|
|
ספירת העומר/שיר מאת: אהובה קליין ©
ממחרת השבת סופרים
שבע שבתות וימים
מיום הבאת העומרים
אותם יניפו הכוהנים.
געגועיהם נוסקים לגבהים
לבוא יום החמישים
ברמ"ח אבריהם אהבה
התרגשותם בוערת כלהבה.
בלבוש ואדרת מתהדרים
כאיש אחד מתאחדים
מעמד הר סיני זוכרים
בנשמתם לנצח נצחים.
הערה: השיר בהשראת פרשת אמור[חומש ויקרא]
ארץ ישראל לעם ישראל– האומנם? הרהורים על יום העצמאות ה67
מאמר מאת: אהובה קליין ©
יום העצמאות למדינת ישראל בפתח- יום חג שכולו שמחה והודיה לה'- על כך שאנו חיים במדינה עצמאית משלנו.
מדינה אשר הובטחה לאבותינו ,קמה גם בזכות חירוף נפשם של חיילי צה"ל למענה ולמען העם. את זכרם אנו מעלים ביום הזיכרון לחללי צה"ל, טרם חג יום העצמאות ונשמותיהם נצורות בליבנו לאורך כל השנה..
השאלות הן:
א] האם ארץ ישראל נועדה לעם היהודי, מאין לנו ההוכחות לכך?
ב] כיצד נזכה להבטיח את קיומה לנצח?
ג] מה הן הציפיות לגבי העתיד ?
התשובות.
ארץ ישראל נועדה לעם היהודי- הוכחות.
לראשונה אנו פוגשים בהבטחת ארץ ישראל לעם ישראל בחומש בראשית:
תחילה ברמז:
הקב"ה אומר לאברהם–אבי האומה: "לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שימך והיה ברכה"[בראשית י"ב, א-ב]
"אשר אראך" -על כך אומר רש"י- הקב"ה לא גילה לאברהם את הארץ מיד,כדי לחבב אותה עליו ,ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור.
מאוחר יותר אברהם זוכה להבטחת הבנים והארץ:"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט- נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך"אברהם מאמין באמונה שלמה- כפי שנאמר:"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה"[בראשית ט"ו,ה]
בברית בין הבתרים- ה' מבטיח לאברהם וכורת עמו ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"[שם ט", ט"ו]
ובהמשך הקב"ה מבטיח לקיים את הברית:"והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך:ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"בברית זו הקב"ה מבטיח את הארץ לכל הדורות ובתמורה דורש:את קיום ברית המילה:"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם."
אך מי שלא יקיים את הברית,עונשו:"וערל זכר אשר לא- ימול את בשר עורלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר"[שם י"ז, ד-ט"ו]
כאשר שרה דורשת מאברהם לשלח את ישמעאל עם הגר, היא מתרצת זאת במילים:"..גרש האמה הזאת ואת בנהכי לא יירש בן האמההזאת עם בני עם-יצחק"[שם כ"א,י]
בתום ניסיון עקדת יצחק המלאך נשבעלאברהם:"..בי נשבעתי נאום- ה' כי יען אשר עשית את- הדבר הזה ולא חשכת את יחידך:כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו.."[שם כ"ב,ט"ו- י"ח]
ההבטחה מגיעה גם ליצחק- כאשר הולך לגרר מפאת הרעב השורר בארץ כנען.
"וירא אליו ה' ויאמר אל- תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך: גור בארץ הזאת ואהיה עימך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כול הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך...."[שם כ"ו,ב-ה]
דברי ה' מגיעים ליעקב, כאשר יוצא מבאר שבע אל עבר חרן-בציווי אמו ,הוא מגיע אל הר המוריה ובלילה חולם את חלום הסולם והמלאכים:"והנה ה' ניצבעליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק -הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך:והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..."[שם כ"ח, י"ג—ט"ו]
הבטחת הארץ נאמרת גם למשה בזמן שהות עם ישראל בגלות מצרים – במסגרת ארבע לשונות הגאולה:"...כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל- הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' " [שמות ו,ו-ח]
ירמיהו הנביא מנבא- כי בתום גלות בבל עם ישראל ישוב אל ארץ ישראל:"..ושבתי את שביתכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכול המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום ה' והשיבותי אתכם אל- המקום אשר הגליתי אתכם משם.."[ירמיהו כ"ט,ט—ט"ז]
קיום ושמירת - ארץ ישראל-הלכה למעשה.
