- פרטים
-
קטגוריה: עידוד וחיזוק
-
פורסם בשני, 07 ספטמבר 2020 13:06
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 775
באה שבת - באה מנוחה
ר' יהודה אייזנברג, להיות יהודי, מתוך אתר דעת
להבין את השבת, להבין את השבוע
יום השבת הוא יום שונה משאר ימי השבוע. השבת היא לא רק יום מנוחה. יום שאין עובדים בו. השבת היא יותר מזה. בדיוק כמו ש"שלום" זה הרבה יותר מאשר "אין מלחמה", כך מנוחה בשבת זה יותר מאשר לא לעבוד.
השבת היא היום שבו יהודים יוצאים מסדר הימים הרגיל. השבת עונה על השאלה מי חזק יותר: האם אתה חזק יותר, או שהטלפון (המכונית, העבודה, הדואר, החשבונות) חזקים יותר ממך? בשבת אתה חזק יותר. אתה משאיר את העבודה ואת המכונית, את הטלפון ואת החשבונות בצד, ואתה עושה דברים אחרים, דברים חשובים יותר, דברים שבכל ימי השבוע אין לך זמן לעשות אותם.
ששת ימים תעבוד
בתורה כתוב: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה" (דברים ה', י"ג-י"ד(. שישה ימים אדם עובד. הוא יוצר כלים חדשים. הוא ממציא. הוא מחדש. ולאט לאט מתחיל עניין הפוך: האדם נעשה תלוי בכלים שהוא ממציא. הוא תלוי בטכנולוגיה. במקום שהמכשירים יהיו משרתים של האדם, קורה ההפך: האדם אינו יכול בלי המכשירים. כמה ימים אדם יכול לחיות בלי מכונית, בלי טלפון, בלי דואר, בלי לקנות, בלי למכור? יום השבת משחרר את האדם. ביום זה הוא לומד לחיות חיים טבעיים, להיות עצמאי, לא להיות תלוי בטכנולוגיה.
ועניין נוסף: אדם עובד בבתי החרושת הגדולים, והוא נעשה קטן. הוא אחד מאלפי עובדים. הוא עושה עבודה אחת כל הזמן. הוא איננו צריך לחשוב. באה השבת, ומחזירה לאדם את כבודו. הוא במרכז. הוא העיקר. הוא אינו אחד מאלפים. האדם ומשפחתו הם הכול. העבודה, החובות, התפקידים - כל אלה כאילו אינם קיימים יום אחד.
ועוד עניין: האדם העובד שישה ימים ושולט בטבע, שולט במכונות שהוא עובד בהן. הוא משנה את העולם: סולל כבישים, מזיז נהרות ממקומם, מוציא מן האדמה לחם, נפט וזהב, שולח אנשים לירח. והאדם מתחיל להרגיש שהוא מסוגל לעשות כל דבר, שאין גבול לכוחו. וכך כתוב בתורה: "פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה... ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..." (דברים ח', י"ב-י"ח(. האדם המצליח שוכח את אלוקים. הוא חושב שיש לו כוח לעשות הכול ושכל הצלחה היא רק בגלל כוחו. ובא יום השבת, והאיש החזק כל השבוע אינו סולל כבישים, ואינו מזיז נהרות. אסור לו לפתוח אפילו את בית החרושת שלו. האיש מפסיק להיות מנהל. הוא נהיה אבא. הוא הולך לבית הכנסת, ולומד עם כל האנשים הבאים להתפלל. הוא אדם פשוט, הוא איש כמו כולם.
רעיונות היסוד של השבת
(1) האדם אינו אדון לעולם
הרעיון כי האדם אינו אדון לעולם מופיע בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית. בתחילת ספר בראשית מסופר על בריאת העולם בשישה ימים. על יום השביעי כתוב: "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,
וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
ויברך אלוהים את יום השביעי, ויקדש אותו,
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"
(בראשית ב', ב'-ג').
הרעיון של פסוקים אלה מובן. העולם אינו של האדם, אלא של האלוקים. האלוקים ברא את העולם, והוא הפסיק לברוא אותו בשבת. השבת היא ההוכחה שהאדם אינו השולט בטבע, כי יש כוח חזק ממנו שברא את הטבע והוא שולט בו. העולם כפוף לחוקים של הטבע, וגם האדם כפוף לחוקים של הטבע. האלוקים ברא את הטבע ואת העולם. האדם שומע בקול האלוקים ושומר את החוקים שלו. האדם אינו עובד בשבת, כשם שבורא העולם הפסיק לעבוד בשבת.
