פרשת לך לך

ישעיהו הנביא והמסר לישראל

יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא וְהַמֶּסֶר לְיִשְׂרָאֵל

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

עִם נִבְחָר מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר 

רֹאשׁוֹ כָּבֵד רוּחוֹ נִשְׁבַּר

מוּצָף דְּאָגוֹת עַד צַווָּאר

לְפֶתַע מְזַהֶה אוֹיֵב אַכְזָר.

 

עַנְנֵי  אָבָק נִשָּׂאִים בָּרוּחַ

סוּסִים דּוֹהֲרִים בְּכָל הַכּוֹחַ

הַפָּרָשִׁים מְנִיפִים חֲרָבוֹת

מַשְׁמִיעִים אִיּוּמִים וּשְׁאָגוֹת .

 

יִשְׂרָאֵל  זוֹעֲקִים לַשָּׁמַיִם

שׁוֹאֲלִים נוֹשְׂאִים יָדַייִם

שֶׁמָּא מַסְתִּיר ה' פָּנָיו

עֲלֵיהֶם אֵינוֹ נוֹשֵׂא עֵינָיו?

 

לְפֶתַע יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא

לָהֶם   בְּשׂוֹרָה מֵבִיא

אַל תִּירָא אוֹמֵר אֱלוֹקִים

עִמְּךָ אֲנִי בְּכָל הַזְּמַנִּים!

 

הַבּוֹטְחִים  בְּמֶלֶךְ עֶלְיוֹן

יֵיהָנוּ מֵעָצְמָה וְשָׂשׂוֹן

עֲלֵיהֶם תַּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה

יָדָם תִּהְיֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: לְךָ- לְךָ- וְהַפִּטְרָה: יְשַׁעְיָהוּ [ מ-מ"א]                                          

פרשת לך - לך מסר לעם ישראל במלחמה העכשווית

פרשת לך - לך מסר לעם ישראל במלחמה העכשווית!

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו  פותחת בציווי הניסיון הראשון לאברהם:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" [בראשית  י"ב, א'-ד]

ההפטרה הנקראת השבת:

"לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל:  נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר.  הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע:  אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ.  נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ.  וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.

....... אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל -תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף -עֲזַרְתִּיךָ—אַף -תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי.  הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ" [ישעיהו מ', כ"ז. עד פרק מ"א- פסוק  ט"ז]

השאלות הן:

א] מה טעם הציווי הכפול לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"?

ב] מה הקשר להפטרה - והמסר  לעם ישראל-דווקא היום?

תשובות.

"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"- הציווי הכפול.

רש"י סובר: ההליכה היא: להנאתך ולטובתך ומה טובה הליכה זו? התשובה ששם  אעשך לגוי גדול. כי כל עוד אתה בחרן אינך זוכה לבנים. ועוד טובה יש בהליכה זו שעל ידי זה  אפרסם  את מהותך ואת חשיבות - שמך הטוב  בעולם. ואעשך לגוי גדול והוצרך אברהם לברכות הללו לפי שטרחת הדרך גורמת מטבעה לשלושה דברים:

א] ממעטת פריה ורביה.

ב]  ממעטת את הממון.

ג] ממעטת את השם - לפי שאין אדם יכול לעסוק בדברים רוחניים וגם גשמים תוך כדי הליכה בדרך. יוצא שממונו הולך ומתמעט. לכן הבטיח ה' לאברהם שלוש ברכות אלו טרם יציאתו מחרן:

על ריבוי הבנים - "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל"

על ברכת הממון - "וַאֲבָרֶכְךָ"

ועל גדולת השם - "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ";

ה' מודיע לאברהם: כי יוסיף לו אות על שמו שעד עכשיו היה שמו: "אברם" אך מכאן ואילך אתה תהיה אברהם. "אברהם"  בגימטריא - רמ"ח - כנגד רמ"ח איברים של אדם.

משמעות המילים: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה"-

פרוש א: אתה תהיה בעל הברכה , כי הברכות  נתונות  בידי ותלויות בך . כי עד עכשיו הברכות היו נתונות רק בידי ה' -ובאמצעותן ה' בירך את אברהם, אף את האדם ואת נח. אבל מעכשיו תהיה לך – אברהם -  הזכות לברך בעצמך את כל מי שתחפוץ.[בראשית רבה]

פירוש ב: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה":

שלושת הברכות המפורטות כאן נאמרו על שלושת האבות וכנגדם  נתקנה הברכה הראשונה בתפילת  שמונה עשרה:

"ואעשך לגוי גדול"-זהו שאומרים : "אלוהי אברהם"

"וַאֲבָרֶכְךָ"- זה כנגד "אלוהי יצחק"

"וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" - זה כנגד :"אלוהי יעקב"

היות ושלושת האבות מוזכרים בתחילת  תפילת העמידה - היה אפשר לטעון שחותמים בשלושת האבות בסוף הברכה- אך תלמוד לומר: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה" :אתה אברהם בעל הברכה ומכוחך מתברכים כולם וחותמים רק בך: "מגן אברהם"

בגמרא בר"ה אומר ר' יצחק: ישנם כמה דברים שקורעים את גזר דינו של האדם: "אילו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה...ויש אומרים אף שינוי מקום" ההוכחה לכך - כל עוד אברם היה בחרן לא זכה לבנים, אבל מיום שגר בארץ ישראל זכה לבנים, לפי הסבר הגמרא:

ר' יצחק אומר: שלא בדיוק שינוי המקום גרם לאברהם להוליד בנים, אלא דווקא הגעתו – ההליכה שלו - לארץ ישראל יש לה סגולה מיוחדת - ביכולתה להשפיע בברכה על כל מי שנמצא בתוכה. יש אף הולכים רחוק יותר ואומרים: שגם בתוך ארץ ישראל כשאדם  הולך ממקום למקום יכול לשנות את מזלו, כמו שנהוג להגיד: "משנה מקום משנה מזל"

ה"נתיבות שלום" מסביר על פי הארי הקדוש: כי לכל אדם יש שליחות משלו ועל כן - אלוקים העניק לו את הכלים  המיוחדים רק לו  - באמצעותם חייב לקיים את ייעודו – וכך על ידי תיקון המידות והעמידה בניסיונות שעובר בחיים - יכול באמצעות הליכה מתמדת לצעוד לקראת המטרה ולא לעצור את ההליכה - כי דריכה במקום היא –חלילה - נסיגה אחורה.

לכן נאמר בכפילות: "לך- לך", לך אל ייעודך ותתקן את מידותיך  הרעות - כדי שתוכל למלא את ייעודך בחיים.

יש הליכה מארצך או, לך- לך אל ארץ המוריה , לפי זה יש שני סוגי ניסיונות לאדם. הניסיונות  שעובר במהלך חייו ,אבל יש גם ניסיונות  קשים - דוגמת העקידה שהוא צריך לעמוד בו באופן חד פעמי - ובכל חייו צריך אדם להיות בתנועה של הליכה - כדי להתקדם לקראת ייעודו. וחייב להתאים את עצמו לכל תקופה.

נאמר: עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

וְעָמַד בְּכֻלָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם" [מסכת אבות ה, ג']

הקשר בן דברי ישעיהו הנביא [בהפטרה] לפרשת "לך-לך"

הנביא ישעיהו  פונה  לשאלת ישראל:

"לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל:  נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר".

טענת ישראל היא שתיים:

א] ה' אינו רואה את מה שקורה לישראל ואינו שם לב  לתלאותיו.

ב] ה' אינו שופט את עושי העוול ואת הגורמים לסבלו הרב !

