- פרטים
-
קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת
-
פורסם בשישי, 29 ספטמבר 2023 10:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 182
חג סוכות - קהלת ושמחת תורה - הנצח והארעי בחיינו.
מאת: אהובה קליין.
חג סוכות בפתח לפני כן - קיבלנו תזכורת ביום כיפור לסוכה מיוחדת שהקים יונה הנביא - ושימשה לו מגן באופן זמני.
על פי התורה אנחנו מצווים להקים סוכה לאחר יום הכיפורים הזריזים במצווה - מיד עם צאת הצום מתחילים בהקמתה.
הטעם למצווה זו: משום שה' הושיב את עם ישראל בהיותם במדבר - בתוך הסוכות כפי הכתוב:
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, מ"ב, מ"ג]
השמחה מודגשת בקיום מצוות חג הסוכות - הנקרא גם בשם: "חג האסיף"
נאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ-- מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ". [דברים ט"ז, י"ד- ט"ז]
השאלות הן:
א] מה המטרה הרוחנית בישיבה בסוכה?
ב] מה מאפיין את שמחה תורה?
ג] מהו הרעיון המרכזי בקריאת קהלת בחג הסוכות?
תשובות.
המטרה הרוחנית בישיבה בסוכה.
על פי הרמב"ם : הקב"ה רצה שהיהודי יצא מביתו לשכון בסוכה - כמו שיעשו השרויים בצער - שוכני המדבריות ולזכור שכן היה עניינו בתחילה" [מורה נבוכים ג, מ"ג]
ההסבר: בחג הסוכות הנקרא גם בשם: "חג האסיף" כשכולם חשים שמחה בשל היבול בשדות שה' העניק להם - זה הזמן לזכור את כל הקשיים שעברו אבותינו בהיותם נודדים במדבר.
כפי שאמר רבי יעקב ברבי אשר:
"שנזכור נפלאותיו ונוראותיו" [טור או"ח, סימן תרכ"ה]
הרמב"ן סובר: "כי ציווה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול - אשר עשה עמהם להפליא, ששכן אותם בענני הכבוד בסוכה... להגן עליהם" [רמב"ן ויקרא כ"ג, מ"ב]
על פי הרשב"ם
הסבר דומה: "למען תזכרו - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה-בלא ישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה- למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב." [רשב"ם, ויקרא כ"ג, מ"ב]
רבי יצחק עראמה מביא מטרה שונה: "אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני הכסף, אשר לכסף – לכסף - ואשר לזהב - לזהב, סחורות ורוב תבואות וכל דבר שנקרא נכסים - ויוצאים אל סוכה קטנה אשר אין בה , רק ארוחת יום ביומו, ועל הרוב - מיטה ושולחן וכיסא ומנורה, שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת עראי " במילים אחרות -יש כאן מסר חשוב לאדם להשפיע על תודעתו - כי חייו בעולם הזה הם ארעיים, ושהותו בעולם הזה - היא שהות זמנית בפרוזדור שבהמשכו יגיע לטרקלין – היינו - העולם הבא -וכתוצאה מהכרה זו - יגיע לבוז לכל העניינים הגשמיים בעולם הזה ויתגבר יותר לעניינים הרוחניים - תורה, מצוות וחסדים.
רבינו יהונתן איבשיץ כותב בספרו: "יערות דבש": "והנה יעצה לנו התורה בסוכות, שהוא סוף ימי התשובה, לקבל על עצמו גלות ולהיות כל העולם נחשב בעיניו –כתוהו וכצל, וכך אמרו: יצא מדירת קבע וישב בדירת עראי - להורות, כי גרים אנחנו עלי הארץ מבלי קבע וימינו כצל, שבין לילה היה ובן לילה אבד - רוח נושב ואיננו"
על פי ההסברים האלה - ישנה גישה חינוכית שמטרתה לתת לאדם לראות בישיבה בסוכה –ביטוי לחיים ארעיים וחולפים- המטרה: לחנך את האדם להכין את עצמו לקראת העולם הבא - שהוא עולם של קבע. [על פי ספרו של הרב מאיר צבי גרוזמן "על המועדים"]
שמחת תורה
היום שלאחר "הושע נא רבה" נקרא: שמחת תורה, או – "שמיני עצרת". יום זה אינו שייך לחג הסוכות ,אלא חג בפני עצמו ולכן אין יושבים בסוכה. מטעם זה - בעת הקידוש מברכים:" ברכת שהחיינו" – כמו בכל חג- בחג זה מסיימים לקרוא את התורה-חומש דברים - ומתחילים את חומש :"בראשית"
היות ולימוד התורה - הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, לכן מיד עם סיום חומש "דברים" – מתחילים בחומש "בראשית" כדי להדגיש את ההמשכיות בלימוד התורה.
נוהגים לקיים שבע הקפות עם ספרי תורה בשירה וריקודים - הן בליל החג והן למחרת בבוקר.
כן נוהגים שכל אחד ואחד עולה לתורה - ביום זה וגם הילדים הקטנים "עולים לתורה" עם אדם מבוגר כדי להדגיש את הקשר בין כל יהודי ליהודי.
חשוב לדעת כי התורה היא נצחית כפי שנאמר במסכת אבות:
"....אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא", [מסכת אבות – פרק ו', משנה ט']
הרעיון המרכזי בספר קהלת הנקרא בחג הסוכות.
קהלת הוא: שלמה המלך והוא על פי חז"ל נקרא כך מפני:" שהיו דבריו נאמרים בקהל"
רש"י סובר: "קהלת" על שם שקהל חכמות הרבה.
הראב"ע סבר: שנקרא כך: "על לשון החכמה שנקהלה בו.
הרעיון המרכזי של קהלת: כי אמנם האדם נבדל מן הבהמה לפי שבו שוכנת הרוח שהקב"ה נפח בו.
אך במהלך חייו האדם אינו יודע מה מטרתו בחיים ומה טוב לו. אמנם יודע שסופו למות, אך אינו יודע מה יהיה לאחר מותו.
לדעתו אין ערך לכל העמל הגשמי של האדם , אלא העיקר- היא התורה והמצוות והאמונה באלוקים, אלה הדברים הנצחיים- כפי שנאמר בפסוקים:
"הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי: בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי. עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם--לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי; גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי.." [קהלת ב', ד'- ח']
לסיכום לאור האמור לעיל: המסר- לא להתמקד בגשמיות- בנכסים ובעמל הרב להשגת עשירות-שהם ברי חלוף כגופו של האדם - אלא להתמקד –בנצחיות - בדבקות בה' ,בתורה ובמצוותיה - יפים וחשובים דברי דוד המלך:
"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף "[תהלים קי"ט]
- פרטים
-
קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת
-
פורסם בחמישי, 13 אוקטובר 2022 21:33
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 325
חג סוכות - ספר קהלת - ושמחת תורה.
