הלכות תשובה
מאהבת ד' את עמו ישראל, הרבה להיטיב עמנו וציונו לשוב אליו בכל עת שנחטא, ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום ימי אלול מובחרים ומסוגלים שתקובל תשובתינו יותר מאשר ימות השנה. לפי שימים אלה הם ימי רצון מאז שנבחרנו לעם, שבראש חודש אלול עלה משה על הר-סיני לקבל לוחות השניות אחר ששבר בי"ז בתמוז את הלוחות הראשונות כשחטאו ישראל בעגל, ונשתהה בהר עד אחרי יום הכיפורים שהוא זמן גמר כפרה, ובכל שנה בימים אלה מתעוררים מאד הרחמים למעלה - והיד פשוטה לקבל שבים.
ימים אלו ימי הכנה הם לקראת יום הדין הגדול הוא יום הכיפורים בו נאמר (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו". יום הכיפורים יום כפרה וטהרה הוא, שעלינו להיטהר מכל עוונותינו על ידי תשובה וקבלה לעתיד ואז הקב"ה יכפר לנו וייטהרנו מחטאי העבר.
ומבואר בספרים הקדושים שיש להקדיש חודש אחד בשנה להתבוננות והיטהרות. נבאר על כן בקצרה הלכות תשובה:
החוזר בתשובה עליו לקיים שלושה תנאים אלה:
וידוי - להתוודות על חטאו בפה ולומר: אנא השם, חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך (כאן יפרט החטא), והרי נחמתי ובושתי ממעשי.
עזיבת החטא - להסיר את חטאו ממחשבתו ולהחליט בליבו שלא יעשנו עוד. כי המתוודה בדברים ואינו עוזב את החטא, הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
קבלה להבא - לקבל על עצמו בקבלה אמיתי שלא ישוב עוד להבא על החטא שנכשל בו.
כשם שצריך לשוב מהעבירות הידועות כמו: עריות, גזל וגניבה, צריך האדם לחזור בתשובה על עבירות במדות רעות כמו: כעס, שנאה וקנאה, ליצנות וכדומה.
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, והיות שאין האדם יודע את מי שהקניט במשך השנה, נהגו לבקש סליחה מכל אדם שבא אתו במגע במשך השנה.
אסור לאדם להיות אכזרי מלמחול, אלא בשעה שחבירו מבקש ממנו למחול עליו למחול לו בלב שלם.
לעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאו מיד, ולא יאמר כשאזקין אעשה תשובה, שמא ימות טרם יזקין. הוא ששלמה המלך אמר בחכמתו (קהלת ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".
ואל יחשוב אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאים שעשה, אין הדבר כך, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא יתברך כאילו לא חטא מעולם, וכבר אמרו חז"ל (ברכות לד, ב): "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".
אין ישראל נגאלין אלא בזכות תשובה, והיא היא שמקרבת האדם לשכינה שנאמר (הושע יד, ב): "שובה ישראל עד ד' אלוקיך".
גדולה תשובה שמקרת את הרחוקים. קודם התשובה היה שנוא ומשוקץ לפני המקום, ועתה הוא אהוב, ידיד, קרוב ונחמד לפניו יתברך.