(2) השבת היא זכר ליציאת מצרים
השבת היא מצווה המיוחדת לעם ישראל. שמירת השבת היא סימן לכך שעם ישראל נבחר להיות עם מיוחד, העושה את דבר ה'. וכך כתוב בחומש דברים: "ויום השביעי שבת לה' אלוהיך.
לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך,
עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך.
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים,
ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת"
(דברים ה', י"ד-ט"ו).
לפי הפסוקים האלה השבת היא יום מנוחה ליהודים, מפני שעם ישראל יצא ממצרים. השבת, שהיא ביסודה עניין אוניברסאלי, הפכה להיות מצווה מיוחדת ליהודים. בשמירת השבת היהודי מעיד כי הוא יצא ממצרים והוא מקיים את החובות וזכאי לזכויות של יהודי. השבת היא עדות לכך שיצאנו ממצרים.
מעניין שהשבת כיום מנוחה לעובד מופיע יחד עם ההסבר היהודי של השבת. יום השבת הוא יום מנוחה לך ולבני משפחתך, אבל גם לעבדים, וכל זה בגלל מפני שהיית עבד בארץ מצרים ויצאת לחופשי. מדוע רעיון המנוחה אינו תוצאה של השבת האוניברסאלית? ייתכן שיש כאן רעיון מעניין: השבת היא יום מנוחה רק כאשר יש חוקים ברורים איך לשמור אותה. "יום מנוחה" אינו מספיק. תמיד יש משהו חשוב יותר מהמנוחה: עבודה דחופה, משהו שלא גמרתי. השבת היא יום מנוחה אמיתי, רק אם יש לה מערכת חוקים מדויקת המכריחה לנוח. זוהי השבת היהודית.
תפילות השבת
בשבת מתפללים שלוש תפילות, כמו בכל יום, ומוסיפים תפילה מיוחדת לשבת, תפילת מוסף. תפילה זו מתפללים בשבת בבוקר, אחרי תפילת שחרית.
הרעיונות של תפילות השבת מתאימים לרעיונות של מצוות השבת:
תפילת ערבית בליל שבת
בליל שבת מתפללים תפילת ערבית. תפילה זו בנויה על הרעיון הראשון שהזכרנו, כי השבת היא יום מנוחה בגלל מנוחת ה' ביום השביעי, לאחר בריאת העולם. ואמנם, בתפילת ליל שבת מופיע המשפט הזה: "אתה קידשת את יום השביעי לשמך,
תכלית (=בסוף) מעשה שמים וארץ,
וברכתו מכל הימים, וקידשתו מכל הזמנים".
יום השבת הוא יום מקודש, כיוון שהוא היום האחרון של בריאת השמים והארץ.
תפילת שחרית בשבת בבוקר
בשבת בבוקר מתפללים תפילת שחרית. תפילה זו בנויה על רעיון נוסף שהזכרנו, כי יום השבת הוא יום מקודש לעם ישראל, מפני שהם יצאו ממצרים. שמירת השבת היא עדות ליציאת מצרים ולבחירת עם ישראל. וכך כתוב בתפילת שחרית: "ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו...
בעמדו לפניך על הר סיני,
ושני לוחות אבנים הוריד בידו,
וכתוב בהם שמירת שבת..."
משפט זה מזכיר את משה רבנו, עבד ה'. כשעלה משה על הר סיני, הוריד את לוחות הברית, ובלוחות כתוב שיש לשמור את השבת. שבת זו היא שבת שניתנה במתן תורה, אחרי יציאת מצרים.
לאחר תפילת שחרית מוסיפים את תפילת המוסף. תפילה זו היא לזכר עבודת המקדש כפי שעשו אותה ביום שבת.
תפילת מנחה בשבת אחר הצהרים
בשבת אחרי הצהרים מתפללים תפילת מנחה. גם בתפילה זו מוזכרת השבת, והפעם מוזכר עניין חדש: הגאולה. וכך נאמר בתפילה זו: "מנוחת אהבה ונדבה,
מנוחת אמת ואמונה,
מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".
השבת היא יום מנוחה שלמה, יום של שלום וביטחון. מנוחה כזאת היא המנוחה של הגאולה, של סוף הימים וסוף המלחמות. תפילת מנחה של שבת מזכירה למתפלל את המטרה הסופית של האדם, של העולם: שלום ושלווה, השקט ובטח.
קריאת התורה בשבת
בשבת יש תוספת לתפילה: קוראים בתורה. בתפילת שחרית ובתפילת מנחה קוראים בתורה. התורה כולה מתחלקת ל54- פרשות, ובתפילת שחרית קוראים "פרשה" אחת מן התורה ועוד פרק מתוך הנביאים. במשך שנה קוראים את כל התורה. בתפילת מנחה קוראים את התחלת הפרשה של השבוע הבא.