מאת: אהובה קליין.
חג סוכות נקרא בכמה שמות - אך בסידור התפילה, נקרא :"זמן שמחתנו" להלן מקורות לשמחה בתורה:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים ט"ז, יד)
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז, טו)
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כ"ג, מ)
בחג סוכות נוהגים לקרוא את ספר קהלת:
השאלות הן:
א] כיצד נבטא את השמחה בפועל - בחג סוכות?
ב] מדוע קוראים את "קהלת" בחג סוכות?
ג] מה המשותף לסוכות, קהלת ושמחת תורה?
תשובות.
קיום השמחה בחג סוכות ובשמיני עצרת.
נאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה': כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ". [דברים ט"ז, י"ד- ט"ז]
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: כל שלושת הרגלים: פסח, סוכות, ושבועות - נקראים: "חג" על שם "חוג" [מעגל] הלאומי המתאסף לפני ה' במקדשו - אבל הדגש הוא דווקא על חג הסוכות, כי בתקופה זו כאשר האיכר אוסף את התבואה, ושמח ביבולו יש משהו מאחד את כל עם ישראל על ידי כוחה המאחד של התורה.
שמחת היחיד בחייו וקרבתו לפני ה' – מופיעה בכל החגים אך בחג הסוכות היא מהווה מטרה לשמחה מיוחדת.
הקשר בין שמחה לחגיגה משמש חשיבות עוצמתית - שהרי היחיד ימצא שמחה - רק על יסוד הכלל הלאומי וזאת כדרך שטובת הכלל הלאומי תתקיים רק באמצעות השמחה של כל יחיד ויחיד..
בתקופת בית המקדש הייתה השמחה מתקיימת על ידי אכילת קורבן שלמים. לכן על זה נאמר: "ושמחת לפני ה' אלוקיך" ואילו כאן ישנו ניסוח כללי :
"וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ": מכאן לומדים: ששמחה זו איננה תלויה במקום ובזמן המקדש, אלא אדם צריך לשמוח ולשמח את בני ביתו על ידי הנאות שונות המשמחות את הלב בכל עת ובכל מקום.
גם יש לדאוג לאלה "אשר בשדך" בני ביתך שאין ביכולתם לעלות למקדש - אין לנטוש אותם , אלא לדאוג שגם הם ישמחו בביתם - בשלושת הרגלים..
הרב מאיר גרוזמן מסביר בספרו: "על המועדים"
במשך שבעת ימי החג אנו שמחים לפני ה' . בזמן המקדש כאשר היהודי הביא את ארבעת המינים - הוא נדרש להבין כי כל ארבעת המינים - הם מאת ה' ועל כך יביע שמחה ושביעות רצון - ואל יתלה את הצלחת יבוליו בכוחו ובעוצם ידו. השמחה הזו - היא שמחה של שביעות רצון לאורך זמן - ואינה שמחה רגעית, עיקרו של חג הסוכות - חגיגה לה' ובכך חג זה שונה מיתר החגים.
גם כאשר היהודי יושב בסוכה - מבנה עראי - הוא חש שהוא תלוי בה'- אלוקים הכול יכול וגם אם הוא זכה לאסוף את יבוליו מהשדה - אל יתלה את הצלחותיו בעבודתו וכישרונותיו בלבד.
נאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". [דברים ט"ז, ט"ו]
הכוונה: לשמחה תמידית-נצחית - הנובעת מתוך אמונה בה' ובידיעה שהכול ניתן לנו רק מהקב"ה.
דוגמאות לשמחה מתמשכת אנו מוצאים אצל האדם הנשוי באושר שעליו נאמר:
"יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ; וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ". [משלי ה, י"ח]
או אצל אם הבנים - כפי שנאמר: "מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת -- אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה: הַלְלוּ-יָהּ" [תהלים קי"ג, ט'].
השמחה נמצאת אצל אדם בעל חוש הראיה הטובה: "מְאוֹר- עֵינַיִים, יְשַׂמַּח-לֵב"
[ משלי ט"ו, ל]
כן שמח גם האב בבנו החכם כפי שנאמר: "בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב" [משלי י', א']
נאמר: "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם- -כָּל - מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים. [במדבר כ"ט, י"ב]
מכאן : שהמטרה של חג סוכות היא : החגיגה לה' וזה ההבדל בין חג זה לשאר החגים.
בחג סוכות אין אנו חוגגים רק אירוע היסטורי דוגמת פסח וחג השבועות, אלא בחג זה אנחנו באים להתחנך : כי אלוקים הוא השולט והוא הכול יכול וכל הטוב והשפע רק ממנו יתברך. כאן נוצרת מערכת יחסים בין ה' לעם ישראל- זו הכוונה - חג לה' המאפיין באופן ייחודי את חג הסוכות.
שמיני עצרת – שמחת תורה הצמוד לחג סוכות ,נחשב רגל בפני עצמו.
הרב אלכסנדרי מסביר את חשיבות שמחת תורה:
"משל למלך שבאת לו שמחה , כל ימי שבעת המשתה היה בנו של המלך טורח עם האורחים , כיוון שיצאו שבעת ימי המשתה, אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה... כך כל שבעה ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהם של אומות העולם.. כיון שיצאו שבעת ימי החג.. אמר הקב"ה לישראל.. אני ואתם נשמח ביחד" [פסיקתא דרב כהנא,,עמ' קצ"ד]
קריאת מגילת קהלת בחג סוכות.
בחג סוכות נוהגים לקרוא את מגילת קהלת.
על פי חז"ל: קהלת הוא שלמה המלך - המקור העתיק ביותר לכך = ברייתא במסכת בבא בתרא [ דף י"ד, ע"א]
עוד ידוע כי שלמה המלך - לעת זקנתו שרתה עליו רוח הקודש וכתב שלושה ספרים - משלי, שיר השירים וקהלת. [על סדר כתיבת הספרים מאת שלמה המלך- ישנה מחלוקת].
חז"ל סוברים: מחבר ספר קהלת - הוא שלמה , היו לו שלושה שמות:
ידידיה, שלמה, קהלת.
במדרש קהלת נאמר: הטעם לשם "קהלת" - כי היו דבריו נאמרים בהקהל. לפי הברייתא: במסכת בבא בתרא [י"ד, ע"ב] מקומו של ספר קהלת - בכתובים בין משלי ושיר השירים וכך סידרו אותו גם בתרגום השבעים , אך בספרים היום - הוא מופיע בתוך קבוצה של חמש מגילות - לפי סדר קריאתן בבתי הכנסת במחזור השנה – לכן - הוא אחרי מגילת איכה ולפני מגילת אסתר.