כאשר יש לאדם דבר יקר ערך , ודאי ישמור עליו כאוצר וישתדל שלא יפגע חלילה אוצר זה, ובוודאי לא יהיה מוכן לוותר עליו כלל, או על חלקים ממנו בעד כל הון שבעולם.
כך היא ארץ ישראל- ארץ חמדה, כדי לדעת לשמור עליה עלינו לעיין בכתובים ולהישמע להוראות והציוויים.
מתוך עיון ולימוד בספר הספרים אנו לומדים: כי ארץ ישראל היא בעלת כוח רוחני מיוחד וכאשר אנו מתרחקים מההוראות הכתובות באופן ברור- היינו- מקיום המצוות בין אדם לחברו ומצוות בן אדם למקום- התוצאות מאד קשות.
הנה כמה דוגמאות לפסוקים המאמתים הוראה זו
א] :"ושמרתם את- כל חוקותיי ואת- כל- משפטיי ועשיתם אותם ולא- תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה.."[ויקרא כ,כ"ב]
ב]אי שמירת מצוות ובעיקר אי שמירת מצוות שמיטה תגרום לגלות ופיזור עם ישראל בגויים ובהמשך נאמר: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור:והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה.."[ויקרא כ"ו, מ"ב -מ"ג]
ג] "כי- תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו:העידותי בכם את השמים ואת- הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון:והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה"[דברים ד, כ"ה ]
ד] "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה'..ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת:הישמרו... פן – יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים...וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם..."[דברים י"ג, י"ג-י"ח]
ה] הקב"ה מתבונן בארץ ישראל תמיד:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"[דברים י"א,י"ב]
הציפיות לגבי עתיד העם והארץ .
כדי שעם ישראל ייהנה מארצו המיוחדת והטובה-ארץ זבת חלב ודבש, ארץ אשר לא חסר בה דבר, עלינו לשמש דוגמא ואור לגויים, על ידי קיום התורה הלכה למעשה- כולל גם יחס אל הזולת.
עלינו להיות מאוחדים תמיד- כי אחדות היא מעלה וכוח.
להיות מוכנים גם מבחינה ביטחונית, כמו שיעקב אבינו היה מתכונן בשלושה מישורים בזמן שהלך לקראת עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.
כדי לממש מטרות אלה, יש להשקיע רבות בתחום החינוך,להפיץ את התורה, באמצעותה ניתן למגר את האלימות ואת כל התופעות השליליות בחברה.
לסיכום, לאור האמור לעיל עלינו לזכור כי גם כאשר עם ישראל ירד לגלות, הקב"ה הגן על ארצו והיא הייתה שוממה,וחיכתה עד שישוב אליה מחדש.
מי ייתן ויקוים בנו הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"
[ישעיהו י"א,ט]
לקראת יום עצמאות השבעים למדינת ישראל - בעין המקרא.
מאת: אהובה קליין.
אין הדבר מובן מאליו כי אנו חוגגים השבוע את יום עצמאות השבעים למדינת ישראל .
לאורך כל ההיסטוריה - עם ישראל ידע עליות ומורדות, ופעמים שהשמחה הייתה מעורבת בעצב ,לא תמיד הדברים מובנים וגם אם ישאלו שאלות- לעיתים לא נקבל עליהם תשובות מיד.
המספר שבעים - הוא מספר טיפולוגי- מספר עם ייחוד של קדושה ומופיע פעמים רבות בהקשרים שונים בתנ"ך:
להלן מס' דוגמאות:
שבעים פנים לתורה,
שבעים שמות לירושלים.
שבעים פרים היו מקריבים בחג סוכות בזמן בית המקדש ,כנגד שבעים אומות.
שבעים שמות בני נח - כנגד שבעים אומות העולם.
שבעים לשונות.
כאשר יעקב יורד מצרימה עם פמלייתו התורה מציינת את מספרם:
"כׇּל־ הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים" [בראשית מ"ו, כ"ז].
