- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בלק
-
פורסם בראשון, 01 נובמבר 2020 23:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 705
פרשת בלק - חלק א
פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א
וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי (בלק כב-ב)
פחד בלק כי אם ישראל גברו על סיחון ועוג שהיו ניקראים למלכים החזקים באזור אז על אחת כמה וכמה שינצחו את מלכות בלק (רש"י).
ויואמר מואב אל זיקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותנו כלך השור...(בלק כב-ד)
מואב ומדין היו אויבי ושונאים אך מהפחד והשינאה לבני ישראל כרתו ברית שלום ביניהם והתלכדו בעזות נגד בני ישראל כשנודע להם שכוחם של בני ישראל בפה וניצחונם הוא מעל הטבע.
הגיעו למסקנה שאם כוחם בפה אנו נילחם אתם עם אדם שכוחו בפיו וזהו בילעם הרשע.
פירוש שיפתי חכמים כמו שהשור עוקר את השדה מהשורש כך בני ישראל ילחכו את אויבהם.
וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי (בלק כב-ב)
כתוב בספר שמנה לחמו מאחר שראה בלק את מה שעשו ישראל לשני מלכים האדירים שכל העולם נזדעזע מלשמוע איך ישראל כילו אותם כרגע ושלא כדרך הטבע וכולם העידו שזה היה נס גדול לישראל, ועוד בלק יודע שהקדוש ברוך הוא נלחם במצרים בעד ישראל גם יודע איך ישראל עברו בים סוף ואיך ענני הכבוד מלוים אותם מאחר שידע את כל זה איך עלה בדעתו להלחם בישראל ולגרש אותם מן הארץ? וגם בלעדם איך הסכים להתחבר עם בלק שהוא בעצמו אמר אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו? גם בלק ובלעם היו פילוסופים גדולים איך נתבלבלה דעתם להלחם עם ישראל? ועוד בלק לא היה צריך לפחד מישראל מפני שידע שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וישראל נאמנים לשם ולמה פחד בלק כל כך, אמר המחבר הנכון הוא שבלק לא פחד מישראל אלא הפסוק אומר ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא אחרי כן אומר ויקץ מואב מפני בני ישראל, אבל לכתחילה אומר בפרוש כל פחדו של בלק היה דוקא מערב רב כי הם היו רבים מאוד יותר מישראל ורצה לקלל אותם אמר בלק לבלעם הנה העם היוצא ממצרים לא הקדוש ברוך הוא הוציא אותם אלא הם בעצמם יצאו, וכבר כיסה את עין הארץ מרוב שהם רבים וחזקים ובעלי מרד כמו שמרדו בפרעה הם שלחכו את כל סביבותינו, ואחרי כן התחברו עם ישראל אמר בלעם אלו ערב רב אתה לא הוצאת אותם, כי אתה הוצאת רק את ישראל והאותות והמופתים שעשית רק לישראל עשית, אבל לא לערב רב, ולכן אם אני מקלל אותם שלא תקפיד עלי אז ואגרשנו מן הארץ, אבל בלעם רשע היה וחשב אם יתן רשות לקלל את ערב רב הוא יקלל גם את ישראל, והקדוש ברוך הוא ידע מה כונתו אמר לו לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא, כיון שנתדבקו בישראל שהם זרע ברוכי השם גם העם ברוך.
דבר אחר וירא בלק בן צפור הוא ראה קץ המשיח איך ישראל ירשו את כל העולם ומוחץ פאתי מואב ומקרקר כל בני שת אמר בלעם לבלק כל מה שאתה רואה נכון אבל לא עתה זה יהיה אלא באחרית הימים שאז דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ועוד. כלחוך השור את עשב השדה, זה משיח בן יוסף שראה בלק איך לוחם עם האומות ומנצח, ומשיח בן יוסף נמשל לשור שנאמר בכור שורו הדר לו. וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך כתוב בשמנה לחמו שזה ישמעאל הרשע שנמסרה ארץ ישראל בידו כמו שומר עד שיחזרו ישראל למקומם אמר לו הקדוש ברוך הוא לשרו של ישמעאל: כל זמן שתהיה הארץ הזאת תחת יד ישמעאל תהיה הארץ שממה, זהו שאמר בלעם הרשע איתן מושבך שנתישבת בארץ ישראל ושים בסלע קנך שנתישבת כמו סלע וכמה פעמים ניסו עמים אחרים לקחת מידי ישמעאלים במלחמות חזקות ולא האריכו ימים שוב חזר ליד הישמעאלים, ועד מתי תהיה הארץ ביד הישמעאלים? עד מה אשור תשבך עיין רש"י ובשמנה לחמו באורך שהארץ הזאת תפול מישמעאל לישראל וכתוב שם אף על פי שעזרו לו כמה אומות לישמעאל ובראשם ברטניה ואז תהיה עת צרה ליעקב שיבואו לעזרת ישמעאל כל יושבי סביבות נהר פרת וכולם יהיו עדי אובד, וזהו שכתב דוד המלך עליו השלום וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, אבל ישראל, בגויים לא יתחשב שלא ישאר מהגויים אלא אותם הטובים והחסידים שלהם שלא עשו רעה לישראל והם עתידים להכיר את אלהי האמת ולעבדו כולם שכם אחד ואת כל זה ראו בלק ובלעם רק שבלק חשב שיהיה תכף, ובלעם אמר אראנו, ולא עתה, אשורנו, ולא קרוב, ואם עד כדי כך ידע, אם כן למה נתן להחטיא את ישראל אשר בגלל זה הוא בעצמו גם כן נהרג, משל זה מספרים על פילוסוף אחד גדול חוזה בכוכבים, פעם אחת יצא בחצות לילה והסתכל בכוכבים לראות מה יהיה הסוף, ובינתיים אינו רואה איפה הוא דורך יען שהוא מסתכל למעלה ועל ידו היה בור עמוק, נפל לתוכו ונפצע קשה ומת, בא השכן ואמר המשוגע הזה אינו רואה מה שיהיה עתה, הולך ומתנבא על הרחוק? כך היה אצל בלעם מתנבא על אחרית הימים והבור שנפל ומת במיתה משונה, היה זה שהחטיא את ישראל.
