בס"ד

לפרק את הגדר

 

יואל אסתרון, עתון הארץ, 19/04/05

נורא חם. אולי בגלל החום הכבד כבר קשה לזכור איך קרה שהרוב הישראלי תומך בגדר. משהו שחיים רמון אמר? משהו שיוסי ביילין שתק? השמאל היה נגד גדר, אבל אז התברר שהימין בעד; או אולי זה היה להיפך. פיגועי ההתאבדות הוציאו מדעתם את כל הישראלים; בצדק. ואהוד ברק אמר שאין ברירה.

בסופו של דבר, אנשים שבימים קרירים הבינו שהקמת גדר הפרדה, או חומה, היא מעשה של ייאוש, הסתפקו במלחמה פושרת על ה"תוואי". במשיכת כתף הם תמכו בגדר, בתנאי שתוקם ב"תוואי". כך נולדה מלת קסם חדשה, שהתפוגגה כמובן כמו יונה צחורה בכובע של השוליה. מי שנתן לשרון להקים גדר היה צריך לדעת שהתוואי לא יהיה של שלום עכשיו.

הישראלים ראו את הגדר קורעת פלשתינאים ממשפחותיהם ומאדמותיהם - ושתקו. גם המרכז וגם השמאל, לא רק הימין, מקבלים בהכנעה שיקולי ביטחון. ההפגנות הפתטיות פה ושם נגד הגדר רק הדגישו את השתיקה ואת הכניעה. למפגינים המעטים נדבק איזה דימוי מפוקפק, של אנרכיסטים משולי השוליים. כל היתר נשארו במזגן.

מי בכלל ראה פיסת גדר במו עיניו? היא קרובה, אך רחוקה כמו הגדר שהקימה הודו בקשמיר. אם מינה צמח או קמיל פוקס יעשו סקר יתברר שרוב הישראלים כבר עשו "התנתקות" ממוקדי החיכוך, ובראשם ירושלים. אם כך, מה להם ול"עוטף ירושלים"? ואיפה זה בדיוק בת חפר והגדר שלה? בשביל רוב הישראלים הגדר היא שמועה.

בג"ץ שימח כל מי שמצפונו הציק לו. שמחת עניים. הנה, יש שופטים בירושלים והם הורו לממשלה להזיז את הגדר בצפון-מערב ירושלים כדי שכפרים פלשתיניים לא ינותקו משדותיהם. פסק דין מכובד, מנומק, עושה צדק. ומחמיץ את העיקר. כי גם בג"ץ איננו יכול לשאול את השאלה האמיתית, הגורלית: האם בכלל צריך גדר?

לכאורה התשובה ברורה. צריך גדר כדי לבלום את הטרור; לפחות עד שייכון שלום בין ישראלים לפלשתינאים. קשה היום לצאת נגד ההיגיון הצרוף הזה, בלי להיחשד במכת שמש. כבר מאוחר - הגדר נבנית במרץ זה חודשים רבים. החלטת בג"ץ היא אולי "יום שחור", כהגדרתו של אל"מ דני תירזה, מתכנן התוואי, אבל מחר יהיה יום חדש.

הגדר היא פיתוי. היא מושכת כמו הסיסמה "הם שם ואנחנו כאן". הגדר אולי תמנע לזמן מה את הפיגוע הבא. מי יכול להתווכח עם המומחים לביטחון? אפילו בג"ץ מקבל כתורה מסיני את תצהירו של מפקד כוחות צה"ל בשטחים. אבל היא מעמיקה את השנאה והייאוש של הפלשתינאים. היא תייצר עשרה פיגועים במקום הפיגוע שתמנע.

החיים בלי גדר היו נוראים, אך הם יצרו לפחות תחושה של דחיפות; שצריך לעשות משהו כדי להפסיק את ההרג; לפתור את הסכסוך; לעשות שלום. הגדר יוצרת אשליה שאפשר לא לפתור את הסכסוך אלא "לנהל אותו", עוד המצאה מפוקפקת של השנים האחרונות.

הרוב הישראלי הרים ידיים. זו המשמעות האמיתית של אדישותו לגדר. הוא מתחבא ברצועת החוף, ומייחל לקצת שקט אחרי שנים של טרור. אפילו מחנה השלום מסתפק במועט; בפירור של בג"ץ. בינתיים, הוא מאפשר לימין להמשיך במפעל ההתנחלות בגדה באין מפריע, דונם פה ודונם שם, ולהשית את סבל הכיבוש על מיליוני פלשתינאים.

מי שרוצה לחיות בלי טרור, לחיות בשלום, צריך לצאת נגד הגדר. לא כשיבוא שלום, או המשיח. עכשיו. מי שתומך בגדר, או שותק, אינו יכול לנחם את עצמו שהוא תומך בתוואי הוגן. מי שאינו מתנגד לגדר משלים למעשה עם הגדר של שרון.

התוצאה תהיה עוד ועוד טרור עוקף גדר; טרור זוועתי יותר ככל שהכיבוש יימשך. הגדר לא תעצור אותו לזמן רב, רק תהפוך אותו למתוחכם ונורא יותר. הנה הצעה דחופה לסדר היום של ישראלים מהמרכז ושמאלה: לפרק את הגדר.