תשובת ה' בפי הנביא:  פעולת ה' תמידית ואינו מתעלם מעם ישראל: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע:  אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ.  נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה". 

ה' מעולם אינו מתעייף הוא ער למה שקורה בעולמנו והכוח שיש לבני אנוש - הוא מה'.

על כן, כדי לשנות את המצב- עם ישראל צריך להיות בין קווי- ה' ואז יקבלו ממנו כוח: "וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ".

לאורך כל ההיסטוריה ה' מנהל את העולם וכמו שהביא את אברהם ממזרח - אשר שינה את העולם בכך שהפיץ את האמונה בה': כך ה' מעודד את ישראל להאמין ולבטוח רק בו:

לסיכום לאור האמור לעיל: כמו שאברהם היה מחובר לאלוקים והאמין רק בו והתמיד בהליכתו  לקראת ייעודו - להפיץ אמונה באל אחד - בסיוע אלוקי רצוף וכך הצליח לממש את ייעודו כאבי האומה.

באותה מידה עם ישראל-זרע אברהם- גם בימים קשים אלה- חייב להתמיד באמונתו בה'  בהבטחת ה' לעמו - ובע"ה יזכה לניצחון גדול - ואילו האויבים יאבדו !

"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי.  אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ.  אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף -עֲזַרְתִּיךָ—אַף -תְּמַכְתִּיךָ".

 

 

אַבְרָהָם וּגְדֻולָּתוֹ

אַבְרָהָם  וּגְדֻולָּתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

אַבְרָהָם נוֹלַד  בְּאוּר כַּשְׂדִּים

 לְאָבִיו תֶּרַח בֶּן הַשִּׁבְעִים

 נָחוֹר וְהָרָן - לוֹ אַחִים

 מוֹשָׁבָם זָרוּעַ אֱלִילִים.

 

 וַיְהִי הַיּוֹם  גִּלָּה אַבְרָהָם

 פִּסְלֵי אָבִיו - עֲלֵיהֶם זַעַם

 בִּהְיוֹתָם יְצִיר כַּף אָדָם

 חַסְרֵי תּוֹעֶלֶת - חִישׁ שְׁבָרָם.

 

מִשֶּׁנִּיצַּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ

מִיָּד אֱלֹוקִים  חִיפֵּשׂ

רָאָה  גְּבָעוֹת וְהָרִים

שֶׁמֶשׁ , יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.

 

אָז הֵבִין זֶה הֶחָכָם

כִּי יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם

עַתָּה  בהגיעו לְחָרָן

אֱמוּנָה יָפִיץ לְכוּלָּם.

 

לְפֶתַע רוּחַ נָשְׁבָה

הַשְּׁכִינָה עָלָיו יָרְדָה

אֱלֹוקִים אוֹתוֹ צִיוָּוה

לֵךְ - לְךָ מֵאַרְצְךָ..!

הֶעָרָה: הַשַּׁעַר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת לֵךְ-לְךָ [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]

פרשת לך לך – מהו ייעודו של אברהם ובמה גדולתו?

פרשת לך לךמהו ייעודו של אברהם ובמה גדולתו?

מאת: אהובה קליין.

"עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻולָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם"

כך נאמר במסכת אבות [ פרק  ה, ג]

לראשונה אנו קוראים על אברהם בסוף פרשת נח ושם הכתוב מגלה לנו: מה מקורו של אברהם תולדותיו ושורשיו:

"וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.  וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת- נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.  וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת -נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.  וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת -נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.  וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד.  לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן". [בראשית י"א,, כ"ד- ל"ב]

בהמשך לתיאור משפחתו של אברהם , בפרשתנו ה' מתגלה לאברהם בפעם הראשונה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן"  [בראשית י"ב, א- ו']

השאלות הן:

א]  מאיזו משפחה מגיע אברהם ומהי שליחותו ?

ב] מדוע  אין  התורה מפרטת  את הסיבה לבחירת אברהם לשליחותו?

תשובות.

תולדותיו של אברהם.

על פי הכתוב: אבי אברהם היה: תרח ולו שלושה בנים: אברהם, נחור והרן.

הם התגוררו באור כשדים ושם נפטר - הרן, כפי שנאמר: "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים".

רש"י מסביר: הרן נפטר עוד בחיי אביו.

מובא במדרש אגדה: הכתוב רומז לנו :שעל ידי אביו מת הרן - לפי שתרח התלונן על אברם בנו לפני נמרוד - על ששבר את האלילים שלו בחנותו , נטל נמרוד את אברם והשליכו לתוך כבשן האש, באותו זמן ,הרן אחיו היה יושב וחושב בליבו:' אם אברם ניצל ואינו נשרף באש - אז אני משלו ואם נמרוד מנצח וממית את אברם - אני בצד של נמרוד. והנה כאשר אברהם ניצל אמרו אנשי נמרוד להרן: למי אתה שייך - לצדו של מי אתה?

ענה להם הרן: 'אני לצד אברם.' מיד נטלו אותו והשליכוהו לכבשן האש וכך נשרף. מכאן שמיתתו של הרן נגרמה על ידי- תרח אביו וזה משמעות המקום בהם גרו - "אוּר כַּשְׂדִּים" – רמז לאש [ב"ר]

פירוש נוסף לשם מקום זה: "אוּר " = בקעה- כמו שכתוב: "עַל-כֵּן בָּאֻרִים, כַּבְּדוּ ה'" [ישעיהו כ"ד, ט"ו]

אברהם נשא לאישה את שרי שנקראה גם בשם: יסכה   על פי הכתוב: "וְשֵׁם אֵשֶׁת- נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה"

מדוע נקראה שרי- "יִסְכָּה"? על כך כמה הסברים מפי רשי":

א] מפני שהיא סוכה - מביטה ברוח הקודש.

ב] על כך שכולם סוכים- מביטים ביופייה. כפי שהיא מופיעה מאוחר יותר במצרים עם אברהם בתקופת הרעב בארץ:

"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִישָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.  וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִישָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה". [בראשית י"ב, י"ד- ט"ו]

ג] "יִסְכָּה"- מלשון נסיכות- כינוי של מלכות ושררה, מאותו הטעם שנקראה מאוחר יותר בשם: שרה כדברי חז"ל:

שרה לכל העולם כולו - לשון שררה - [לשון נקבה של שר] [ מסכת ברכות י"ג]

כפי שהכתוב מתאר: תרח לוקח את כל פמלייתו אל חרן- במטרה להגיע לכנען.

בפרשתנו  לראשונה ה' פונה אל אברהם וכאן מצווה עליו לעזוב את ארצו ואת משפחתו וללכת לארץ שה' יראה לו.

זהו הניסיון הראשון שהתנסה אברהם [על פי הרמב"ם]

 מדוע ניסיון זה כה קשה?

חכמי המוסר טוענים: הרי ה' הבטיח לאברהם ברכות  והבטחות בעלות עוצמה רבה ובאותו זמן ודאי יצר הרע ניסה  לפתות אותו בכך שכל הניסיון הזה משתלם מאד - הרי הוא יזכה לגדולה ודברים נעלים מאת: ה' בכבודו ובעצמו.

אך אברהם התגבר על כל  מחשבות אלה והחליט  לצאת מחרן - על פי ציווי ה' בלבד ! ולא בעבור כל הברכות והדברים הטובים שה' הבטיח לו.

התורה מעידה עליו שהוא עמד בניסיון זה:

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'.."

עפ"י  המגיד מדובנא:" כאשר שואלים על איש עשיר כמה רכוש יש לו? משיבים שיש לו אלפי מטבעות זהב. בתים ואפילו עבד לשמשו.