הטעמים לקריאתו בחג :
א] ברוב קהילות ישראל, קהלת נקראת: בשבת חול המועד סוכות וגם נהגו לקרוא בשמיני עצרת היות וכתוב בו:
"תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה" [קהלת י"א, ב']
ב] שלמה המלך אמר את קהלת בחג - בהקהל. להוכיח את ישראל.
ג] מפני שימי חג הסוכות - הם ימי שמחה וכתוב בקהלת: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". [שם, ב, ב]
ד] על פי ר' יונתן בשהש"ר [פ"א]:כשאדם נער אומר: דבר זמר [שיר השירים] כשהאדם גדל- אומר דברי משילות.
הספר פותח בפסוקים:
"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" [קהלת א', א'-ד]
ראיתי הסבר מעניין על תכלית דברי שלמה המלך בספר: " קהלת המבואר" [מכון להנחלת חכמת שלמה]
חמישה דברים חשובים מביא לפנינו שלמה המלך:
א] חיי האדם קצובים בעולם זה.
ב] כל החומריות -הכסף, והתענוגים חולפים ,לכן יש להתמקד בהשגת המעלות הרוחניות.
ג] שלמה המלך בא להראות את מעלת החכמה ויתרונה על הכסילות.
דוגמת יתרון האור על החושך.
ד] שלמה המלך מביא מחכמתו - מוסר השכל יסודי וחשוב לאדם: שמירת מצוות אלוקים ולירא את ה'.
ה] קיים גמול טוב ,אך לעומתו העונש.
לצדיקים ה' יעניק מעט גמול בעולם הזה וכל הגמול בעולם הבא.
לעומת זאת ,לרשעים מקצת העונש בעולם הזה ואת יתרת העונש בעולם הבא.
לכן יש לכבוש את היצר הרע בעולם הזה להסתפק במועט ולהשתמש רק כדי חיותו של האדם וישים דגש על הרבה מצוות ויראת שמים.
היות ומעלת התורה גדולה רק בצירוף יראת שמים וקיום המצוות - לכן רק באמצעות לימוד התורה האלוקית והיראה - יזכה האדם לראות טוב בחייו.
המשותף לחג הסוכות קהלת ושמחת התורה:
מתוך קהלת אנו מסיקים:
על היהודי מוטל לקיים את מצוות התורה – הלכה למעשה להיות דבק בה' לאורך חייו ובכך שונה האדם מבעלי החיים- לפי שיש לו יתרון - כי הוא משכיל בחכמה אלוקית. הוא בעל בחירה ,למטרה זו נברא האדם.
היהודי המאמין באמונה שלימה - מגיע לשמחה רוחנית מתמשכת לאורך חייו - אינו תר אחר התאוות הגשמיות החולפות מהר..
זה המכנה המשותף לחג סוכות , לשמיני עצרת ולקהלת.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
גם חג סוכות וגם חג שמחה תורה - מטרתם להביא את היהודי להיות דבק בה' לבטוח רק בו , להודות ולשמוח על כל מה שה' מעניק לעם ישראל.
הכוונה: לשמחה מתמשכת הנובעת משביעות רצון ואמונה בה' שהכול ממנו.
יסודות אלה מופעים בסוף ספר קהלת:
"סוֹף דָּבָר, הַכֹּול נִשְׁמָע: אֶת - הָאֱלֹקים יְרָא וְאֶת - מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹקים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע". [קהלת י"ב, י"ג- י"ד]
- פרטים
-
קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת
-
פורסם ברביעי, 12 אוקטובר 2022 14:40
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 364
בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל בְּמוֹצָאֵי חַג רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת
& בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית, בְּמוֹצָאֵי הַחַג הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת, הִתְכַּנְּסוּ מִלְּיוֹנֵי יְהוּדִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'הקהל' & כֵּיצַד הִתְקַיְּמָה הַמִּצְוָה וּמַדּוּעַ? הֵיכָן מִקּוּמָהּ? מַדּוּעַ, בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת, הִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ גַּם זַאֲטוּטִים קְטַנִּים, אוּלַי אַף תִּינוֹקוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלְדוּ? & מִי נִפְטַר מֵהַמִּצְוָה? הַאִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קָרָא בְּמַהֲלָכָהּ בַּתּוֹרָה אוֹ, אוּלַי, גְּדוֹל הַדּוֹר? וּמִיהוּ, בְּעֶצֶם, 'גָּדוֹל הדור'?... & הָאָמְנָם הִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲמָד הַ'הקהל' גַּם גּוֹיִים? & עַל מִי הוּטַל לְכַנֵּס אֶת כָּל הָעָם? מַדּוּעַ בָּנוּ בְּמֶרְכַּז הָעֲזָרָה דַּוְקָא 'בִּימָה עַל עֵץ'? & & הרה"ג רַבִּי שְׁמוּאֵל בָּרוּךְ גנוט שְׁלִיטָ"א, מְסַפֵּר לָנוּ, בְּעִקְּבוֹת קֻנְטְרֵסוֹ הֶחָדָשׁ 'פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ', אֶת עֲלִילוֹת תּוֹשָׁבֵי אֶלְעָד בְּמַעֲמַד הַהַקְהֵל הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ! & פורסם בעיתון 'קוראים אלעד'&
היה זה צפוי מראש. מאז שמשיח צדקנו הגיע ועם ישראל כולו שש ושמח, כל יום מחדש, דנו כולם בשאלה הרת הגורל, שאלה תורתית מהותית, שאם התשובה עליה תהיה חיובית, יעלו כל ישראל, כולל הנשים והילדים הקטנטנים, אל בית המקדש.
"האם צריכים לקרוא את פרשת "הקהל" הישנה מהתורה, כאשר משיח צדקנו הגיע רק לפני כחודש?", פתח הרב יהושע את שיעורו בבית הכנסת "חפץ חיים", בין "קבלת שבת" ל"מעריב".
"האם הכינוס של ה"הקהל" תלוי בשמיטה וכיון ששנת השמיטה התשפ"ב, לפני שהמשיח הגיע, התחילה כשמיטה מדרבנן, אז גם מעמד ההקהל יהיה רק מדרבנן?", דן רבי ישראל מאיר, באותה שעה בדיוק, בבית כנסת "אחיעזר". "לכאורה, כיון שמעמד ההקהל נועד לכך שלאחר שעם ישראל שמר על השמיטה כל השנה מהתורה, לכן הם מתאספים יחדיו, בסוף שנת השמיטה, כדי להמשיך ולהתחזק. אבל אם שמיטת תשפ"ב היתה רק מדרבנן, אז גם ההקהל הוא רק מדרבנן?", שאל גם רבי יוסל, מסביבו מתגודדים פרחי האברכים בבית הכנסת הוויז'ניצאי "אמרי ברוך".