בני ישראל הנודדים במדבר מגיעים למקום הנקרא אילים, כפי שנאמר:
"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם". [שמות ט"ו, כ"ז]
שבעים זקנים- הוו את הסנהדרין.
אחד הדברים שנאמרו עליהם "אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים, ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן" [גמרא: בבלי סנהדרין י"ז, ע"א].
דוד המלך מדבר על תוחלת חיי האדם:
"יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה.."
המספר שבעים- בגימטרייה- האות ע'.
מכאן רמז להתבונן על ארצנו - בעין טובה ולראות את כל הטוב שבה.
הידעתם שארצנו הקטנה מככבת מידי יום , בחדשות העולם ,לעומת זאת - ישנן הרבה מדינות גדולות ועשירות - שכמעט ואינן מופיעות בתקשורת.
אין זה סוד, שאנו מוקפים על ידי שבעים זאבים - הלוטשים עיניהם לעבר מדינתנו הקטנה והמיוחדת ולא זו בלבד, אלא מידי פעם אף מאיימים עלינו ובנוסף עסוקים בהכנות למלחמה נגדנו, עליהם אומר דוד המלך: "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה". [תהלים ל"ז, ט"ו]
מתברר שיש משהו בארצנו , שאין דוגמתו בשום מקום בתבל כפי שהתורה מתארת לנו: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"א- י"ב]
ההסבר: בהיות עם ישראל עם נבחר – אשר כרת ברית נצחית עם ה' במעמד הר סיני- דוגמת ברית נישואין בין חתן לכלה, עם ישראל התחייב לקבל את התורה - עוד בטרם הייתה בידו, באומרו - כאיש אחד בלב אחד: "וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד, ז]
מכאן והלאה- עם ישראל חייב לקיים את התחייבותו כלפי ה' לעד , מנגד - הקב"ה מביט על עם ישראל בכל יום ויום וזוכים אנו לברכת שמים- לגשמים בעתם –ובתנאי שנציית לציוויי ה', אך כאשר עם ישראל מפר, חלילה את הברית הנצחית - קיומנו בארצנו הקדושה - מוטל בסכנה.
על מנת להיות איתנים בצדקת דרכנו - עלינו להיות מחוברים אל תורתנו הקדושה ולזכור את הבטחת ה' לאבותינו: אברהם יצחק ויעקב והבטחה שניתנה למשה - גדול הנביאים – מנהיגם של ישראל.
הבטחת הארץ ניתנת לאברהם: "וה' אמר- אל-אברם אחרי היפרד לוט מעמו שא נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה: כי את כל-הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד- עולם" [בראשית י"ג, י"ד -ט"ז]
הקב"ה חוזר על הבטחתו לאברהם סמוך לברית בן הבתרים: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את—הארץ הזאת לרשתה:"[שם ט"ו, ז]
ובברית בן הבתרים הקב"ה חוזר על הבטחת הארץ כפי שנאמר: "וביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את- הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר-פרת..." [שם ט"ו ,י"ח-כ"א]
כשאברהם בן תשעים ותשע שנים ,ה' משנה את שמו: מאברם לאברהם - נאמר: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את-כל—ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"
ה' מבטיח למשה את הבטחת הארץ- כפי שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".
חז"ל אומרים: במסכת ברכות [ה, א] "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן, אלא על ידי ייסורים ; אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"
לאור כל האמור לעיל , הדבר המתבקש הוא - להיות דבקים במצוות התורה ולהאמין בכל מה שהובטח לאבותינו ולנו למען נמשיך לחיות פה בארץ ישראל. כדברי דוד המלך: "וַיּיתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻוקָּיו -- וְתוֹרֹותָיו ינְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ".[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
מולדתי חוגגת עצמאות.
אהובה קליין ©
מולדתי חוגגת עצמאות
בליבה צל שנות גלות
ציפתה לבניה בכיליון עיניים
אדמתה נשמרה בחסדי שמים.
מארבע כנפות מתקבצים
עם שרידי חרב מיוסרים
בזרועות פתוחות מתקבלים
בקשיים ומאבקים נתקלים.
חזון הנביאים קורם עור וגידים
יהודים חוגגים שנת השבעים
שבעים פנים לתורה
ישראל מפיצה אורה.
כיונה אינה יודעת מנוח
לאורך הדרך אוגרת כוח
מייחלת לשלום וגאולה
שואפת לשמוח ומתעלה.