דבר אחר וירא בלק בן צפור מה ראה שפחד כל כך עד שהלך ושכר לאותו הפילוסוף הרשע? ידוע שאותו הזמן כל העולם היו מפחדים מסיחון ומעוג ומכיון שנפלו ביד ישראל הבינו כולם שפה יש יד העליונה, פרשה זו התחילה בשבחן של ישראל איך שהקדוש ברוך הוא לוחם מלחמתן של ישראל, אבל מסיים ויהיו המתים במגפה ארבע ועשרים אלף, זהו חרבו של בלעם הרשע ומבלעם למדו כל הגויים איך להלחם בישראל לכתחילה לא באים בחרב ובנשק שכבר כולם יודעים בשעה שאמר בלעם לבלק כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב זאת אומרת שישראל יש להם הרבה מגינים, זכות אבות, זכות אמהות, דוקא על ישראל נאמר עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, לא מתערבב עם אומות העולם כי אלקיהם של ישראל שונא זימה לכן כל זמן שישראל שומרי את הצניעות הקדוש ברוך הוא לוחם מלחמתם על זה אמר בלעם שיפקירו את בנות מואב, שילבישו אותם מכנסים קצרות ממתנים עד ירכים, ועל ידן יעברו ישראל על העריות והם נופלים חס וחלילה אז לא יגן עליהם, זכות אבות זהו שהתחילה התורה בשבחן של ישראל ששים רבוא יצאו ממצרים ולא נמצא פסול אחד לא מבני ישראל ולא מבנות ישראל לא קטן ולא גדול עד שהיה בידם ספר יוחסין והתביישו כל העמים מלראות עם כזה קדוש, אבל בלעם הרשע עם ערב רב שניהם החטיאו את ישראל בשביל זה לא סימה התורה בטוב, וכאן מרמז שבקץ הימים יקומו רשעים כאלו בשם ישראל כמו שאמר ישעיה הנביא מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, לכן בזמן הקץ, ישראל יעמדו בניסיונות גדולים עם הערב רב שהם מחטיאים את ישראל יותר מבלק ומבלעם ולא יתנו לישראל לשמור הדת ולא את הצניעות וכיוצא, מפני שהם שונאים דת ישראל ובאותם הזמנים רבים יכשלו אתם בחשבם שהם מזרע ישראל וגם בזוהר הקדוש ובתיקונים כתוב שהם לא מזרע ישראל.
ויפתח ה’ את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים (בלק כב-כח)
הקב"ה שם בפיה הדברים האלה "שלוש רגלים" לרמוז לו איך אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלוש פעמים בשנה כמו שנאמר שלוש רגלים תחוג לי בשנה.
ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו (בלק כב-מ)
הוא זבח בן בקר אחד וכבש אחד בלק הזמין את בלעם ולשרים שיבאו לאכול. ומכאן אנו למדים על מדתם הרעה של הרשעים שאומרים הרבה ועפי’ מעט אינם עושים שהרעי שהבטיח לבלעם ואמר כי כבד אכבדך מאד לא שחט לו אלא בן בקר אחד וכבש אחד ולכל אנשיו. ואת ההיפך מצינו אצל הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה, כפי שראינו אצל אברהם שאמר למלאכים ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, שעיכב אותם לאכול רק פרוסה. ולבסוף עשה להם אותה סעודה גדולה, כפי שראינו בפרשת וירא. וכן בלעם היה לו עין צרה וכשראה הסעודה הזאת אמר: זה הוא נותן לי אחרי שהבטיח לי לתת בעין יפה אף אני אטיל עין רעה בנכסיו ולא יראה הם ברכה (מעם לועז).
ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה ה’ לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי. (בלק כג-ג)
הוא אמר לו עמוד על עולתך, אולי יזדמן ה’ לקראתי במידת הרחמים שלו ויסכים עמדי לקללם, אע"פ שאין דרכו לפגוש אותי ביום אלא בלילה. וכך עשה בלעם והלך יחיד במקום. וזהו שפי יחידי, כדי שתשרה עליו שכינה.
וי"א שפי צולע על רגל אחת. והפסוק בא להודיענו שאע"פ שנשאר צולע על רגל אחת, לא נרתע לאחור, והוסיף לילך ברשעו לראות אם יוכל לקלל את ישראל.
ויש אומרים שר"ת שפ"י שה פזורה ישראל. שעלה לראות אם יוכל להסתכל על ישראל ולהטיל בהם עין הרע. וראה אותם פזורים בד’ כנפות הארץ, שלא היה יכול לראות כולם בבת אחת.
ויש אומרים שהלך במנוחה על שישראל שתקו כי לא ידעו שהולך לקללם ויבטלו כוחו בתפילתם ולא ידע אותו רשע ששומר ישראל לא ינום ולא יישן, כפי שאומר הכתוב: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ולא ידע ששפ’’י הוא גם ר"ת של שומר פתאים ה’.
כמראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון בגוים לא ותחשב (בלק כג-ט)
מראש צורים – אלו האבות
וגבעות אשורנו – אלו האימהות
שהאבות והאמהות מהוים את התשתית והיסוד לחוזקה וחוסנה של בני ישראל במשך כל הדורות חייב האדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב.
מראש צורים – בגימטריה מזכות אבות.
מגבעות – בגימטריה הן האימהות.
תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו (בלק כג-י)
עיין בזה בפירוש רבינו אור החיים על פי מעשה שקרא ו, מעשה ביהודי אחד שבא לפני האור החיים ואמר שהוא רוצה לעשות תשובה בתנאי שימות מיד, אם ידע שימות מיד, יעשה תשובה, כי לא מוכן לחיות עוד חמישים שנה שלא יחלל שבת, שלא יאכל בלי ברכה, וכדומה, כי לא יכול, אמר לו הרב אור החיים הקדוש וכי חכמה למות יהודי? חכמה לחיות יהודי! חמישים שנה לא יחלל שבת, חמישים שנה יברך תחילה וסוף, חמישים שנה יניח תפילין, זהו יהודי! אבל למות יהודי בלבד אין זו חכמה, אותו הדבר בענין בלעם, הוא ידע שסוף היהודי מצוין וזוכה לגן עדן אשר שעה אחת שם יפה מכל עולם הזה, ורצה להיות יהודי, אבל בתנאי שזה יהיה בסוף ימיו בשעת מיתה בלבד, אבל לחיות כמה שנים, ולפרוש מן העריות ומן שאר העבירות אין הוא מוכן, לכן אמר "ותהי אחריתי כמוהו" "אחריתי" דייקא ומכיון שכולו היה רע לא זכה לכך, ולבסוף "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" זה היה אחריתו (קול יהודה).
הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב... (בלק כג-כד)
ניראה בס"ד שהתכוון לאבותינו שהיו זריזים במיצוות כמו שנאמר על אברהם וישכם אברהם בבוקר...וכדומה,מכאן עלינו לצפות ולומר עד מתי יגיעו מעשינו למעשה אבותינו ונהיה זרזים וחרוצים מלאי ביטחון בקב"ה כמוהם.
וירא את ישראל שכן לשבטיו (בלק כד-ב)
ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה עלה בליבו שלא יקללם (רש"י).
ואמרו חכמינו שאמר הקב"ה "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם". כלומר מבקשים רק פתח קטן והם פתחו פתח גדול וימה ענינו של המימרה כפיתחו של "אולם" דוקא?
אמר על כך הרבי מגור ז"ל: לפי שמצינו במשנה "כל הפתחים שהיו שם בבית המיקדש היו להם דלתות חוץ משל האולם" היינו שפתח האולם היה פתוח תמיד. אם יש שמץ של רצון באדם מישראל ופותחים לפניו פתח כזה שאינו נינעל לעולמים.
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (בלק כד-ה)
ראה בילעם שעושים בני ישראל את מחיתם בעולם הזה עראי כאהל שאין זה מקום קבע של מגורים.
מסופר שבא אורח לביתו של החפץ חיים, תייר מארץ רחוקה, שהתבונן סביבו הבחין את הפשטות שמאפיין את הבית. בבית היו רק דברים הכרחים ביותר. הביע האורח תמיהתו על כך באוזנו של החפץ חיים זצ"ל. השיב לו החפץ חיים בתמיהה "וכי היכן רהיטיך: השיב לו האורח: אמנם אני גר בארץ רחוקה וכאן אני מתגורר זמני במלון ויש לי רק ריהוט הכרחי בלבד אך בביתי בארץ הרחוקה יש לי רהיטים רבים ומפוארים. נענה החפץ חיים ואמר לו: אכן גם אני נוהג כמוך בעולם הזה אני מרגיש את עצמי עובר אורח. ומקום מגורי בעולם הבא שם אקבע את ביתי על כן לא ראיתי לנכון למלא את ביתי בריהוט מפואר. כל מה שאני משתדל כל ימי הוא לרכוש רק אוצרות נצח בעבודת ה’ יתברך כדי להכנס לטרקלין שהוא עולם הבא.