בתי המדרשות סערו וגעשו, עד שרבי שמעון מרחוב שמעיה ציטט את דברי ה"חזון איש"1 הכותב ש"אם שביעית בזמן בית שני דרבנן, גם מצוות הקהל מדרבנן, שאם אין שמיטה אין מוצאי שמיטה".
רבי שלמה, ראש הכולל, ציטט את דברי הגאון האדר"ת הקודם דברים דומים, והוסיף שכשהמשיח מגיע מתחדש מנין השמיטה והיובלות מהתורה ומנין השמיטה יתחיל שוב מההתחלה. 2
הדיון עדיין המשיך, כי במקום שיש שני יהודים, יש לפחות שלוש דעות, עד שמודעות ענק כיסו את כל העיר, בעצם את כל הארץ כולה, ופתרו את הדילמה. כרוז מלכותי, חתום בחותמת זהב מלכותית של מלך המשיח בכבודו ובעצמו, היהודי האהוב ביותר בתבל כולו. רבבות רבבות יהודים בכל רחבי ארץ ישראל עמדו ליד לוחות המודעות וקראו בהתרגשות, בעיניים דומעות את המודעה.
וכך כתב מלך המשיח לכל ישראל: "כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, מוזמנים בזאת להגיע במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות הבא עלינו לטובה לעלות ולהתקהל יחדיו בעזרת הנשים שבהיכל קדשנו ותפארתנו, בית המקדש השלישי. פרטים על מוזמנים נוספים ועל שעת הכינוס המדויקת, תבוא בעזרת ה' יתברך הודעות נפרדות".
ר' יצחק דוד מרחוב אבן גבירול עמד מול המודעה ומחה את דמעותיו. ר' חיים מאיר עמד באותו הרגע ליד לוח המודעות ליד "ברכל הקטן" שברחוב רבי פנחס בן יאיר וניגב את דמעותיו שלו. "מה קרה, אמא?", שאלו ילדותיה של גברת ירון, כשראו את אמא מביטה במודעת לוח גדולה ובוכה. "המלך המשיח מכנס את כולנו למעמד ההקהל", ענתה להם חברתה של אמא, גברת כהן מרחוב רבי יהודה הנשיא, "אין דבר מרגש יותר מזה בכל העולם".
* * *
גדול הדור מכנס את העם
יומיים לפני ראש השנה הצטרפו בתי הדין בארץ ישראל ל"קול הקורא" של המשיח ודרשו-ציוו את כל עם ישראל היושב בציון לעלות לירושלים במוצאי חג ראשון של סוכות, למעמד ההקהל. יחד עמם התפרסמו מכתביהם הנלבבים של כל חברי מועצת גדולי התורה וחכמי התורה, גדולי ראשי הישיבות וגדולי האדמורי"ם, שקראו לכל יהודי ויהודי, בכל גיל שהוא, אפילו תינוקות3, לעלות ולהיראות לפני ה' במעמד ההקהל הגדול והנורא.
"אם מלך המשיח קרא לכולנו לעלות למעמד ההקהל, מדוע גם כל בתי הדין וכל גדולי הדור הצטרפו לקריאתו?" שאלה גברת צביאל את בעלה והוא השיב: "לפי חלק מהפוסקים, מצוות הקהלת וכינוס העם מוטל על מלך ישראל, בעוד שלפי דעת ה"טורי אבן", המצוה מוטלת על בית הדין, ולדעת המנחת חינוך יתכן שהמצוה מוטלת על "גדול הדור", שהוא כנראה אלו שמסוגלים לכנס את כל העם על ידי "קול קורא" שלהם4. לכן כל חכמי ישראל וחברי בתי הדין מצטרפים לקריאת מלך המשיח, כדי לזכות ולהשתתף במצוה המוגדרת כ"מצות עשה להקהיל את כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל".
בחלק ממכתבי הרבנים הזמינו גם את גרי התושב הגרים בארץ, אלו גויים שאינם עובדים עבודה זרה, להשתתף במעמד. "להזמין גויים למעמד הקדוש הזה?" שאל ר' ברוך, חסיד סערט ויז'ניץ, וחברו ר' ישראל השיב לו שזוהי דעת ה"אבן עזרא", הסובר שהתורה שכתבה שגם גרים משתתפים במעמד, הם גרי תושב נכרים, "אולי יתייהדו"?5
"מה האינטרס להביא תינוקות וילדים קטנים למעמד ההקהל? חוץ מבלגן, הם לא יעשו כלום, לא?", שאל הרב גניני את בנו אלירן והוא הסביר לו בטוב טעם: "קודם כל, זה כתוב במפורש בתורה, להביא גם את הטף למעמד ההקהל. ומדוע? רבי אלעזר בן עזריה מסביר שהתורה ציוותה זאת "כדי ליתן שכר למביאיהם".5 המפרשים הסבירו שאם האנשים וגם הנשים צריכים לעלות למעמד ההקהל, אם כן הם יהיו חייבים להביא את הזאטוטים לבית המקדש, שהרי מי ישמור עליהם בבית לבד? מי יהיה הבייביסיטר שלהם? ובכל זאת, למרות שבכל מקרה כולם ייאלצו להביא את הקטנים למעמד ההקהל, בכל זאת יתן להם הקב"ה שכר"...