ספירת העומר במדינות שמעבר לקו התאריך
הרב שמואל ברוך גנוט
ראיתי שמו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל הקשה כך: יש לעיין מעבר לקו התאריך, למה אין מונין ספירת העומר ביום ט"ו בניסן שלהם. שהרי הדין הוא לספור מהקרבת העומר. ובזמן שלהם הרי קרב העומר בט"ו. וא"כ היה בדין שיתחילו מיד למנות. וכמו"כ חג השבועות יהיה להם בה' סיון שלהם, עכ"ל.
וכוונת שאלתו היא שבשלמא אם התאריך הוא הקובע, א"כ על הגרים מעבר לקו התאריך (כבני מדינת אוסטרליה, למשל) לספור ביום ט"ז שלהם, כפי שאנו סופרים ביום ט"ז ניסן. אך אם לא התאריך קובע אלא מציאות הקרבת העומר. א"כ מכיון שהעומר נקרב בירושלים ביום ט"ו של אוסטרליה, לכאו' יהיה על בני אוסטרליה להתחיל לספור ביום ט"ו שלהם ולא ביום ט"ז.
ועוד יש לשאול כעין זה גבי איסור אכילת חדש. וכפי שנאמר בתורה (ויקרא כ"ג י"ד) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה" עד אשר יוקרב קרבן העומר. והנה במנחות (ס"ח א') מבואר דבזמן שביהמ"ק היה קיים העומר מתיר את החדש. ורב ושמואל סברו בגמרא שבזמן שביהמ"ק קיים העומר מתיר, ובזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר, מאי טעמא דתרי קראי כתיב, כתיב "עד הביאכם" וכתיב "עד עצם היום הזה", הא כיצד, בזמן שאין ביהמ"ק קיים "עד עצם" וכו', ובזמן המקדש "עד הביאכם". ועי' מנ"ח (מצוה ש"ג) דבזמן שיש עומר הוא אינו תלוי ביום כלל וכלל, אלא רק בהבאת העומר, ואסור בכל השנה. ולפי"ז יש להקשות מדוע בזמן שביהמ"ק היה קיים, לא מצינו שאלו שמעבר לקו התאריך היו יכולים לאכול "חדש" כבר בט"ו, שביום זה, ט"ז דירושלים, היו מקריבים את העומר, וצ"ע. [והאמת היא שבזמן חז"ל לא היה כלל ישוב יהודי במקומות שמעבר לקו התאריך, ככל הידוע לי].
ולענין ספירת העומר שפיר אפ"ל שלא הקרבת העומר בפועל קובעת אלא תאריך הקרבת העומר. וכדמשמע מדברי הש"ס במנחות (ס"ו, א') ד"מיום הביאכם" כתיב והקובע הוא היום ולא שעת הקצירה, וכמש"כ רש"י שם ד"הא מיום הביאכם כתיב ולא משעת הביאכם כתיב". וכן מוכח מלישנא דקרא, שחוץ מ"מיום הביאכם את עומר התנופה" נאמר הרי גם "וספרתם לכם ממחרת השבת", והיינו שהתאריך של מחרת יו"ט הוא הקובע. ועי' ג"כ בשיבולי הלקט השלם (סי' רל"ד) שכתב שלא מברכים ברכת שהחיינו על ספירת העומר כיון שזמן ספירת העומר תלוי בקביעת הפסח, כמש"כ "וספרתם לכם ממחרת השבת", ולכן די לו בברכת שהחיינו של יו"ט עצמו. ולפי"ז אין כלל מקום לשאלת הגרש"מ דיסקין זצ"ל, כיון שהתאריך קובע, וא"כ על בני אוסטרליה לנהוג כפי התאריך שלהם.
והנה רבנו ירוחם (נתיב ה' ח"ד) כותב שספירת הימים אינה קשורה להקרבת העומר, ולכן גם בזה"ז שאין העומר קרב אנו מחויבים לספור מה"ת. אך ספירת השבועות דתלתה התורה בעומר, דכתיב "מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות", בזמן הזה שאין עומר הוא מדרבנן. וכ"נ גם מדברי החינוך סוף מצוה ש"ו, ועי' בזה בבית הלוי (ח"א ל"ט) ובשפת אמת במנחות שם.