והנה לפעמים אדם הולך לאותו עולם ומוצא אילנו שלו שנטע אותם, כרותים ונופלים והוא נדהם מה קרה פה? מדוע אילנותי כרותים ואילנות חבריו פורחים ומלבלבים?!עונים לו כי הוא שלח מחבל וכרת אותם והוא נדהם עוד יותר איזה מחבל הוא שלח, ואומרים לו בזה שלא נזהר בטהרת המשפחה ונכשל בעון נדה, הולך מזיקים והדם שכרתו את אילנותיו, והוא צועק ובוכה ואין בידו לעשות מאומה.
ולפעמים הוא הולך ורואה כי אמנם אילנותיו טובים אבל לא מלבלבים ואינם נותים ריחות טובים כשל חבריו והוא גם שואל מה נשתנה? ועונים לו ככי כפי מעשיו כך הם פירותיו, הוא עשה את המצוות ברפיון כך פירותיו רפויים ואינם נותנים את הריחות הנעימים, חבריו התפללו בהתלהבות, שמחו במצות, עסקו בתורה, כך גם אילנותיהם מלבלבלים ופירותיהם נעימים.
ולפעמים רואה כי אילנותיו יבשים ושוב שואל מה נשתנה? ועונים לו כי חבריו עסקו בתורה עם המצות והתורה נמשלה למים כל זמן שעסק בתורה הוא שלח שם מים, והמים השקו את האילנות והם ליבלבו וריחם נעים. מה שאין כן הוא עסק רק במצות ונטע אילנות אמנם לא שלח מים כי לא עסק בתורה, ולכן לא לבלבו כי לא השקם מים, ולכן נאמר ’’מעשי ידי להתפאר’’, כפי מעשיו כך גם תפארתו, כי כל אלה הם מעשי ידיו של האדם.
ועל זה ידעו כולם וישמחו כל הצדיקים, ומעתה יובן "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" אבל החלק הזה לא מעובד, וכל אדם מעבד אותו לפי מעשיו בעולם הזה.
"להנחיל אוהבי יש ואצרותיהם אמלא" (משלי ח, כא) צריך להבין מה כוונת הכתוב שאמר "יש" ולא הכיר מה יש? ונראה לומר בס"ד. כי בא הכתוב להודיענו ההבדל שיש בין עולם הזה לעולם הבא, כי בעולם הזה אין מציאות של "יש", כי כל תענוגי עולם הזה הם מוגבלים אדם אוכל ושבע שוב לא יכול לאכול יותר, מעונג נהפך האוכל לנגע. כל תענוגי כבוד ומלבושים וכדומה לאחר שהתרגלו בהם אין בהם כל טעם, וכן כל התענוגים הם רק לפי שעה, ואחר כך אין כל הנאה מהם. מה שאין כן תענוגי עולם הבא כל רגע ורגע הוא תענוג חדש עוד ועוד עד אין קץ. לכן אומר להנחיל אוהבי "יש" כי יש מציאות ועונג עד בלי סוף והם בבחינת "יש".
ובזה אפשר להסביר את המשנה בסוף מסכת עוקצין אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, ופן יאמר האדם מה אעשה בש"י עולמות האם לא מספיק לי עולם אחד? לכן ממשיכה המשנה ואומרת "להנחיל אוהבי יש", יש תענוגים לכל העולמות וכל עולם תענוג חדש, מה שאין כל בעולם הזה אין תענוג חדש.
וכעין זה פירש רבינו בעל ההפלאה מה שאומרי בתפילה בשבת "עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך", כי הנאת עולם הזה היא ר בתחילה, כגון הנאת אכילה היא רק כשהאדם רעב אבל לאחר ששבע שוב אינו מתאווה, מה שאין כן "מקדשי ב שביעי" בעולם הבא. "ישבע ויתענגו" ממשיכים להתנהג כי בדבר רוחני לא שיך שביעה והנאה היא לעולמי עד ואשרי הזוכה לכך.
ואפשר להוסיף עוד באותו ענין שמי שרוצה לראות את ההבדל שיש בין העולם הזה לעולם הבא. יוכל להתבונן בגופו, שהרי החלק העליון שבגוף יש בו ראש, מוח עינים אוזנים אף פה, כל האברים החשובים והרוחנים . לעומת זאת בחלק התחתון יש דברים גשמיים, מעיים כבד וכו, היתכן שאדם בעל שכל יזניח את החלק העליון ששם אין מקום לאבטיחים ולבצלים וישגיח רק בחלק התחתון של הגוף כך אותם אנשים המשגיחים רק על הגשמיות, הם נשארים בלי עינים ובלי מוח וכל האברים החשובים. וזה כוונת הפסוק בישעיהו "מי עיוור, כי אם עבדי" וגו’, אלא צריך האדם לקשר שני הדברים ביחד כמו שאומר הכוב "ישמחו שהשמים ותגל הארץ" הגשמיות עם הרוחניות ולעשות הרוחניות עיקר. (קול יהודה)
מיצוות צריכים להעשות בחיות בשמחה לכן אמר במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם נימצאים כי בעל תשובה נלהב ומתרגש מעבודת ה’ כי חי כרשע ופתאום גילה את החיים האמיתיים ממש תחית המתים, אך כאשר הוא עובר כיברת דרך ומתרגל לעבוד את ה’ ההתלהבות מצטננת. עבודת ה’ כבר לא חדשה כל החוכמה לשמר אותה כמו בהתחלה וזה עבד ה’ אמיתי שכל יום הוא עושה תשובה בהתלהבות כבעל תשובה שמעניק אהבה ומסירות נפש כשפי אש. טבע אדם שכל דבר שהוא עובר או רואה בפעם הראשונה זה חדש ומרגש אותו וכאשר הוא מתרגל הוא כבר אינו מתלהב כמו המליצה בחולה שצריך לעבור ניתוח והרופא אמר לו תירגע יהיה בסדר. החולה אומר לרופא אני לא יכול להירגע אני מתרגש זה הניתוח הראשון שאני עובר בחי הרופא אמר כן אני מבין מאוד את הרגשתך כי אתה גם הניתוח הראשון שאני עומד לבצע בחיי מצחיק אך ככה זה שחווים דברים בפעם הראשונה בחיים אך בעסק ה’ כל יום צריך להיות חויה חדשה ואסור לתת לעמלק שיקרר את החשק שלנו לקיים מצוות בשמחה ובטוב לבב. כמו שהוא ניסה לקרר את עם ישראל שיצאו ממיצרים כדי לקבל את התורה. לכן עלינו לקחת דוגאמ מדוד המלך שאמר: "אחת שאלת מעת ה’, שיוותי בבית ה’ כל ימי חיי, לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו". יש כאן סתירה בשאלה. מבקש דוד המלך מהקב"ה רק בקשה אחת, לשבת בבית ה’, באוהלה של תורה עד שיגיע לאהבת ה’ כרשפי אש אשר מולידה נובאה שנאמר לחזות בנועם ה’ אך אח"כ הוא סותר את דבריו ומסיים "ולבקר בהיכלו". הבקשה לכאורה לא מובנת או שדויד המלך רוצה רק לבקר בבית ה’ או לשבת שם כל ימי חייו ולעסוק רק בתורה ובמיצוות. כמובן שדויד המלך מעונין להתקדש ולשבת בבית ה’ כל ימי חייו אך כל פעם שהוא ניכנס מחדש לבית ה’ לילמוד תורה מבקש שזה יהיה כמו ביקור מחדש מבחינת "לבקר בהיכלו". כי אדם שמבקר בארץ זרה מתפעל מדברים חדשים ונירגש אך לא כן ילידי המקום לגבהם זה לא חדש ואינם מתפעלים מאוצרות מדינתם. כך זה כח ההרגל שמואס מהר בדברים. אילו דויד המלך מבקש בקשה גדולה מאוד שהקב’’ה ישמר לו את אהבתו ויראתו ורצונו לשבת בבית ה’ כל ימי חייו כאילו זה פעם הראשונה שהוא נימצא ומבקר שם שנאמר "ולבקר בהיכלו".
וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין: נאם שומע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עיניים. (בלק כד-טו)
בלעם התחיל לומר בדרך משל מה שיקרה להם באחרית הימים:
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת (בלק כד-יז).
אראנו ולא עתה וגו’, כלומר, אני רואה עכשיו נבואה אבל היא לא לעכשיו, אני צופה ענין שיקרה, אבל לא בקרוב. ומה אני רואה בנבואתי, דרך כוכב מיעקב וגו’. שיקום מלך לבית יעקב ומושל בישראל שימחץ החזקים של מואב ויכלה את כל בני שת. שהם אנשי גוג ומגוג שעתידים לערוך מלחמה עם ישראל, וכולם יפלו שדודים לפני מלך ישראל.
ויש אומרים שהכונה של וקרקר כל בני שת, לכל אומות העולם שכולם יצאו משת בנו של אדם הראשון שאחרי המבול לא נשארו בעולם אלא נח ובניו שהיו בני שת, שמלך המשיח עתיד לכלות את כל האומות.
דרך כוכב מיעקב זהו מלך המשיח וקם שבט מישראל זה שבט יהודה .
והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עשה חיל (שם כד-יח)
אדום תהיה ירושה לבנ"י וכן שעיר וישראל יתגברו על כולם.
וירד מיעקב והאביד שריד מעיר (שם כד-יט)
וירד מיעקב, עתיד לשלוט שליט מבית יעקב והוא מלך המשיח. והאביד שריד מעיר, יאבד שריד מעיר שלא ישאר שריד ופליט מרומי שהיא עירו של עשו, כמו שאומר הנביא בספר עובדיה ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה’ דבר.
וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד (שם כד-כ)
כשהסתכל בלעם בפורענויות העתידה לבוא על עמלק אמר: ראשית גוים עמלק, שהם התחילו ללחום בישראל לפני כל אומה, וגם סופם יהיה שילחמו עם אומות אחרות בזמן המשיח וכולם יפלו בידיהם של ישראל, ויאבד שמו של עמלק מן העולם.
וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך: כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשובתך (שם כד, כא-כב).
כשהסתכל בקיני הוא יתרון שנתגייר אמר: אני מתפלא לראותך במקום נאה וחזק כזה. מאחר שהיית עמי בעצתו של פרעה כשאמר הבה נתחכמה לו, ואז היינו שנינו. ועכשיו זכית להיות במקום חזק כזה סמוך לישראל, שהוא מקום חזק כסלע שאין אומה היכולה להם. שאפילו אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים לילך בגולה לאשור, אבל עד מה אשור תשובתך, זה יהיה רק לזמן קצר שסופם ליגאל, וכן שאר הגלויות יגאלו בזמנו של מלך המשיח.
וישא משלו ויאמר אוי מי יהיה משמו אל (שם , כד-כג)
"אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיה יז-כג).
ופסוקים אלו באים לתת תשובה לכל אלא שיש להם ספקות והירהורים וחס ושלום לגבי הגאולה העתידית ראיתי לנכון להביא כמה מעשיות בעניני משיח וגאולה.
"מתפלא אני עליכם, היהודים", אמר המלך לרב היהודי, "הן עם חכם ונבון הוא עמכם, שכן מאמינים אתם באלקים. ואם כך, כיצד תופסים אתם בשכלכם ובהבנתכם, כי המשיח לכשיבוא יוכל לכפות את מרותו על כל העולם כולו? כיצד יתכן דבר כזה: אדם אחד ויחיד יעמוד נגד טבעו של העולם, שאינו אוהב לקבל מרות! אכן, לפלא בעיני כיצד אתם מאמינים בזאת"!
"אדוני המלך", השיב לו הרב, "המתן כמה ימים ואשיב לך תשובה על תמיהתך"!
המלך הסכים לבקשה. חלפו ימים מספר והרב הגיע לארמון המלך. "אדוני המלך", היתה בפיו בקשה, "האם תסכים לקנות שבעים תרנגולים גדולים וחזקים, ובנוסף אליהם עוד תרנגול אחד קטן ורך"?
גם לבקשה זו נאות המלך. משהובאו העופות הורה הרב להכניסם לתוך חדר סגור, ושם להשאיר אותם משך יום שלם בלי מזון ובלי שתיה.
חלף היום, ובבוקר המחרת פנה הרב בלוויית המלך לחדר התרנגולים. בידיהם אחזו מזון עבור העופות. הם פתחו את חלון החדר ומבעדו השליכו פנימה שיבעה גרגרי מזון.
התוכלו לשער את אשר התרחש בחדר באותו רגע? עשרות עופות מורעבים התנפלו על הגרגרים, כאילו היו הם חיות טרף ולא תרנגולים תמימים. אכן, זה כוחו של הרעב! ואולם, מעט הגרגרים שפוזרו על הרצפה לא הספיקו לכולם, על כן נערך מאבק קשה בין העופות, כל אחד דחף וניקר את רעהו, נוצות נמרטו, ודם החל זב מגופותיהם של התרנגולים.
בעוד שבעים התרנגולים פוצעים זה את זה ומשמעים קולות קרקור חזקים, ניצב לו התרנגול הרך והקטן מן הצד, גם הוא ראה את הגרגרים, אך ידע שהוא – החלש והקטן – לא יוכל להלחם עם שבעים התרנגולים החזקים, ועל כן העדיף להתרחק מהמערכה הניטשת. רועד מפחד הסתתר אפוא בצילו של כסא, שעמד בפינת החדר.
כך חלפו להן כמה דקות של מהומה. ואז, לאחר שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים, השתרר שקט בחדר. על הרצפה שכבו העופות, שבורי כנפים ומרוטי נוצות. מידי פעם נשמע בחלל החדר קרקור של מכאוב, שבקע מפי אחד התרנגולים החבולים.
או אז העז התרנגול הקטן להוציא ראשו מתחת לכסא. במעט חשש הביט כה וכה, ומיד נעלם חששו: כל התרנגולים שכבו כואבים ונאנקים, אף לא אחד מהם עמד או זז ממקומו!