כאשר שואלים זאת על דוכס? זו פחיתות כבוד לענות שיש לו מטבעות זהב, בתים ועבדים, אלא יש להשיב :שיש לו כמה עיירות.

כאשר שואלים על גורלו של מלך, אין זה מכבודו לומר שיש לו עיירות, אלא יש להשיב שהוא מולך על כמה מדינות.

א"כ כאשר שואלים על גודלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכאורה, היה ראוי להשיב שהוא מולך על כל היקום כולו ועל אינסוף שלמות. מולך על המלאכים והכל שלו....

אולם במדרש נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" וזה שאומרים: "אֱלהֵי אַבְרָהָם".  (בתפילת  שמונה עשרה) הכבוד של מלך מלכי המלכים הוא: אברהם אבינו ומכאן רואים: את גודל חשיבות אברהם אבינו בעיני ה'.

חכמי המדרש מציינים: גם הניסיון הראשון וגם הניסיון האחרון  נמסרו לאברהם במילים:" לך- לך"

הראשון: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.."

ובניסיון האחרון נאמר: "וַיֹּ֡אמֶר קַח ־נָ֠א אֶת ־בִּנְךָ֨ וְלֶ֨ךְ ־לְךָ֔ אֶל ־אֶ֖רֶץ הַמֹּורִיָּ֑ה" [בראשית  כ"ב, ב]

 שליחותו של אברהם - היא: להפיץ את האמונה באלוקים האחד והיחיד בתבל.

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי מטרת אברהם הייתה  להנאתו וטובתו ואין הכוונה להנאה  גשמית - אלא להתענג על ה' , זו הייתה הנאתו היחידה עלי אדמות. במסילת ישרים נאמר: שלהתענג על ה' - הוא התענוג הגדול  מכל התענוגות בעולם. וכול שכן אצל אברהם אבינו שמסר נפשו בלבד לה' וזו הייתה הנאתו וטובתו הגדולים ביותר.

אברהם ראוי להערכה במיוחד לאחר שגדל אצל תרח - והסביבה לא השפיעה עליו  , דווקא ממקום שלילי כזה  הגיע לגילוי ה' באמונה!

הוא עמד בכל הניסיונות - הוא נחשב לראש המאמינים וממנו התפשט  יסוד האמונה בעם ישראל - עד סוף כל הדורות..

יש להבין את המילים: "לך- לך"- במשמעות: שיהודי תמיד צריך להיות בתנועה ללכת ולהתעלות ברוחניות ולא לעצור במקום אחד. אלא לשאוף להגיע לייעודו.

כל יהודי נולד עם תכונות מסוימות ועל פי התכונות הייחודיות שלו - ידע לפעול כדי להגשים את עבודת ה'.

אין התורה מפרטת את סיבת שליחות אברהם.

הרמב"ם ב"יד החזקה" "הלכות עבודה זרה"- מתאר את התפתחות הרוח עד בואו של אברהם אבינו ש" השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה . וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג, הגלגל [העולם], והוא ברא הכול ,ואין בכל הנמצא אלוקים  חוץ ממנו  וידע שכל העולם טועה.  ודבר שגרם להם לטעות- זה: שעובדים את  הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"

לכל המצב הזה אין תיאור,  במקרא, אך מוזכר ברמז:

"לָכֵ֗ן כֹּֽה ־אָמַ֤ר ה' אֶל ־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת ־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא ־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ" [ישעיהו פרק כ"ט, כ"ב]

דבר זה  הולם את מה שקרה - שהרי אברהם היה בסכנה גדולה מצד המתנגדים באור כשדים וניצול מהם, אך מלבד הרמז בספר ישעיהו - אין התורה מזכירה פעולה מיוחדת של אברהם ,טרם ציווה אותו ה' לצאת מבית אביו וללכת לארץ כנען.

הרמב"ן שואל: מה  הטעם שה'  מצווה את אברהם  לעזוב את ארצו ומולדתו ולהיות אוהבו  ונבחרו - מבלי שיודיע - כי אברהם היה עובד אלוקים, או צדיק תמים? אין טעם גם לעזיבת הארץ ,אין הסבר בתורה- שהיא במטרה לקרבת אלוקים בארץ הנבחרת - אין דבר כזה בכל התנ"ך, שהרי תמיד התורה מקדימה: "... הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים.."׃[בראשית  י"ז]

"התהלך לפני ושמע בקולי ואיטיבה  עמך", ואילו אצל אברהם אין הקדמה וסיבה לאמירת השם לצאת מארצו וממולדתו?

הרמב"ן עונה: התורה סמכה על הדברים המפורסמים, ידוע שאנשי אור כשדים עשו לו  רעות רבות בשל אמונתו באלוקים והוא ברח מפניהם אל ארץ כנען - אלא שבדרך התעכב בחרן ,לכן ה' אמר לו שיעשה את מה שחשב לעשות קודם. ללכת את הארץ הנבחרת , להשפיע שם  על בני האדם לעבוד את אלוקים. – מסיבה זו ה' מבטיח ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ולא יהיה מצב דוגמת אור כשדים- ששם הציקו לו- והיו  מבזים ומקללים אותו. ושמו אותו בכבשן האש.

הקב"ה הבטיח לו: "וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". 

רש"ר מסביר: אם מישהו יקלל את אברהם - הוא יואר - יקולל לא רק מבחינה חומרית ,אלא יותש כוחו הפנימי.

הרמב"ן מסכם את דבריו ומסביר בלשונו.: "אבל התורה לא רצתה להאריך בדעות עבודה זרה ולפרש העניין שהיה בינו ובין הכשדים - באמונה כאשר קיצרה בעניין דור אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידש"

לסיכום, לאור האמור לעיל - אברהם ידע לזהות את התכונות שלו שבעזרתן  הפיץ את האמונה באל אחד.

למרות שבא מסביבה עוינת ואלילית - כאור כשדים -  הגיע להכרה  כי האלילים אינם מועילים - אלא ישנו בורא אחד לעולם ולכן הוא הצליח להגשים את ייעודו- בהפצת האמונה בקרב הבריות - יחד עם שרה אשתו ובזכות גדולתו זו ראוי להיקרא: "אבי האומה"!

 

פרשת לך לך - הקו המקשר בין אברהם - לארץ ישראל

פרשת לך לך - הקו המקשר בין אברהם - לארץ ישראל.

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו את ארץ ישראל - לעם ישראל ,זאת לאחר שניפרד מלוט , גם אחרי שה' מראה לאברהם  את המקום כפי שהכתוב מתאר:  "וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.  קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה.  וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן- שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'". [בראשית י"ג, י"ד- "ח]

השאלות הן.

א] מדוע ה' פונה אל אברהם ,דווקא, אחרי שנפרד מלוט ?

ב] מהי משמעות הבטחת הארץ לאברהם עם הדגש על - צפונה ונגבה...?

ג] במה ייחודו של אברהם ?

תשובות

ה' פונה אל אברהם לאחר  הפרידה מלוט.

רש"י מסביר: הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.

רש"י מבסס את דבריו על דברי תנחומא: "..שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט, לא היה הקב"ה  נגלה עליו. כיון שפירש ממנו [כלומר: כיוון שאברהם התרחק מלוט] נגלה עליו , מניין?[מהיכן ההוכחה לכך]?

