פרשת מסעי

דבר החסידות – פרשת מסעי

ב"ה

דבר החסידות – פרשת מסעי

 

הביקור אצל רבי משה פיינשטיין

 

לזכות בננו בכורנו הת' החתן אהרן יצחק שי' זילבר לרגל בואו בקשרי השידוכין למז"ט, עב"ג חי' מושקא שתחי' ברגר, נחלת הר חב"ד

סב הכלה, הרה"ח ר' ליפא קליין שי', הינו מאותם חסידים בודדים שזכו ועלו בשנות הלמ"ד (ה-70) המוקדמות מאחורי מסך הברזל, והגיעו לרבי.

 

מספר הרב קליין, כפי שרואיין ע"י חתנו, אבי הכלה, הרב שניאור זלמן ברגר:

באחד הבקרים בחורף תשל"ב, בזמן שהותינו ב-770, שמעתי שמזכירו של הרבי, הרב חדקוב, מחפש את אלה מקבוצת העולים "שיודעים ללמוד", ביניהם היו ר' יעקב נוטיק, ר' מוטל קוזלינר, ר' משה קצנלבויגן ואני. ולאחר שהתאספנו הכניס אותנו המזכיר ללא הכנות יתרות לחדרו של הרבי. היינו מופתעים מאוד, ואז הסביר לנו הרבי את מטרת ההזמנה לחדרו:

באותם שנים נאבק הרבי לתיקון חוק 'מיהו יהודי' – שרק גיור כהלכה יהיה תקף בארץ ישראל. והרבי ביקש מאיתנו שניסע למשרד אגודת הרבנים בארה"ב שבראשה עמד הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ונתאר בפניו את ההתבוללות הקשה השוררת בברית המועצות. ואז נבקש מאיגוד הרבנים לפעול נמרצות בעניין תיקון החוק, שיידעו בארץ שיהדות אמריקה רוצה בתיקון החוק תיכף ומיד.

כהקדמה, ביקש הרבי שנדבר עם רבי משה בלימוד. ונאמר לפניו חידושי תורה.

 

ואכן, כשהגענו למשרד, קיבל אותנו רבי משה בחביבות והרב חדקוב הציג אותנו לפניו: על הרב קצנלבויגן סיפר שחיבר ספרים והוגלה לסיביר הרחוקה, וכן הלאה. עלי אמר שאני "בעל מדריגה" (איני יודע מה זה בעל מדרגה, אבל כך אמר...).

אח"כ התחלנו לדבר עמו בסוגיות בהן עסקנו, וכן חזרנו לפניו שיחה של הרבי בעניין "אפרו של יצחק צבור ומונח על המזבח" [ראה "דבר החסידות", וירא תשע"ט]. ואז דיברנו איתו ברגש על הנושא עבורו נשלחנו.

רבי משה כל כך התרגש לראות אברכים צעירים שהגיעו זה עתה מרוסיה, והם מדברים בלימוד, ופנה אליהם בשאלה:

-         אני הייתי רב ברוסיה וראיתי את כל רדיפת הדת. כיצד זה הצלחתם להחזיק שם מעמד ולהגיע לבקיאות ועמקות כזו בתורה?

חסיד אחד ענה שזה בזכות הרבי שהחזיק אותנו, חסיד אחר ענה שזה בזכות ההתוועדויות שהתוועדנו ביחד.

וחברי ר' יעקב נוטיק נענה ואמר:

-         "מ'האט דען געקענט אנדערש?" [=וכי יכולנו אחרת?]

 

רבי משה מאוד התפעל מתשובה זו שנאמרה בתמימות ועקשנות חסידית, ובהמשך אמר לנו שהוא שותף לדעתו של הרבי בנושא המאבק במיהו יהודי.

סיפרו לנו, שאח"כ הביע את התפעלותו בפני הרבי מקבוצת האברכים בעלי מסירות נפש מרוסיה.

 (מתוך ראיון של חתנו – אבי הכלה – הר' שניאור זלמן ברגר, עתון כפר חב"ד גליון 868, בצירוף פרטים נוספים על הביקור מפי הרלוי"צ גינזבורג ז"ל ויבלחט"א הר' זושא גורליק)

