פרשת ואתחנן - מסר אקטואלי חשוב לעם ישראל !

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בחמישי, 27 יולי 2023 18:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 191

פרשת ואתחנן - מסר אקטואלי חשוב לעם ישראל !

מאת: אהובה קליין.

משה מספר לעם כיצד מתחנן אל ה' להיכנס לארץ ישראל - הארץ המובטחת - ומהי תשובת  אלוקים אליו: "אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת -הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.  וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה". [דברים ג', כ"ה -  כ"ו]

בהמשך התורה מתארת  איזו  התנהגות צריכה לאפיין את העם הנכנס לארץ ישראל.

" רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹקי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹקינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. רַק הִישָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".[דברים  ד'. ה- י']

עוד נאמר: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ה'--לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹותֶיךָ" [להלן: ו',י"ח].

השבת קוראים בהפטרה את נבואת הנחמה בספר ישעיהו: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹקיכֶם.  דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ:  כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ".[מתוך ספר ישעיהו, פרק מ', א'-ב'] 

השאלות הן:

א] מדוע משה תולה את אשמת העם באי כניסתו  לארץ?

ב] מהו התנאי להצלחת עם ישראל להתיישב בארץ המובטחת?

ג] כיצד מבטא הנביא ישעיהו  את כוח הרוזנים והשופטים? 

תשובות.

תלונת משה כלפי עם ישראל - על אי כניסתו לארץ המובטחת.

משה אומר לעם ישראל: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה".

על פי רש"י: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם",

הי התמלא כעס על משה - ואומר משה לבני ישראל: ואתם גרמתם לי לכך – כפי שנאמר:  "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה   בַּעֲבוּרָם." [תהלים  ק"ו, ל"ב]

בנוגע למילים:

"רַב- לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה".

רש"י מסביר שלא יאמרו: כמה קשה הרב - והתלמיד כמה סרבן מפציר. על פי [מסכת סוטה י"ג]:

די לך. אל תרבה לבקש, כדי שלא יאמרו: הרב כמה קשה שאינו שומע

לתלמיד . תלמיד כמה סרבן - מפציר, הכוונה שלא תפציר, שאם בכל זאת תמשיך להרבות לבקש  להיכנס לארץ יאמרו: הרב כמה קשה..

פירוש ב' : שמור לך רב טוב הצפון לך.

האגדה מספרת:

"וְיִפְרֹשׁ מֹשֶׁה כַּפָּיו אֶל ה' וַיֹּאמֶר: אָנָּא  ה' אֶחְיֶה  נָא וַאֲסַפֵּר מַעֲשֶׂיךָ יָה: וַיֹּאמֶר ה':  לוֹ טֹובוּ חַיִּים אֲרֻוכִּים לִבְנֵי אָדָם - כִּי עַתָּה לֹא מֵתוּ גַּם אֲבוֹתֶיךָ: וְעַתָּה אִם תֹּאבֶה וְהָיִיתָ  עוֹד אֶלֶף שָׁנִים וְנָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתְךָ, אֶפֶס כִּי לֹא יָבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַיָּמִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְהָם!  וִימָרְרוּ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת מֹשֶׁה עַד מְאֹד וְיֹאמַר: ה' אֱלוֹקִי הִנֵּה אָנֹכִי בָּטַלְתִּי אֶת גִּזְרתְךָ- אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה הוֹאֵל נָא וּבִטַּלְתָּ אַתָּה גִּזְרתְךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִי:

"לֹא תַּעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ ! וַיַּעַן ה' וְיֹאמַר: אִם אֲבַטֵּל אֶת אוֹמְרֵי לֹא תַּעֲבֹר אֶת הָאָרֶץ- וּבָטַלְתָּ גַּם אַתָּה אָומְרֵךְ אֵלַי: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה!!