ואם כך א"נ שאכן כשהספירה תלויה בהקרבה בפועל של העומר אזי על בני אוסטרליה לספור החל מיום ט"ו, ייצא שאת השבועות, התלויים בהקרבת העומר, ייספרו החל מיום ט"ו. ואילו את הימים, שקשורים לתאריך ט"ז ניסן ולא להקרבת העומר, יספרו מיום ט"ז, וזהו דבר מוזר להפליא כמובן. אלא א"כ נאמר שזהו גופא פתרון שאלתנו. שמכיון ושבועות הינם תוצאה של ימים, עלינו ללכת אחר זמן ספירת הימים, וע"כ למרות שספירת השבועות היתה אמורה להתחיל בט"ו ניסן, הרי שהימים, שספירתם מתחילה מט"ז ניסן, גורמת לשבועות לאחר את מסלולם.
שוב מצאתי שהגרצ"פ פראנק זצ"ל (מקראי קדש פסח (ח"ב סי' ס"ג) דן בנדו"ד, והביא את ד' פיהמ"ש להרמב"ם (מנחות פ"י מ"ה), שכתב כך: "כשהיה ביהמ"ק קיים לא נאסר אלא קודם הקרבן ומשקרב העומר מותר לאכול חדש מיד והרחוקים אוכלים אחר חצות יום ט"ז, לפי שודאי אצלם שבאותה שעה כבר נקרב העומר וכו'. ולכן צריכים אנשים שישמרום חצות יום ירושלים, לא חצות אותן המקומות, לפי שאפשר שיהיה מוקדם או מאוחר, וזה ידוע מחכמת אורך הארצות כמו שהוא מפורסם אצל בעלי התכונה. אבל אם אין שם מקדש, איסור חדש יום הנץ כולו הוא, ר"ל יום ט"ז, שנאמר "עד עצם היום הזה", עכ"ל הרמב"ם. הרי לנו חידוש מרתק לדינא, שבזמן שייבנה ביהמ"ק יוכלו בני המדינות שמעבר לקו התאריך לאכול חדש כבר ביום ט"ו, משום שבשעה זו כבר נקרב העומר בירושלים, שבו הוא יום ט"ז. אמנם לענין ספירת העומר נראה שיספרו גם הם כמונו, ביום ט"ז, כיון שתלוי בתאריך. וכמש"כ שם הגרצ"פ פראנק בסוף דבריו, ע"ש ותרווה נחת.
ספירת העומר כשרוב הסיכויים שלא ספר
--- הרב הגאון הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א ---
נשאלתי ע"י הרה"ג רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מח"ס "גם אני אודך", בדבר יהודי שסבור בתשעים אחוז שלא ספר אמש ספירת העומר ויש לו כעשר אחוז שאכן ספר כהלכה. האם עליו לספור בלילות הבאים בברכה. שאלה זו נוגעת למעשה לרבים, שיש להם ספק האם ספרו או לא, אך אינם בטוחים בעצמם שהספק שלהם נחשב בכלל לספק, כי רוב הסיכויים שלא ספרו.
א] ידועה היא מחלוקת התוספות והבה"ג (המובאת בתוס' מנחות סו, א), האם מצות ספירת העומר נחשבת למ"ט מצוות נפרדות או מצוה אחת מתמשכת (ועי' בספרנו דבר למועד בבירור דעותיהם ואכמ"ל), והאם כשלא ספר יום אחד, יכול להמשיך ולספור בברכה בלילות הבאים. השו"ע (תפט,ז- ח) כותב: "שכח ולא בירך כל הלילה, יספור ביום בלא ברכה. אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה", עכ"ל.
ב] ראשית, ישנו היבט פסיכולוגי לנושא. כאשר יהודי מסתפק האם ספר אמש והוא מסתפק האם הספק שלו בכלל מוגדר לספק, כשרוב הסיכויים שלא ספר כהלכה, צריך קודם כל לבדוק האם הספיקות שלו נובעים מתוך עצבנות יתר וחשש שמא חלילה יספור בברכה שלא כהלכה, ומתוך כך הוא מסתפק ודן בספיקותיו האם הם בכלל בגדר ספק.