אמר ר' אלעזר בן פדת משום ר' יוסי בן זמרה: שנאמר:"וה' אמר אל אברהם" אימתי? 'אחרי הפרד לוט מעמו' [פר' ויצא י]

רבים מקשים, הרי ה' דיבר עם אברהם בעוד לוט אתו - כפי שנאמר בתחילת הפרשה : "וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.." [בראשית  י"ב, ז]

מתרצים: באותה שעה  לוט  כָּשֵׁר  היה ועוד: עד שלוט נפרד ממנו ה' לא היה מאריך דיבורו עם אברם וכאן האריך.[כלומר: אז לוט עדיין היה כשר- ועוד  יש להבין שגם כאשר הקב"ה היה נגלה אל אברהם – לא היה מאריך בדיבור עם אברהם - אבל כאן אחרי שאברהם נפרד  מלוט ה' פנה אל אברהם ואף האריך את הדיבור.

רבינו בחיי סבור גם כן : ה' פונה אל אברהם – אחרי שנפרד מלוט וכאן בא הכתוב ללמד שלא בא דיבור השכינה אל אברהם ,עד שנפרד  מלהיות בחברתו של רשע [כלוט]

"חיזקוני" מסביר: אלוקים  פונה אל אברהם לאחר שנפרד מלוט: זאת – מפני שלא תהיה ללוט טענה  על אברהם - שהוא חברו ויהיה לו חלק עמו בארץ ישראל.

"הספורנו" סובר: כי לא פנה ה' לאברהם בנוכחות לוט מהטעם: "פן בכבודו יתיימרו ויתגאו לוט ורועיו - ויתאמצו לגזול"- כלומר ינסו לרעות –עם צאנם בשדות אברהם ולבוא לידי גזל.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סבור: שעצם הפרידה של אברהם מלוט- היה לו לניסיון קשה - מהטעם: שלוט ייצג את הדור השני, שעתיד לחיות לאחר מות אברהם, היות ואברהם היה ערירי באותו זמן, הרי שתקוותיו להמשך ייעוד חייו נשענו על לוט.

כעת שלוט נפרד מאברהם - הוא מעדיף לשים את עינו בסדום - היות ומה שמושך אותו לשם, הוא ההישג החומרי ולא הרוחני.

לכן מיד שלוט מתרחק מאברהם - אלוקים מבחין שאברהם מתרכז במטרה הרוחנית - ולא ברווח החומרי - אברהם מבין שיש להמשיך להפיץ את האמונה בה' ולהעביר זאת גם לדורות הבאים. ה' מבטיח לו שהעם שיקרא על שמו –צריך גם לצאת ממנו שזו נחלתו - יקרא על שמו - יהודי חייב להיוולד כיהודי וגם להתחנך ברוח היהדות.

הבטחת הארץ לאברהם – והדגש על  צפונה ונגבה  קדמה וימה.

נאמר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם".  [שם  י"ד, י"ד- ט"ו]

"נתיבות שלום" מביא כמה הסברים יפים על מעלותיה  הייחודיות של ארץ ישראל:

ארץ ישראל- היא  ארץ שה' מתראה בה ליהודי, כמו שכתב הכוזרי [מאמר ב]  בעניין קדושת ארץ ישראל, עם ישראל מסוגל להגיע למדרגות של אלוקות רק בארץ המובטחת- ארץ- ישראל. וכל הנביאים שזכו להשראת השכינה והתנבאו, הרי זה התרחש בארץ ישראל. או  אפילו בחוץ לארץ - כאשר התנבאו בעניין ארץ ישראל.

חשוב לציין כי ארץ ישראל- כמאמר הכתוב: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"ב]

זוהי המעלה הגדולה והמיוחדת של הארץ , שהיא תמיד בבחינת עיני ה' אלוקיך בה. יש לכך משמעות מאד חשובה - היות ויש בה השגחה פרטית מיוחדת , בעוד שארצות אחרות נמסרו בידי שרים של מעלה - הרי מנגד - ארץ ישראל תחת השגחה פרטית של ה'- שהוא בכבודו ובעצמו מנהיגה!

דוגמא לכך אנו רואים בתיאור של יעקב [בפרשת ויצא ] כאשר בדרך חולם את חלום הסולם המוצב  ארצה וראשו מגיע השמימה והנה ה' ניצב עליו!

ישנם שני סוגי הנהגה:

א] יש אופן הנהגה של סולם מוצב ארצה – כלומר - הנהגה מסודרת וקבועה. הנהגה מסוג זה נקבעת בראש השנה.

ב] ישנה הנהגה עילאית של - והנה ה' ניצב עליו - זוהי הנהגה עליונה הנתונה בידי הקב"ה - בכבודו ובעצמו - שהוא מקור הרחמים.- הנהגה זו אינה תלויה לפי הנקבע בראש השנה - אלא על ידי האמונה והחיזוק שיש ליהודי.- כאשר היהודי מאמין מתחזק ובוטח בה' - הרי הוא זוכה שמתנהגים עמו בהנהגה העליונה המסורה בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו - ואפילו מה שנגזר עליו בראש השנה—הרי ההנהגה העליונה – היא למעלה מזה ואינה תלויה בכך- והנהגה עליונה זו קשורה לארץ ישראל שהרי  היא בהשגחתו הבלעדית של ה'.

על זה נאמר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ, דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר-בנית (בָּנִיתִי) לִשְׁמֶךָ".[מלכים-א, ח', מ"ה] כך מתפלל שלמה המלך על עם ישראל בחג הסוכות במקדש - בזמן מצוות הקהל. כוונתו: שאותם מעם ישראל הנמצאים בגלות - יכולים על ידי תפילתם להמשיך את ההנהגה העילאית הזו - למעלה מסדרי הטבע, רק ע"י שיתפללו דרך ארץ ישראל ועל ידי כך ימשיכו את ההנהגה העליונה של ארץ הקודש. כלומר יכוונו פניהם – בזמן תפילתם - לכיוון  ארץ הקודש.

על פי מאמר הספרי - מביא ה"נתיבות שלום" הסבר: שאין השכינה שורה, אלא בתוך בני ישראל כאשר נמצאים בארץ ישראל. מכאן שהמדרגה העליונה של השראת השכינה ובתוכה ההנהגה העליונה המיוחדת - קיימת רק בתוך בני ישראל ובעודם בארץ ,לכן גם ה' אמר לאברהם טרם הגיע לארץ: תלך לארץ הזאת שתמיד אראה אותך בתוכה.

ייחודו של אברהם.

ייחודו של אברהם בכך: שהוא היה  ראש לכל האבות -  ראש לכל המאמינים. לפי שהשריש את האמונה בה' - בכל העולם ובעם ישראל כמאמר חז"ל [מסכת שבת צ"ו] "בניי , מאמינים - בני מאמינים, היינו - אמונתם היא מהטעם שהם בני מאמינים - דבר הנובע כירושה מאברהם אבינו שהשריש את האמונה בהם עד סוף הדורות- אמונה זו  שעוברת מאב לבן- היא מדרגה מעל הטבע - זוהי אמונה שגם בימינו ממשיכה לשאוב  מכוחו של אברהם וכל מה שבמשך ההיסטוריה  יהודים היו מוכנים למסור את נפשם למען האמונה - נובעת מכוח האמונה שהעניק ה' לאברהם אבינו.