רועי, אחיו הגדול של אלירן, הסביר את הנושא בפן אחר, פן נפלא. "כל דבר שאדם רואה בחיים, אפילו לרגע אחד, אפילו ילדים קטנים, נקלט אצלו במוח ובלב. כל ילד וזאטוט שנמצא במעמד ההקהל יקלוט ויאגור בלבבו רשמים עצומים ונפלאים מהמאורע האדיר הזה. הגמרא מספרת שהתנאים סיפרו לרבי יהושע בן חנניה שרבי אלעזר בן עזריה אמר שהקב"ה יתן שכר טוב לכל אלו שיביאו את הזאטוטים ל"הקהל" ורבי יהושע בן חנניה נפעם וקרא לדברים בכינוי של "מרגלית טובה", מדוע? כי אמו של רבי יהושע בן חנניה עצמו הביאה אותו בתור תינוק לבית המדרש, כדי שיספוג את אווירת הקדושה וקולות הלימוד יחרתו בלבבו. לכן רבי יהושע בן חנניה כל כך התחבר לרעיון הזה, שהופעת הקטנטנים חשובה היא, להחדיר בנשמתם ולבבם רושם רוחני עז מאין כמותו".6
"ואף תינוק לא יבכה ויצרח? הם לא יפריעו למעמד המיוחד הזה?", שאלה אביטל, בביתה ברחוב רבי שמעון בן שטח. אביה הוציא מארון הספרים את קונטרס "זכר למקדש" שחיבר רבה של ירושלים הגאון האדר"ת והקריא את דבריו הנפלאים: "וַאֲנִי עָנִי נִפְלֵאתִי מְאוֹד, אֵיךְ יִתָּכֵן לְהָבִיא רִבְבוֹת יְלָדִים מִכָּל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל מִכָּל מְקוֹמוֹת פְּזוּרֵיהֶם בָּעֲזָרָה, וְהֵם צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְהוֹמִים הֵן וְאוֹמְנוֹתֵיהֶם, וּמִי יִשְׁמֹר אוֹתָם מִנְּקִיּוּתָם, וּבְיִחוּד בִּמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ וּבְמַעֲמַד הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּפְלָא כָּזֶה בִּפְנֵי מֶלֶךְ וְכָל הָעָם כּוּלוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיט סַעֲרַת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים בְּכָל מֶשֶׁךְ קְרִיאַת הַפָּרָשִׁיּוֹת עִם הַבְּרָכוֹת, אִם לֹא שֶׁהָיָה נֵס נִגְלֶה וְנִפְלָא עַל כָּל זֶה". לדעת האדר"ת, גם זה שרבבות קטנטנים יעמדו בשקט בכל מהלך מעמד ההקהל, היה זה נס עצום.
"וסליחה על השאלה", שאלה חגית, "ואיך כל התינוקות לא יעשו את צרכיהם בכל מהלך הטכס הארוך?"
אבא חייך והשיב: "מרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל הסביר שאכן, יצטרכו לכסות אותם היטב היטב לפני שיכניסו אותם לבית המקדש, יצטרכו להשתמש ב"טיטולים" עמידים".7
בבתי המדרשות התכוננו בהכנה הראויה ביותר למעמד הכביר. ואיך מתכוננים יהודים למאורע שכזה? קודם כל, לומדים היטב היטב את הנושא, לעומק ולרוחב. בבית המדרש "לקח טוב" הסביר הרב רחמים שלא כולם חייבים לעלות ל"הקהל". כל אלו שפטורים מלעלות לרגל ולקיים את מצות "הראיה", פטורים מלהשתתף גם במעמד ה"הקהל". חוץ מערל, יהודי שמסיבות בריאותיות לא עבר ברית מילה, גם יהודי שנטמא בטומאה בה אסור לו להיכנס למקדש- פטור כמובן מלבוא למעמד ההקהל.8 גם עיור וחרש, אפילו בעין אחת, פטור מלעלות למעמד ההקהל.9 אך כאשר מדובר בילדים חרשים או עיוורים (אולי אפילו קטנים המוגדרים כשוטים10), צריכים להביאם למעמד ההקהל. יתכן שאפילו ההורים פטורים לבוא ל"הקהל", צריכים הם להביא את ילדיהם לשם".11
"מה התחושות שלכם לקראת הכינוס האדיר של מיליוני יהודים, כולל ילדים קטנים, בחג הסוכות?", נשאל הגאון המרא דאתרא שליט"א במהלך דרשה שנשא בענין, והוא השיב: "כמו לפני מעמד הר סיני!".
"מה הקשר למעמד הר סיני?", שאל מוטי מרחוב בן יאיר, והרב הסביר: "הרמב"ם כותב על מעמד ההקהל, שאנו "חַיָּבִים לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם וְלִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְגִלָּה בִּרְעָדָה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי, אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה". במעמד הר סיני, כך כתוב בגמרא בכמה מקומות, ניתנה התורה ב"אימה ויראה וגילה ברעדה" והמפרשים מסבירים שהרמב"ם החשיב את מעמד ההקהל כמעמד הר סיני המתחרש אחת לשבע שנים, ואנו חייבים להשתתף בו כדי לזכור את מעמד הר סיני, שהשתתפו בו מיליוני אנשים, נשים וטף".12
רבי אלעזר מרחוב בן קסמא, שהשתתף בדרשת הרב, הוסיף דבר נפלא: "הראשל"צ הגר"א בקשי דורון זצ"ל, כתב מאמר ארוך ונפלא על הדמיון הרב שבין מעמד הר סיני למעמד ההקהל והוסיף דבר מעניין. נפסק להלכה שבעלי המומין לא חייבים להגיע ל"הקהל", והרי גם במעמד הר סיני לא נכחו שום בעלי מום, כי הרי חז"ל מספרים שלפני מעמד הר סיני התרפאו כל בעלי המום".
והמרא דאתרא הוסיף והקריא בהתרגשות את דברי הרמב"ם, הכותב כיצד מוטל על כל אחד ואחת מאתנו ללמוד בשעת המעמד נורא ההוד הזה, בנוכחות מיליוני מיליוני יהודים בכל גיל ועדה, "וְיֵרָאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ, וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ אֶת דִּבְרֵי הָקֵל!!".
והגאון רבי זושא הלוי, שדיבר אף הוא על הנושא המרטיט, הוסיף: "כתוב בחז"ל שהנשמות של כל יהודי ויהודיה, כולל גרי הצדק שהתגיירו במהלך הדורות13, עמדו במעמד הר סיני. והנה כאן אנו עומדים בעצמנו, בגופנו, ולא רק בנשמתנו, במעמד שהפוסקים מחשיבים אותו, לא רק מבחינה רעיונית אלא גם מבחינה הלכתית, כמעמד הר סיני בכבודו ובעצמו! אשרינו שנזכה לכך בקרוב, בחג הסוכות הבא עלינו לטובה! ובשביל לזכות להגיע ל"מעמד הר סיני" שכזה, אנו צריכים להתכונן, להתעלות, להתקדש בקדושה עליונה, וכפי שהתקדשו אבותינו לפני מעמד הר סיני! מה נורא הוא המקום הזה, בית אלוקים ושער השמים!".
עולים לירושלים
מאות סדרני "אגד", "קוים" ו"סופרבוס" שהוזעקו מכל קצוות הארץ, ניסו ללא הצלחה להשתלט על זרם האוטובוסים, שפלט רבבות נוסעים בכל רגע נתון. מאות אלפי אבות ואמהות, אוחזים בילדיהם הגדולים, שסייעו להם לגרור את עגלות הילדים הקטנים והתינוקות הצורחים. כל רחוב יפו (שוועדת השמות החדשה של עיריית ירושלים לא הספיקה עדיין להחליף לו את השם), הפך לחניון מכוניות ענק ואוטובוסים זעירים הביאו את הרבבות שחנו באזור התחנה המרכזית החדשה. המדרכות היו עמוסות בים אדם, אנשים נשים וטף, והמהומה היתה אדירה.