 

~~~

סדר בנות צלפחד

יישוב שני פירש"י הנראין כסותרין זה את זה. לרגל כ"ט תמוז, יומא דהילולא דרש"י ז"ל

 

בסיום פרשתנו (לו, יא) נאמר: "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים".

– מפרש רש"י: "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים, ונישאו כסדר תולדותן; ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו".

והנה:

בפרשת פינחס (כז, א) על הפסוק "ותקרבנה בנות צלפחד גו'" כבר עמד רש"י על השינויים בסדרן וכתב: "ולהלן הוא אומר ותהיינה מחלה תרצה; מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שינה את סדרן".

 

וצריך להבין:

א)    מדוע אין רש"י מסתפק כאן במה שכבר כתב בפרשת פינחס "ששקולות זו כזו" ומוסיף "כאן מנאן לפי גדולתן . . ובכל המקרא לפי חכמתן"?

ב)    יתרה מזו – לכאורה שני ההסברים סותרים זה לזה*: כי דברי רש"י כאן "בכל המקרא הן מנויות לפי חכמתן" משמעותן שלא היו שוות בחכמה, ואיך זה מתאים עם זה "ששקולות זו כזו"?

ג)     מאחר שהכתוב כאן עוסק בנישואיהן של בנות צלפחד, מדוע כותב רש"י שהסדר הוא "לפי גדולתן זו מזו בשנים" (דבר המחייב להוסיף שנישאו כסדר תולדותן) ואינו כותב בפשטות "כאן מנאן כסדר נישואיהן"?

 

ביאור הדברים:

בפרשת פינחס ניכרת מעלתן של בנות צלפחד בפרשה, כדברי רש"י שם ש"חכמניות היו", לכן יש צורך להדגיש שכולן שקולות זו כזו, אבל בפרשתנו שרק מסופר על נישואיהן (ובפשטות נימנו לפי סדר נישואיהן) – היה קשה לרש"י מניין אפשר ללמוד מכך שהן "שקולות זו כזו" במעלותיהן?

על כך מתרץ רש"י "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים, ונישאו כסדר תולדותן", כלומר, גם מה שנישאו בסדר זה הוא בגלל גדולתן בשנים, שבפשטות מי שגדולה בגיל גם גדולה בחכמה, ככתוב (איוב לב, ז) "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה"!

ואז מוסיף רש"י "ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו"

– כוונת רש"י "בכל המקרא" אינו רק על שאר המקומות מלבד פרשתנו (כפי שנראה בהשקפה ראשונה), אלא הן בפרשת פינחס שמסופר על חכמתן של בנות צלפחד, והן בפרשתנו שמסופר על גדולתן בשנים המורה על חכמה – בכולן נימנו לפי חכמתן, כיון ששקולות זו כזו...

 

חודש טוב ושבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח, מסעי שיחה ב (עמ' 200 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 205 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תקסז-ט.

 

______________

*)  ואכן בגמרא ב"ב קכ, א מופיעים שני פירושים אלה כדעות שונות.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

פרשת מסעי - האירוע ברפידים והקשר למנהיגות

פרשת מסעי - האירוע ברפידים והקשר למנהיגות

מאת: אהובה קליין

פרשה זו  פותחת בפסוקים

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.  וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:  מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה--לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם.

חז"ל טוענים- כי פרשת "מסעי " נקראת תמיד בתקופת בין המצרים המתחילה בשבעה עשר בתמוז ונמשכת עד תשעה באב וזאת – במטרה: לחזק ולעורר את ליבם של  ישראל השרויים בתקופת אבלות על חורבן בתי המקדש   -  שהרי בפרשתנו מסופר על חלוקת ארץ ישראל לשבטים - הדבר בא לרמז לנו - כי לאחר החורבן והגלויות - עם ישראל יצפה לימים טובים יותר ,  ימי  שלווה ובטחון בארצנו המובטחת.

השאלות הן:

א] מדוע התורה מפרטת את המסעות והחניות של ישראל- במדבר?

ב] מה אירע ברפידים ? ומה הקשר למנהיגות?

תשובות.

מ"ב מסעות עם ישראל במדבר.

נאמר: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'"

ה"נתיבות שלום" מעלה  כאן שאלה - שאלתו של ה"אוהב ישראל" בספרו: הרי התורה היא נצחית , אם כן –מדוע נאמרה פרשה זו שאינה  נוגעת , אלא לדור המדבר?

מבואר בספר זה: כי פרשת מ"ב המסעות של עם ישראל - היא מהפרשיות הגדולות בתורה - וטמונים בה עניינים נשגבים - השייכים לאותו הדור ,אך גם לדורות הבאים.

כמו שמובא בספר "דגל מחנה אפרים" בשם  הבעש"ט : כי גם המסעות המוזכרים בפרשה, בעצם מופיעים בחיי האדם הפרטי מיום היוולדו עד שובו לעולמו , כי מיום צאתו של האדם מרחם אמו - הדבר בבחינת יציאת מצרים - וכך במהלך חייו האדם נוסע – ממסע למסע עד הגעתו לארץ החיים העליונה.

מטרת תיאור מ"ב המסעות – נועדה - כדי ליידע לאדם את הדרך אשר ילך בה במשך כל ימי חייו - מתחנה לתחנה, היינו, פרשה זו היא נצחית - והיא מכוונת לכל דור ודור וגם לכל אדם באופן פרטי העובר בחייו מ"ב תחנות, כל אחד לפי דרגתו וערכו  שמלבד תרי"ג מצוות שעליו לקיים - הרי הוא עובר מ"ב מסעות שבהם עליו לעלות ולהתרומם ולגדול מיום היוולדו עד יומו האחרון .

מסעות אלו – מיועדים להדריך יהודי כיצד להגיע ממקור הטומאה אל הקדושה.

הרמב"ן בשם הרמב"ם ב"מורה  נבוכים" מבאר:" הצורך להזכיר המסעות , גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו הדברים בשמועה ויכזבם השומע מאותות התורה ונפלאותיה העצומות"

הרב לווינשטיין בספרו: "אור יחזקאל - אמונה" מסביר  במה דברים  אמורים: בשעה שאדם רואה משהו מעל הטבע - הוא מבין שיש  מישהו שמחדש - ואין זה נכון שהטבע מקיים את עצמו.  אלא, רק על ידי ה' יכולים להשתנות  סדרי בראשית ועל כך נאמר: "אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה'" [במדבר י"ד, י"ד]

החיסרון שטמון אצל טבע האדם: שהוא תמיד מבקש לראות במו עיניו את הדברים ואילו כאשר ניזון מדברים שקרו - על ידי שמיעה אינו ממהר להאמין  לדבר ומבקש עצות כדי  לסתור אותם , גם אם אינו מנסה לסתור את השמועות אין העניין מיושב בלבו.

הרמב"ם מביא דוגמאות לניסים במדבר:

א] עצם הליכת עם ישראל  ארבעים שנה במדבר - נחשוב על המשמעות - שעם גדול - המונה מיליוני אנשים ובעלי חיים  לאין מספר - חיים בתקופה כה ארוכה במקום שומם ללא צמחיה - כיצד ניתן היה לחיות במקום שלא עברו בו בני אדם ולא ישבו שם לפני כן.

הדבר הזה מהווה בחוש - כי  ה' התהלך לפני המחנה!

דווקא במקום כה שומם – לא היה חסר לעם ישראל דבר ואפילו היו להם שם כל תנאי הנוחיות כדברי חז"ל: שדומה הייתה נסיעתם במדבר לנסיעת מלך במרכבתו שנוסע ברוגע ושלווה - זה היה נס גלוי ממש.

ב] נס ירידת המן במדבר -  מלבד שהקב"ה  דאג להם לאוכל במקום שאין המזון מצוי באופן טבעי, הם קיבלו מנה יומית - את המן - מזון שמלאכי השרת היו אוכלים.

כל הניסים שה' עשה לעם ישראל - מופיעים  בתורה הרבה פעמים - לכן, אם ימצא איש שינסה להכחיש את כל הנסים  האלה - אותו אדם שמכחיש  עובדות אלה- הוא חסר דעת - האם עבורו התורה צריכה מידי פעם לחזור ולתאר ולפרט את כל המסעות?

מכל הניסים האלה - הקב"ה רוצה שתהיה אמונתנו בו מוחשית ממש . ולא בבחינת ידיעה בעלמא.

לפני מתן תורה נאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" [שמות י"ט]

רש"י מסביר: "אתם ראיתם לא במסורת הוא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, ולא בעדים - אני מעיד עליכם, אלא, אתם ראיתם" מכאן שהתורה תובעת מהיהודי שהכול  יהיה כראייה ממש.

מסתבר, שישנן מדרגות של אמונה וכל אחד לפי רמתו הרוחנית. אבל המדרגה  הכי עליונה היא: שאף "הגשם מכיר את האמונה".

היות והתורה גילתה לנו את כל המסעות ומעתה יכול לראות כל אדם ואדם: כי המקומות האלו הם מדבר שממה.

תפקידנו לעשות את אמונתנו  חושית . זאת  בדומה לאבותינו שהגיעו לאמונה בה' על ידי - כוח ההתבוננות בבריאה ועל ידי כך הייתה להם אמונה חושית. כאשר האדם ירגיש שכל  פרוסת לחם וכל שתיית מים מאת ה'- יגיע לדרגה של אמונה חושית.

רפידים - הקשר למנהיגות!

נאמר:"וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת".

לפי  הרמב"ן: במרה לא הוזכר נס המים ובמדבר סין לא הוזכר נס המן, אבל ברפידים קרה   דבר גדול, לא היה לעם מים ושם ניסו את ה'  ונקרא המקום: "מסה ומריבה" , שם הוציא להם משה - מים מהסלע ובמקום זה באה עליהם מלחמת עמלק.

בפרשתנו הכתוב הזכיר בקצרה כי במקום זה לא היה לעם - מים לשתות.

אבל בחומש שמות - התורה מפרטת מה בדיוק התרחש ברפידים:

"וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה - תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה'.  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא.  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-ה' לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". [שמות י"ז, א- ה']

הכלי יקר אומר רעיון מעניין :  כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית.

אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא - כי על ידי שני מיני פרידים: אלו שנפרדו מאת ה', ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, מטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו שם מים"

בהמשך מתארת התורה את - הופעתו של עמלק:

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-ה' לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת- הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ.  הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-ה' לֵאמֹר, הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן". [שמות י"ז, ד- ט]

"וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.  וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ- אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.  וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב".[שם י"ז, ח-י"ד]

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע - אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף, במצב זה - הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא - ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק - זוהי מלחמת מצווה.

מצב מעין זה שהתרחש ברפידים - יכול לשמש לימוד גדול לגבי מנהיג  של ישראל, אם שאיפתו להצליח להנהיג את העם במדינה באופן מוצלח : עליו לנקוט בכמה אמצעים חשובים שבלעדיהם עלול לאבד את מנהיגותו:

א] המנהיג היהודי חייב להיות מחובר לספר הספרים באופן מתמיד. ניתן ללמוד על כך מתוך נושא בחירת מלך לישראל- כפי שהכתוב מתאר:

"וְהָיְיתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת- הַחֻוקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂותָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן- הַמִּצְוָוה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" [דברים י"ז, י"ט- כ]

ב] על המנהיג מוטל לאחד  את העם - ולמנוע שנאת אחים - אחרת דבר זה עלול להחליש את שלום העם בארצו ואף לערער את שלטונו .

ג] המנהיג חייב להיות קשוב לעם  ולהתחבר אליו - לרדת אל העם לחוש את רחשי לב העם.