וַיְהִי כְּשָׁמוֹעַ מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִתְעוֹרֵר מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל הַ' וְיֹאמַר: ה' אֱלוּקַי! טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנוֹכִי וּמֵאָה אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי יָמוּתוּ וְאֶל תְּאֵונָה אֶל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל רָעָה! וְיוֹסֵף מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶל ה' וַיֹּאמֶר: הַכַּמּוּת הַמְּרַגְּלִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת טוּב הָאָרֶץ וְיוֹצִיאוּ דִּיבָּתָהּ יָמוּת הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתָהּ וִיהַלְּלָהּ אֶל כָּל הָעָם? הֵן אַתָּה ה' יָדַעְתָּ כִּי לֹא לְמַעַן אוֹכְלֵי אֶת פְּרִי הָאָרֶץ לְמַעַן שֹׂבַע מִטּוּבָהּ אָנֹכִי שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ לַהֲבִיאֵנִי אֵלֶיהָ, כִּי אִם מֵחֶפְצִי לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְווֹתֶיהָ הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ..."

התנאי  להצלחת עם ישראל בארץ המובטחת:

עם ישראל  חייב לשמור את המצוות  המופיעות בעשרת הדברות  - את החוקים והמשפטים שנאמרו בהר סיני .

בתורה ישנם שלושה חלקים: חוקים, משפטים ותורות:

החוקים הם: מצוות שאין בהן שום טעם, כגון: מצוות פרה אדומה ואומות העולם  שואלות :"מה טעם יש בהן?

משפטים: המצוות המובנות על ידי ההיגיון והשכל הישר שאפילו אם לא היו נאמרים בתורה - היו מובנים לבני האדם בעצמם.

גם לגבי מצוות אלה, אומות העולם שואלות: מה הרעש  הזה בתורה הרי גם  להם יש נימוסים כאלה למרות שלא קיבלוה בתורה משלהם.

תורות: אלו מצוות שבני אדם לא היו יכולים להשיגן בעצמם באמצעות שכלם ורק כעת  לאחר שנכתבו בתורה ואחרי שמתבוננים לעומקן –ניתן להבין את טעמן וגדלותן.

לכן יוצא ,אפוא, כי מ"התורות"- ניתן להבין שגם החוקים והמשפטים- הם צודקים אמיתיים וקדושים ויש בהם קדושה עליונה.

מתוך התבוננות העמים בהם - יבינו שגם החוקים והמשפטים מכילים צדק אלוקי וקדושה עילאית בתורה שלנו.. [על פי "כנפי נשרים"]

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ה'--לְמַעַן, יִיטַב לָךְ.."

רש"י מסביר: הכוונה לפשרה לפנים משורת הדין.

דעת מקרא מסביר: יש לקיים את המצוות שה' ציוונו - והוא הישר והטוב בעיניו.

ורז"ל דרשו פסוק זה שמהווה  מצווה בפני עצמה והכוונה: שמלבד  המצוות שאתם חייבים לקיימן.  יש לבחור את הדרך  הישר והטוב גם במקום שלא  צוונו במפורש בתורה. כאשר נקיים את המצוות בארצנו המובטחת- נוכל ליהנות מטובה- ארץ זבת חלב ודבש.

דברי ישעיהו הנביא על כוחם של הרוזנים והשופטים:

"הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים, לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ, כַּתֹּהוּ עָשָׂה.  אַף בַּל-נִטָּעוּ, אַף בַּל-זֹרָעוּ--אַף בַּל-שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ, גִּזְעָם; וְגַם-נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם".

על  פי המלבי"ם: כוונת ישעיהו הנביא: שבעתיד ה' יבטל את  כוח הרוזנים - שהם שרי העצה – היועצים - ואלוקים אינו זקוק לעצתם.

יש הבדל בין הרוזנים - שהם שרי העצה ושופטי ארץ הם הממונים על ענייני המשפט, אלוקים בעתיד הקרוב  יבטל את עצת הרוזנים ויפר את כוח השופטים הם יהיו לצמח שלא ניטע - חלשים ויתייבשו והסערה תישא אותם כקש וה' ישבר את שלטונם!