מהומה שכזאת לא ראתה ירושלים מיום היווסדה. מליוני יהודים זרמו כנחילי דבורים. המשטרה והמשמר האזרחי מדן ועד באר שבע ניסו לעשות מעט סדר, אך לשווא. בהוראת בתי הדין של ירושלים נאסר על הקמת דוכנים בכל ירושלים, כדי לאפשר להמונים ללכת ישר ולא להירמס. המהומה, כבר אמרנו, היתה אדירה, אך כולם, כל מאות האלפים שזרמו כאן כזרם מפל הניאגרה, חייכו בחיוכים גדולים. כולם שמחו, עלצו וצעדו בצעדי ריקוד עליזים. נו, ומה הפלא? הלא המשיח הגיע לפני מספר ימים!
מאז שהזדעזעה הארץ. השמים התבהרו ואור החמה זרח שבעתיים. ברגע אחד היתה דממה ומיד לאחריו שאגו כולם בשאגות שמחה שאינן ניתנות לתיאור, המשיח, משיח בן דוד, הגיע. אלפיים שנה המתינו מליוני יהודים לרגע הזה, והנה, מיד לאחר הבטחת חז"ל ש"במוצאי שביעית בן דוד בא"14, הוא הגיע, משיח נאו, כאן ועכשיו, וזאת ראינו בעינינו. משיח!!
אמש, ביומו הראשון של חג הסוכות, כבר הספיקו כשלש וחצי מליון יהודים להעלות ולהיראות לפני ה' יתברך, בבית המקדש השלישי הבנוי קוממיות לתפארת עולם. מעמד כזה לא זכרה ירושלים אלפיים שנה וכעת, מיד עם בוקרו של יום שלישי, א' של חול המועד סוכות התשפ""ב, החלו להישמע תקיעותיהם של רבבות חצוצרות בכל גבולות ירושלים. המחצצרים היו רבבות כהנים15, חלקם אפילו כהנים חיגרים ובעלי מומים16, שחיצרצו בקול תרועה אדירה וקראו ליהודים להגיע ולהיקהל. לא, הפעם לא בכדי "להיקהל ולעמוד על נפשם" בתפילה ותחנונים לניסים וישועות כמו באלפי שנות הגלות, אלא בכדי לקיים את "מצוות הקהל", מצווה המתקיימת אחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה.17
הצו המלכותי של המלך החדש, מלך המשיח, נצר ישיר למלכי בית דוד, ניתן מיד בעלות השחר לכהנים ולגדולי ישראל. "צאו וכנסו את כל היהודים למצוות הקהל!"18 , והמוני כהנים יצאו לדרך, כדי לארגן לעצמם חצוצרה. במקומות רבים בירושלים איפשר בית הדין פתיחת דוכנים למכירת חצוצרות, והסוחרים הממולחים, שהספיקו להתארגן לפני חג הסוכות, מכרו עשרות אלפי חצוצרות במחיר מפולפל של 2,500 שקל לחצוצרה. "הגזמתם?", שאל ילדון אחד את מוכרי החצוצרות. "חצוצרה מפלסטיק עולה דולר ב"הכל בדולר", והדולר ירד השבוע לשקל תשעים!"...
"חביבי, טעית", השיב לו ילדון אחר שמכר בזריזות עוד חצוצרה ועוד חצוצרה. "זה חצוצרות מזהב טהור. לא חצוצרות מפלסטיק!... 19
ההמונים המשיכו לצבוא על פתחי העיר העתיקה ואלפי סדרנים וסדרניות ניווטו את הבאים לכניסות, שהוקמו תוך יומיים על ידי אלפי עובדים- זרים. מחשבים משוכללים, תרומתו האישית של נגיד עשיר מחסידות סאטמר, פלטו מאות מדבקות בדקה, עליהם נרשם תג אלקטרוני שיחבר את רבבות הילדים להוריהם, במקרה שמישהו יאבד משהו. "אם תאבד אותי, פשוט תחכה לי ליד "אבן הטוען"20, שם יחכו כל הילדים האבודים", לחשה אמא מבוהלת לחיימק'ה השובב שלה, שהביט בעיניים נפעמות במליוני האנשים, הצועדים בנחת ומחייכים חיוך מלא. "אל דאגה!", הרגיע אותה הילד. "אבא אומר שיהיו כאן ניסים, בדיוק כמו שצריך להיות בבית המקדש 21, ויימצאו את כל הילדים האבודים"...
"לא סומכים על הנס!"22 , פסקה אמא והדביקה לו שוב את התג האלקטרוני, "בייחוד לא נס שקשור אליך"...
"מי בדיוק אמור לקרוא את הפרשה?" שאל אברך מאלעד, שעדיין לא הספיק, במהלך המרדף האין- סופי אחר לולב דרי כשר שלא היה "שמור ונעבד", ללמוד את הלכות "הקהל".
"אומרים שגדול הדור יכול לקרוא, כל גדול הדור"23, השיב לו ירושלמי חביב, אוחז בידו הימנית את מוישי בן השנה ובידו השמאלית את שלוימלה- זלמן בן השנתיים וחצי.
"ורגע, מי גדול הדור? מי יחליט מי גדול הדור???", קפצו ישר שלושה בני- ברקים וקימטו את מצחם בחשש גובר והולך, מחשש ששוב יתבצע לו "מחטף" כל שהוא...
הצחוק החביב שסביבם הרגיע אותם בעליל, והאברך הירושלמי הסביר להם בנחת: "בעקרון, יתכן שכל גדול הדור יכול לקרוא את "פרשת ההקהל", אך כעת, כשיש לנו מלך אמיתי, מלך המשיח, ודאי שהכי טוב שהוא יקרא24. אז תהיו רגועים, כי על המלך הזה יש קונסנזוס, ביחוד כשחיכינו לו כל כך הרבה זמן".
"רגע, רגע", לא ויתר הבחור הבני- ברקי, שהיה למדן לא קטן כנראה, "ואם היו שני מלכים יחד, כמו בתקופה שמלכו פה מלך ביהודה ומלך בישראל. אז מי מהם קורא?".
"שאלה מצוינת", השיב לו יהודי תלמיד חכם, שנחת בערב החג מארה"ב, "יכול להיות שמלך יהודה עדיף, כי הוא גר בירושלים, ויכול להיות שמלך ישראל, ששלט על רוב העם, קודם לו25. כבר ירבעם בן נבט הסתפק בשאלה הזאת. כך לפי הירושלמי26"...
"ולמה לא קראו כבר אתמול בלילה?" שאל ילד אחד, במבטא צרפתי כבד.