ד] המנהיג יישא תפילה לה' טרם היבחרו - בדומה  לשלמה המלך שפנה בתפילה אל ה' "וְעַתָּה, ה' אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:  עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.  וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי"  [מלכים א, ג, ז'- י"א]

לאור הנאמר לעיל: המסקנה היא: כל המסעות של עם ישראל - במדבר - הם גם מ"ב מסעות של העם בימינו  - על המנהיג לדאוג לאחדות העם באמצעות ספר התנ"ך - כך יוכל להבטיח את שלטונו ואת בטחון העם, כמו שנאמר:

"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת."  [זכריה ד, ו]

 

מסעות ישראל במדבר

מסעות ישראל במדבר

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מ"ב מַסָּעוֹת מִדְבָּר

לְעַם קָדוֹשׁ נִבְחַר

בְּכָל מַסַּע , נִפְלָאוֹת

אֱלֹוקִים מַרְעִיף יְשׁוּעוֹת.

 

 אַךְ בְּהַגִּיעָם לִרְפִידִים

 מִסֵּפֶר הַסְּפָרִים מַרְפִּים

 בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ חוֹלְקִים

 טַעֲנוֹתֵיהֶם בְּמֹשֶׁה שׁוֹטְחִים.

 

חִישׁ חָשׁוּ צִימָּאוֹן

מוּלָם סַכָּנַת כִּילָּיוֹן

אַיֵּה  בְּאֵר מִרְיָם?

לְפֶתַע שָׁאֲלוּ כֻּלָּם.

 

כַּדֵּיהֶם הִשְׁלִיכוּ לַחוֹלוֹת

דִּמְעוֹתֵיהֶם הִצְמִיחוּ בְּכִיּוֹת

מִכָּל עֵבֶר זַעֲקוֹת שֶׁבֶר

תָּרִים אַחַר מוֹצָא וְגֶשֶׁר.

 

רוּחַ רָעָה נוֹשֶׁבֶת

מַסָּה וּמְרִיבָה מְבַשֶּׂרֶת

פַּעֲמִי אוֹיְבִים שׁוֹמְעִים

עֲמָלֵק קָרֵב יוֹרֶה חִצִּים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מַסְּעֵי [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

שבת פרשת מסעי

פרשת מסעי 

 

ציורי תנ"ך/ חנייה ברפידים והצימאון למים/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"

 [במדבר  ל"ג,. י"ד]

 

 ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

מקרא ותרגום | רגע על הפרשה

תשע"ד: עלון שיחת השבוע | עלון בני ציון | עלון סיפורי צדיקים | עלון טוב לחסות בה' | עלון פורת יוסף לילדים | עלון שערי יוסף 

תשע"א: עלון בית ה' לפרשת מסעי | דבר תורה לשולחן שבת

תש"ע: עלון אור החסידותעלון שבת נטעלון ישמחו

ציורי תנ"ך/ אהרון עולה להר ההר/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

"ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על--- פי ה' וימת שם.." [במדבר ל"ג, ל"ח] 

  איש על דגלו - ציור מאת אהובה קליין/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

 
ציורי תנ"ך/ ישראל חונים באילים/ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

 

ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן במלחמת המדיינים / ציירה: אהובה קליין ©

 

ציורי תנ"ך/ משה כועס על ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 

 

 

 ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]

 

 

"ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו"

[במדבר ל"ג, מ"ח]

 

פרשת מסעי

פרשת מסעי

פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א

אלה מסעי בני ישראל (מסעי לג-א)

כשם שמטרת בני ישראל במשך ארבעים שנה היתה לנחול נחלה בארץ  ישראל. עברו הרבה מסעות ומקומות שונים שבכל מקום ומקום התנסו בניסיונות ומצבים אחרים עד שהגיעו לנחלה. הם הלכו אחרי ענני הכבוד לפעמים הם התקדמו מאוד ואח"כ חנו חניה קצרה ולפעמים הם התקדמו מעט וחנו חניה ארוכה אך בסופו של דבר הגיעו לנחלה. וכן כך אמורה להיות עבודתנו בעולם הזה. כדי לחזור בתושבה צריכים לעלות מעלה מעלה בדרגות היראה יש ירידות ויש נפילות. לפעמים אנחנו מתקדמים ולוקחים על עצמנו יותר על תורה ומצוות במשך תקופה ארוכה ופתאום חונים חניה קצרה ולא מתקדמים ולפעמים אנו מתקדמים בעבודת ה’ יתברך לאט לאט ואח"כ חונים חניה גדולה ותקועים במקום הרבה זמן. הכל טוב ויפה בתנאי שלא ניתקע לעד כי מי שנתקע ונישאר במקום בסופו של דבר הוא ידרדר אחורה לכן אנחנו צריכים ללמוד לקח ממסעי בני ישראל שתמיד התקדמו והסתכלו מעלה מעלה והתקדמו למרות החניות הקצרות והארוכות העיקר שלא חונים לעד. והחניות הם הכרחיות לעבודת ה’ יתברך כשם שאדם עולה בסולם הוא עולה לאט לאט שלב שלב או שתים או שלושה שלבים ביחד אך הוא צריך לנוח כי אם יעלה עשרה שלבים במהירות הוא יכול ליפול ואם הוא נופל אז הוא נופל עד למטה ויוצא שלא עשה פה כלום.

ולכן שיטת מסעם של בני ישראל היא דוגמא קלאסית בשבילנו כיצד לעבוד את ה’ יתברך יהיה רצון שהקב"ה יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה  אמן (בשם הרב ישראל אלפרין)

ויסעו ממרה ויבאו אילמה (מסעי לג-ט)

המפרשים הקדושים פירשו זאת שכאשר אדם נוסע (בורח מתרחק) מהמרה השחורה והעצבות הוא מגיע אילימה. מלשון אלים חזק, דהיינו שמתחזק בעבודת ה’ יתברך. והצדיק מרוז’ין זצ"ל אמר שיש לזה ראייה מהתורה שנאמר "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" מלמד שמי שמתעצב מגיע לכעס חס ושלום.

מספרים על בן מלך אחד, שהיה בעצבות גדולה, וחשב לשלוח יד בנפשו. הלך להתייעץ עם אחד החכמים הגדולים של הממלכה, והוא השיאו עצה להשיג חולצה של אדם שאין לו דאגות ושמח בחלקו. וכשילבש חולצה זו יתרפא. מיד הלך בן המלך והתחיל לחפש נסיכים, עשירים, רוזנים, מי שמח בחלקו למי אין דאגות?

פעם אחת יצא בחברת עבדיו כדי לצוד ציד, ובדרכו פגש איזה רועה צאן יושב תחת העץ ומנגן בחלילו, ונראה כאילו אינו מבני עולם הזה. פנה אליו הנסיך ושאל אותו לשמו ולמעשיו, ענה לו אותו רועה צאן, שהוא יוצא בכל בוקר לרעות את צאונו, ויושב לנוח, ולנגן מעט, וכך מבלה הוא את יומו בששון ובשמחה, ולא חסר לו מאומה. הביט בו הנסיך וראה אותו לבוש בלוי סחבות וגופיה דלה עליו.

שאל בן המלך את רועה הצאן: "האם אתה שמח בחלקך?" ענה לו הרועה: "כן" המשיך בן המלך לחקרו: "האם אין לך דאגות? "ענה לו הרועה: "אין". חזר ושאלו: "האם היית מוכן להתחלף איתי ולהיות נסיך? ענה לו: "לא".

הרהר הנסיך בלבו שהנה זכה סוף סוף למצוא אדם ששמח בחלקו, ואינו דואג. פנה אליו הנסיך ואמר לו, שהוא מבקש ממנו חולצה אחת תמורת תשלום. ענה לו אותו רועה צאן בפשטות ובתמימות: "אין לי חולצה"...ילמד אדם ממעשה זה, שלא העושר הוא המביא את האושר, אלא אפילו עני חסר אמצעים יכול לשמח את עצמו על ידי מה שיש לו.

מיצינו בתורה הקדושה בפרשת וישלח כשניפגשו יעקב ועשיו, הציגו איש לרעהו את כל הבנים והבנות שברשותם והנה יעקב אבינו, עליו השלום, אמר "יש לי כל". כלומר ולא חסר לי מאומה. ואילו עשו הרשע אמר: "יש לי רב" דהיינו, יש לי הרבה. כך היא מדתם של רשעים, שאינם שמחים בחלקם, אך אנו עם ישראל חי וקיים לעד בזכות השמחה בכל מה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הכתוב: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך" ועל ידי השמחה יכול לצאת מכל הצרות, כדכתיב: "כי בשמחה תצאון" ודרשו: "תצאון" מכל הצרות.

הגמרא בתענית (כב) מספרת על רב ברוקא שפגש את אליהו הנביא בשוק ושאל אותו אם יש משהו בשוק שהוא בן עולם הבא? הצביע אליהו הנביא על שני אנשים שנראו כפשוטים ואמר לו: הללו בני עולם הבא הם. ניגש אליהם רב ברוקא ושאל למעשיהם. ענו לו: אנשים בדחנים אנו. אם רואים אדם עצוב משמחים אנו אותו. משמחים חתן וכלה וכו’. ילמד אדם מהגמרא, עד היכן כח השמחה, אפילו להביאו לעולם הבא, ורבנו האר"י זכרונו לברכה, זכותו יגן עלינו אמן, אמר שאין דבר הגורם מניעה בעבודת ה’ כמו העצבות והמרה השחורה, וכבר ידוע מחכמי הרופאים שיש בכח השמחה להעביר מהאדם את כל המחלות והכאבים, וחס וחלילה להפך, על ידי העצבות אפשר להגיע למחלות שונות ומשונות.

הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו אמן, אמר: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", ובלקוטי מוהר"ן (סימן רפ"ד) כתב שלמדת השמחה אפשר להגיע על ידי מציאת נקודות טובות בעצמו, והביא ראיה מהתפילה שאנו מתפללים לבורא עולם: "מה אנחנו, מה חיינו וכו’" אך אחרי כן מיד אנחנו מחיים ומשמחים את עצמנו באמירת: "אבל אנחנו עבדיך, עמך בני בחיריך". ובאופן כזה יהיה האדם בשמחה בכל עת ובכל מצב, כיוון שעם כל הרע מוכרח שתהיה בו איזו נקודה טובה, שאין בשום בריה בעולם. רק צריך לחפש זאת.

עוד כתב שם, שטוב לשמוע נגונים שמשמחים אותו, והאריך מאוד בשבח הנגינה, וכבר אמר הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זכותו יגן עלינו אמן, שעל ידי הנגון אפשר לפתוח את כל שערי השמים. וגמרא מפורשת הוא בערכין (יא) "תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב – זו השירה". ובגמרא שבת (ל) אמרו: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה".

מסופר על בת צדיק אחד שהיתה עקרה שנים רבות, והלכה לצדיק רבי רפאל מברשיד זכותו יגן עלינו אמן, כדי להתברך מפיו, אמר לה הצדיק: אם תהיי בשמחה תזכי בקרוב לבן זכר של קימא. הלכה אותה בת לאביה וסיפרה לו את דברי הצדיק, ואמרה שאינה מבינה מה הקשר בין שמחה לבנים? הסביר לה אביה את כונת הצדיק, והראיה לדבריו, שהרי מצינו בשרה אמנו, עליה השלום, שהיתה עקרה, וכתוב בה: "ותצחק שרה בקרבה". מיד סמוך לה "הנך הרה ויולדת בן". וכן דוד המלך אמר: "אם הבנים שמחה" אם רצונך להיות אם הבנים תהיי בשמחה, ואכן כך עשתה, וזכתה לבן זכר בשעה טובה ומוצלחת.

השמחה כוחה גדול. אך אי אפשר להגיע לשמחה פנימית אמיתית ללא לימוד התורה וקיום המצות, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתם משמרים את מצותי ושמחים בהם, אני מוסיף לכם שמחה על שמחתכם" לכן נשתדל יותר בקיום התורה והמצות, ובשמחה הגדולה של: "אשר בחר בנו מכל העמים  והבדילנו מן התועים" ואז נשמח בשמחת עולם, בגאולת ישראל, אמן. (כותונת פסים).

ולישרי לב שמחה

המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור, הוא שמח לעולם והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם, גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא. ועתה, הבט וראה, כי השמחה כוללת הכל  כי כל אדם הדואג על העולם הזה, אין לו מנוחה כל ימיו, ותמיד הוא מחשב להרויח ממון, ולא יסתפק במה שחלק לו האל. לכן השמח בחלקו הוא עשיר (אבות פ"ד מ"א) אף אם הוא עני, כי ישמח  בשם, שהוא חלקו ונחלתו, וכן כתוב: "חלקי ה’ אמרתי" (תהילים קיט, נז) וכתיב: "ה’ מנת חלקי וכוסי" (שם טז, ה)  וכן הוא אומר: "ישמח לב מבקשי ה’ (שם קה, ג). עיין במאמרים "הכל לטובה" "ויסורין".