מנגד, ישנם יהודים אחרים, שבכל סיטואציה דומה, היו מכריעים בבירור שהם לא ספרו. רק מכיון שיודעים הם שאם אכן יחליטו שלא ספרו, ייאלצו להמשיך את הספירה בכל הלילות ללא ברכה, ולצאת מאחרים ידי חובה, וכדי בזיון וקצף- לכן הם בוחרים לרמות את עצמם שאולי באמת ספרו, ורק שכחו שספרו, וכל כיוצ"ב.
בשני דוגמאות קוטביות אלו כדאי שהרב המורה יכיר את השואל ויבחון את רמת הספק שלו. אנו נדון בשאלה בה פתחנו את הנושא, ונתהה באופן עקרוני וכללי, האם כיש לאדם הסתברות גבוהה שלא ספר, מול הסתברות נמוכה שספר, האם יכול להמשיך ולספור בברכה.
ג] השו"ע נשען בהכרעתו הנ"ל ע"ד התרומה"ד (סי' לז, הו"ד בב"י). התרומה"ד שם כתב שכשמסתפק האם שכח לספור באחד הימים, ישוב ויספור בברכה אף בלילות הבאים. ואף שכששכח בודאי לספור יום אחד, אנו נוגים כהבה"ג ששוב אינו סופר בברכה, מ"מ בספק סומכים על דעת התוספות וסיעתו שאם לא ספר יום אחד, ממשיך לספור בברכה. ומסביר התרומה"ד שבספק סומכים על דעתם, משום שהאור זרוע כתב בשם הראבי"ה שספיה"ע בזה"ז דאורייתא "ופסק מתוך כך, דהבעיות דלא איפשיטא בתלמודא אזלינן בה לחומרא לגבי ספירה, וצריך לחזור ולספור כמו גבי ספק אמר אמת ויציב, ספק לא אמר, חוזר משום דאורייתא היא, כל זה כתב ראבי"ה. וא"כ בנ"ד נמי, מצוה הוא לספור מתוך הספק, שלא ספר הלילה שעבר, ואע"ג דהתוס' במנחות ואשיר"י בשם ר"י פליגי בהדיא בהא, וסבירא להו דספירה בזמן הזה אינו אלא מדרבנן, זכר למקדש, הא אינהו נמי סבירא, דכל לילה מצוה בפני עצמה, וא"כ שפיר סופר בברכה, ומי מזקיקני דבהא ניזול בתרייהו ולא בהא, ולדקדק כולי האי, מאחר דכתבו הגאונים דהזכרת השם בברכה לבטלה, אינו אלא מדרבנן", עכ"ל.
והראבי"ה עצמו הוסיף וכתב: "ואע"פ דברכה לאו דאורייתא, כיון דספירה דאורייתא וכו', לאו מילתא היא לברך בלא ברכה ומשום ברכה לבטלה ליכא", עכ"ל.
נמצא שלד' התרומה"ד ישנו ספק האם הלכה כהתוס' או כהבה"ג, וגם א"נ כהבה"ג, ישנו ספק האם ספיה"ע מהתורה או מדרבנן, ולכן כיון שהמסתפק בספק מהתורה חייב להמשיך ולספור, ואם סופרים- יספרו כבר עם ברכה. ולפי"ז עדיין מכלל ספק לא יצאנו, שכיון שכל טעם תרומה"ד נשען על הצד שספק בספירה יתכן שהוא ספק דאורייתא, א"כ אם לא ברור לנו שכשרוב הסיכויים שאין כאן כלל "ספק", א"כ יתכן ואינו בכלל "ספק דאורייתא".