"גם זאת שאלה מצוינת וזו מחלוקת27", השיב לו התלמיד- חכם האמריקאי ונבלע בהמון האדם הזוחל.
מרחוק, מעזרת הנשים, קראו פרחי הכהנים בבליל שפות לציבור להתרחק. "הלו, זה בית המקדש כאן! לא לדחוף!" גער בפרח כהן צעיר יהודי מבוגר, שמחה דמעות שמחה מעיניו. "סליחה רבנו, אנחנו צריכים להקים כעת במהירות את בימת העץ של ה"הקהל"28, אמר לו כהן ספרדי משולהב, שמחה גם הוא את דמעותיו ואת אגלי הזיעה שהתערבבו לו יחדיו. "עד עכשיו היה כאן צפוף נורא ולא בנינו את הבמה29, אז כעת זה הזמן. מחילה! מחילה! זוזו אחורה, זוזו אחורה!".
נחיל האדם זז לאחור, לא מבינים בעצמם כיצד הצליחו להשתחל עד לכאן וכיצד ישתחלו לכאן עוד מליוני יהודים כשרים. המשפט "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים"30 נשמע בכל פינה והציבור הענק המשיך להידחס ב"עזרת הנשים", שם ייערך לו בעוד מספר דקות מעמד נורא הוד של "קריאת פרשת המלך".
ההמולה שככה לה. גם אלפי אלפי התינוקות שהגיעו עם אמהותיהן ישבו31 בדממה לא שגרתית בעליל32, שקטים ורגועים. ההמון הענקי שקט לו בהינף יד. מליוני היהודים הביטו בעיניים מצועפות במלך המשיח. במרכז עזרת הנשים ניצבה לה בימת העץ המלכותית, שרק לפני מספר דקות הוקמה,33 וכעת הקריבו אליה כבש עץ מהודר34, עליה פסע מלך המשיח ברוב הדר, מביט בעיניים רחימאיות בקהל האגדי שהתאסף כעת, לאחר צפייה כואבת של אלפיים שנות גלות מרה וקשה.
הס הושלך בהיכל ה'
הס הושלך באולם המפואר והקדוש וחזן הכנסת, שמונה לתפקידו אך לפני יומיים, אחז בידו ספר תורה. הוא נשק לספר תורה בדחילו ורחימו ומסרו לראש הכנסת, שמונה אף הוא לתפקידו הרם רק לפני יומיים. ראש הכנסת אחז לרגע בספר התורה, הלא הוא "ספר העזרה" הנודע,35 נשק לו בענוות חן והעבירו בנחת לסגנו של הכהן הגדול. הסגן לא הרפה מהספר, הביט בו לרגע קט והעבירו לכהן הגדול, שזהר באור ציץ הקודש המוזהב שנח על מצחו, יחד עם זרקורי תריסר אבני החושן הנפלאות, שנצצו באלפי נגוהות קדושה ויופי עילאי. כעת כולם הביטו יחדיו במלך המשיח, כשהלמדנים ויודעי הספר שביניהם מנסים לנחש האם הוא יעמוד עכשיו, כפי שעשה המלך אגריפס, שהיה מזרע המלך הורדוס, או שמא הוא יישב כפי שנהגו מלכים אחרים36.
מלך המשיח. קיבל את ספר התורה הקדוש בזרועותיו, הניחו על במת העץ, הוריד את פרוכת הספר המוזהבת ו...נותר לעמוד.
רחש עלה בקהל תלמידי החכמים שנכחו בין הקהל הענק. "ואם קרא מעומד הרי זה משובח",37 ציטט רב ירושלמי את לשון הרמב"ם וחברו, בעל זקן שחור ארוך היורד על מידותיו, משך בחליפתו והחל להתווכח במרץ, שוכח לרגע היכן הוא נמצא כעת, ומצטט את כל הפולמוס הגדול בנושא האם על המלך לעמוד או לשבת בקריאת הקהל.
"מה עכשיו?" תהה ילד אחד בשם יענקי מאלעד, שישב על כתפיו אביו ומרט את זנבות השטריימל שלו. "עכשיו המלך יברך מלא-מלא ברכות בבת אחת. בוא נספור כמה ברכות" השיב לו אביו. והמלך החל לברך. "בָּרוּךְ אַתָּה ה'... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל קְרִיאַת פָּרָשַׁת הַהַקְהֵל"38, וקריאת "אמן" אדירה נשמעה עד לסוף ארץ ישראל.
"בָּרוּךְ... שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה"39, בירך לו מלך המשיח ומליוני עיניים יהודיות לא נותרו יבשות.
"בָּרוּךְ... אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ" 40... בירך המשיח וכולם חזרו אחריו בקריאת "אמן" קולנית ונרגשת, מביטים בהשתאות בכריעות הלא-שגרתיות41, ובכך שהמלך בעצמו ענה "אמן" בעצמו, על ברכותיו של עצמו42.
המלך החל לקרוא בעמידה את תחילת חומש דברים עד סוף פרשת "ואתחנן". הוא דילג לפרשת "והיה אם שמוע", משם ל"עשר תעשר" שבפרשת ראה, משם ל"פרשת המלך" 42 ומשם ל"כי תכלה לעשר". עבר לברכות ולקללות שבפרשת "כי-תבוא" והמשיך לקרוא הלאה, עד ל"מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב". הוא גלל את ספר התורה, נשק לאבנט והחל לברך ברכת "אשר נתן לנו תורת אמת", שלוש ברכות על חג הסוכות ועל כך שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, בירך ברכה על בית המקדש, הוסיף ברכה על עם ישראל שתעמוד מלכותם, בירך ברכה נוספת, בשם ומלכות כמובן, בה ביקש שהאלוקים ירצה את עבודת הכוהנים והוסיף ברכה אחרונה בה התפלל, בלשון של עצמו, על עם ישראל בכלל ועל החולים הזקוקים לישועה בפרט. המלך פירט בפרוטרוט את צרכי עם ישראל, בכה והתחנן לבוראו שישמור ויחוס עלינו, ישפיע שפע סייעתא דשמיא ברוח ובגשם וסיים בברכת "שומע תפילה" 43 .
המלך ירד מבימת העץ, משיב את ספר התורה לידי הכוהנים, ואני עמדתי שם, מביט בו, יחד עם מיליוני אחי היהודים. רואה את הכהן הגדול משוחח בדברי תורה בסוגית ההקהל עם אחיו הכהנים. על 15 המעלות עמדו הלויים, אוחזים בידיהם בכינורות ומשוררים כזקנים ורגילים, היודעים פרק בשיר. מסביבותיי עמדו רבבות יהודים, הלומי רעם, שכורים ולא מיין. שיכורים משמחה עצומה, וכולם, כך ראיתי בעיני, כולם בכו מהתרגשות.