"הספורנו" מסביר את סיבת הבטחת הארץ  לאברהם: כי גם בימיו- יזכה להיות "בעיני התושבים נשיא אלוהים ונשוא פנים"

האגדה משבחת רבות את אברהם על אופן התייחסותו  לאנשים שפגש ועל מעשיו: הנה קטע מהתיאור:

כאשר אברהם הולך עם פמלייתו לארץ המובטחת מסופר:

"וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וְיִזְרַח לוֹ הַכּוֹכָב צֶדֶק בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַר בָּהּ וְיַעֲבֹר אַבְרָם בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, וְיָרֵא וְהִנֵּה יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הַהֵם לֹא יַעֲשׂוּ מְאוּמָה ,בִּלְתִּי אִם יֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְיָחֹנּוּ, וְיָרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְרָם מְאֹד וַיֹּאמֶר: ה' אֱלוֹקְיֵי הַגָּדֵל נָא אֶת חַסְדֶּךָ עַמִּי וּשְׁמַרְתַּנִי וְחִזַּקְתַּנִי כָּל יְמֵי חַיֵּי לְבִלְתִּי הֱיוֹתִי כְּאֶחָד מֵהֶם! וְיַעֲבֹר אַבְרָם מִשָּׁם וְיָעֵל אֶל צוֹר וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְהִנֵּה לְמִקְּטֵנָם וְעַד  גְּדוֹלָם עוֹשִׂים עֲבוֹדָה וְחוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתָם וְזוֹרְעִים אוֹתָהּ וְקוֹצְרִים אֶת  תְּבוּאָתָהּ... וְיִשְׂמַח אַבְרָם עַל הַמַּרְאֶה הַזֶּה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְיַבְרְכֶם בְּשֵׁם ה' וַיֹּאמֶר: מִי יִיתן וְהָיִיתִי גַּם אֲנִי כְּמוֹתָם! וַיְהִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר אַבְרָם  וְיִיתֵּן ה' טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וִיבֹרְכוּ כָּל הַשָּׂדוֹת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע אַבְרָם לְיוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר בָּהֶם וְתַבוֹנָהּ אֵלָיו נָשִׁים עֲקָרוֹת וְתִשְׁאַלְנָה מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' וְנָתַן לָנוּ  פְּרִי בֶּטֶן וַיַּעַשׂ אַבְרָם אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶן וְיִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְתֵלַדְנָה",... וְכָךְ בֵּרַךְ  אֶת הַמְּבַקְּשִׁים בְּרָכוֹת וְהַתּוֹצָאָה הָיְיתָה: "וִיוַדַּע אַבְרָם בְּכָל הָאָרֶץ וַיְהִי לִבְרָכָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה"

"בעל הטורים" אומר לגבי הפסוק:

"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה". 

 כאשר פנה ה' אל יעקב- אמר לו באופן שונה את ארבע רוחות השמים:

"וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [שם  כ"ח, י"ד]

הסיבה לכך: לאברהם  הזכיר בראשונה את צד צפון -  כי זוהי זכות הקורבנות שנשחטים בצפון [הכוונה  לקורבנות שהוזכרו – לאברהם בברית בין הבתרים]

ליעקב הזכיר את ימה - [מערב] בראשונה – לפי שבזכותו יעברו את ים סוף [שמו"ר כ"א, מ] וכמו שכתוב: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם" [שמות י"ד, ל"א]  - ישראל סבא. [זהר פרשת בשלח..]

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי האמונה והביטחון שהיה לאברהם בה' ואותם זכה להעביר לדורי דורות - הם המקשרים אותו  להבטחת הארץ לו ולזרעו  לדורי דורות . לכן עם המחובר  בעבותות האמונה לבוראו ראוי לחיות בארץ המובטחת שאותה מנהיג אלוקים  ומביט בה ללא הרף.

ויפים דברי המשנה: "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ" [מסכת אבות ג', י']  

 

הַבְטָחַת ה' לְאַבְרָהָם

הַבְטָחַת ה' לְאַבְרָהָם

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

אַבְרָהָם , בְּאֶרֶץ כְּנַעַן

כְּצוּר עַל בּוֹרְאוֹ נִשְׁעָן

עוֹמֵד הוּא עַל גִּבְעָה

אֱמוּנָתוֹ , מִלִּבּוֹ  נָבְעָה.

 

אֶל לוֹט חָשׁ גַּעְגּוּעִים

לְרַגְלָיו כְּבָשִׂים פּוֹעִים

לְפֶתַע ,קוֹלוֹת שָׁמַיִם

לְאַרְבַּע רוּחוֹת - שָׂא עֵינַייִם.

 

צָפוֹנָה, נֶגְבָּה, קֵדְמָה וְיָמָּה

ַהַבְטָחָה שמֵעוֹלָם לֹא תַּמָּה

אֶרֶץ, אֲשֶׁר עֵינֵי ה' בָּהּ

הַשְׁגָּחָה תְּמִידִית רַבָּה.

 

מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת

 עָלֶיהָ  נִבְּאוּ נְבוּאוֹת

 נוֹעֲדָה לְעַם סְגֻלָּה

דַּרְכּוֹ עוֹלָה וּמִתְּעָלָה.

 

מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה

כְּזַרְקוֹר תָּאִיר תּוֹרָה

כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים

חָכְמָתָהּ בַּצָּמָא שׁוֹתִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: לֵךְ-לְךָ [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]   

דבר החסידות – פרשת לך

ב"ה

דבר החסידות – פרשת לך

 

ההוראה מניגון 'שאמיל'

 

לפני כמאה שנה חפצו הרוסים לכבוש את הרי הקווקז, שבהם גרו שבט שלא היו בני-תרבות, והיה להם קיסר משלהם ושמו "שאמיל".

אולם, אף שהרוסים היו מרובים משאמיל ואנשיו – לא הצליחו לכבוש אותם, מפני הקושי להגיע אליהם, בגלל מיקומם בראשי ההרים הגבוהים.

עד שרימו אותם – הבטיחו להם שיעשו איתם שלום ויתנו להם כמה הנחות וכו', ובסופו של דבר תפסו את המושל שאמיל והגלוהו לעומק רוסיה.

וכאשר היה שאמיל נזכר בתקופת הזוהר שלו בהיותו על ההרים הגבוהים, וחפשי מהממשלה ומכבלי תרבות, ועכשיו הוא משועבד וכו' – היה מתעורר ברגשי געגועים והיה שר ניגון, והוא "ניגון שאמיל": שתחילתו געגועים, ואח"כ נפילה, ועד לתנועה האחרונה של הניגון המבטאת את התקווה שסוף כל סוף יחזור למקומו.

כשיהודים שמעו את הניגון הזה – ניצלו אותו לעבודת ה':

הנמשל של הניגון הוא:

הנשמה היתה "חצובה מתחת כסא הכבוד" (זהר ח"ג כט, רע"ב), ואח"כ נפלה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" כאן לעולם הזה, והניגון מבטא את געגועי הנשמה לדבקות בה'.

(ע"פ דברי הרבי כשלימד את ניגון 'שאמיל', שמחת תורה לפנות בוקר ה'תשי"ט, ראה תו"מ חכ"ד עמ' 133. "היכל הנגינה" (היכל מנחם, תשס"ח) עמ' רעג ואילך)