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי ארץ ישראל – הארץ המובטחת לעם ישראל- שונה מכל הארצות ומתוך קדושתה המיוחדת עם ישראל חייב להתאים את עצמו לארץ ישראל- לעשות  את הטוב והישר לקיים את המצוות והחוקים  - רק כך יוכל להגיע למנוחה  ולשלווה בארצו.

על פי הנביא ישעיהו - אותם רוזנים- ושופטים- שאינם פועלים כראוי  ייעלמו בסערה. כמה אקטואלי לימים אלה במיוחד- עלינו לזכור כי ארצנו המובטחת שונה מכל הארצות הן ברוחניותה והן בגשמיותה כנאמר:

"וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"א, י"ב]

הארץ המובטחת - עשיית הישר

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בחמישי, 27 יולי 2023 18:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 157

 הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת- עֲשִׂיַּת הַיָּשָׁר

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

אֱלוֹקִים מַבְטִיחַ וּמְקַיֵּם

מַתְּנַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נַחֲלַת  שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת

אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

 אֶרֶץ אֲשֶׁר  עֵינֵי ה' בָּהּ

 בְּכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה

 בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב

 בָּנָיו לָנֶצַח אוֹהֵב.

עָם יָרֵא אֱלוֹקִים

זוֹכֵר נִסִּים וַחֲסָדִים

מִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה

מַעֲמָד נִשְׂגָּב- מַתַּן תּוֹרָה.

כְּאִישׁ אֶחָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

עָנָה מִתּוֹךְ יִרְאָה וְאַהֲבָה

עַתָּה זוֹכֶה לְהִיכָּנֵס  בַּשְּׁעָרִים

עָמוֹס רְכוּשׁ ,בִּגְדֵי מְלָכִים.

 אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

 בָּהּ יָשָׁר וְהַטּוֹב נִדְרַשׁ

מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים גּוֹי קָדוֹשׁ

 עִם הַנֶּצַח לֹא יֵבוֹשׁ.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת : וָאֶתְחַנַּן. [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

דבר החסידות – פרשת פינחס

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בשלישי, 04 יולי 2023 18:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 188

ב"ה

דבר החסידות – פרשת פינחס

"ושוט לגו כסילים"

מספרים על הגאון מרוגאצו'ב, שכידוע היה חריף במיוחד, שפעם נכנס אליו יהודי שחצן וחסר שכל עם ספר חדש אותו חיבר לאחרונה, וביקש עליו הסכמה וברכה מהגאון.

הרוגאצ'ובר עיין בספר למספר דקות, לקח דף חלק והתחיל לרשום עליו במרץ ים של מראי מקומות – גמרות (הן בבלי והן ירושלמי), פרש"י (בתנ"ך ובש"ס) ושלל ציונים לדברי התוספות.

כשסיים, הוא הגיש את הדף למבקש ההסכמה ובכך נסתיימה הפגישה…

עיין ה'מחבר' בהסכמה ולא הבין מילה.

אובד עצות, הוא פנה לאחד מחשובי הרבנים, אולי הוא יוכל לעזור לו בהבנת ההסכמה.

הרב עיין במראי המקומות והשיב לשואל:

"המכנה המשותף בין כל מראי המקומות האלו הוא... שהם כולם דנים על שוטה, טיפש ועם הארץ" 