"הגיעה העת"! אמר התרנגול לנפשו. הוא הגיח ממחבואו, ובבטחון רב החל צועד לו מעודנות על פני החדר. הוא ידע בדיוק להיכן עליו ללכת: במרכז החדר נחו להם עדיין גרגרי המזון, שהתרנגולים הניצים אף לא טעמו מהם. אל הגרגרים הללו פסע התרנגול והחל לאכול מהם לתאבון, בלי שאף אחד מחבריו יפריע לו....
כל אותה עת נצבו הרב והמלך אצל החלון והביטו במחזה בדומיה. ועתה, כשהחל התרנגול את סעודתו, הפר הרב את השתיקה:
"רואה אתה, אדוני המלך? התרנגול הזה משול הוא למשיח. עתיד הקדוש ברוך הוא לסכסך את שבעים האומות זו בזו – כל אומה תכה בחברתה עד זוב דם. ואז, לכשיפלו האומות פצועות, חבולות והמומות יבוא המשיח – שאינו אלא אדם אחד! – ויגאל את כולנו. שנאמרו "ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון". מי יתן", סיים הרב דבריו, "כי נזכה במהרה בימינו לבואו של מלך המשיח"! (מעשיהם של צדיקים).
סימני עיקבא דמשיחה
מנבואות חז"ל על אחרית הימים: ופני הדור כפני כלב – פרשו המפרשים, שכלב כשזורקים עליו חפץ הוא כועס על החפץ ולא מתבונן מי זרק עליו אותו. כך הדור יהיה, שיבואו עליהם צרות שונות ומשונות" כלכלה, טרור בעיות מים, בריאות וכו’, והדור יתמקד בפתרון הבעיות לכשעצמו, ולא בגורם הראשי שהוא סיבת הסיבת ועילת העילות, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
והאמת נעדרת, שנאמר "ותהי האמת נעדרת" כלומר שהתורה, שהיא האמת היחידה בעולם הזה השקרי, תהיה נעדרת מן הציבור, שהרי אפילו בציבור הרחב כשלומדים תנ"ך לא לומדים אותו על דרך האמת, כפי שלומדים בתלמודי התורה.
וסר מרע משתולל – והעניין תמוה, מי ש"סר מרע" כלומר חוזר בתשובה, "משתולל" כב’ הרה"ג דניאל זר שליט"א מורגל בהבאת פרוש רש"י שאומר: "כל העולם אומרין עליו: שוטה הוא" כלומר – הציבור הרחב אומר על מי שחוזר בתשובה שהוא ’מחורפן’, ’קרה לו משהו במוח’ וכיו"ב. אפילו את זה חז"ל חזו בגמרא. מדהים! האם זה לא מדהים שכל התנאים הללו כבר התקיימו, ודווקא בדור שלנו?? האם זה לא מורה באופן ברור שזה הדור שיבוא בו המשיח, ותגיע בו הגאולה הסופית??
סימנים נוספים – בהמשך הגמרא בסנדרין מביאה סימנים נוספים, כלליים יותר, המתארת ירידה מוסרית של העם, בקוים שקשה היה לחשוב שניתן היה לתאר לפני כאלפיים שנה. וכך הגמרא אומרת תניא ר’ נהוראי אומר, דור שבן-דוד בא בו:
נערים ילבינו (=יביישו) פני זקנים
וזקנים יעמדו לפני נערים
ובת קמה (=מתחצפת) באימה, וכלה בחמותה
ופני הדור כפני כלב
ואין הבן מתבייש מאביו
בתורה נאמר "והדרת פני זקן", היום זקן שקנה חכמה נחשב לח’טיאר שצריך לסלק אותו מהר, בכל מחיר, כולל הלבנת פנים ברבים (ולא חסרות דוגמאות. באקטואליה ניתן לראות את זה בציבור החילוני בפוליטיקה. תוקפים כל אדם מבוגר המתמודד לתפקיד, דוקא בשל גילו, תוך כדי בוז לנסיונו).
בתורה נאמר "כבד את אביך ואת אמך", היום אנו רואים מעבר לזלזול האיום בהורים בדורנו, מגיעים כבר לידי כך שילדים מכים את הוריהם, ואפילו רוצחים אותם.
ועוד ממשיכה הגמרא: תניא ר’ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו:
העזות (=החוצפה) תרבה
והיוקר יעמיר (=יתייקר) והגפן יתן פריו והיין ביוקר
ונהפכה כל המלכות למינות (כפירה) ואין תוכחה.
במסכת סנהדרין (דף צז) בגמרא, מתארים חז"ל סימנים רבים להכרת הדור שבו יגיע המשיח. למרבה ההפתעה, רוב הסימנים מדברים על ירידה במוסריות העם, ועלייה בהתנגדות לדת ובכפירה. לא בדיוק מה שהיינו מצפים מהדור שיזכה למשיח. ויחד עם זאת, ניתן לראות באופן ברור, כי קוי התיאור שחז"ל הציבו בענין דור המשיח, מתאימים לדורנו הנוכחי – ולא לשום דור אחר בהיסטוריה.
והגליל יחרב – כלומר הגליל, שהוא מקור המים של ישראל שהרי הכינרת נקראה בעבר "הים של הגליל" כפי שמה הלועזי: ילך ויתייבש (יחרב מלשון "נהר יחרב ויבש" ולא מלשון חורבן). כמו שאנחנו רואים, לקו המים של הכינרת לא נשאר ממש הרבה לאן לרדת.
(אגב, ידוע גם שהכינרת היא כינוי בזוהר הקדוש למידת "מלכות" הקבלית, כך שגם מבחינת ההגיון, הגיוני שבשעה שה"מלכות" אינה מקבלת שפע, גם הכינרת תתייבש).
...וחכמת הסופרים תסרח: "חכמת הסופרים,, כידוע מדובר על ספרי הקודש. "תסרח", כלומר תהיה בזויה בעיני הציבור, כאילו היא מסריחה.
ויראי חטא ימאסו – אנשים דתיים, חרדים, יהיו מאוסים ושנואים בעיני הציבור, כפי שאנו רואים ביחוד לאחר הקמת "שינוי" הלפידית, שסופה להיכבות ולהפוך לגחל קר.
הנבואה מתוך חלום נבוכדנצר
רוב הנבואה כתובה בשפה הארמית, אך כאן היא מובאת בתרגום.
לאחר שנובכדנצר מלך בבל כבש את כל המדינות והעמים אשר היו ידועים באותה תקופה וסיפחם למלכותו, בשנה השניה למלוכתו הכלל עולמית חלם נבוכדנצר חלום אשר הבהילו והלחיצו מאד, אך הוא שכחו.
המלך ציוה לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים, ואמר להם: "חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום. השיבוהו הכשדים: "המלך לעולם יחיה! את החלום אמור לעבדיך ואנו נגיד פתרונו". ענה המלך: "הדבר ממני הלך. אם לא תודיעוני החלום ופתרונו, לאברים תחתכו ובתיכם לאשפתות יהיו. ואם את החלום ופתרונו תאמרו, מתנות ודורנות וכבוד גדול תקבלו מלפני. רק את החלום ופתרונו תודיעוני".