 

~~~

אברהם ושרה בעבודת ה'

הנסיון הראשון של אברהם המוזכר בתורה הוא בתחילת פרשתנו: "לך לך מארצך גו'". ולפי דעת ה'יש-אומרים'* הוא הנסיון הראשון בכלל.

והנה אמרו רז"ל** "מעשה אבות – סימן לבנים". ומהי ההוראה מציווי הקב"ה לאברם "לך לך גו'"? וכן מהנסיון של שרי לתת את הגר לאברם?

ויש להקדים את מה שנאמר בזהר (ח"א ר"פ חיי שרה) שאברהם ושרה רומזים לנשמה ולגוף. ועל פי זה:

 

עבודת אברהם (הנשמה):

"ויאמר ה' אל אברם לך לך" – הקב"ה שולח את הנשמה "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" (חגיגה ה, ב) – שהרי הנשמה היתה "חצובה מתחת כסא הכבוד".

ומשם היא נשלחת "אל הארץ" – ארץ סתם (עוד לפני שהיא ארץ ישראל), ועבודת האדם היא לעשות מארץ סתם "ארץ ישראל" [כפי שאברהם אבינו – ע"י שהחזיק בארץ, "קום התהלך בארץ", קנה אותה (ב"ב ק, א. לדעת ר"א, וכן הוסיף בתיב"ע עה"פ: "ועבד בה חזקתא"].

ועל ידי זה זוכה האדם "ואברכך" – שיומשך שורש הנשמה שלו ויתחבר עם הנשמה המלובשת בגוף (ברכה מלשון המשכה כמו "ויברך הגמלים").

"ואגדלה שמך" – שגם הכוחות החיצונים שלו (כמו שם האדם שנועד בשביל הזולת שיקראו בשמו) יתעלו, וגם בחיצוניותו יהיה ניכר שהוא שייך לקב"ה.

"והיה ברכה" – שהוא יפעל גם על אחרים, על דרך שפירש רש"י "ונברכו בך" – "אדם אומר לבנו תהא כאברהם".

 

עבודת שרה (הגוף):

לשרי היתה "שפחה מצרית" (פרשתנו טז, א) – הגוף יש לו עסק עם ענייני עוה"ז שהם בבחינת 'מיצר', הם מגבילים את הנשמה.

אבל "ושמה הגר" – הם רק בבחינת עראי וגירות, כמאמר רז"ל (אבות פ"ד מט"ז) "העולם הזה דומה לפרוזדור" שאין דרים בו, היינו שענייני עוה"ז הם דברים טפלים עבור הנשמה.

והתכלית שלהם היא "אולי אבנה ממנה" – שתהיה מהם תועלת לגוף שיתחזק ויוכל לעבוד על ידם את ה' [ולכן צריכה שרי (הגוף) לתת את 'הגר' לאברם (הנשמה) – היינו להשתמש בענייני העולם עבור עבודת ה'].

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: נקודה מתוך רשימת הרבי חוב' יח. נדפס בס' רשימות ח"א עמ' 324 ואילך (וכן ב"אוצר רשימות" (היכל מנחם תשס"ח) עמ' י' ואילך) וע"ש ביאור החלפת שם אברם לאברהם ושרי לשרה. ועוד.

 

______________

*)  ראה יפה תאר לב"ר פנ"ו. עץ יוסף לב"ר ריש פרשתנו.

 

**)  תנחומא פרשתנו ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן פרשתנו יב, ו. ועוד.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

מִסְתַּכְּלוֹת עַל הַמְּכוֹנִיּוֹת בְּיוֹם כִּפּוּר

מִסְתַּכְּלוֹת עַל הַמְּכוֹנִיּוֹת בְּיוֹם כִּפּוּר

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (יב, ה).

שבתי הביתה מתפילת ליל יום הכיפורים ובמרפסת הגג יושבות להן בנותי הקטנות, בידן ספרי תהילים והן מביטות החוצה, אל  הנוף המשקיף לערים הסמוכות. אנו מתגוררים בכניסה לאלעד וממרפסת הגג שלנו נשקפים כבישי ובתי קיבוץ נחשונים ופתח תקוה, הצצה לכיוון נתב"ג וכל האופק עד תל אביב. "מה עושים בליל יום כיפור?" אני מתעניין והתשובה המפתיעה היתה: "אומרות תהילים ומסתכלות על הכבישים, על המכוניות".

"על המכוניות? ביום כיפור"?, אני מזדעזע והתשובה היתה: "לא, אבא. אנחנו מסתכלות על הכבישים הריקים. על זה שאין בכלל מכוניות"...

ואכן, לא היתה שום מכונית בכל הכבישים. לא בכביש 6. לא בכבישים הפונים לראש העין, פתח תקוה ואף יותר רחוק. בדרך כלל מנצנצים להם אורות הרכבים בכל האזור הקרוב והמאד- רחוק, אך בליל יום כיפור לא נסעו כלל מכוניות, לא היו שום אורות מרצדים.

"הנה מכונית", הפטרתי באכזבה, אך מיד תיקנו אותי כולם. "אבא, תסתכל טוב, זה רכב- בטחון, שהנהגים שלהם הם דרוזים בדרך כלל"...

ואכן, אם נסעה לה מכונית, היו על גגה אורות משטרה או אורות של רכבי בטחון, מהסוג שמסיירים באזור. מכוניות המשטרה והבטחון נסעו במהירות הבזק וגמאו מרחקים תוך שניות ספורות, רק משום שכל הכבישים היו ריקים. -- עם ישראל!!

יהודי אחד ממכרי מוציא ממדף העליון בארון, בכל צהרים של ערב יום כיפור, את מכשיר הרדיו, אותו רכש בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, כדי לשמוע את הוראות הבטחון על הכניסה והיציאה מהחדרים האטומים. הוא מנגב את האבק מהמכשיר, בו לא השתמש כמובן כל השנה, מדליק אותו ומקשיב לקול הציפצוף החדגוני והמתמשך העולה מכל תחנות הרדיו הישראליות. "גם השנה תחנות הרדיו בישראל לא משדרות לקראת יום כיפור וכמובן ביום כיפור עצמו", הוא לוחש, עיניו זולגות דמעות, בכל שנה מחדש, ופיו מלא דברי סנגוריה על עם ישראל, על אחינו הטועים- התועים.

&&&&

נאמר בישעיהו (נד, ט) "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי", ובזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ג) ביאר שהמבול נקרא על שם נח, משום שלא התפלל על בני דורו, ואילו אברהם אבינו התפלל להצלת בני דורו וקירבם לקבל על עצמם עול מלכות שמים, כדברי חז"ל (ב"ר לך לך פל"ט) שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. 

וכך אמר שלמה בספר משלי (יא, ל): "וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם", ופירש רש"י: "מי שהוא חכם קונה לו נפשות, שמלמדם דרך טוב, והרי הם לו כאלו קנאם, כענין שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

בזוהר חדש בפרשתנו, פרשת לך לך (דף מב ע"א), אנו מוצאים את הדברים הבאים: "בָּא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. מְנָא לָן מִמָּה דִּכְתִיב אַחֲרָיו "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". תַּנִּי רַבִּי חייא רַבָּה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק הַמַּחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לַאֲחֵרִים יוֹצְאָהּ מִן הַגּוּף, מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הַמַּקְרִיב נְפָשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ הוּא יוֹצֵא וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַלְכִּי צֶדֶק"- זֶהוּ מִיכָאֵל רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. "מֶלֶךְ שָׁלֵם"- זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. "הוֹצִיא לֶחֶם וְיַיִן"- שֶׁמַּקְדִּים וְיוֹצֵא לִקְרָאתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ", עכ"ל הזוהר הקדוש.

בשבוע שעבר שבו רבבות לומדי תורה להיכלי הישיבות והכוללים. אנו, שלמדנו בישיבות, מתגעגעים ומקנאים בהם, בבחורי החמד שלנו, שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה, תורה, תפילה ומוסר. אבל ישנם רבים מאחינו שעדיין לא טעמו את טעמה המשכר של סוגיה ודף גמרא. הם מאמינים בני מאמינים, אך האמונה שבלבבם אינה באה כל כך לידי ביטוי מעשי, בקיום כל התורה והמצוות. לפי סקר שערך עיתון 'הארץ' לפני יום כיפור, אפילו רובם המוחלט של חברי הכנסת החילונים מאמינים בהקב"ה, ובוודאי העם שבשדות. אך דא עקא שרבים מהם לא מיישמים בפועל את רצון השי"ת ולא מקיימים את התורה הקדושה שניתנה לנו בסיני.

הבורות הישראלית זועקת עד לב שמים. נקלעתי בימים שלפני חג הסוכות לשוק ארבעת המינים במרכז המסחרי בראש העין. עשרות יהודים יקרים, בעיקר ממוצא תימני, רכשו בחדווה ארבעת המינים, ואז עבר שם עובר אורח ואמר לי בהתפעלות: "כל כך יפה!! כמה אנשים קונים שבעת המינים!!"...