)ע''פ טור שבועי בענייני 'גאולה ומשיח' הרב שמואל ארונסון, חוקת תשפ"ג(

~~~

תוכניתו של משה רבינו

בפרשתנו (כז, טו-יח) מסופר שמשה מבקש מהקב"ה "יפקוד ה' אלקי הרוחות איש על העדה".

מבואר במדרש (במדב"ר פכ"א, יד) שמשה רבינו ביקש שבניו יירשו אותו, וז"ל:

 "כיוון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי; אם הבנות יורשות – בדין הוא שיירשו בני את כבודי! אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה", בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, ויהושע הרבה שירתך וכו'".

ותמוה: אם בניו של משה אכן "ישבו להם ולא עסקו בתורה" – איך עלה על דעתו של משה שהם אלה שיירשו אותו?

אלא, מבואר במגלה עמוקות (אופן א. הובא בילקוט ראובני כאן. וראה גם כלי יקר פסוק יח), שמשה רבינו רצה לחלק את ההנהגה לשניים: (א) מלך שיוביל את העם למלחמה (ב) ומנהיג רוחני שילמד אותם תורה.

ולכן דייק ואמר (א) "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (למלחמה. רש"י) – שזה שייך לבניו שיעשו את החלק השייך למלוכה, ואח"כ "ואשר יוציאם ואשר יביאם" (בתורה ובזכויותיו) – שזה יהיה ע"י יהושע, וממילא "לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".

אבל אם כן צריך להבין, מדוע אכן לא הסכים הקב"ה לתוכניתו של משה ומינה רק את יהושע?

אלא הדבר יובן בהקדם שאלה נוספת:

הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ז) כותב: "כשמעמידין המלך, מושחין אותו בשמן המשחה", ומביא ראיה ממה שנאמר לגבי שאול (שמואל א י, א) "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו".

וממשיך (ה"ג) שיש למנות מלך ע"פ נביא והסנהדרין, ומביא דוגמא: "כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו", ויש לתמוה: הרי כלל לא נאמר בתורה שמשה משח את יהושע בשמן המשחה, אלא רק "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו" (פרשתנו כז, כג)?*

ונקודת הביאור בזה:

במשך כל תקופת המלכים היו בעם ישראל שני בעלי תפקידים מרכזיים:

א) האחד – היה הנשיא וראש הסנהדרין והוא המנהיג הרוחני של עם ישראל, ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) "והוא העומד תחת משה רבינו"; שעיקר תפקידו ללמד תורה את העם ולעמוד בראש בית-דין הגדול לשפוט ריבותם.

– והמינוי שלו הוא ע"י סמיכה (איש מפי איש עד משה רבינו).

ב) השני – היה המלך שתפקידו בלשון הפסוק "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וגו'" ופירש"י – למלחמה, כלומר מנהיג המנהל את עם ישראל ומנחה אותם (בעיקר) בגשמיות, והם היו המלכים שבכל דור ודור.

– והמינוי שלו הוא ע"י משיחה (בידי נביא ושבעים זקנים).

והנה, המצב הרצוי והמושלם ע"פ התורה הוא: שהנשיא, המנהיג הרוחני – יהיה גם המלך, המנהיג הגשמי. כי כיון שתפקידו המרכזי של המלך הוא (כדברי הרמב"ם בהל' מלכים ספ"ד) "להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות"– הרי המתאים לכך ביותר הוא נשיא הדור, שהוא הגדול ביותר ב"דת האמת" וב"משפטי התורה".

וכזו היתה מלכותם של משה ויהושע, שאצלם התבטאה המנהיגות בשני המישורים גם יחד:  א) שהם היו נשיאי ישראל ומנהיגיו הרוחניים.  ב) שהם שימשו גם כ"מלך": להנהיג את עם ישראל (להוציאם ממצרים, להוליכם במדבר, להכניסם לארץ ישראל ולכבוש ל"א מלכים), אלא, שבדורות שאחרי משה ויהושע התפצלו שני התפקידים כך שהתפקידים הרוחניים היו בידי הנשיא ואב-בית-דין, והתפקידים הגשמיים בידי המלך.

עפ"ז מובן מדוע יהושע לא נמשח בשמן המשחה: כיון שאצלו היתה המלוכה וההנהגה הגשמית רק תוצאה ופרט בהנהגה הרוחנית, וממילא גם המינוי שלו היה מינוי רוחני – ע"י סמיכה. משא"כ בדורות שלאחרי זה, כאשר עיקר תפקידו של המלך היה בגשמיות – או אז גם המינוי שלו הוא ע"י משיחה.