והמידה הזאת, בנפשות הצדיקים, שהם בנועם שלם בענין עבודתם ובשמחה גדולה בפרישותם, כמו שנאמר: "שמחו בה’ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (שם לב, יא): וכן הוא אומר: "אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה" (שם צז, יא). לכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות, ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך העליון, אשר כל בני מעלה ישתחוו לו, וכן אמר דוד: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (שם קיט, קסב) וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר פי אלף יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים במצוות ובתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה. ואז מצליח בכל דרכיו וטוב טעמיו, הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל. הקב"ה ומגלה להם רזים וחדושי של מעלה, לפי שהוא ירא השם ברוך הוא וישר, ונכנס הטעם בקרבו, וזהו שאמר שלמה: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו), "ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים (משלי כג, טז) וכן אמר דוד: "ברכי נפשי" (תהילים קד, א). לפי שהנפש ממעלה העולה למעלה, וכשהיא יודעת ענין סודה, היא תאהב את בוראה ותסגל מצוותיו וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה והמעלה אשר היא דומה לו, אז תיחדהו במצפוניה ותשעשע בחדריה, ובכל עת ובכל רגע חושקת אהבתו, וזוכרת אותו בלילה על יצועה, אז השם ברוך הוא שולח בה חשק השמחה, והלב יבער וידלק מרוב חשק האהבה, כענין שנאמר: "שוש אשיש ותגל נפשי באלהי" (ישעיה סא, י). ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה.

"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה" (שבת ל ע"ב). וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל עת שירצו, אלא היו מכונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה, לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים היו מביאים לפניהם נבל ותוף חליל וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב "והיה כנגן המנגן ותהיה עליו ידה" (מלכים ב’ ג, טו) "ופיקודי  ה’ ישרים משמח לב" (תהילים יט, ט).

נצטט מאמר מקוטנרס אין בעיות של ברסלב

יהודים! עליכם לדעת, כי בזה העולם יכולים לחיות חיי גן עדן ממש, ולהפוך את כל החיים לחיי שמחה וחיי אושר, ולא יחסר לכם שום דבר, כי השמחה צריכה לבוא מאיתנו ולא מהשמים ולהיפוך יכולים להפוך את כל החיים לבעיות רציניות, לצרות וליסורים, למרירות ולהרפתקאות, עד שיתהפכו החיים לחיי גיהנום ממש, רחמנא לצלן, ועל כן אשאל אתכם, האם אינו כדאי לכם להתישב בדעתכם כמה רגעים, ולשמוע היטב היטב מה שאני מבקש מכם ומדבר אליכם, ועל ידי זה תהפכו את חייכם לחיי גן עדן, לחיי נועם ושמחה. על מה ולמה לכם ללכת כל כך ממרמרים ולהיות במחלוקת ובמריבות עם זולתכם, ולקלל זה את זה, ולהסתבך בחובות וליפול בקטנות המוחין ובחלישות הדעת?! מדוע לא תתישבו אחת ולתמיד ותדעו, כי את העולם הזה ברא הקדוש ברוך הוא, מלך חי וקיים, והוא משגיח על הבריאה בהשגחה נוראה ונפלאה עד מאד, עד שאין עשב קטן זז ימינה או שמאלה בלי השגחתו הפרטי פרטית, כי הוא יתברך צופה ומביט מראשית כל עלמין ועד סוף כל עלמין, על כל פרטי פרטים של הבריאה, ודומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם אלקותו יתברך, כי הכל לבוש לגבי גלוי האין סוף ברוך הוא יתברך, כי הכל לבוש לגבי גלוי האין סוף ברוך הוא יתברך שמו, והוא יתברך מנהיג בכל רגע ודקה את כל הבריאה כולה, ועכשיו אשאל אתכם, אם הקדוש ברוך הוא צופה ומביט אפילו על עשב קטן, ומשגיח עליו על כל תנועה ותנועה לאיזה צד שיתנועע, על אחת כמה וכמה השגחתו הפרטית על בן אדם המדבר, ובאין ערוך לזה כלל על אחת כמה וכמה השגחתו הפרטית על עם ישראל בניו הקדושים, איך שמשגיח על כל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל, ואז, אה ובי, אם תכניסו בעצמכם ידיעות אלו, תתחדש לכם בריאה חדשה, כי תראו ותסתכלו ותבינו ותשכילו, שכל מה שעובר עליכם בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, הכל מושגח ממנו יתברך, ועל כן מה ולמה לכם הויכוחים?! ומה ולמה לכם הבעיות?! ומה ולמה לכם לריב זה עם זה?!

יותר טוב לכם לדבק עצמכם לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, ולברוח רק אליו יתברך, ואז תפתרנה כל הבעיות, ותראו שאין בעיות כלל, כי עיקר כל הבעיות, הצרות והיסורים, המרירות, הקטנות והדינים שעוברים עליכם, הוא רק מפני שנתקתם עצמכם ממנו יתברך, עד שאין אתם מסתכלים עליו יתברך, כי עקרתם את עצמכם לגמרי ממנו יתברך, עד שאתם חושבים כאילו כל הבריאה כולה מתנהלת לבדה, וכאילו אלו הרשעים המינים והכופרים והאפיקורסים עושי חיל מעצמם, ואין אתם יכולים להבין כי גם שם מוסתרת השגחתו הפרטית בשביל הבחירה והניסיון, לנסות אתכם האם אתם אוהבים את הקדוש ברוך הוא באמת, והאם אינכם מתפעלים שאתם רואים בהצלחת הרשעים, ובהצלחת אומות העולם המינים והכופרים והאפיקורסים?! ואז אם תכניסו בדעתכם היטב היטב, אשר הוא יתברך נמצא, ובלעדיו יתברך אין נמצא כלל. הקב"ה משלם שכר מיצוות לרשעים בעולם הזה ובעולם הבא נישמתם סובלת וניזרקת מדחי לדחי. צריך לדעת שבכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, אז ממילא תתבטלנה מכם כל הבעיות, ותראו אשר אין שום בעיות, ותחזרו אליו יתברך, ותמשיכו על עצמכם ערבות, נעימות, ידידות, זיו חיות אלקותו יתברך, אשר אין טוב מזה, וכשאדם מכניס בדעתו ידיעות אלו, נמשך עליו אור רוחני, אור דק כזה, שמרגיש את הגן עדן בזה העולם ע"כ אשרי מי שיכניס בדעתו ידיעות אלו ואז יבחין שאין בעיות כלל וכדי לברוח אליו יתברך ולזכור את המימרות "השמח בחלקו הוא העשיר" ו"הכובש את יצרו הוא הגיבור" "ואיזה הוא החכם? הרואה את הנולד" שנאמר דע "מהאין באתה (מטיפה סרוחה) ולאן אתה הולך (למקום עפר רימה ותולעה) ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

צריך שתדע, כי החיים של האדם בזה העולם מלאים אכזבות, כי הרצון של האדם הוא תמיד להתעלות – בין ברוחני ובין בגשמי, ולבסוף לא הולך לו, רק נופל ויורד תמיד אחרונית, ויש לו אכזבות גדולות, עד שיש בני אדם שכל כך התאכזבו בחייהם, עד שנמאסו להם החיים לגמרי, והם קצים בחייהם, ומבקשים נפשם למות, מרוב מרירות ועצבון שמסבבים אותם. ועל כן עליך לחזק עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ואל תבקש ואל תחפש אחר גדולות ונפלאות ממך, ובאופן כזה "לא תתאכזב" בחייך, ולא ימאסו לך החיים. הרגל עצמך לא לרצות שום רצון נגד רצונו יתברך, אלא בטל רצונך לרצונו יתברך, וכמו שהוא יתברך רוצה כי בזה העולם  עוברות על כל אחד אכזבות מרות וקשות בכל יום ויום ובכל פעם באופן אחר, עד שאם תסתכל היטב, תראה, תבין ותשכיל, כי האכזבות אוכלות אותך לגמרי, ואי אפשר להנצל מהן, כי אם על ידי שתקח את עצמך בידך, ותאמר לעצמך: למה לי להסתכל על זולתי, ולמה לי טובת זולתי, יותר טוב לי לבטוח בהקדוש ברוך הוא מלבטוח בבשר ודם, הלא בשר ודם ממילא לא יעזור לי, אדרבה אם רק יוכל הוא יאכזב אותי, ועל כן מה ולמה לי להסתכל עליו, ולמה לי להבהל ממנו כל כך?! ואז אם תכניס ידיעות אלו בעצמך, ותקח הכל בידיך, ולא תבטח בבשר ודם, אז אף פעם "לא תתאכזב" משום בריה, ותהיה בן חורין ממש. כיזה ששם תמיד בטחונו בידי בשר ודם, הוא תמיד יתאכזב ממנו, כי בדרך כלל עליך לדעת, אשר בשר ודם אינו יכול לעזור לך, ואינו מעונין לעזור לך, כי כל אחד לטובת עצמו הוא דורש, ועל כן ראה, אהובי, אחי היקר, לתלות כל בטחונך רק בו יתברך, כי רק הוא יתברך יכול לעזור, וכשיהיה לך בטחון כזה, אז  "לא תתאכזב" משום בריה שבעולם.

צריך שתדע, כי בזה העולם צריך האדם לחזק את עצמו בכל יום ויום מחדש, ואל יפול בדעתו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, עליו לידע שיש לו רק תפקיד אחד בעולם, מהרגע שנכנס לאויר העולם עד הרגע שיוצא מאויר העולם – להכיר את הבורא יתברך שמו (עין זהר בא מב) ולקיים את מצוותיו הקדושות, ולמלא רצונו יתברך בהם, ועל ידי זה ימשיך את שכינת עוזו יתברך למטה בזה העולם, כדי שלו יתברך תהיה דירה כאן בתחתונים (עין מדרש תנחומא בחוקותי ג), וזה עיקר תכלית בריאת האדם, טיפה סרוחה, עפר מהאדמה, כדי שאפילו כשמסתובב בגשמיות העולם הזה, ויהיה מסובב בכל מיני מניעות, יסורים ובלבולים וכו’, עם כל זאת לא יפול בדעתו כלל משום דבר ומשום בריה שבעולם, רק תמיד ימשיך את עצמו אליו יתברך, זה עיקר שלמותו, ועל ידי זה הוא מוציא מהכח אל הפועל את תכלית בריאת האדם על האדמה, הינו שעל ידי שזוכה להכיר אותו יתברך, ומכל שכן כשזוכה גם לגלותו ולפרסמו לכל העולם כולו, אז זוכה להגיע אל השלמות העליונה, שאין שלמות אחריה, וככל שהאדם זוכה יותר לגלות ולפרסם את אמיתת מציאותו יתברך בעולם, כמו כן זוכה להתעלות בשלמות עליונה יותר, ובידיעות אלו כבר לא שייך שום אכזבות בחיים, כי ממי יש לו להתאכזב, הלא הכל לכל אין סוף ברוך הוא יתברך שמו, והוא יתברך אצל, ברא, יצר ועשה את כל העולמות, והכל בידו יתברך להרים ולהגביה או להוריד ולהשפיל, לכבד ולהעשיר או לבזות ולהעני, כי הכל ממנו יתברך, ועל כן מה שיך לקנא בזולתו, ומכל שכן להתאכזב מזולתו, אין לו רק אמיתת מציאותו יתברך שניסתרות לה’ אלוהנו והניגלות לנו אז אין לנו מה לסמוך על מראה עיננו וכשאדם בא לידיעות אלו, אזי זוכה להיות בן חורין בחייו, וחי חיים נעימים, ערבים ומתוקים, אשרי לו!

ועוד צריך שתדע כי מידת האכזבה, שהאדם מתאכזב מכל דבר או מכל בריה, היא מידה רעה עד מאוד, ויכולה להכניס את האדם לשגעון לגמרי, כי כשאדם רוצה איזה דבר, ולא הולך לו כמו שרוצה, אזי הוא מתאכזב, והאכזבה עלולה להביאו לידי מרירות, עצבון ודכאון, עד שיפול בייאוש גמור, ויתיאש לגמרי מחייו, וישכב על המיטה כפגר מת, שאינו עושה ואינו מתפקד מאומה, וחייו מרים ומרורים עד מאוד, וזה מביאו לידי שגעון ממש, רחמנא לצלן. וכל המשוגעים והמטורפים נעשו רק על ידי מידת האכזבה שהתאכזבו מאיזה דבר וכו’, מאיזה רצון וכו’, שלא הלך להם כפי שחפצו, על ידי זה נפלו ביאוש ובמרה שחורה, עד שמרוב שגעונות, אבדו עצמם לדעת, רחמנא לצלן, והכל נעשה עקב האכזבות שהתאכזבו מזולתם, אבל תכף ומיד כשאדם יודע שאין בלעדיו יתברך, ומבטל את עצמו לגמרי לרצונו יתברך, וכמו שהוא יתברך רוצה כן יהיה, על ידי זה יתרפא מכל מיני מחלות ושגעונות וטרוף הדעת שנבדקו בו, ואף פעם לא יתאכזב משום בריה שבעולם, ואפילו משידוך לא יתאכזב, מאחר שהוא יודע שזה רצונו יתברך, ואם הוא יתברך היה רוצה שזה יהיה לי ושייך אלי, אז בודאי היה מגיע אלי ונשאר אצלי. וכן בכל פרט ופרט בחיים, כשזוכה להכניס בדעתו אמיתת מציאותו יתברך, ויודע שהוא יתברך מנהיג את עולמו בהשגחה נוראה ונפלאה עד מאד, על ידי זה אף פעם אינו מתאכזב, ומכל שכן שאינו מצטער על עולם שאינו שלו, אשרי הזוכה להכניס בלבבו ידיעות אלו, אז יעבור את העולם הזה בשלום, ויצא מהעולם הזה הכי מאושר.