הכשדים השיבו והמלך ענם עד שלבסוף אמרו הכשדים: "אין אדם על היבשה אשר יוכל להגיד כבקשת המלך, ומעולם לא היה מלך שביקש כדבר הזה. הדבר אשר המלך מבקש הוא כבד ואין מי שיגיד מלבד המלאכים אשר אינם דרים עם בני האדם". כלפי תשובה זו ענה המלך בזעף וקצף גדול והוא פקד לאבד את כל חכמי בבל. גזירת המלך יצאה, והוצאת החכמים להורג, החלה.
דניאל וחבריו היו בין המבוקשים להיהרג. פנה דניאל לאריוך השר הממונה על ההוצאות להורג, על מה יצא הקצף? והוא הושיבו דבר. ביקש דניאל שינתן לו זמן והוא יפתור למלך. הלך דניאל לביתו להתפלל ושלח והודיע לחבריו את הדבר לבקש רחמים מלפני אלוקי השמים על הסוד הזה כדי שלא אבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל.
בחזיון הלילה נתגלה הדבר לדניאל. הוא ראה את חלום המלך והוסבר לו פתרונו. דניאל התייצב לפני המלך ולשאלת המלך הוא השיב: "הסוד אשר המלך מבקש, אין החכמים והאשפים והחרטומים יכולים להגיד. אבל יש אלוה עליון מגלה סודות, והוא הודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באחרית הימים. חלומך כך הוא. אתה המלך מחשבותיך על משכבך עלו, והיית מהרהר מה יהיה בעולם אחריך. ומגלה הרזים הודיעך את אשר יהיה.
אתה המלך רואה היית והנה צלם אחד גדול בדמות אדם עומד לנגדך, זיוו רב ותוארו נורא. ראש הצלם, זהב, חזהו וזרועותיו, כסף. בטנו וירכיו, נחושת, שוקיו, ברזל. ורגליו (החלק הסמוך לקרקע) ואצבעות רגליו יש מהם של ברזל ויש מהם של חרס. מביט היית בצלם עד אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת, לא בידיים אלא מאליה, והיא הכתה את בצלם ברגליו וניפצה והדיקה את הברזל והחרס. ואז התנפצו והודקו כאחת כל חלקי הצלם, והיו כמוץ מגרנות הקיץ ותישא אותם הרוח, ולא ניכר שהיו שם מעולם. והאבן אשר הכתה את הצלם נעשית להר גדול ותמלא את כל הארץ.
זהו החלום. ואת פתרונו אומר לפני המלך:
אתה המלך. מלך מלכי המלכים אלוקי השמים נתן לך חוסן ותוקף וכבוד. ואת כל דיירי הארצות נתן בידך והשליטך על כולם. לא יהיה מלך בעתיד אשר ישלוט כמוך. אתה הוא ראש הזהב. ואחרי מלוכתך, מלכות בבל, תקום מלכות אחרת נחותה ממך, כמו שהכסף נחות מהזהב. (זו מלכות פרס ומדי, אשר שלטה ע"י שותפות שני מלכיה כורש ודריוש. לפיכך הכסף התפצל לשתי זרועות הצלם)
והמלכות השלישית היא הנחושת אשר תשלוט בכל הארץ (זו מלכות יוון בראשות אלכסנדר מוקדון והמלכים שאחריו). והמלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל. כשם שהברזל ממעך וקולף הכל, וכברזל אשר מרדד את כל המתכות, כך היא תתגבר על שרידי הממלכות שלפניה, ותנפץ את עבודת השמש והכוכבים והפסילים והאלילים אשר נוהגות בהן. (זו מלכות רומא והנצרות)
ואשר ראית מתחת שוקי הברזל את הרגלים מהם חרס ומהם ברזל, זהו מפני שלא כמלכויות שעד כה שזו עלתה כשזו ירדה. אלא בעוד שולטת מלכות הברזל המתפרסת על פני מדינות רבות תקום מלכות גדולה נוספת חלשה יותר, כחרס לעומת הברזל (ממלכת הדת האיסלמית) ומן החוזק של מלכות הברזל יהיה לעזרה למלכות החרס. וזהו שראית שבחרס מעורב מעט ברזל. ואצבעות הרגלים מהן ברזל ומהן חרס. כאן אנחנו רואים נבואה מאת דניאל שהיה חי לפני מלכות רומי, נצרות, ואיסלם וניבא את הקמתן.
גלות ישמעאל
תקופה קשה מצד בני ישמעאל, פוקדת את עם ישראל בארץ ובעולם כולו. אין יום שאין שמועה על פיגוע, או נסיון לפיגוע, המלווה באבדות קשות – בדם ובנפש. יום רודף יום, צרה רודפת צרה, ואנו קורסים לשמע החדשות המגיעות לאוזנינו, ושואלים: ריבונו של עולם: עד מתי בניך רחומיך, יאלצו להתמודד מול כל הרדיפות, הצרות, והעינויים הבאים מבית ומבחוץ? ועוד, כיצד יתכן שבני השפחה (הגר) יענו את בני הגבירה (שרה)? ובאיזה זכות שולטים בני השפחה בגלות האחרונה?
עם שאלות אלו, ננסה להתמודד בפרק זה. ונבדוק, למה דווקא בני ישמעאל מענים אותנו בכל מיני עינוי, ומדוע?
נחזור כמה אלפי שנים אחורה, במעשה אבות סימן לבנים. אברהם ושרה אין להם בנים, מה עושה שרה אמנו? מכניסה את שפחתה הגר להיות אשה לאברהם, כדי שיראה ה’ בעוניה – שמכניסה צרתה לביתה, ויחוס עליה, ויפקדה בבן יורש לאברהם, כדי להעמיד יסוד מוצר לעם ישראל.
הגר נפקדת בביאה ראשונה מאברהם, וכשראתה כי התעברה ראשונה, החלה לזלזל בשרה אמנו, כמו שכתוב (בראשית טז, ד): "ויבוא (אברהם) אל הגר, ותרא (הגר) כי הרתה, ותקל גברתא (שרה) בעיניה כלומר: שאמרה הגר לכולם, אין שרה צדיקה כפי שחושבים אותה. הנה אני בביאה ראשונה נפקדתי, ואילו שרה עשרות שנים עם אברהם אבינו, ועדיין היא עקרה. והגר אינה יודעת! שאדרבה, הקב"ה מתאווה לתפילתן של האמהות, ולכן היו עקרות.
שרה רואה – כי הגר בהתנהגותה הנלוזה, אינה ראויה לכבוד הזה להיות אשת אברהם, על כן – מה היא עושה? מתחילה לענותה כפי שמעיד הכתוב (בראשית טז, ו): "ותענה שרי ותברח מפניה. עינוי זה מתבטא, בזה שמונעת ממנה לגשת לאברהם, ומחזירה אותה להיות שפחה כמקודם, בהסכמתו המלאה של אברהם אבינו.
אבל, לדרגתם של אברהם ושרה עינוי זה יותר מדאי. וכן כתב הרמב"ן על הפסוק (שם): ,ותענה שרי ותברח מפניה". חטאה שרה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם – בהניחו לה לעשות כן. ושמע ה’ אל עניה של הגר, ונתן לה בן שיהא "פרא אדם", כדי לענות זרע אברהם ושרה, בכל מיני עינוי.
מכאן רואים – את היסוד, ההתחלה, והסיבה, לכל העינוי שמענים אותנו בני ישמעאל.
ישמעאל – תעודת זהות
"וקראת שמו ישמעאל....והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" (בראשית טז, יב).