ד] ואמנם המשנ"ב בשם הפר"ח ושאר אחרונים ביארו את דין השו"ע, שבספק ממשיך לספור בברכה, כך: "יספור בשאר ימים בברכה - דאיכא ספק ספיקא, שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג, שמא הלכה כאותן פוסקים דכל יום הוא מצוה בפ"ע. וה"ה בכל דבר שדינו לחזור ולספור בלי ברכה מחמת ספק, אם לא חזר וסיפר יספור שארי לילות בברכה", עכ"ל. ולא הזכירו הם כלל את נושא ספק ספיה"ע מהתורה או דרבנן. וכ"נ לכאו' מד' הב"י שהעתיק את דברי התרומה"ד מבלי להעתיק חלק זה. (ואמנם בביאור הגר"א הבין שהשו"ע פסק כד' תרומה"ד כפשוטם, כפי שהבאנו לעיל, וע"כ הקשה דהא קי"ל שאף שבספק דאורייתא עושים המצוה מספק, אך לא מברכים ע"ז. ובאמת היא מחלוקת בפוסקים ואכמ"ל). ונמצא שלהבנת האחרונים, יש כאן ס"ס שמא לא דילג, וגם אם דילג, אפשר שההלכה שמברך בלילות הבאים גם אם דילג. ובזה לכאו' י"ל שכל ספק, ולו ספק קל, מצטרף הוא אל הספק הראשון, אף אם הספק השני אינו אלא ספק מועט. ובפוסקים עסקו בזה פעמים רבות וכתבו שכשיש שני צדדים שקולים ומצטרף אליהם צד קל, כבר אי"ז ספק השקול ואזלי' בתר הצד הנוטה יותר, ואכ"מ מקוצר היריעה והזמן.
ה] וביותר שהביאו בשם הגרשז"א זצ"ל בהליכות שלמה שנראה שהשו"ע פסק להלכה כדעת החולקים על הבה"ג, שכל יום מימי הספירה מתקיימת מצוה בפני עצמה, ורק לענין הברכה חוששים לדעת הבה"ג ואם לא ספר יממה אחת, סופר בלא ברכה. ומשום כך כאשר ספק נוסף מצטרף לשכחתו, אף ספק שאינו נחשב לספק-ספיקא מושלם בהלכות 'ספק ספיקא', שוב יכול לספור בברכה.
ולפי"ז נראה שמתורצות קושיות הבית שלמה ועוד אחרונים כיצד ניתן לברך בספק אם סָפר או לא, והרי אינו ס"ס המתהפך, וכן הקשו דהא קי"ל דבס"ס לא מברכים. ולפמשנ"ת א"ש. ולפי"ז כאשר מצטרף ספק קל שספר כהלכה, שוב יכול להמשיך ולספור בברכה.
ב"ה
לע"נ זקנתי האשה החשובה מרת מרים ב"ר משה המבורגר ע"ה, נלב"ע ביום ועש"ק ה' אייר ה'תשע"ו ומ"כ בהר הזיתים ירושת"ו – לרגל סיום השבעה. ת.נ.צ.ב.ה.
דבר החסידות – ל"ג בעומר
הקשת – סימן טוב?
ידוע מנהג ישראל (ש"תורה היא") שבל"ג בעומר יוצאים לשדה ומשחקים בחץ וקשת.
והבני-יששכר (חודש אייר מאמר ג') מסביר: שכיון שכל ימיו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן, לפי ש"היה זכותו מגין על הדור ולא היה צריך להראות הקשת בענן" (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב ובפני-משה שם) – לכן ביום הסתלקותו משחקים בקשת, כדי להראות שמאז הסתלקותו של רשב"י יש צורך בקשת.
אבל, לפי זה טעם זה נמצא שהמשחק בקשת בל"ג בעומר הוא סימן לדבר לא-רצוי, כי הלוא הצורך בקשת מראה שבנ"י נמצאים במעמד ומצב לא טוב!
ויש לבאר באופן אחר את סימן הקשת, על פי מה שכתב רשב"י עצמו בזהר (ח"א עב, ב) "לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דיתחזי האי קשת . . בגווני נהירין . . וכדין צפי ליה למשיח", כלומר שראיית הקשת בצבעים זוהרים הוא סימן שהגיע הזמן דביאת המשיח.
וכיון של"ג בעומר הוא יום ההילולא דרשב"י, שעל ידו היתה התחלת ההתגלות דפנימיות התורה, שזוהי ההכנה וההקדמה והכלי לביאת המשיח (כמ"ש בזהר בכ"מ) – לכן נוהגים לשחק ביום זה בקשת, לרמז על הקשת 'בגוונין נהירין' שראייתה היא הסימן ל'רגלי משיחא'.
שבת שלום ול"ג בעומר שמח!
מבוסס על: תורם מנחם התוועדויות ח"ג עמ' 77. העיבוד והתימצות בסיוע קונ' "אוצרות ל"ג בעומר" שע"י מכון אור החסידות שי"ל לקראת ל"ג בעומר השתא.