קריאת התורה בבית הכנסת היא מנהג מיוחד, שאין דומה לו בעמים אחרים. בקריאת התורה כל יהודי שומע את סיפורי התורה על עם ישראל, ולומד את החוקים ואת המצוות שבתורה. בדרך זו התפילה בבית הכנסת איננה רק תפילה, אלא גם לימוד, לימוד תולדות העם, לימוד חוקי התורה ומצוותיה.
ההתנהגות בשבת
הדלקת נרות, קידוש והבדלה
את כניסת השבת מסמלת הדלקת הנרות. מדליקים נרות שבת כדי להרבות אור בבית. אור הוא אחד הדברים המוסיפים שמחה וחגיגיות, ונרות השבת יוצרות חגיגיות זו. יום השבת מתחיל לפני שקיעת השמש ביום שישי. זהו הזמן שבו מדליקים נרות שבת, ומציינים בזה את התחלת השבת.
שלוש פעמים במשך השבת מברכים ברכות על כוס יין: בקידוש בליל שבת, בקידוש בשבת בבוקר ובהבדלה בצאת השבת.
הקידוש בליל שבת מזכיר, כמובן, את שני הרעיונות של השבת: בריאת העולם ויציאת מצרים. וכך אומרים בקידוש: "ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו,
זיכרון למעשה בראשית...
זכר ליציאת מצרים..."
במשפט זה חוזר הרעיון שהשבת ניתנה לעם ישראל באהבה, והיא זיכרון למעשה בראשית, לבריאת העולם. אך באותה מידה השבת היא גם זכר ליציאת מצרים, שהרי כך כתוב בתורה: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים...
על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה', י"ד-ט"ו).
הקידוש בשבת בבוקר קצר יותר, אך גם הוא מזכיר את רעיונות היסוד של השבת.
ההבדלה נאמרת במוצאי שבת, לאחר ששקעה השמש ויצאו הכוכבים. ההבדלה עוסקת בהבדלים שבין דברים שונים. בהבדלה מוזכר ההבדל בין השבת לימי השבוע, בין ישראל לעמים אחרים, בין קודש לחול.
איסור מלאכה בשבת
בתורה כתוב: "לא תעשה כל מלאכה." השבת היא יום מיוחד שאין עושים בו מלאכה. "מלאכה" היא "עבודה". אבל אי אפשר להבין את הפסוק "לא תעשה כל מלאכה" כאילו כתוב "לא תעשה כל עבודה". "עבודה" היא פעילות גופנית. אדם עובד כאשר הוא מסדר את החדר או רוחץ את הכלים אחרי האוכל. אדם איננו עובד כאשר הוא נוהג במכונית או מטלפן. מלאכה היא דבר הרבה יותר מסובך. מלאכה היא כל מעשה שמראה שליטה של האדם בטבע, כל מעשה של יצירה, של חידוש דבר. מלאכה נעשית בעזרת השכל, בעזרת הכשרון. לקלקל דבר, לשבור או להרוס - אלה אינם נחשבים מלאכה.
אנו יכולים עכשיו להבין את איסור המלאכה בשבת. הרעיון היסודי של השבת הוא שהאדם איננו שולט בטבע. האדם נח, כמו שאלוקים נח. אלקים עשה את העולם, ברא אותו בחכמה, ובשבת הוא הפסיק את מעשה הבריאה. גם האדם מפסיק בשבת את כל הפעולות של בריאה, של יצירה, של המצאה, של שליטה בטבע. האדם נח. המנוחה היא שהאדם והטבע מפסיקים להילחם זה בזה. האדם אינו מנסה לשלוט בטבע. הוא חי בצד הטבע. הוא מפסיק לשלוט בטבע, וגם מפסיק להיות עבד של ההמצאות שהמציא.
השבת אומרת לאדם: עזוב את כל מה שאתה עושה בעבודה ובמלאכה. ביום השבת תקדיש את זמנך לעיון, ללימוד, לעבודת ה'. תלמד בעצמך, ותלמד עם משפחתך. התפלל. הקשב לקריאת התורה. הפסק להילחם על רכוש, על שליטה. היום אתה אדם ככל אדם אחר, בעל משפחה, לומד, נח.