וצריך שתחזק את עצמך מאוד, לישב את עצמך "איפה אתה", למה אתה צריך להיות כל כך שבור, ואף שעוברים עליך עכשיו כל מיני מרירות ויסורים, עגמת נפש, צרות ומכאובים, עם כל זאת אין זו עצה ליפול כל כך בדעתך, ולהיות כל כך מיאש, ועל כן ראה, אהובי, בני היקר, לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ותשתדל לחזק אחרים, ובזה שתחזק אחרים, יהיה לך בעצמך חזוק, כי כל מי שמחזק אחרים, על ידי זה הוא מתחזק בעצמו, ועל כן ראה לישב עצמך "איפה אתה", למה לך להתבלבל מכל דבר שעובר עליך ולהיות שבור, הלא לשום דבר זה לא יביא אותך, ראה לקחת את עצמך בידיך, ותתחיל לחזק אחרים, ואז תראה איך שכל חייך ישתנו לגמרי, העיקר עליך לדעת, כי אסור ליפול בדעתך כלל בשום פנים ואופן יהיה מה שיהיה ויהיה איך שיהיה, אתה ראה לדבק את עצמך רק בו יתברך, ואז תצליח דרכך תמיד, והעיקר ראה לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ואז שום דבר שבעולם לא יוכל לשבור אותך, ועיקר השלמות הוא לשמור מאד על הדבור, כי טבעו של האדם, שמפקיר את דבורו ומדבר כל העולה על רוחו, וזה אשר מכניס בו כל מיני דכאונות ועצבות, מריבות ומחלוקת (זהר ויקרא מב), לא כן כשאדם זוכה לדבר רק ממנו יתברך, ומחזק ומאמץ את כולם, הוא אף פעם אינו מדבר מצרותיו ויסוריו, כי מרגיל את עצמו לחזק אחרים, על ידי זה  יש לו הצלחה גדולה בין בגשמי ובין ברוחני, לזאת ראה, אהובי, בני היקר, לישב עצמך עכשיו, ותשאל את עצמך "איפה אתה", ועל ידי זה באמת תזכה לעבור על כל צרותיך, ותזכה לחזק את כל בר ישראל, ואז תצליח דרכך, ואל יהיו קלים בעינים דבורים אלו, כי הם עיקריים גדולים בחיי יום יום, כי מי שזוכה לחזק את עצמו ולחזק את אחרים, על ידי זה מצליח תמיד, ולהפוך, כל הכשלונות של האדם בזה העולם וכל אכזבותיו הן רק מחמת שמניח את עצמו, ונופל בעמק דתהומא רבא, ועל כן תעשה כל מיני פעולות שבעולם לחזק את עצמך ולחזק את אחרים, ותרגיל את עצמך לשמור מאוד על דבורך, ולהיות רגיל לדבר רק דבורים טובים, ואז תצליח דרכך תמיד, וזה יסוד גדול בחיי האדם, כי אם היו בני אדם יודעים מה יכולים לפעול על ידי שמירת הדבור היו מצליחים לחזק את עצמם ולחזק את אחרים, ועל כן עשה זאת, איפא, בני, ותישב עצמך "איפה אתה", ותתרגל מהיום לדבר רק דבורי אמונה והשגחה פרטית עם כל מיודעך, ותעשה חומה סביבך מדבורי אמונה והשגחה פרטית, ואז תצליח דרכך תמיד.

והמסקנה הכי חשובה בעבודת ה’ ראה לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם להיות שש ושמח, ותראה איך כל החיים שלך ישתנו אם תלך בדרך השמחה, כי מי שמרגיל את עצמו לשמוח, אזי כל חייו הולכים בצורה אחרת לגמרי, ועל כן עשה כל מיני פעולות בעולם להיות עכשיו בשמחה, ואז טוב לך כל חייך, ואי אפשר להגיע לשמחה אמיתית, שמחה של דבקות בחיי החיים בו יתברך, אלא אם תשאל את עצמך "איפה אתה", היות שאתה נופל בכל פעם בחלישות הדעת ובדכאון, ומכל דבר שעובר עליך אתה נשבר, ואם תשאל את עצמך דברים כאלו, אז תראה שהכל שטות וקטנות הדעת והמוחין, ותעלה מעלה מעלה, והקדוש ברוך הוא יצליח דרכך, ותזכה להתענג בנועם, ערבות, זיו, שכינת עוזו יתברך, ותהיה דבוק בו יתברך, אשר זוהי התכלית הטובה שאדם בא אל זה העולם – להרגיש רק את אמיתת מציאותו יתברך, וזה התענוג העולה על כל התענוגות, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו, ומישב את עצמו היטב היטב בזה העולם איפה הוא, ואז יצליח דרכו כל ימי חייו, ויחזק את עצמו ואת אחרים, וירגיש עולם הבא בעולם הזה. ובמיוחד כמחדיר לעצמו את מידת אהבת ישראל ודן כל אדם לכף זכות וממילא כשיש אהבה אז קיים כלי קיבול לשמחה ולשלום עיין בשער אהבת ישראל ושלום בית.

בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר בסיר השני הכניס ביצה בסיר השלישי שפך גרגירי קפה.

לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומז אותו בספל.

הביט בביתו ושאל: "מה  את רואה, יקירתי?" הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים: הגזר היה רך ונמעך. היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג.

אמר הטבח: "כך בני אדם שונים התמודדים עם קושי זהה. המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים: הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות. הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה. פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודים! לאחר שהותם במים הרותחים, הם הפכו את המים אותם למוצר משובח".

"לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה? כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה? כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ? כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב?

שנראית אותי דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד? או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה... רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה. כל חיסרון אפשר להפוך ליתרון כמו אם אדם עצלן שיהיה עצלן גם בלעשות עברות או אם אדם פזיז מידי וקופצני שישתמש בתכונה זו לעשות מיצוות שנאמר זריזים מקדימים למצוה.

שימחה תביא משיח

ישנו ציווי בתורה לקיים מיצוות בשימחה שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוהך בשימחה ובטוב לבב" מי שבשימחה תמיד יזכה ליראות במשיח צידקדנו.

על כן מי שרוצה להציל נפשו ולהדביקה בשרשה העליון, יעשה כל מיני פעולות שבעולם לשמח נפשו, ואפילו שכבר עבר עליו מה שעבר וכו’ ברוחניות ובגשמיות, ימסור נפשו הגיע אל מצות השמחה, שהיא יסוד כל היהדות, ואל יניח את עצמו ליפול מפגעי ומקרי הזמן, וכל הגאולה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות תלויה רק במצות השמחה, כי אז בעת הגאולה תוגדל השמחה עד מאד, כמו שכתוב (ירמיהו ל"א): "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" וגו’, וכתיב (זכריה י’) "ובניהם יראו ושמחו, יגל לבם בהשם אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים" (ישעיהו ל"ה): "חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, אמרו לנמהרי לב, חזקו, אל תיראו הנה אלקיכם נקם יבוא גמול אלקים הוא יבוא ויושעכם" וגו’, "ופדויי השם ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" וגו’ וכתיב (שם נ"ה): "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, וכל עצי השדה ימחאו כף" וגו, וכתיב (צפניה ג’): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם לעבדו שכם אחד" וגו’, "ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי, ציון אל ירפו ידיך, השם אלקיך בקרבך גבוריו יושיע ישיש עליך" וגו’, "ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר השם".

הכל דמיונות

אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.

אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה אתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.

אנחנו אומרים לעצמו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשהבן/בת זוג שלנו יצליח יותר. כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.

האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים "מעכשיו". אם לא עכשיו את מתי? החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה. מישהו אמר פעם: משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחר, בעיה שעלי להתמודד אתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם. רק אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכושלים האלה הם הם החיים שלי. הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר: האושר הוא הדרך לכך!!! יהיה טוב אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששוה לבלות את זמנך איתו. כי תזכור...הזמן לא מחכה לאף אחד. לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום ששי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב, או עד סוף חייך כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר. האושר הוא דרך לא גורל.

  1. תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך.
  2. תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף.
  3. תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.
  4. האושר הוא המסע עצמו ולא היעד! כי אין אדם נפטר וחצי תאותו בידו לכן איזה העשיר השמח בחלקו שיודע להעריך את החיים בעולם הזה ולא מתרגל לכל הטובות שעשה עימו הבורא כמו חושים תקינים ראיה שמיעה ילדים וכו’.

נספר מעשיה כדי לסבר את האוזן: פעם אחת כשעסקתי בשיפוץ של בית ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית.

אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ’ר. לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ’ר...אבל הוא עשה את זה בצ’יק צ’ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו...כלום. המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו.

בעודנו פוסעים לעבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו.

על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן חיבוק אוהב לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה.

בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי, עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק ושאלתי אותו מה זה היה, הקטע של העץ.

"אה, זה מאוד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן. ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם, כי הזמן שחלף משכיח את הצרות. עלינו לנהוג כמו העץ שנאמר "כי האדם עץ השדה" כשם שעץ כדי לגדול אינו צריך מי עדן אלא מספיק לו מים מלוכלכים בחולות כלומר משקים אותו מים מלוכלכים והוא להיפך מניב פירות טובים ומתוקים, כך גם צריך להרגיש  האדם גם אם עוברים עליו קשיים ביום יום ופוגעים בו בחברה משקים אותו מים מרים הוא צריך להניב פירות טובים שזה הארת פנים אהבת ישראל ולתלות הכל בחטא עץ הדעת שמאז בא מיתה ויסורין לעולם וכמו שרבי נחמן מברסלב אומר כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל.

מה מפתיע במין האנושי? משתעממים מלהיות ילדים, ממהרים להתבגר ואז משתוקקים לשוב ולהיות ילדים.... שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף ואז מאבדים את כספם כדי לשקם את בריאותם...שהם חושבים בחרדה על העתיד ושוכחים את ההווה, כך שאינם חיים, לא בהוה ולא בעתיד... שהם חיים כאילו שלעולם לא ימותו ומתים כאילו שמעולם לא חיו..."

לכן צריך ללמוד שהם אינם יכולים לגרום לאף אחד לאהוב אותם אך ביכולתם לאפשר לעצמם להיות נאהבים...ללמוד שהערך הרב ביותר אינו טמון במה שיש להם בחיים אלא במי שיש להם בחיים...ללמוד שלא רצוי להשות עצמם לאחרים אלא להיות נאמנים לעצמם....ללמוד שאדם עשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שזקוק להכי מעט...ללמוד שזה לוקח כמה שניות לפצוע אדם אהוב פצעים עמוקים, והרבה שנים לרפאם... ללמוד לסלוח על ידי תרגול סלחנות...ללמוד שיש אנשים שאוהבים אותם מאוד, אך אינם יכולים להביע או להראות את רגשותיהם...ללמוד שכסף יכול לקנות הכל מלבד אושר...ללמוד ששני אנשים יכולים להביט באותו הדבר ולראות דברים שונים באופן מוחלט....ללמוד שחבר אמיתי הוא אחד היודע הכל עליהם ואוהב אותם בכל זאת...ללמוד שלא תמיד זה מספיק שאחרים יסלחו להם, עליהם לסלוח לעצמם....וכלל הכי גדול יש ללמוד

* אנשים ישכחו מה שאמרת,

* אנשים ישכחו מה עשית

* אנשים לעולם לא ישכחו מה שגרמת להם להרגיש ישמע חכם ויוסף לקח.

