפנות ליהודים שכן "אשר ליהודים די לי במה שנראה לעין כל מהיותם נתונים בשפל מעוטי מספר ושנואים על הכל" (כוזרי מאמר ראשון). לאורך תקופות רבות בהיסטוריה של העם היהודי היה על עם ישראל להתמודד עם הניסיונות שבאותם חיי עוני ושפלות.
בהלכות איסורי ביאה פרק י"ד, מבאר הרמב"ם את סדר קבלת הגר: "כיצד מקבלין גרי הצדק: כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים ומסוחפין ומטורפין, וייסורין באין עליהן? אמר אני יודע, ואני כדאי - מקבלין אותו מיד". ולאחר שהגר עמד במבחן והסכים להצטרף לעם ישראל, על אף היותו דווי סחוף ומיוסר, מלמדים אותו את עיקרי הדת ומקצת מהמצות הקלות ומקצת מהחמורות, עונשן ושכרן".
אך הרמב"ם לא מסתפק בזה ומודיע לנו, וכן מודעים לגר גם מדוע עם ישראל נמצא בשפל המדרגה: "ואומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל. וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה צפונה היא להם, שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה, כאומות, שמא ירום ליבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, כעניין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב,טו). ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהן רוב פורענות, כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלין, והן עומדין. ומאריכין בדבר זה, כדי לחבבו".
כלומר, עם ישראל נתון בניסיונות של עוני ושפלות כדי שלא יצטרך לעמוד בניסיון שהוא למעלה מכוחו לעת עתה, בניסיון העושר. בדומה לחולה שיש חשש שיקרסו מערכות גופו, שהרופאים מרדימים אותו ומחברים אותו למכונת הנשמה עד שיתחזק ויוכל לשוב לאיתנו ללא סכנה - כך ממעיט הקב"ה את כוחות חיינו לתקופה מסוימת עד שנתחזק ונוכל להתמודד עם עוז החיים וניסיונותיהם.
בראיה היסטורית פשטנית, הנפילות הקשות ברמה הרוחנית של העם הופיעו בצורה קשה יותר בעקבות תקופות שפע. כך היה בתקופת המלכים, בימי בית שני ובאופן בולט באחרית מלכות בית חשמונאי, וכו' – ואף היום במדינות המערב בהם הדלתות פתוחות גם בפני היהודים לרכישת עושר כלכלי-חומרי, תרבותי-רוחני וחברתי, אחוזי ההתבוללות מגיעים לממדים נוראיים.
ד. ניסיון הקשה של התמודדות עם חברת שפע עשירה הוא ניסיון קשה, ותקופתנו היא, מבחינות רבות, תקופה של שפע. האדם חי היום בחברת שפע המציעה עושר תרבותי וכלכלי, ועליו להיות לבן חיל ולנצח מלחמה זו, לבל ישמין ויבעט.
יש לזכור את המובא במדרש רבה, פרשת נח:
"אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת. ומה הוא בודק? קנקנים יפים, שאפי' הוא מקיש עליו כמה פעמים, אינו נשבר. כך, אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים".
נמצא אם כן, שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו והוא יתברך מתאים את הניסיון ליכולת ההתמודדות של האדם המתמודד. ומובטחים אנו כי יש ביכולת האדם כיום, וביכולת העם היהודי ככלל, לעמוד בניסיון העושר ולא ליפול למצב של "וישמן ישרון ויבעט".
ה. כדי לעמוד בניסיון זה באו חז"ל ומסרו לנו את הגורמים לכישלונם של העשירים, ומכלל הדברים ניתן להבין את המפתח לעמידה במלחמת העושר, כפי שמביא המהר"ל בנתיב העושר פרק ב:
"ובמסכת גיטין בפרק השולח (ל"ח:) אמר רבא בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו: דמפקי עבדייהו לחירות, ודסיירי נכסייהו בשבתא, ודקבעו סעודתא בשבתא בעידן מדרשא ע"כ.
ואלו ג' דברים מיוחדים לזה, כי כאשר הבעל בית הוא עשיר והוא עצמו מבטל העושר ואין ה' יתברך חפץ בזה לפיכך מגיע ביטול לעושרו. ולפיכך אמר דמפקי עבדייהו לחירות, כי ה' יתברך נתן לו עבדים והוא עושרו של אדם... והעבדים אין לו להוציאם לחירות ועובר בלאו, בדבר זה הוא מבטל העושר שנתן ה' יתברך אליו שלא כדין, כי אסור לשחרר העבד, ולפיכך אדם כמו זה אינו ראוי לברכת העושר.
השני דסיירי נכסייהו בשבת, מאחר שהשבת קודש אין ראוי לקניין העושר ביום השבת, ולפיכך אין קיום לעושר שלהם כאשר יום השבת הוא סיבה לעושר.
השלישי דקבעו סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא, שאותה שעה הוא זמן ללמוד ולא להיות נמשך אחר האכילה והשתיה. והם מחמת ריבוי העושר אוכלים ושותים ומבטלים התורה ואינם באים אל הדרשה, לכך ראוי שיסולק העושר אשר הוא הגורם.
וכל זה כאשר אינו נוהג בעושרו כראוי – אין ראוי לו העושר. ואלו הם שלשה דברים. או שיש חיסרון בהגעת העושר לידו, וכאשר מוציא עבדו לחירות יש חיסרון בעושר עצמו, וכאשר קבעו סעודה בעידן בי מדרשא יש חיסרון בתכלית, כי העושר ניתן לשמוח בו ולאכול ושתה וזה קובע סעודה בזמן שאינו ראוי, לכך גורם הביטול לעושר האדם".
ו. ויהי רצון שנדע להיות לבני חיל ולנצח מלחמה זו, להכיר טובה כראוי למי שהוא בעל דרך ארץ ויודע הליכות עולם ולא לאבד את הכרת הטוב כלפי צור ישועתנו, וכן להתנהג כראוי לעובדי ה' בדעה רגישה בלי להמשך אחר התענוגות המבטלות את הדבקות בה' ואת עמל התורה. וזאת על ידי שנדאג שהעושר יגיע אלינו, הן כציבור הן וכיחידים, בדרך הראויה הישרה והרצויה, שנדע שלא לבזבז את משאבי העושר שלא כדין בדרך אסורה ומגונה, ושנעמוד על המשמר שהעושר לא ישכיח מאתנו את התכלית שלמענו ניתן לנו העושר.