בס"ד

הדרך השלישית - דבריו של צחי הטוקבקיסט

ימין, שמאל, מרכז - כולם חייבים לעשות חשבון נפש:

מן הסתם כולנו מסכימים שיש לנו לעם ישראל בעיה מיוחדת - שכל שכינינו הערבים שונאים אותנו ומעוניינים להשמיד אותנו. חלקם מצהירים על כך בקול וחלקם לא, אבל כל שנות קיומנו פועלים לפגוע בנו.

מה עושים?

יש שתי שיטות שרוב העם חלוק ביניהן:

ימין: להיכנס בהם, להכות, להכאיב, להשמיד, להרתיע וכו' - ראינו מה זה עוזר. יש לנו כוח צבאי בסדר גודל של מעצמה, וחיל האויר הטוב בעולם - ואנחנו כבר שנים לא מצליחים להכריע שני אירגונים קטנטנים בעזה ובלבנון.

שמאל: לתת להם מה שהם מבקשים - העיקר שיהיה שקט. גם כאן ראינו. נתנו להם אוטונומיה - והם ניצלו אותה כדי להתחמש ולהתעצם נגדנו. הפסקנו לפקח - והם ארגנו בסיסי יציאה של מחבלים. יצאנו מעזה - נהיה שם שקט? יצאנו מלבנון - נראה לכאורה שהשגנו שקט במשך 6 שנים. אבל עכשיו התברר שאת השקט הזה ניצל חיזבאללה להתעצם ולהתאמן, להתפרש ולרכוש עמדות כוח. יש גם מרכז, שהוא לא שיטה בפני עצמה, אלא איזשהו שילוב בין שתי הקצוות הקיצוניות הנ"ל.

מסקנת ביניים: שתי השיטות (כוח ומו"מ) נוסו ולא הביאו לפתרון הבעיה.

אבל יש דרך שלישית, שגם היא נוסתה, אמנם מזמן, אבל הביאה להצלחה מושלמת: התורה, שבין השאר כוללת נבואות רבות בנושאים רבים, נבואות שכולן התגשמו במלואן ובדיוק רב - אותה תורה נותנת לנו גם "מתכון" איך להשיג שלום ומנוחה: (ויקרא כו, ג-ו) "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעיתם ... וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד ... וחרב לא תעבור בארצכם."

והמתכון הזה בדוק ומנוסה.

שלמה המלך הנהיג כך את עם ישראל, וכך מתאר התנ"ך את תקופתו: (מלכים א' ה, ה) "וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה."

עם ישראל מעולם לא חי בשלום בניתוק מבורא עולם. תקופות השיא תמיד היו כשעשו רצונו, ותקופות השפל - כשעשו נגד רצונו. תלמדו ספר שופטים ותבינו שהכלל הזה עקבי. משום מה התפשטה בעם הנחה מוזרה, שזה שייך לתנ"ך והיום זה לא עובד. למה לא ניתן לזה צ'אנס? הרי האלטרנטיבות הוכחו כלא עובדות! אין ישראל אומה אלא בתורתה. שלום יבוא רק כשנגיע כולנו למסקנה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.