כאשר מחפשים פתרון לבעיה, צריך ראשית כל לאתר את שורשה. כי תיקון שטחי של בעיה, אינו אלא בגדר "סתימה זמנית", שצפויה להתפרק אם לא יבצעו את הטיפול המקיף הנדרש.
ולכן גם פה, דבר ראשון עלינו להבין את שורש הבעיה:
וכדי להבין את שורש הבעיה, צריך להבין מה הדרך שבה התנהל המשטר היהודי בארץ ישראל מאז ומעולם, מאז הגיעו הנה בני ישראל בצאתם ממצרים, ועד עצם היום הזה. ועיון בתנ"ך, ספר הספרים שלנו, מראה לנו עובדה מדהימה.
כאשר עם ישראל שמר על חוקי ה', היה שלום ושלוה בארץ. וכאשר עם ישראל הפר את חוקי ה', קמו עלינו אויבים שונים ומשונים.
לפעמים היו אלו הפלישתים, ולפעמים המואבים. פעם מלך מדין ופעם מלך בני עמון. כל פעם קם אויב אחר "להזכיר" לנו לחזור בתשובה - וכל פעם, כאשר חזרו בני ישראל בתשובה, וזעקו אל ה', היה ה' שולח להם שופט שיושיע אותם.
כך התנהלו הדברים כאן, בארץ ישראל, בתקופה העתיקה ההיא.
וגם בתקופות מאוחרות יותר, כאשר היתה כבר מלוכה בישראל, וכאשר המלוכה התפצלה ל"מלכות יהודה" ו"מלכות ישראל", נכבשה מלכות ישראל בידי האשורים, כעונש על עזיבת דבר ה'. ומאוחר יותר, גם מלכות יהודה נכבשה, בידי הבבלים, ונחרב בית המקדש, כעונש על עזיבת דבר ה', ועל החטאים שהיו באותה תקופה.
ומאוחר יותר, בתקופת מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כאשר מרדכי שלח את אסתר לדבר עם אחשורוש - בקשתה היתה קודם כל "לך כנוס את כל היהודים". קודם כל להתאחד ולהתפלל. אחר כך יש מקום גם לפעולות נוספות, של משא ומתן, של ענייני מדיניות ודיפלומטיה - אבל בלי תפילה מאוחדת של כולנו, זה פשוט לא ילך. ואמנם, הציבור היהודי כולו התכנס והתפלל ביחד להצלתו - ואמנם ה' הושיע אותנו מיד המן הרשע, בהצלה שמתוארת במגילת אסתר, ואותה אנחנו חוגגים כל שנה בחג הפורים. אבל הבסיס להצלה היה ההתכנסות והתפילה - ואת זה אסור לשכוח.
וגם מאוחר יותר, בתקופת בית שני: כאשר היו בני ישראל מלוכדים תחת הססמא "מי לה' אלי", היו מנצחים את אויביהם, ולזכר זאת אנו חוגגים את חג החנוכה עד עצם היום הזה, וכאשר התפלגו וחיקו את מנהגי הגויים, אז איבדו את עצמאותם, וכתוצאה ממעשים אלו של חיקוי המנהגים ואורח החיים הלא יהודי, הפכו הרומאים לשליטים פה, החריבו את בית המקדש השני, והגלו את כולנו, לתקופה של אלפיים שנה.