אך את הבורות הגדולה הזאת אפשר לעצור. אם נבין ונחוש שאסור להתייאש, והם, רובם של אחינו התועים, אינם אנטי, הם לא "להכעיסניקים". צריך רק להקדיש להם זמן ומחשבה, להסביר, למסור שיעורים, ללמוד בחברותות, לקרבם להקב"ה ולתורתו בעבותות אהבה.

וכך אמר רבינו הגדול מרן האבי עזרי זי"ע, שבמהלך החודש נציין בסילודין את יום הסתלקותו: "בִּתְקוּפָה שֶׁעִם יִשְׂרָאֵל נוֹטֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ אֶת אֱלֹקָיו, הֲרֵי הָאַחְרָיוּת לְגוֹרָלוֹ שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל מְחַיֶּבֶת כָּל יָחִיד וְיָחִיד מֵאוֹתוֹ מִעוּט הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, לִטֹּל חֵלֶק בַּמַּאֲמָץ לְהַחֲזִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. אֵין לְהִסְתַּגֵּר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא חַיָּבִים לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִמְצֹא דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַגִּיעַ אֶל הַצִּבּוּר הַטּוֹעֶה וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו לַחֲזֹר  לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. בְּשָׁעָה כָּזֹאת "צַדִּיק נִסְתָּר" אֵינוֹ רָאוּי לְתֹאַר צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁחוֹבָתוֹ לְהִתְגַּלּוֹת וְלִפְעֹל בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן הַזָּקוּק לְהַדְרָכָה".

&&&&

האמת היא שניתן לשנות ולקרב אפילו בשיחה קצרה. ב"בין הזמנים" לפני שנתיים המתנתי לרכבת הנוסעת לצפון הלא-רחוק. במהלך ההמתנה לרכבת התפתחה לה שיחה מעניינת עם מאבטח הרכבת, שסיפר שהוא רוצה לשמור שבת, אך קשה לו מאד שלא לעשן. "אני מעשן שתי קופסאות ליום ואין מצב שאני מפסיק", הוא הצהיר. סיפרתי לו שמרן הגרא"מ שך זצוק"ל שהה פעם בבית החולים ואחת האחיות הרחמניות התמסרה בכל כוחה לסייע ולהקל על סבלו. כשעזב רבינו הגדול זי"ע  את בית החולים, הודה לאחות בלבביות ושיכנע אותה במשך שעה ארוכה, להפסיק לעשן. ראש הישיבה הישיש, אבי הישיבות, טרח זמן ממושך לשכנע את האחות שהסיגריות  עלולים לפגוע בבריאותה והאחות קיבלה על עצמה להפסיק לעשן. כשיצא מרן זי"ע מבית החולים שאלוהו מקורביו מדוע ראה לנכון דוקא להשפיע עליה לחדול מלעשן. השיב מרן זצוק"ל: "אם היא לא תעשן בימות החול, היא גם לא תעשן בשבת"...

סיפרתי את הסיפור למאבטח וביקשתי ממנו בקשה "פעוטה". "אסור לעשן ואני לא מתיר לך, חלילה, לעשן בשבת. אך לפחות אל תכבה את הסיגריה. תשאיר אותה דלוקה בתוך המאפרה וכך תימנע מלעבור על איסור של כיבוי הסיגריה", ביקשתי והסברתי לו על איסור כיבוי בשבת. המאבטח הבטיח בחגיגיות שלא יכבה לעולם סיגריות בשבת ושגם ישתדל להמעיט מעישון בשבת, והנה בשיחה קצרצרה נמנעו איסורי שבת רבים מיהודי, ירחם ה' עליו ושישמור את כל דיני שבת כהלכתם.

--- "צָרִיךְ הַצַּדִּיק לִרְדֹּף אַחַר הָרָשָׁע וְלִקְנוֹתוֹ בְּשָׂכָר שָׁלֵם בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲבִיר מִמֶּנּוּ זוֹהַמְתּוֹ וְיָכוּף אֶת הסט"א וְיִזְכֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, וִיחַשֵּׁב לוֹ כְּאִלּוּ בָּרָא אוֹתוֹ" (זוה"ק פָּרָשַׁת תְּרוּמָה).

(בימים אלו יצא לחנויות ספרו החדש של הרש"ב גנוט, 'מחשבה בפרשה', על סדר פסוקי חומש בראשית, ובו לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. המאמר שקראתם זה עתה, הוא מאמר מתוככי הספר. הפצה ראשית: יפה נוף. קישור לרכישת הספר במשלוח ישיר: https://bit.ly/3tgKinj).

 

שבת פרשת לך לך

 שבת פרשת לך לך

ציורי תנ"ך/ "אל תירא.."/ ציירה: אהובה קליין ©

"אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי,"

[ישעיהו  מ"א, י']

ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם ללכת אל ארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין ©

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ,

אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"

 

[בראשית  י"ב, א]

  

ציורי תנ"ך/ אברהם מצווה להביט בארבע רוחות השמים/ ציירה: אהובה ק ליין ©

"וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה,

מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה".

[בראשית  י"ג, י"ד]

 

 

 ציורי תנ"ך/הבטחת ארץ ישראל לאברהם ולזרעו/ ציירה: אהובה קליין.(c) 

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם".

[בראשית י"ג ט"ו]

 

ציורי  תנ"ך/ אברהם מפיץ אמונה בארץ / ציירה: אהובה קליין ©

"וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. [בראשית  י"ב, ט]

 

 

ציורי תנ"ך/ הגר, אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

 

"וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ,

מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן;

וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה".

[בראשית ט"ז, ג] 

 

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען / ציירה: אהובה קליין © 

 

 

ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

מקרא ותרגום תורה.נט | אש התורה |שופר | ערכים | על החשיבות של צדקה וגמילות חסדים - מאת הרב אריה קרן שליט"א | עונג שבת - הידברות 

עלונים התשע"ח:

עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה' עלון אור השבת | עלון תהילות ישראל |  עלון פניני חמד | עלון מעיין החיים

עלונים תשע"ו:

עלון זה השער לה' | עלון מתיקות הפרשה | עלון זיסקייט עלון תפילה למשה עלון ישא ברכה עלון שערי יוסף



ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על כיכר הירדן/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
 
ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה אל אברהם/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] הציור מבוסס על הפסוק: "ויקרא פרעה לאברם ואמר מה- זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא: ...ועתה הנה אשתך קח ולך"[בראשית י"ג, י"ח-י"ט]
  
"ומלכי-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין...ויברכהו..."[בראשית י"ד,י"ח]ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
 
ציורי תנ"ך/ אברהם מפייס את לוט/ ציירה: אהובה קליין (c)ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
 
ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
  
1] ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם:"לך- לך"/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד] 
"ויאמר ה' אל-אברם לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל- הארץ אשר אראך"[בראשית י"ב,א]

פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?

פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם , ואברהם מציע פתרון ללוט:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה " [בראשית י"ג, ח-י]

לוט מקבל את ההצעה:

"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" [שם, י"ג,י-י"ד]

אחרי ההיפרדות מלוט, אברהם זוכה  להבטחה מה':

"וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה".

[בראשית י"ג, י"ד- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה  הציע   אברהם- ללוט כדי לפתור את הסכסוך בין רועיו לרועי לוט?

ב] מדוע מבטיח ה' לאברהם את הארץ ,רק ,לאחר פרדתו מלוט?

 תשובות

הצעת אברהם ללוט.

 לגבי המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט –

רש"י מבאר:

המרעה לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי  לוט וגם לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט:  רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם ,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי  ליורשו  ומטעם זה - אין חדירתם לשדות זרים נחשבת לגזל.

על טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת הארץ הייתה  שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]

רועי לוט לא צדקו בדבריהם.

 אברהם  לא היה חפץ בסכסוך זה בעודו ער לכך כי במצב של מחלוקת פנימית בארץ- הדבר משדר חולשה לאויבים סביב ועלול  לגרום למלחמה.

 חז"ל מלמדים  אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ,עלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.

לפיכך, אברהם  הבין את גודל הסכנה בסכסוך והציע: שלא תהיה  עוד מריבה בין רועיו לרועי לוט - כי הם אחים וזהו כינוי  לאנשים קרובים.

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" [בראשית י"ג, ח-ט]

רש"י מסביר באמצעות שני  פירושים:

א] אברהם ולוט לא היו אחים ממש, אלא קרובים..

ב] על פי מדרש  אגדה :הם נקראו אחים- לפי שהיו דומים זה לזה במראה פניהם.

על פי רש"י: כוונת אברהם בהצעתו ללוט להיפרד זה מזה-

 אך לא להתרחק  יתר על  המידה. אברהם ישב לצידו של  לוט - לימינו, או לשמאלו.  וזאת כדי  שאם לוט יהיה זקוק לעזרת אברהם, הוא יהיה לו מגן ועזר- בכל עת שיזדקק לכך. ובאמת בהמשך לוט נשבה במלחמת המלכים- ואברהם מיהר להצילו כפי שכתוב:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [שם, י"ד, י"ד-י"ז]

 לוט מקבל את הצעת אברהם-  להיפרד:

 הוא בוחר בסדום, לפי שהתפעל מאזור כיכר הירדן- מקום שטוח ללא הרים וגבעות, לוט נסע ממזרח - לכיוון מערב.

 ומדרש אגדה  אומר על המילים: "וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם" [שם י"ג, י"א]: לוט הסיע את עצמו מקדמונו של עולם- מהקב"ה שקדם לעולם, שכאשר לוט  נפרד  מאברהם, אמר לעצמו: אין רצוני לא באברהם ולא  באלוקיו.

 וחשוב לציין: כי אנשי  סדום היו רעים וחטאים ואף על פי כך-  לוט לא נרתע לחיות בחברתם . הוא ישב בכיכר הירדן אבל אוהליו הרבים שהקים לרועיו ומקנהו- הגיעו  עד סדום!

 חז"ל למדו מבחירתו זו של לוט- סמך מן התורה: לפי שכתוב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב." [משלי י, ז] המשמעות לכך: כל המזכיר שם הרשע. מגנה אותו

  כיון שהזכיר הכתוב  את סדום, כבר סיפר  ,דרך אגב,  בגנות יושביה.

האגדה מספרת על סדום: אנשי סדום היו עשירים מאד- ובתוך אדמתם היה זהב וכסף, אבנים יקרות ומרגליות וכאשר היה אומר-איש סדום לעבדו: לך לגינה והבא לי משם ירקות- הלך העבד וקטף את הירקות, אך גילה תחתיו- זהב, ואנשי סדום היו מאד עשירים ,עד כי נפלו למלכודת הגאווה- ושכחו את אלוקים הממלא את בתיהם בכל טוב והיו משתחווים לשמש ולירח והיו מגרשים את העניים והאביונים- הבאים לבקש מזון וקיצצו את עצי הפירות כדי שלא ישמשו מזון לעוף השמים , ומינו- לעצמם, שופטי שקר ושוטרי עוול.

ואם היה מגיע לאזור אדם זר, הם היו שודדים אותו  ומוציאים אותו ללא לבוש.

הבטחת ה'  לאברהם

 נאמר:
"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". 

 רש"י מסביר: כי הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.

"כלי יקר" טוען: כי כאן ישנם מפרשים המקשים על פירושו של רש"י:

שהרי כבר נאמר "וירא ה' אל אברם,," ולוט היה אז לידו? אלא התשובה לקושי זה: כי בהבטחה ראשונה לאברהם: נאמר: "לזרעך אתן את הארץ" והבטחה זו גרמה לרועי לוט לטעות: כל הארץ שייכת לאברהם, אבל מי שיורש אותה, זה לוט, לכן היו שולחים את המקנה לרעות בשדות אחרים, משום כך ,אם יש לדין תשובה: על טענתם- כי הארץ שייכת רק לזרעו של אברהם אבל לא לאברהם עצמו, לכן הפעם ה' הדגיש לאברהם: כי ראשית הארץ היא שלו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

 וכאן נשאלת השאלה: מדוע יצא לוט לתרבות רעה?

"משך חכמה" מסביר:

על כך ישנה תשובה בגמרא: כי כל העולה מחוץ לארץ-  לארץ ישראל מתרומם יותר גבוה-"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו"

 [מסכת כתובות]-  וכן ידוע כי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ומימלא מתגבר יצרו על זה ועליו להתאמץ יותר כדי לכבוש את היצר.

 לכן ,כאשר לוט ואברהם הגיעו לארץ ממצרים- בעוד שאברהם אבינו כבש את יצרו- התעלה בסולם הקדושה. מנגד, לוט שלא כבש את יצרו -ירד לדרגה  של תרבות רעה. לכן הכלל בארץ ישראל הוא תמיד כך: או שאתם זוכה להתרוממות בסולם הרוחני, או חלילה יורד למעמקי היצר הרע -נכנע לו ואינו מנסה להתגבר עליו.[על פי "מלוא העומר"]

משמעות ההבטחה של הי לאברהם- היא: ארץ ישראל קדושה בהשוואה לשאר הארצות אפילו בימים קשים בעודה בחורבנה- נשלטת על ידי עמים זרים, אין היא מאבדת את קדושתה כפי שכתוב:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים, י"א, י"ב]

משהבחין אברהם אבינו כי הכנעני גר בארץ, אמר לו הקב"ה: אומנם נכון הדבר שכרגע אתה רואה ארץ המיושבת בכנענים, אך: "שא נא עינך" הרם את מבטך כלפי שמים- עליך להתבונן בהנהגה הרוחנית  השמימית של העולם, ותראה:

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה" כבר בזמן זה שאתה נוכח כאן, יש בארץ ישראל קדושה והיא נודעת לך ולזרעך.

"בעל טורים" שם לב לדבר מעניין: ליעקב אמר ה':

"...וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [בראשית  כ"ח, י"ד]

 והמשמעות:

 שהבטיח ה' ליעקב- שבזכותו יעברו את הים [שמות כ"א, ח] לפי שכתוב:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם.."- והכוונה: לישראל סבא.

 ואילו לאברהם אמר ה': "....צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה".   לפי שהראה לו את זכות הקרבת הקורבנות שנשחטים בצפון [על פי בראשית רבה מ"ד, י"ד]

 לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו מתגלה אברהם- כשהוא מתעלה בסולם הקדושה וזוכה לקבל הבטחה נצחית לו ולזרעו- את ארץ ישראל- הארץ שנועדה רק לעם ישראל, אלא שעלינו לזכור: כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות בתבל כי:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

ולכן עם ישראל חייב לאורך כל הדרך - לקיים את התורה הקדושה- ככתבה ולשונה כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים  יִירָשׁוּ. מה  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--   וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. [תהלים ק"ה,  מ"ד- מ"ה]