עונג שבת וכבוד שבת
נוסף למנוחה יש הרבה מצוות שתפקידן לתת לשבת אופי חגיגי. ישעיהו הנביא כתב (בפרק נ"ח): "וקראת לשבת עונג". השבת צריכה להיות יום נעים, יום של תענוג, ויש התנהגויות רבות שמטרתן לעשות את השבת ליום נעים: לובשים בגדים יפים לכבוד שבת. סועדים שלוש סעודות. מדליקים נרות שבת להאיר את הבית. מכינים לכבוד שבת מאכלים טעימים. כל אלה נותנים לאדם להרגיש את חשיבות השבת, את יופייה ואת השפעתה של השבת על החיים בכל ימי השבוע.
- פרטים
-
קטגוריה: עידוד וחיזוק
-
פורסם בשני, 07 ספטמבר 2020 12:38
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1617
מתנה טובה לי בבית גנזי
שבת שמה
מתוך עתון חדשות אלעד.
תודה למחבר הספר החשוב "במעלות השבת" בעזרתו נאספו המקורות
"אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י' ע"ב).
מדי שבת אנו אומרים בתפילה "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת".
מבואר איפוא, כי התורה הינה מתנה מיוחדת הנמצאת אך ורק בחלקו של עם ישראל. שום עם אחר לא זכר להחזיק במתנה היקרה - שבת.
חוק שעות עבודה ומנוחה?
לכאורה, יום המנוחה הוא רעיון סוציאלי, מנוחה היא דבר לו נזקק הגוף, יום מנוחה הוא דבר הנהוג בכל העולם, בין אם בשבת, או בראשון, או שישי, יום המנוחה הינו דבר הקיים בכל אומה ואומה מאומות העולם. מהי איפוא המתנה המיוחדת אותה זכה לקבל אך ורק עם ישראל? ומהי הסיבה שבעטיה לא קיבלו ממנה שאר העמים?
גדולים, ארוכים ונשגבים הם ענייני השבת, מכפי שנוכל לעבור עליהם ביריעה קצרה זו. ברם, ננסה מעט לעמוד בקצרה על הנקודות החשובות שבענייני השבת, על עניניה השונים, ושכרם של אלו הזוכים לכבדה ולשמרה כראוי.
ראשית, עלינו להבין מהו גודל מעלת השבת, האם זהו הרעיון של יום מנוחה לאדם, יום בו הוא אינו שקוע בעבודתו אלא במנוחה, שהייה עם בני משפחתו וכדו', או שמא ישנם עניינים אחרים המייחדים את יום השבת משאר ימות השבוע.
מלבד זאת, צריך לדעת האם ישנו עניין מיוחד ביום השביעי דווקא, שהרי שאר אומות העולם שקבעו לעצמם ימי מנוחה קבעו כל אחד ימים אחרים ורק לא ביום השביעי...
אם אתם משמרים...
מאמרי חז"ל רבים ישנם בעניין השבת. מובא כי "השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", השבת היא "מקור הברכה", "כל המשמר שבת - כאילו קיים את כל התורה כולה", אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלין", וכמובן הפסוק המפורש כי השבת היא "זכר ליציאת מצרים". בכל אלו אנו רואים כי עיקר סגולותיה של השבת הינן רוחניות, השבת היא שורש הקדושה, השבת היא עדות על עיקרי האמונה. הרד"ק כותב כי "שמירת שבת היא עיקר גדול בחידוש העולם ובאמונה באותות ובמופתים ובקיום כל התורה". נמצא כי השבת אינה סתם יום מנוחה גרידא ותפקידה הוא הרבה יותר מאשר צבירת כוחות לשבוע עבודה נוסף.
וזכרת כי עבד היית...
אז מהי תכליתה של השבת? אומרת התורה: "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה... וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'... על כן צווך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת". מסביר הרמב"ם (במורה נבוכים) שעלינו לזכור כי אנו יכולים לנוח היום בעבור שהוא יתברך הוציאנו מעבדות מצרים בה לא יכולנו לנוח... זכירת יציאת מצרים מביאה אותנו לזכרון שמו, ליראת שמים. השומר שבת יוצא לחירות מתאוות הנפש, יוצא משיעבוד הגוף לחירות, ולכן זהו זכר ליציאה משיעבוד מצרים.
ספר "החינוך" כותב כי תכלית האיסור של לא תעשה מלאכה הוא "שנהיה פנויים מעסיקנו לכבוד היום ולקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם שהוא חבל המושכת של כל ענייני האדת" ובהמשך הוא מבאר שע"י שביתת המלאכה ביום השביעי אנו מעידים כי הקב"ה ברא בשישה ימים את העולם וכאות לכך אנו נחים ביום השביעי.
ישנם עוד טעמים רבים, אך בכולם אנו רואים דבר אחד ברור: שמירת השבת כהלכתה מביאה את האדם לידי שלימות רוחנית שבה כל כולו מביע את מציאות הבורא בעולם.