וממילא גם מובן מדוע בניו של משה לא יכלו לירש אותו, כלשון המגלה עמוקות בסופו שהקב"ה אמר לו "דבר אחד לדור ולא שני דברים", כלומר, הרצוי הוא שאדם אחד יהיה המלך – גם בנשיאות רוחניות וגם בהנהגה גשמית.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, פינחס שיחה ב (עמ' 190 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 223 ואילך).  העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" (היכל מנחם, הוצ' תשע"ג) במדבר עמ' תנו ואילך, דברים עמ' רכב ואילך [וראה עוד בנידון "דבר החסידות – שופטים תשע"ז].

______________

*)  אין להקשות ממה שאצל משה רבינו עצמו לא מוצאים שנמשח בשמן המשחה, אף ש"מלך היה" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א, וכן הוא בר"ח ורש"י שבועות טו, רע"א ועוד) – שהרי הוא התמנה לפני ציווי דיני המלך ודיני שמן המשחה.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת ואתחנן - שבת נחמו - מה הקשר?

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 10 אוגוסט 2022 20:39

נכתב על ידי Super User

כניסות: 286

פרשת ואתחנן - שבת נחמו - מה הקשר?

מאת: אהובה קליין

פרשת  ואתחנן נקראת מידי שנה בשבת שלאחר צום תשעה באב , הטעם לכך הוא: על פי ההלכה אסור ללמוד תורה בתשעה באב  [ פרט למדרשי איכה  ואגדות החורבן ]  כי  לימוד תורה גורם שמחה ללומדים כפי שאומר דוד המלך:

"פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב"  [תהלים י"ט, ט'] ולא מן הראוי לשמוח ביום תשעה באב - יום האבל הלאומי והחורבן.

לכן אנו קוראים את הפרשה הזו - המתארת את יום מתן תורה לרגלי הר סיני מיד לאחר תשעה באב - בו כאמור היה הפסק בלימוד תורה.

כל זה להדגיש לעיני כל :  שכבר בזמן הזה - אנו שבים ללמוד תורה ולקבל מחדש עול מלכות שמים. [ על פי  המגיד: רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו: "עבודת ישראל"]

לאחר תחנוני משה אל ה'  להיכנס  לארץ ישראל שאינם מתקבלים, משה  מבאר לעם ישראל: מה עליהם לעשות-–למען החיים בארץ המובטחת - ארץ ישראל:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקי  אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת- מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.  עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה', בְּבַעַל פְּעוֹר:  כִּי כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקיךָ, מִקִּרְבֶּךָ. וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹקיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.  רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹקי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹקינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".[דברים  ד, א- י ]

בהפטרה[ ספר ישעיהו פרק מ]   אומר הנביא לעם ישראל דברי נחמה:

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹקיכֶם.  דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ:  כלָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל- חַטֹּאתֶיהָ.  קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.  כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.  וְנִגְלָה, כְּבוֹד ה'; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. 

"קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה.  יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם.  ח יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר- אֱלֹקינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם.  עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹקיכֶם הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.  כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". [ישעיהו מ', א-י"ב]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של הדבקות בה' ?

ב] ממה יש להישמר מאד ?