שאלו אנשים לרבי מאיר שפירא מלובלין: מנין למר הכח המושך הזה? השיב להם בענוות חן – כל חיי הם בשמחה, השמחה מושכת קהל. ראיתם פעם שמחת נישואין שהתזמורת מנעימה שם? הכל נמשכים אליה כדי להאזין לצלילי המנגינה....

יהודי שהוא עבד השם יש לו אמונה וזוכה  לשמחה וישוב הדעת. שאל אותי יהודי אחד למה החרדים מתלבשים כל כך מחניק שחור כמו גהנום הם מזכירים לי אבל מוות וכו’, למה הם לא מתלבשים כמו החילוניים ציבעונים שמחים מאירים – התשובה ברורה אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. החברה הלא דתית נראית זוהרת לעין עם כל הטלויזיה ופאבים ודיסקוטקים ושעשועים למינהם אך מבפנים היא נכשלה אין לחברה הזו שמחת חיים אמיתית וסיפוק ושלווה בנפש כי הם מתעסקים רק בחומריות ומזניחים את הנשמה ואין להם מהיכן לשאוב רוחניות נפש ולהיות בשמחה אמיתית וכל מה שנראה לעין זוהר כולו שקר אחד גדול כמו הנערים שמשתכרים או לוקחים סמים ושמחים עם כולם זה לא שמחה אמיתית מהשכל זו שימחה כימיקלית. שמחה בגימטריה שכל והתוצאות מדברות בעד עצמם שהממוצע והסיכוי שזוג חילוני מתחתן הסיכוי שבסופו של דבר להתגרש הוא 49 אחוז. ישנם אלימות במשפחה חינוך הילדים מתחת לכל ביקורת משרד החינוך פשט את הרגל הוא מוכר מידע ולא ערכים, וגם בידע רק 42% מהנוער מוציא בגרות לעומת 82% מילדי העובדים הזרים מוציאים בגרות תחת תנאי עוני. בזמן שהציונים שלנו הכי נמוכים בעולם.

מעשה ברבי ברוקא שמצא את אליהו הנביא זכור לטוב בשוק. שאל ר’ ברוקא את אליהו ע"ה אם יש בין האנשים בשוק כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו ע"ה לרב ברוקא הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רב ברוקא מה מעשיכם שבגללם זכיתם לחיי העוה"ב. אמרו לו האנשים שמחים אנחנו ומשמחים אחרים, שבשעה שאנו רואים אנשים עצבים אנחנו משמחים אותם.

וזה שאמרו אנו שמחים ומשמחים אחרים בא ללמדנו, שאם אדם רוצה לשמח אחרים צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הם עצמם היו עצבים אפילו אם היו רוצים לשמח אחרים לא היו יכולים. וכן ישמח האב בשעה שנולדת לו בת למז"ט שכשמגדילים הצאצאים מביאים שמחה בבית, ורב חסדא היה אומר לי חביבים בנות יותר מבנים, כי היו לו חתנים גדולי הדור. וכן המשא ומתן שמחה, שכן ממעטים במשא ומתן בחודש אב, משמע שגורם שמחה לאיש, וכל השמח ביסורים מביא ישועה לעולם. וכבר אמר דוד המלך למרות יסוריו "למען יזמרך כבוד ולא ידום" כלומר למרות כל יסוריו של דוד המלך לא רק שהוא נדם ולא התלונן אלא שר ושמח וכתב שירות ותישבחות לבורא עולם שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום".

ומדרך העולם, כשאדם מצליח בעניניו הוא מייחס ההצלחה לחכמתו וכוחו, ואינו מזכיר את חסדי השי"ת שהפליא לעשות עמו. ורק כשהגלגל חוזר והוא יורד מנכסיו הוא אומר, ומה אעשה והקב"ה גזר עלי כך שאפסיד. וזהו שאומר כאן הכתוב: תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שלא הזכרת את ה’ אלהיך בשעת טובה, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה’ בך, אז תכיר שמן הקב"ה באה הפורענות עליך (מעם לועז)

מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20 דולרים. בחדר בו היו 200 אנשים, המרצה שאל, "מי מעונין בשטר זה של 20 דולרים? "ידיים החלו להתרומם. "אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת". הוא החל לקמט את השטר. ושוב שאל: "מי רוצה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך.

"עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?" עדיין הידים התרוממו לאויר. "חבריי", אמר המרצה. כולכם למדתם שיעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20 דולרים. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכינו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת!" אתם יהודים בנים של בורא עולם . לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על עתידתכם, כי אתם תכנסו למרה שחורה.

וכשם שאין שושנה בלי קוצים כך אין הצלחה בלי מאמצים השאלה אם רצונכם גדול תצליחו להתגבר על הכל. כי שמחה לא נופלת מהשמים אלא תלויה רק בכם וכשיש שמחה יש שכינה וכשיש שכינה המזל מאיר לכן שתי דברים צריך לזכור שצריך להיות תמיד בשמחה כדי שהמזל יאיר ולדעת שכישלונות הם ניסיון חיים ואין חכם כבעל ניסיון. הבדדות והעצב זאת הדרך הכי גרועה שיכול אדם ללכת בה ואין הקב"ה יכול לדור עם אנשים מדוכאים כי זה נובע מחוסר אמונה וביטחון בו יתברך לכן הבדידות היא מקום נעים לבקר בו בשביל חשבון נפש אבל מקום רע לגור בו. לכן יש משפט חכם שאומר: "כשאין השטח מוצל זה מפני שבמקום אחר יש מקור אור" והעולם הזה עולם של שקר והסתר פנים לכן הוא מוצל ומקור האור זה האור הגנוז מבריאת העולם לצדיקים כי ראה הקב"ה שהצדיקים האמיתים מועטים ושתל אותם בכל דור ודור והם נקראים צדיקי יסוד עולם שעליהם העולם מתקיים לכן כדי להתקרב לשמחה ולאושר צריך להתקרב למקור האור שזה צדיק האמת וכל אחד לפי האור שמאיר לו מה שאני מציע זה את אורו של רבנו נחמן מברסלב שאמר שאורו יאיר עד ביאת המשיח אש על המזבח לא תוקד וכו’ ונחזור לשמחת החיים מלאים עליות וירידות ולא תמיד אנחנו שולטים במצבי רוח יש יום ארוך ומיגע שנראה כאילו הוא לא יגמר ויש יום בו נבקש שיעצור ותשאר לעד.

גם ברכבת ההרים לא נשארת במסלול ישר היא עולה ויורדת ומתפתלת ומתפרקת וזה מה שיוצר לנו ריגושים, כשהיא עוצרת נחת, כשיורדת במהירות מתח, כשהיא מתהפכת פחד וכו’ וביננו מי היה עולה על רכבת הרים אם היא היתה נוסעת רק ישר, וכך הם החיים מלאים בפיתולים עליות וירידות פעם קורים דברים טובים ופעם רעים וכל זה כדי שנעריך את הטוב ולא נתרגל אליו עד שלא נעריך כלום כי רק טוב מביא לדכאון אנחנו רואים אנשי בוהמה מצליחים בכסף בכבוד וכו’, הכל חומר אצלם ישנם הרבה גירושין סמים וריקנות למרות שבחוץ הם נראים כוכבים. לכן הבה נתעודד כי אנחנו צריכים את העליות והירידות הללו.

היו היו בערבות סין איש זקן וחכם ולו בן יחיד, יום אחד הגיע אל פתח ביתו של הזקן סוס פראי, בנו של הזקן תפס את הסוס והכניסו לאורווה, אבל הזקן לא היה מאושר.

שאל אותו בנו: "אבא למה אתה לא שמח? תפסתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. אתה לא חושב שזה טוב – אנחנו זקוקים לסוס בריא וחזק", הזקן נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד.

למחרת היום ברח הסוס מהאורווה. הבן היה מאוד עצוב, אבל אביו לא אמר דבר. הבן שאל את הזקן: "אבא האם אתה לא חושב זה נורא שהסוס ברח לנו? היינו זקוקים לו".

הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".

אחרי שלושה ימים חזר הסוס ואיתו שתי סוסות חדשות. הבן היה מאוד נרגש, והכניסן האורווה. אביו לעומת זאת נותר אדיש. הבן לא יכול היה להבין זאת, "אבא", אמר הבן, "זאת סיבה לשמוח. יש לנו שלושה סוסים עכשיו" הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".

בערב הנער היה כבר עייף מטיפול בסוסים, הוא ניסה לאלף את הסוס הפראי, אבל זה בעט בו ושבר את רגלו. "אבא!" קרא הנער. "שברתי את רגלי. האין זה נורא?" האב הזקן קיבע את רגלו של בנו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".

אחרי מספר שבועות פרצה מלחמה, הגיעו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר לשמש חיילים בצבא. את הבן של הזקן השאירו מאחור, כיון שרגלו הייתה שבורה. היה קרב נורא וכל צעירי הכפר מתו במלחמה. והזקן רק נד בראשו ואמר: " אין רע בעולם הכל הוא לטובה כי ה’ הוא טוב ודרך הטוב להיטיב ואם קרה לנו משהו רע בחיים זה לשם כפרת עוונות שקילקלנו את נשמתנו במעשנו לכן יסורין הם כמו ניתוח כמו שנאמר הניתוח יכאב אך החולה יבריא אז הוא מיד נכנס לשמחה.

גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת או באיבה הכהו בידו וימת, מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו (מסעי לה, יא-כא)

ואם לא הרגו בית דין את הרוצח ונס אל עיר המקלט ומצאו גואל הדם אפילו בתוך עיר המקלט, יכול גואל הדם להורגו. כי עיר המקלט מצילה רק את ההורג בשוגג ולא את ההורג במזיד. ואם ההורג בשוגג יצא מעיר המקלט ומצאו גואל הדם והרגו, אין כל תביעת דמים נגד גואל הדם. כיון שיצא הלה מעיר המקלט. ואם הלך גואל הדם לתוך עיר המקלט והרג שם את הרוצח, חייב גואל הדם מיתה .

ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת (מסעי לה-לא)

כן ההורג במזיד בעדים ובהתראה שדינו למות, ובין ההורג בשוגג לפני עדים, אסור לקחת ממון מהרוצח במזיד לפוטרו מן המיתה ולא מן ההורג בשוגג לפוטרו מן הגלות, על הראשון נאמר הפסוק ולא תקחו כפר לנפש רוצח וגו’ כי מות יומת.

והיו אלה לכם לחקות משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם. כל מכה נפשף לפי עדים, ירצח את הרצח, ועד אחד לא יענה בנפש למות (מסעי לה, כט-ל)

בשעת הצורך הפעיל הגר"א את ידיעותיו וחכמתו להציל עשוק מיד עושקו. היה זה כאשר בני בליעל הוציאו דיבה על בתו של אחד מנכבדי וילנא, ואף שכרו עדי שקר לאמת את העלילות ולאלץ את הבעל לגרשה. האשמות היו כה ברורות והוכחו לכאורה, שבית הדין נטה לקבל את דברי העדים, אולם כשהגיעו הדברים לאזני הגר"א, חושש היה כי אותה אשה מושמצת על לא עוול בכפה.

הגר"א פנה לבית הדין וביקש לקיים בירור נוסף בנוכחותו, אך שני עדי השקר עמדו במרדם במצח נחושה, העיזו להעליל על בת ישראל, ובעדות מכוונת ומדויקת חזרו על העלילה. משסיימו השנים את עדותם, פרץ הגר"א בקריאה: "עדי שקר הם", לתמיהת הדיינים ויתר הנוכחים.

מחוץ לחדר בית הדין הסביר להם הגר"א, מדוע הוא משוכנע כי שקר הם דוברים. במשנת סנהדרין (פרק ה’ משנה ד) שנינו לגבי גביית עדות בבית הדין שמקבלין עדות מפי אחד העדים, ואחר כך מכניסין את חברו ושומעין את עדותו: "אם נמצאו דבריהם מכוונים". ממשמעות המלה "נמצאו" אנו למדים שאין הכרח שעדות שני העדים, אף אם הם מעידים על אותו נושא, תהיה זהה מלה במלה, לכל אדם סגנון משלו, וכך הוא מוסר את הדברים, מזוית ראיתו ובניסוחו. רק בית הדין, השומע את שני העדים קובע שעדותם זהה. יתר על כן, אם עדותן זהה מלה במלה, יש לחשוש ששני העדים נדברו ביניהם וחזרו על הדברים פעם ופעמים, להשמיע אותם בעל פה, ולכן דייק התנא במשנתו "אם נמצאו" כלומר, שדברי העדות נמצאו מכוונים, אך אינם זהים לחלוטין.

הגר"א שהאזין לדבריהם, הבחין בכך כי לא היה כל שינוי בדברי שני העדים אף  במלה אחת, ולכן היה משוכנע הם עדי שקר. ההאשמה החמורה שיצא מפיו בצורה תקיפה  הבהילה את העדים, ותוך שעה הם הודו בכוונתם  הזדונית (מורשת אבות).

דבר החסידות – פרשת מסעי

ב"ה

 

דבר החסידות – פרשת מסעי

 

הציפיה ל'לעתיד לבוא'

 

בימי מלחמת המפרץ (שנת תנש"א), כאשר סאדאם חוסיין פלש לכווית, הגיע יהודי נרעש והתבטא לפני הרבי "המצב קטסטרופלי".

ענה לו הרבי:

-         הקטסטרופה היא שהבוקר עדיין לא הקריבו הכהנים קרבנות בבית המקדש...

("רבי אומר" סיפורים על הרבי מליובאוויטש – פרקי אבות, הר' אהרן דב הלפרין, עמ' 187)

 