השבת היא סמל הבורא בעולם, שמירת השבת היא סמל ההכרה בבריאת העולם ובמציאותו יתברך, זהו סוד כוחה ועוצמתה של השבת.
אין זה סתם עוד יום מנוחה, יום בו מקום העבודה סגור והעובדים נחים בביתם. אין גם שום עניין ביום מנוחה אחר כנהוג באומות העולם. יום השביעי הוא היום בו שבת ה' מכל מלאכתו. שמירת היום הזה היא התכלית.
מתנה מבית גנזי...
וכגודל חשיבותה של השבת כך גודל כוחה. סגולות והבטחות רבות מופיעות לאלו הזוכים לשמור ולכבד את השבת. סיפורי ניסים מפורסמים אירעו בזכות שמירת השבת.
"מתנה טובה לי בבית גנזי"... משפט שכזה תלוי מיהו האומרו... כל אדם בדרגתו, מתנה טובה היא לפי יכולתו של המבטיח. גם כשמלך אומר זאת, תלוי מי הוא, כל מלך לפי השגותיו. וכשמלך מלכי המלכים שהכל שלו, אומר "מתנה טובה לי בבית גנזי", ברור שגודל המתנה הוא ללא גבול. גם במובן הרוחני וגם הגשמי, המתנה הזו היא אפילו גדולה מכדי שנוכל לקבלה, וכדי שנוכל להשתמש במתנה היקרה הזו, אנו מקבלים בשבת "נשמה יתירה". בכניסת שבת אנו מקבלים אותה וביציאת השבת אנו נפרדים ממנה. הנשמה הזו היא ה'כלי' שניתן לנו כדי להכיל את המתנה היקרה הזו.
שכר שומרי השבת ומענגיה
ה"ילקוט מעם לועז" מביא בשם הזוהר כי "יש מלאכים מיוחדים בשמים שהם מיוחדים לכך להסתכל באלו ששומרים שבת ומענגים אותה כהלכה, והם מברכים אותם, ויש עימם רבבות מלאכים שעונים אמן".
הרמב"ם מביא את שמפורש בקבלה כי "שכרו בעולם הזה יתר על שכרו לעולם הבא", כלומר, כמה שבעולם הבא שומר השבת מקבל שכר רב, עוד יותר גדול הוא שכרו בעולם הזה. חז"ל אומרים: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהן אומה ולשון". שמירת השבת יכלה להציל אותנו מן השיעבוד.
הוצאות שבת חוזרות
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת". על הוצאות שבת נאמר "לוו עלי ואני פורע". כביכול הקב"ה נותן לנו צ'ק פתוח ואומר: בני, קנו בו לכבוד שבת ללא שום צמצום...
בזוהר מובא שלא רק שהקב"ה יחזיר לאדם את כל הוצאותיו לכבוד השבת, אלא אף יחזיר לו אותן בכפל כפליים, שהרי כשהאדם מוציא את הכסף, הרי כביכול "הלווה" כסף להקב"ה, והקב"ה פורע את החוב בכפל כפליים (כמו בצדקה).
בזוהר מובא גם כי השבת היא מקור הברכה בעולם. כל הברכות שלמעלה ומטה תלויות ביום השביעי. הספורנו מפרש על הפסוק "ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות" כי "הצלחתך בששת הימים תהיה כמו שתשבות בשביעי". החפץ חיים מסביר על הפסוק "ראו כי ה' נתן לכם את השבת", כלומר, ראו כיצד השבת מעניקה לכם את הפרנסה של כל ימות השבוע. "וביברך אלוקים את יום השביעי" - היום השביעי הוא היום המבורך של השבוע, מכוחו אנו נהנים כל שאר ימות השבוע. שמירת השבת מובאת גם כסגולה לעשירות ("ברכת ה' היא תעשיר - זו השבת"), סגולה להצלחה בחינוך הילדים (ולכן גם ברכת הבנים היא דווקא בשבת), ועוד ועוד.
סגולת הסגולות
גדולי ישראל אליהם באו יהודים בבקשות ברכה ובחיפוש אחר סגולות מועילות, שלחו את המבקשים לעשות "תוספת שבת": להקפיד ולהשתדל יותר בכבוד השבת, ללמוד ולקיים את הלכות השבת, לחזק אחרים בשמירת שבת ולהקפיד יותר על קדושתה.
השבת היא הסגולה המוכחת והמפורשת והגדולה מכל הסגולות. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עומד ומבטיח לפתוח את "בית גנזיו" בעבור אלו המשתדלים בכיבוד השבת - "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה".
וברש"י בביצה (ב 