יכולתי לתאר עוד את עבודת הקורבנות, יופי והדר ההיכל, זריזות הכוהנים ושירת הלווים, המעמד, הקהל ומלך המשיח, אך העט שבידי רועדת לה, רועדת, ולכן עצרתיה, מאפשר למחשבות ולתחושות לומר את הכל, מבלי לכתוב. במהרה, במהרה בימינו, עוד השנה, בעזרת ה'.
כה נזכה.
(פורסם ב'קוראים אלעד', גליון סוכות התשפ"ג).
מקורות למאמר:
1) זכר למקדש להאדר"ת. 2) ראה מכתב ידידי הגר"ש מילגרום בסוף קונטרסי פרשת המלך מהדו"ב. 3) נחלקו הראשונים והפוסקים האם צריך להביא אפילו תינוקות להקהל או רק קטנים בגילאים יותר גדולים, אף פחות מגיל חינוך. 4) מנ"ח מצוה תרי"ב, משאת המלך עה"ת פרשת ניצבים ובקונטרסי פרשת המלך. 5) בקונטרס זכר למקדש להאדר"ת הביא דעות רבות שהכוונה לגרי צדק ודעת הראב"ע שהכוונה לגר תושב "אולי יתייהד", והצל"ח ועוד רבים מהמפרשים הקשו ע"ז קושיות רבות, וראה בקונטרסי פרשת המלך מהדות"ל, ביאורים בדברי הראב"ע. 5) מסכת חגיגה ג, א. 6) רבי יעקב מליסא ב"נחלת יעקב", האמרי אמת, מהרי"ל דיסקין ועוד. 6) ראו בקונטרסי פרשת המלך ע"פ ירושלמי יבמות פ"א ה"ו. 7) כך כתב לי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, כמובא בקונטרסי הנ"ל. 8) רמב"ם חגיגה ג, ב. 9) רמב"ם חגיגה פ"ב. 10) ספק הגרי"ז מבריסק, כתבי הגרי"ז ריש ערכין. 11) מנ"ח מצוה תרי"ב, שפת אמת חגיגה ג, א. זכר למקדש. 11) ראו בקונטרסי פרשת המלך מהדות"ל. 12) עמק המלך, רשימות שיעורים על ברכות, מאמר הגר"א בקשי דורון זצ"ל ובקונטרסי שם. 13) כך ידוע בשם הצדיק הגרף פוטוצקי הי"ד. 14) מגילה יז, ב. סנהדרין צז, א. 15) תוספתא סוטה פ"ח, רמב"ם חגיגה פ"ג. 16) שם. 17) דברים פרשת וילך, סוטה מ"א א' ורמב"ם שם. 18) רמב"ם שם. וראה מלבי"ם דברים לא, יב ומזבח אבנים ח"ב כ"א, א. 19) דעת התוספתא, והרמב"ם השמיט זאת, ויעויין בשדי חמד פאת השדה מערכת ה'. 20) יעויין בבא מציעא כח, ב. 21) אבות פ"ה מ"ה ויומא כא, א. 22) ראה בזכר למקדש להאדר"ת. 23) ראה מנחת חינוך מצווה תרי"ב, העמק דבר בפרשת וילך זכר למקדש להאדר"ת, חידושי הגרי"פ פערלא על הרס"ג מצוה ט"ז ובקונטרסי פרשת המלך. 24) רמב"ם שם וכל הפוסקים. וראה ספרי וילך ורש"י שם עה"ת ורש"י בסוטה שם, מנחת חינוך ועוד. 25) ראה זכר למקדש להאדר"ת ובקונטרסי פרשת המלך. 26) ירושלמי בתחילת מסכת עבודה זרה, ושם. 27) מנחת חינוך מצוה תרי"ב וזכר למקדש. וראה רש"י פ"ק דמגילה ועוד. ורבים תמהו על דעת רש"י, שהסביר זאת באיסור הוצאה, והלא שערי ירושלים נעעולים ואין בתוכו איסור הוצאה. 28) ירושלמי פ"ק דמגילה, תוספתא ורמב"ם הנ"ל ובמפרשי המשניות והגמ' בסוטה ועוד. 29) שם. "שלא לדחוק את העזרה". ונחלקו הדעות מהו טעם הדבר שלא בונים בימת העץ בערב יו"ט. עיין קונטרסי פרשת המלך בארוכה. 30) מסכת אבות פרק ה' משנה ה'. 31) לכאו' אם מדובר בעזרת נשים, שם מותר לשבת לא רק למלכי בית דוד, היה מותר להם לשבת, וצ"ע. 32) במנ"ח כתב שהגיעו גם עוללים קטנטנים, והאדר"ת תמה שהרי ירעישו ויבכו, ודן- האם יהי נס שאכן הילדים הרכים ישתקו ולא יפריעו. וראה בקונטרסי פרשת המלך. 33) בירושלמי ובתוספתא וברמב"ם שם, וראה תוס' בסוגיה בסוטה. וראה שו"ת יהודה יעלה ח"א ס"ג. 34) כן הוא לדעת הזכר למקדש, וכ' שאולי נשאוהו את המלך על כתפיים לחביבות המצווה וכבוד המלך. 35) ראה רש"י ב"ב יד, ב ד"ה ספר עזרה, מלאכת שלמה סוטה פ"ז, צפנת פענח תנינא 119, חידושי הגרי"פ לרס"ג שם וזכר למקדש שם. ובמהדורה תליתאה בקונטרסי הנ"ל הארכתי בזה ובשאלה מדוע המלך לא קרא בס"ת הפרטי שנשא עימו לכל מקום. 36) ראה ברמב"ם ובזכר למקדש שם, תועפות ראם על היראים מצוה רס"ו ותפארת ישראל סוטה פ"ז אות נב ובקונטרסי פרשת המלך. 37) לשון הרמב"ם פ"ג דחגיגה, וראה שם במפרשים ובהנ"ל. 38) כ"כ בזכר למקדש. וראה נחל איתן סי' ט"ו שדן מדוע לא מברכים ברכה זו. 39) שם. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן רי"ג. 40) זכר למקדש שם. 41 . רמב"ם פי"ח מתפילה והלכות עבודת יוה"כ, וראה מנחת חינוך וזכר למקדש. 42) קריאת פרשת המלך תלויה בגרסאות הבבלי סוטה מ"א והירושלמי שם, גרסת רש"י וכנגדו גרסת הרמב"ם, וראה במהר"י קורקוס, ותוספות יו"ט, ובזכר למקדש ובקונטרסי פרשת המלך בארוכה. 43) גמרא, תוספתא, ירושלמי ורמב"ם.