ג] מהו הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו ?

תשובות.

משמעות דבקות עם ישראל בה' .

נאמר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹקיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם". 

ה"נתיבות שלום" מסביר: [על פי הרב מרוז'ין]  מתברר כי בעניין הדבקות בה' ישנן דרגות שונות:

ישנה דבקות הנובעת מתוך השכל והמשמעות היא: שעל ידי התבוננות בסביבה האדם מגיע לדבקות בה' במוח.

יש דבקות בה' הנובעת מתוך רגשי הלב.

ישנה דבקות ברמה גבוהה יותר והיא - דבקות גם באיברים - לדרגה זו מגיעים הצדיקים - שאבריהם דבוקים בה' ומקיימים רק את רצון ה' -  כפי שאמר דויד המלך: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי;    וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל- עֵדֹתֶיךָ". [תהלים  קי"ט, נ"ט]

חז"ל אמרו על כך: רגליו של דוד הוליכו אותו לבית המדרש - כי אבריו הזדככו וטוהרו עד שהיו עושים  בעצמם את רצון ה' בלבד.

יש על כך דוגמא מאברהם אבינו בעקדת יצחק ,שנאמר שם: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּיקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ".

מדוע נאמר:  "וישלח" ?    לפי שהיד של אברהם סירבה לקחת את המאכלת מחמת שרצון ה' היה שלא  ישחט את הנער! ואבריו של אברהם אבינו התקדשו לעשות רק את רצון ה'. לכן היה צריך אברהם לכופף את ידו בכוח.

כל ההסבר הזה בא להגיד לנו כי יש  ג' מדרגות של אמונה:

א] אמונת המוח.

ב] אמונת הלב.

ג ] אמונת האיברים - שהיא עולה על כולם.

המגיד ממזריץ' מבאר: כי תכלית התורה כולה וכל תרי"ג המצוות  היא הדבקות בה'  ומביא את תשובת הלל הזקן: שניגש אליו נוכרי אחד וביקש ממנו שיגייר אותו במטרה ללמדו – את כל התורה כולה על רגל אחת.

ענה לו הלל הזקן : מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך- הכוונה:  מה ששנוא עליך להתחברותך ודבקותך אל הקב"ה שאותו לא תעבוד - היינו – נתן לו כלל: שכל השנוא להתחברות - מפריע לדבקות בה'.

הכלל הוא: שיהודי יעשה כל מצווה  וכל מה שאהוב בעיני ה' - דבר הגורם לדבקות בה' כגון: הנחת  תפילין, או קביעת מזוזה.

על ידי המצוות היהודי מתחבר לה' ותכלית כל התורה ומצוותיה - היא הדבקות בה'.

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד.."

ה"כלי יקר" מבאר: בתחילה מדובר על שמירת הגוף ואחר כך על שמירת הנפש. נשאלת השאלה: מדוע על שמירת הגוף לא נאמר "מאד" ואילו על שמירת הנפש התורה מזהירה ב"מאד"?

תשובתו: כי בשמירת הנפש חייבים להיזהר מאד -  יותר משמירת הגוף.

איך שומרים  על הגוף, הרי המילה: "רַק"- משמעותה: למעט - כמו שכתוב במסכת סנהדרין: "אכין ורקין מיעוטין הן"- שהמילה "אך" והמילה "רק" באות למעט.

כאשר אדם אוכל והגוף חפץ בעוד מנה כי טעים לו, אומרת על כך התורה: שמור את הגוף ותאכל "רק" מנה אחת. כמו שנאמר:

:"דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ " [  משלי  כ"ס, ט"ז]

אך מנגד, על הנשמה שלנו אומרת התורה: "וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד",

אם הנשמה רוצה ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה. "וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", תאפשר לה לעשות עוד ועוד. בעוד שלגוף יש להמעיט את ההנאות - מה שפחות אכילה וכן אמור לגבי שאר  תאוותיו הגשמיות.

אך דברים שקשורים בנשמה - יש להרבות כמה שיותר.

הגאון מווילנא מסביר: אין להוסיף על ציוויי ה' ואין להפחית והוא מביא דוגמא לדבריו:

בין העובדים לבעל פעור - היו אנשים שחשבו להוסיף על מה שנאמר בתורה: לא לפנות לאלילים כלל, אבל הם הלכו והוסיפו טינופת לאלילים כדי לבזות את העבודה הזרה - בחשבם שזו מצווה גדולה - אבל במקרה הזה - אפילו אם כוונתם הייתה לבזות את העבודה זרה - נחשבו לעובדי אלילים וחויבו במיתה- כמו שכתוב: "כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקיךָ, מִקִּרְבֶּךָ". 