הקב"ה מעיד על מהות תכונותיו של ישמעאל – וכך כתב בתעודת זהותו "פרא אדם – ידו בכל – ויד כל בו". ומכאן נלמד: מהיכן נובע, שורש הנהגתם הפרועה של בני ישמעאל.
רבי יוחנן אמר: "פרא אדם" פירושו: שכולם יהיו גדלים בישוב, הוא יהיה גדל במדבר. כפי שרואים בחוש, שהתושבים העיקריים במדברות אלו בני ישמעאל הבדווים. וכן רוב מדינות ערב, עיקרם במדברות.
רבי שמעון בן לקיש אמר: "פרא אדם" וודאי! שכולם בוזזים ממון, והוא יהיה בוזז נפשות. וזהו מהותו – פיגועי חבלה! ואין מעניין אותו ממון הנפגעים.
באיזה זכות שולטים בני ישמעאל?
רבי חיים ויטאל כותב: ששמו של ישמעאל, ניתן לו – על שם שישמע ה’ את תפילת עם ישראל באחרית הימים, מחמת הצרות שיצרו בני ישמעאל – לישראל.
בזהר מובא: שזכות המילה שישמעאל מלים את עצמם, היא שנותנת להם את הזכות למשול בארץ ישראל. והם יעכבו את ישראל לשוב למקומם, עד שיושלם להם זכות המילה, ואז יכרית הקב"ה את בני ישמעאל מארץ ישראל, וישבר את כל חילות של מעלה הממונים על אומות העולם העכו"ם, ויושארו רק חיל ישראל. (זהר חדש, לב).
עד מתי תמשך זכות זו לישמעאל?
בתחילת שנת תשס"א במוצאי יום כיפור, הציתו באש ארגון "הפתח" בראשותו של יאסר ערפאת, את קבר יוסף הצדיק בשכם. לדידן, צריך דבר זה לעורר אותנו בתשובה.
צריכים אנו לדעת, כי לא "הפתח" הצית את קברו הקדוש של יוסף הצדיק. כי מי יוכל לגשת ולפגוע, במקום קדוש ונורא זה.
אם כן, מה גרם להצתה? עוונותינו הם שגרמו, ובשלנו הרעה הזאת. כיון שפגמנו בברית קודש, ובמחשבה. כפי שרואים בעליל במקומות מרכזיים בארץ, את מרכזי הזימה וההוללות בחסות שלטון החוק החילוני, שממנו פסחה נגע הצרעת, ובתוכו נציגויות של אנשים, המעודדים מסיבות סמים וזימה ב"מרץ".
אם כן, לא יפלא – מדוע הציתו באש, דוקא את קברו של יוסף הצדיק?! כיון שהוא מסמל – את קדושת הברית והיסוד. ולדידן, זהו אות משמים לתקון פגם הברית. ואנו, אוי לנו כי חטאנו, כי בעוונותינו גלינו מארצינו.
כפי שמובא (בסנהדרין צו) לגבי נובזראדאן רב הטבחים של נבוכנצר שגבה ליבו על שניצח את עם ה’ (ישראל), והחריב את בית ה’ (בית המקדש) ואז יצאה "בת קול" משמים ואמרה לו: "מה לך כי תתגאה? כי עם הרגו הרגת, בית חרוב החרבת, בית שרוף שרפת, קמח טחון טחנת". ובגלל עבירות שהיו בידי ישראל, נחרב בית מקדש של מעלה, ונגזר עליהם ליהרג. ומימלא, כשהשורש למעלה ניקטע, נשאר למטה רק מקדש אבנים בלא שכינה, וסופו של מקדש ליחרב, ושל העם ליהרג.
וכן אמרו חז"ל הקדושים (ירושלמי יומא פרק א, הלכה א): "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו". כלומר: שכיון שלא נבנה בימיו של אותו דור מחמת העוונות, כך אילו היה בנוי בימיו, היה נחרב מחמת העוונות.
אך עוד מסר חשוב יש בשרפת קבר יוסף הצדיק. שני זכויות היו לבני ישמעאל לשלוט, והם: זכות המילה – וזכות שמירת קברות הצדיקים. ראינו אפילו איך סדאם חוסין הרשע מחדש ומשפץ קברים שנביאים וקדושים בעיראק (בבל) לדוגמא קיברו של יחזקאל הנביא וכו’.
ברגע שהציתו בני ישמעאל את קברו של יוסף הצדיק, המסמל את המילה. כידוע ששהיה שומע על בריתו. תמה זכות המילה שהייתה בידיהם. וכמובן שגם זכות שמירת קברות הצדיקים שהייתה להם, תמה עם דבר ההצתה – של קברו של יוסף הצדיק.
מעניין, שדבר זה מרומז בפסוק (שמות א, ח): "ויקם מלך חדש – אשר לא ידע את יוסף" אם נחלק את הפסוק לשניים, נמצא דבר מדהים בסופי תיבות, המגלה לנו שסופו של ישמעאל הגיע.
וראו איזה פלא: "ויקם מלך חדש" היכן? נתבונן בהיפוך סופי תיבות, הרי לפנינו ש.כ.ם.
ובהמשך כתוב שם: "אשר לא ידע את יוסף" כלומר: שלא ידע את הזכות שיש לו לשלוט, הקשורה ליוסף, והיא זכות המילה ושמירת קברו הקדוש.
ומי זה המלך? גם זה מרומז בסופי תיבות, בפסוק: "אשר לא ידע את יוסף". ע.ר.פ.א.ת – והדברים נפלאים!!!
ימות המשיח
המצב של עם ישראל לא השתפר עד שלא תהיה אחדות בעם שנאמר "שה פזורה ישראל" שה מלשון יחיד ולא רבים אמנם הגופים שלנו נפרדים אך הנשמות אם נחברם יחד הם חלק אחד אלוה מימעל ממש. ועוד נאמר "שבעים נפש ירדו למצרים" נפש מלשון יחיד ולא נאמר נפשות מלשון רבים כי מכם אהבת ישראל ואחדות הרגישו כאחד. אם עם ישראל יהיה מאוחד הוא תגיע אהבת ישראל. וכשם שבנין בית המקדש נחרב על שנאת חינם כך הוא יבנה בזכות אהבת חינם, ואילו לא תהיה אחדות אז ההשגחה והשפע האלוקי יצטמצם וילך ובני ישראל ימשיכו לסבול שיעבוד מלכויות עד שהתעוררו וישובו לאבינו שבשמים. הבעיה היא אצלנו ולא אצל הגוים שנאמר: "מחריביך ומהרסייך מימך יצאו". ברגע שיש הרבה מפלגות בכנסת ישראל ומפלגות זה מלשון פילוג וכל אחד מושך לאינטרס אחר הרועה צאן (ראש הממשלה) אינו יכול להשתלט על העדר ובמיוחד שעל כולם מנצחת העיתונות שהם מבחינת עשיו מתחילתם ועד סופם, שנאמר "עשיו ציד בפיו". העיתונות מחפשת לצוד סקופים וניזונת ממתיחויות והתפלגויות בין מפלגות שונות ורודפת אחרי אנשי ציבור ושופכת דמם כאשר שואלת שאלות מכשילות בפומבי כדי להתסיס את העם. וזה נקרא מבחניתם סקופ והצלחה, בדיוק כמו שנאמר עשיו ציד בפיו. לכן במקום שנחפש לעשות שלום עם האויב מבחוץ נעשה שלום בית מבפנים ביננו ובין עצמנו, והחי יתן לליבו להרבות שלום ואמת כי האמת נעדרת לכן צריך ללמוד תורה ללכת לשעורי תורה ולהחזיר עטרה ליושנה לפקוח את העיניים ולחפש את האמת בלי פחד ובשילוב של אמת ושלום נביא את הגואל בע"ה "ויהיה לבית יהודה ששון ולשימחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו". והתקימו הפסוקים "חי זאב עם כבש נמר עם גדי ירבץ, פרה ודב ירעו באחו", לימים כאלו צריכים לצפות "שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה".