~~~

בפרשתנו מצווה התורה לתת ללויים ערים לשֶׁבת, ומתוכם שש ערי מקלט. והתורה מפרטת (לה, יד): "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען".

ותמוה:

בפרשה הקודמת, כשביקשו בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן – הוכיח אותם משה בחריפות, ולבסוף הסכים רק בתנאי שיעברו חלוצים וכו'. ואם כן מדוע מצווה הקב"ה לתת ללויים מלכתחילה ערים בעבר הירדן?

[ובוודאי לא היה זה משום שחיפשו מקום מקנה, שהרי על שבט לוי נאמר (קרח יח, ב) "וילוו עליך וישרתוך" – עבודה ושרותבמקדש, ולא עיסוק במקנה].

– אמנם, צריכות להיות ערי מקלט גם בעבר הירדן, ואדרבה, הן נצרכות שם יותר מבארץ כנען (ספרי ורש"י על הפסוק. מכות ט, סע"ב), אך לא מובן מדוע צריכים הלויים לדור שם?

בפשטות אפשר לתרץ:

בציווי לתת ערים ללויים, פותחת התורה (פסוק ב) "צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת", כלומר: אין הכוונה שהערים ניתנו להם כנחלה מאת הקב"ה, כי אם זו חובה על בני ישראל לתת חלק מנחלתם ללויים, כשם שמצווים להפריש מעשר מתבואתם ופירותיהם וכיו"ב.

ומכיוון שבפועל קיבלו יהודים נחלה בעבר הירדן – הרי חל על יהודים אלה חיוב לתת חלק מנחלתם ללויים.

[כלומר, אין זה שהתורה קבעה מלכתחילה את מקום נחלתם של לויים מסויימים בעבר הירדן, אלא שהתורה חייבה את בנ"י, בכל מקום שהם, לתת חלק מנחלתם ללויים]

ואין להקשות – איך ייתכן שלויים שעניינם עבודה במקדש יקבלו ערים בעבר הירדן? – כיון שלא כל הלויים התעסקו (בבת אחת) בעבודה במקדש, כפי שרואים מכך שקיבלו ארבעים ושמונה ערים לשבת, ויתרה מזו: מפורש בכתוב (פסוק ג) שהמגרשים מיועדים "לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם", הרי יכול להיות שחלק מהלויים היו אנשי מקנה*, שלהם מתאימים המגורים בעבר הירדן, "ארץ מקנה".

אולם סוף סוף, אין הדבר 'חלק' לגמרי, שכן מדוע ירצה בן לוי להתיישב בעבר הירדן? ובפרט שאנו מוצאים ששבט לוי לא הצטרף לחטא המרגלים**, הרי בוודאי היה לו רצון עז להיכנס לארץ ישראל?

אלא הדבר יובן ע"פ מה שנתבאר לעיל*** בעניין שבט מנשה – שמפני שחיבבו את הארץ נתן להם משה נחלה (גם) בעבר הירדן, שהיא מעין הירושה דלעתיד לבוא, כשנירש גם את ארץ קיני קניזי וקדמוני (שארץ סיחון ועוג בתוכם). כך גם שבט לוי, מפני שחיבבו את הארץ, כנ"ל שלא חטאו במרגלים, קיבלו ערים גם בעבר הירדן.

ואכן אנו מוצאים, שלעתיד לבוא יקבלו שבט לוי שלש ערים נוספות (ג' ערי מקלט שיתוספו בימות המשיח) בארץ קיני קניזי וקדמוני (רמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"ד), כך שנמצא שכבר בימי משה קיבלו בדומה לירושה דלעתיד לבוא.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כח, מטות-מסעי סעיף ח ואילך (עמ' 216 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 249 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תקנד-ה.

 

______________

*)  ראה  בכורות ד, ב.

 

**)  ראה רש"י במדבר א, מט (וראה דברי דוד ועוד שם). רש"י שלח יד, כט. וראה באר מים חיים ודברי דוד ועוד לפרש"י דברים א, כג. ואכ"מ.

 

***)  בתחילת שיחה זו בלקו"ש חלק כח [תומצת ב"דבר החסידות" 104 – מטות תשע"ד].

 

דבר החסידות – פרשת מסעי

דבר החסידות – פרשת מסעי

 

המשל והנמשל

על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל וגו'" שבריש פרשתנו, מביא רש"י בשם התנחומא "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'".

כיון שכל דבר בתורה הוא בתכלית הדיוק, צריך לומר שלא רק המשל הכללי מתאים לנמשל, כי אם גם פרטי המשל (כאן ישננו, כאן הוקרנו וכו') מדוייקים ומקבילים למסעות בני ישראל.

מבאר הרבי, ששלושת הדוגמאות במדרש מכוונות בדיוקלשלושת המסעות הראשונות ממצרים עד ים-סוף:

א) המסע הראשון מרעמסס לסוכות – מרומז במילים "כאן ישננו", כיון שלסוכות הגיעו ביום הראשון של יציאת מצרים ונסעו משם רק למחרתו [כמו שפירש רש"י על הפסוק (בשלח יג, כ) "ויסעו מסוכות": "ביום השני. שהרי בראשון נסעו מרעמסס לסוכות"], וממילא מובן ששם ישנו!

ב) המסע השני מסוכות לאיתם – מרומז במילים "כאן הוקרנו", כיון שבמסע זה קיבלו את ענני הכבוד, לבל יכה בהם שרב ושמש [כמו שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (בא יב, לז) "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה": "תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא . . דלא יחות עליהון מטרא וברדא ולא יתחרכון בשרבי שמשא"*], וזה מרומז ב"כאן הוקרנו" – שהתקררו ע"י הצל של ענני הכבוד!

ג) המסע השלישי מאיתם לפי החירות – מרומז במילים "כאן חששת את ראשך", כי מה קרה בפי החירות? מפורש בכתוב (בשלח יד, יא-יב) שבני ישראל צעקו למשה "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים . . טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" – שזוהי טענה שכלית נגד משה רבינו [בניגוד לטענות אחרות שהיו בעיקר שהיו רעבים ללחם וצמאים למים כמו (בשלח טו, כד) "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" וכיו"ב], וזה מרומז ב"כאן חששת את ראשך", שהטו את שכלם (ראשם) היפך התורה, נגד משה רבינו!

ורואים עד כמה דברי חז"ל מתאימים ומדוייקים להפליא!

 

חודש טוב ושבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח"י, מסעי שיחה א (עמ' 390 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 420 ואילך). העיבוד בסיוע "דבר מלכות" השבועי עמ' מה. ועיין בהמשך השיחה שמבאר הייחודיות של ג' מסעות אלו שהיו לפני קריעת ים סוף לעומת שאר המסעות (שלאחר קרי"ס) ואיך ששלשת אלה הם 'מסעות כלליים'.

______________

*)  להעיר מדעת רבי עקיבא (מכילתא ותנחומא בא יב, לז, בשלח יד, כ) דמה שנאמר "סכותה", "ויסעו מסכות" – "אין סוכות אלא ענני הכבוד".

דבר החסידות – פרשת מסעי

דבר החסידות – פרשת מסעי
 
המסע שייהפך לטוב
מורנו הבעל-שם-טוב אומר (מובא בדגל-מחנה-אפרים פרשתנו) שמ"ב המסעות בתורה הם מסעותיו של כל יהודי במשך ימי חייו; לידתו של האדם היא "יציאת מצרים", וכך הוא עובר את כל המסעות, עד למסע האחרון כאשר הוא מגיע ל"ארץ-החיים" למעלה.