הקשר להפטרה -  בספר ישעיהו.

נאמר: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"- אומר הנביא לעם ישראל כשאתם שומעים "נחמו, נחמו עמי"- דבר זה  כשלעצמו מהווה נחמה גדולה [על פי בעל בני יששכר]

על פי מדרש: בשעה שישעיהו הנביא מנחם את עם ישראל- בקשו להורגו אמר להם: לא מתוך דעתי אני מדבר אלא "יֹאמַר, אֱלֹקיכֶם" [מדרש ילקוט]

הקשר הבולט בהפטרה לנאמר בפרשת ואתחנן.

כמה קרוב ה' לבניו: כמו שנאמר בפסוקים:

"כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹקינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו".  "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

עצם נתינת התורה לעם ישראל בהר סיני וכל המופתים שה' עשה להם  לפני כן, שהוציאם מעבדות לחירות בנסי נסים.

כך גם בהפטרה - אלוקים מנחם את עם ישראל וממשיל עצמו - למלך  הרועה ומגן על צאנו:

"הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.  כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל".

מדוע כתוב בכפילות: "נַחֲמוּ ,נַחֲמוּ, עַמִּי"?

על כך כמה פירושים: קיימת מידה כנגד מידה:

א] לפי שעם ישראל חטאו –בכפילות - בין אדם לרעהו וגם בין אדם למקום.

ב] אדם שחוטא כלפי חברו- באופן אוטומטי חוטא כנגד ה' שהרי נאמר:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" [ויקרא י"ט, י"ח] לכן אדם שחוטא כלפי חברו כאשר עושה תשובה ומפייסו - חייב להתוודות  ולבקש מה' מחילה!

ג] הגמרא [שבת  קי"ט, ע"ב] אומרת: "לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה" שנאמר:

"הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה",[איכה א, ו]:

ההסבר: "מה איילים הללו  בשעת שרב הופכין פניהם - אלו תחת אלו - כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכין פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה: תבוא שעה ואני עושה לכם כן"- גדולי הדור - התעלמו מהחוטאים ולא הוכיחו  אותם! [מתוך ספר "דורש ציון"/ הרב בן ציון מוצפי]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי אלוקים אוהב את עמו ואף מנחם אותם נחמה כפולה וממשיל עצמו למלך שצאנו הוא עם ישראל- הנשבה בידי אויביו והמלך יצא למלחמה באויביו והיכה אותם מכה ניצחת לקח מהם שלל והציל את צאנו. זה הקשר  בין ה' לעם ישראל  - הם מחויבים לקיים את המצוות  וה' דואג להם במסירות רבה, המסר הזה מופיע בפרשה ובהפטרה: כמו שנאמר: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".

[תהלים  צ"ד, י"ד]

נַחֲמוּ , נַחֲמוּ עַמִּי

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 10 אוגוסט 2022 20:23

נכתב על ידי Super User

כניסות: 265

נַחֲמוּ , נַחֲמוּ עַמִּי

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

נַחֲמוּ , נַחֲמוּ עַמִּי

מְנַבֵּא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא

נְבוּאָה מְכֻפֶּלֶת כִּפְלַיִם

דַּבְּרוּ על לֵב יְרוּשָׁלַיִם.

פָּנוּ אֵלֶיהָ בְּקוֹל רָם :

זְמַן צַעֲרֵךְ - אֶבְלֵךְ תַּם

הִתְכַּפְּרוּ כָּל עֲווֹנוֹתַיִךְ

כְּהֶרֶף עַיִן - תַּמּוּ שֶׁעִבּוּדַיִךְ.

לְפֶתַע , כְּבוֹד ה' נִגְלָה

פַּנּוּ דֶּרֶךְ - נִסְלְלָה מְסִלָּה

מרְבַד הָרָקִיעַ כֻּלּוֹ הִלָּה

לְעֵינֵי כָּל  גְּאֻלָּה מוֹפִיעָה.

כְּמֶלֶךְ הֲדוּר - עֲטוּר מְלוּכָה

צוֹעֵד הָרוֹעֶה בְּרֹאשׁ תַּהֲלוּכָה

טְלָאִים וּכְבָשִׂים חוֹסִים בְּצִלּוֹ

ְהוּא מְחַבְּקָם , מַרְעִיף אַהֲבָתוֹ.

כָּךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

שׁוֹמֵר וְנוֹצֵר בָּנָיו הַשָּׁבִים

מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ מַלְבִּין חֲטָאִים

צִיּוֹן חוֹגֶגֶת חַג גְּאוּלִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן [חֻמַּשׁ דְּבָרִים וְהַהַפְטָרָה :יְשַׁעְיָהוּ  מ']