זו הדרך שבה ה' מנהיג את עם ישראל כאן, בארץ ישראל. כך היה מאז ומתמיד, וכך גם עכשיו. האיומים נמצאים תמיד סביבנו. פעם מאיימים עלינו המצרים ופעם הסורים, פעם יש אש בלבנון ופעם ברצועת עזה. פעם יש סקאדים מעיראק ופעם יש איום גרעיני ח"ו מאיראן. כל פעם קוראים ל"איש הרע" בשם אחר - אבל הכל הכל בעצם מטרתו לאותת לנו שנחזור בתשובה. שנזעק אל ה'. שנשתמש בכלי הנשק העתיק ביותר בעולם - כלי הנשק של ההתאספות לזעוק ביחד "מי לה' אלי", לזעוק ביחד אל ה' "אנא ה' הושיעה נא", להתחבר ביחד אל מקורות היהדות, אל מצוות התורה, אל העדות, החוקים והמשפטים שה' ציווה אותנו בסיני, וששמרו עלינו כעם במשך אלפי שנים - ואם אמנם נעשה כך, ונשמע אל דבר ה', ונפנה אליו כולנו ביחד בתפילה מאוחדת למען ישועתנו - הרי תפילה כזו מעולם לא שבה ריקם. וזה מה שה' רוצה שנעשה, כולנו ביחד, למען עתיד מדינת ישראל, ולמען עתיד ילדינו.
ואחר שאמנם נשמע בקול ה', הרבה שלוחים לו למקום להושיע אותנו. האם תפרוץ מלחמה נסית ומהירה, שתציל אותנו מאויבינו? האם ישנה ה' את דעתם של מנהיגי איראן ויגרום להם להכיר בקיומנו? ואולי נזדקק בכל זאת למשא ומתן?א
אולי כן. אולי לא. אבל מה שבטוח הוא שכאשר נבין אנחנו את נקודת המוצא שלנו, תהיה עמדתנו בכל משא ומתן עתידי הרבה יותר ברורה ובהירה, ולכן גם תוצאות המשא ומתן צפויות להיות יותר סבירות. כי אם מלכתחילה אנו באים מעמדות של חולשה, מחוסר הבנה מה אנחנו עושים פה - לא פלא הוא שהגענו למצב שבו עצם קיומנו פה נתון ח"ו בסימן שאלה.
ועוד דבר: אם נבין כולנו שהבסיס של קיומנו כאן ובכלל הוא הבסיס הדתי, שאנחנו פה בארץ שה' הבטיח לאבותנו, ושמטרת שהותנו פה ובעולם בכלל היא לעשות את דבר ה', אזי גם המשא ומתן, אם נזדקק לעשותו, יתנהל בדרך של משא ומתן דתי, בין אנשי דת, ועם הסכמות שיתאימו לכל הצדדים.
שכן על הארץ הזו יש, נכון להיום, שני גורמים שטוענים "כולה שלי": הפלסטינאים, שרוצים לחזור גם ליפו ולחיפה, והיהודים, שרוצים לחזור גם לשכם ולחברון. ולכן נראה שהפתרון הטוב ביותר הוא לתת לכל אחד לגור במקום שבו נמצא ביתו - אבל לנהל משא ומתן משותף על הסכמות משותפות לצורך הניהול השוטף של חיינו.א
לדוגמא, ניתן להגיע להסכמות על שמירת צניעות בארץ ישראל כולה - כדי לא לפגוע ברגשות האנשים הדתיים, בני כל הדתות. ניתן גם להחליט על איסור של נשואי תערובת בין יהודי למוסלמית או בין מוסלמי ליהודיה - כדי לשמור על האוטונומיה של כל דת בפני עצמה. וניתן גם להחליט על מתן אזרחות ישראלית רק לאנשים שהם יהודים לפי ההלכה, ולא אנשים מכל מיני עמים, שכל קשר בינם לבין היהדות הוא רופף ביותר, ולכן הם בעצם נכנסים ל"טריטוריה" שהיא גם ככה שנויה במחלוקת - ורק מגבירים את האש.
על כל הנושאים הנ"ל צפויה להיות הסכמה של אנשי הדת מכל הדתות - והסכמות אלו כבר יכולות להביא בע"ה לרגיעה ניכרת.
ואחר כך ישארו עוד כמה נושאים שצריך יהיה לדון בהם, אבל כדי להיות מסוגלים לדון בהם, ראשית כל אנחנו צריכים להתחבר מחדש אל תורת ה', כי בלעדיה באמת אין לנו מה לחפש פה. ואחרי שאמנם נתחבר מחדש את התורה, ממילא גם הדרך לשלום אמת תהיה בע"ה מהירה, סלולה וקלה להפליא.