אולם, נשאלת השאלה: הרי בין המסעות היו כאלו שהיו נגד רצונו של מקום, וכיצד אנו אומרים שיהודי חייב לעבור גם את מסעות אלו?
אלא, ההסבר הוא, שבעצם כל המסעות הם טוב וקדושה, רק שליהודי יש בחירה וביכולתו לבטא את זה בצורה שלילית ח"ו. לדוגמא 'קברות-התאוה' פירושו שאמורים לקבור שם את התאוות ולבטלם, שזו דרגה גבוהה של צדיקים, אלא שבנ"י בחרו להתאוות שם תאווה עד שהתאוות קברו אותם.

כך אנו גם מוצאים בגמרא (סנהדרין קב-קג) על ירבעם בן נבט שהיה החברותא של אחיה השילוני ולמדו ביחד ק"ג פנים [=103 פירושים] בתורת כהנים, אבל לבסוף נכשל בגאווה והדרדר עד שהגיע לקצה ההופכי – שהציב עגלים [עגל בגימטריא 103] לעבודה זרה...
פרשת מסעי חלה תמיד בימי בין המצרים, גם הם בעצם ימים טובים אלא שנהפכו לשלילה בגלל הנהגה לא-רצויה, אבל ביכולתינו להפוך אותם שוב לימים טובים ע"י התשובה, התורה והצדקה, כנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

גם לעת זו, שחיילינו היקרים ובתוכם רבים משכנינו תושבי צפת עיה"ק נלחמים בחזית – אנו תפלה שידבר ה' את שונאינו תחתם ויהפוך את הצרה לצהר גדול ויחזרו בריאים ושלמים לביתם, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך בקרוב ממש!
 
שבת שלום!
 
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ד מסעי (עמ' 1083 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 64 ואילך). העיבוד בסיוע 'מעיין חי' ח"ט עמ' 116 ואילך.

מסע עַם ומסע כל אדם

בס"ד תמוז תשע"ד           להצלחת עם ישראל /לרפואת חולי עם ישראל /לע"נ משה בן זאב צבי ז"ל

פרשת מסעי                           מסע עַם ומסע כל אדם

       בפרשה מוזכרים ארבעים ושניים מסעות שעברו בני ישראל מיציאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ (ברור שמספר זה הוא משמעותי,כמו "ודברת בם" (המילה "בם"- שכוונתה לעסוק בדברי תורה שבכתב שמתחילה באות ב' במילה "בראשית" ובדברי התורה שבעל-פה שמתחילה במילה "מאימתי"- בגימטריא היא 42),בפרשת "ואהבת" יש 42 תיבות (=מילים כתובות) וכן גם בתפילת "אנא בכוח" שחיבר ר' נחוניא בן הקנה בה יש שבע שורות ובכל שורה שש מילים (7x6=42) שיש דעה שראשי התיבות שלהן יוצרות שם קדוש של ה' ובו 42 אותיות.

שאלה למחשבה:מדוע מסופר בפרשה באופן מרוכז על המסעות ושמות המקומות בהם עברו בני ישראל? (הרי זה נראה כייתור והרוצה להיזכר במסעות יכול לשוב ולקרוא את התיאור במקום בו סופר עליו).

הצעת תשובה:ריכוז מסעות אלו אותם עבר עם ישראל בכלל וכל אחד מהעם בפרט מסמל את מ"ב המסעות שכל אדם עובר בחייו וגם מסעות שהעם עובר ביחד -החיים הם כמו מסע מתמשך.האדם הולך בדרך,רואה דברים ויכול ללמוד מכל דבר שהוא רואה ושומע.האדם צריך לבדוק האם הוא צועד במסלול הטוב והמתאים לו,מי הם האנשים שהוא הולך עימם ובוחר בחברתם,האם הוא לומד מהם דברים טובים ,האם הוא מתקדם ומשתפר.צריך ללכת בדרךהישר,אך לעתים,מסיבות שונות ניתן לסטות מהדרך הראשית לדרך צדדית – ואח"כ לשוב בחזרה לדרך המלך.מידי פעם כדאי להריח פרח,לשבת לנוח בצד הדרך,ניתן לעצור בדרך לזמן מה,אך תמיד לזכור מהו היעד (מטרתו של האדם היהודי היא דבקות ב-ה' וקיום המצוות,ככתוב בבראשית י"ח,19 "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט") ,לשאוף אליו ולוודא שאני בדרך להשגתו. מידי פעם צריך לבחון היכן אני נמצא,האם לא סטיתי מהדרך הנכונה.לעתים יש צורך לחשב מסלול מחדש,לתקן ולשנות דברים,לשים לב לסימני דרך, לשוב לדרך ולהמשיך להתקדם עוד ועוד.

לאחר המסע נחוץ פסק זמן של חניה ומנוחה לשם עיכול והפנמת הדברים שהאדם חווה במסעו ולכן בכל אחד מהמסעות כתוב:"ויסעו...ויחנו".

 על האדם לשאול את עצמו:מה למדתי ממסע זה?להפיק לקחים ממסע מסוים זה ומהמסעות שקדמו לו,כדי שיוכל ליישמם במסעות הבאים ולהתקדם.

שאלה:מה מזכירה לך המילה "מסעי"?אילו מסעות זכורים לך?

תשובה:המילה מסע עשויה להזכיר לך את המסעות מימי תנועת הנוערמסע המושבות (=כונה גם בשם:מסעהרבנים) אליו יצאו לפני מאה שנה (בשנת תרע"ד) הרב קוק זצ"ל,הרב זוננפלד זצ"ל ורבנים נוספים ואף תיארוהו בחוברת שנקראה "אלה מסעי" / מסע כומתה מפרך של הליכה ואף ריצה לאורך ק"מ רבים,עם משא כבד על הגב /מסע אלונקות ועוד.

     במסע יש חוויות ואתגרים אך עשויות להיות "נפילות" וקשיים שונים,כפי שארע לעם במסעותיו במדבר, בהם היו לעם תקופות טובות,(כפי שנרמז בחלק משמות המקומות כ:שֶפֶר ומִתקָה),אך גם "נפילות" שונות (כגון:מקומות בהם התלוננו,"רפידים" שם ,לפי הדרש, רפו ידיהם ושאלו :"היש ה' בקרבנו אם אין"?! (שמות י"ז,7) אז בא עמלק ובנ"י ראו ש-ה' איתם,גורם להם לנצח את עמלק) שהיה צורך לקום מהן להתחזק ו...להמשיך הלאה בדרך.כפי ששב"ק ס' שרים בשיר נופל וקם:הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם/ אף פעם לא אפסיק ללכת אני נופל וקם /עובר גשר ועוד גשר אני נופל וקם/ כמה ארוכה היא הדרך/ אני עומד איתן עם ראש מורם

       לפני כל מסע,כאשר יוצאים לדרך צריך לומר תפילת הדרך,להתפלל ולקוות שהדרך תעבור בטוב, ללא תקלות ומכשולים.על האדם להיות מודע לסכנות שעלולות לקרות בדרך ולהיערך כמיטב יכולתו.האדם שמברך את היוצא לדרך צריך לומר לו:"לך לשלום","צאתך לשלום" (ולא כפי שיש אנשים שאומרים:"לך בשלום" כי כל מי שנאמר לו בתנ"ך "לך בשלום" הלך ולא שב.לדוגמא:דוד אמר לאבשלום "לך בשלום" ככתוב בשמואל ב' ,ט"ו,9:"ויאמר לו המלך:לךבשלום",ואילו כל מי שנאמר לו "לך לשלום" הלך,הצליח ושב.לדוגמא:שמות ד',18 :"ויאמר יתרו למשה:לך לשלום",שמ"א כ',42:"ויאמר יהונתן לדוד:לך לשלום") וכששב צריך לאחל לו:"ברוך שובךָ!שובךָ לשלום!".

      לא תמיד יש כוח או חשק לצאת למסע אך אין ברירה והמסע-חייב להימשך כפי ששר אריק לביא ז"ל בשירו:זה קורה:זה קורה שהדרך מתמשכת/זה קורה-יש ללכת,ללכת/שום דבר לא ידוע-לא שנה,לא שבוע/יש לנוע,לנוע ואילנית שרה בשירה של שמרית אור אל הדרך :ושוב נצאה אל הדרך/ יד ביד לדרך בשרשרת זהב./ושוב נצאה אל הדרך /עַם אחד לדרך ושירנו על גב /וגם אם ארוכה הדרך ורבה הדרך/ הן כוחנו עוד רב/ וגם אם ארוכה הדרך, ורבה הדרך, /נעבור בה יחדיו.

     כאשר מישהו מתקשה להמשיך וללכת במסע,או מתקשה לטפס כשמגיעים לעליה כלשהי בדרך, הרי שההולכים אתו במסע מסייעים לו,הן מבחינה פיסית והן מבחינה מוראלית. מעודדים באמרות שונות (כגון" x: מושך" בעליהוגם:"הרם הראש יישר הגב,כי על הארץ אין זהב" וכדו') ובשירי לכת מגוונים (יש שירים רבים על דרך/מסע/טיול) כך שניתן יהיה להמשיך ולהתקדם בדרך.נתן אלתרמן תיאר מקרה בו אחד מההולכים נפצע ואינו יכול להמשיך ללכת וברור שעוזרים לו עם כל הקושי שכרוך בכך:לא אשכח זאת רעי/ איך על גב נשאתני/ ותזחל אתי הר וגיא.

      הידיעה שאנו ביחד,באחדות ובעזרה הדדית-נוסכת כוח,כפי שכתבתי בשבוע שעבר :איש לרעהו יעזֹרו ולאחיו יאמר חזק,במכוון לא דייקתי בציטוט (ולכן לא שמתי את המלים במרכאות) אלא שיניתי מעט מהפסוק בישעיהו (מ"א,6),שבו נאמר:"איש את רעהו יעזֹרו",מכיוון שהפסוק מדבר על נושא בניית הפסל בשיתוף פעולה ועזרה הדדית בין האנשים,ואנו איננו רוצים,חלילה,לעסוק בעניינים שקשורים בע"ז,אלא בדאגה הדדית,תמיכה,עזרה במה שנצרך לפרט ולכלל העם לפי דרך ה'.ביחד ובכוחות משותפים נצעד בדרך הטובה,בדרך הישרה,בדרך ה'-דרך התורה והמצוות ונתקדם במסענו בדרך העולה בית א-ל.                 

שבת שלום! שבת חזק "חזק חזק ונתחזק" לסיום ספר במדבר (וגם:"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו"-שמ"ב י',12) וגם שבת מברכין לקראת ר"ח אב         

 עדנה ויג       This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

.