הקב"ה אומר "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו אויביהם הכניע ועליהם אשים ידי" רק אם בני ישראל ילכו בחוקות התורה הקב"ה יכניע את האויב. הקב"ה ישמור עלינו ללא צבא כמו ביציאת מצרים וכמו שהפיל את חומת יריחו ע"י שבני ישראל תקעו בשופרות, כמו שהקב"ה שלח מלאך בתקופת המלך חזקיה שכולם היו אברכים והרג מיליונים מצבא סנחריב וכו’. הקב"ה לא צריך להילחם כמו צה"ל הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות באימרות פיו נבראים דברים יש מאין שנאמר "לעולם אדוני דברך ניצב בשמים" ועוד נאמר "הוא אמר ויהיה הוא ציוה ויעמוד". הקב"ה יכול להפיל מגפה או סופה או רעידת אדמה או מרד אחים אצל אויבינו ומכלה אותם ובנו יתקיים הפסוק ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון. לכן צריך אמונה אמיתית בהקב"ה ולהתפלל אליו יתברך באמת ולא לסמוך על כוחנו ועוצם ידנו עשה לי את החיל הזה. מתי שיש צרות על עם ישראל קמים ראשי הממשלות ואומרים את אותו נאום טיפשי אנחנו נלחמים על קיומנו בארץ, הגורל הוא בידנו ואנחנו נלחם באויב הרע. ממתי הגורל הוא בידי האדם רק ההשתדלות היא בידי האדם וכשהקב"ה שומע נאומים מסוג אלא הוא צוחק ואומר אתם בטוחים שהגורל בידכם בבקשה תיסתדרו לבד עם צה"ל שלכם ועד היום עם כל הטכנולוגיה והשכל היהודי הצרות לא נגמרות אלא רק מתגברות עלינו. לכן אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם. הקב"ה מנהל העולם מזמין אותנו להתקרב אליו ולזכות בכל הישועות. ואנחנו מעדיפים להתקרב ולהתחנף לבוס שלנו בעבודה או לאיזה איש חשוב פוליטי ראש עיריה או במקרה הטוב ראש ממשלה כדי להתקדם ולזכות בפרנסה ועתיד בטוח ומה לגבי מנהל העולם מלך מלכי המלכים הקב"ה אליו לא רוצים להתחנף, במיוחד שהקב"ה מוכן לקבל את כולם אליו ללא קושי והסתרת פנים ואנחנו מעדיפים לעצום את העיניים. הבנין של האומה הישראלית אינו יכול להתקיים בלי היסודות של הבנין טהרת המשפחה, שבת, נידה ותפילין ללא היסודות האלו הבנין נתון בסכנה. בנין חזק שיסודותיו מבטון שלא זז ימין ושמאל מתורת ישראל ולא בנין העשוי מקירות גבס או תיקרות פלקל רחמנא ליצלן. בגלל שהיסודות של עם ישראל חלשים העם חלש באמונה ובהגנה על תושביה שאפשר לזעזע את העם בקלות שנאמר בתורה "הקנאתי אותכם בגוי ללא עם". איזה גוי שאין לו עם? זה העם הפלשתיני הוא זה שמכה בנו וזה כל האבסורד הגדול אזרחים טרוריסטים ללא עם שמשבשים את כל העולם לפי ציוי הקב"ה לכן אל תיבטחו בנדיבים (כמו ארה"ב) ובן אדם שאין לו תשועה.
כי לכולם יש אינטרס אישי לכן צריך להבין דבר אחד שיש בורא לעולם יש כתובת לפנות ואם נלך אליו באחדות שנאמר ויחן ישראל נגד ההר. בלב אחד ועם אחד אז הקב"ה יבחין שאנחנו מקיימים את הצעד הראשון שנאמר שובה אלי ואשובה אליכם. הקב"ה מחכה שנעשה צעד והוא יעשה שני צעדים לקראתנו ובע"ה בדרך זו יבוא משיח ונקרב את הגאולה במהירות הבזק כמו שניגאלו במצרים שנאמר "בבהילו יצאנו ממצרים"... כלומר יצאו במהירות בבהלה. אך הנביאים אומרים שהגאולה העתידית תהיה איטית כמו תשעה חודשי לידה שעד שצירי הלידה מגיעים יהיו שלבים כמו גוג ומגוג וכו’ כמו שהנביא מאריך בזה ואין טעם להאריך כאן בנושא אך נאמר ברמז כמו שאומר האר"י הקדוש מה שכתוב בשיר השירים "מי זאת הנישקפה כמו שחר יפה כלבנה ברא כחמה איומה כניגדלות". בהתחלה הגאולה תאיר כמו שחר שמבציע מבין הרים ואח"כ "יפה כלבנה" הגאולה תיתבהר כמו אור הלבנה לאור ניסי המשיח, אח"כ "ברא כחמה" כמו חמה בעיצומו של יום ששורפת כמו שנאמר "הינה בא יום בוער כתנור וכו’" שצדיקים נהנים לאור היום ורשעים נשרפים מין היום הבוער הנ"ל, ואח"כ נאמר "איומה כניגדלות" שהמיגדלות מאותתים ומאירים מרחוק כך כל מי שישרד וזכאי להיגאל יבין וידע את אורו של משיח שנאמר "שאבם מים בששון ממעיני הישועה" ואין מים אלא תורה ואין ישועה אלא משיח ועל זה נרמז "תערוך לפני שולחן נגד צוררי שולחן ראשי תיבות ש-שחר ל-לבנה ח-חמה נ-ניגדלות וכך הם סדרי הגאולה כסדר שולחן נגד צוררי (צוררי ישראל). ועוד נאמר וידבר אלי זה השולחן לפני ה’ כלומר הגאולה כסדר ראשי תיבות שולחן ידבר אלינו כלומר היתגלה לנו. לכן עלינו להתחזק בעבודת השם כדי לזכות בעולם שכולו אמת וכולו שלום שנאמר באחרית הימים עוד יגור זאב עם כבש ונמר ועם גדי ירבץ ופרה ודבר ירעו באחו וכו’ עתיד הקב"ה לשחוט את היצר הרע ומי שיזכה להיות בעידן של משיח יחיה נצח נצחים ללא תאוות ועם סיפוק רוחני לאין שיעור. אפשר להבחין שחבלי הלידה של המשיח מתחילים בעידן של היום לפי הסימנים שהזכרנו כבר במאמרים אחרים בספר, והצרות כך מתגברות על עם ישראל לכן עלינו לזעוק לתשובה. הרמב"ם אומר שיש מצוה עשה מן התורה לזעוק ולקרוא לתשובה בזמן שהצרות מתגברות על עם ישראל, וכולם מחווייבים במצווה זו לא רק משום כך אלא גם משום ערבות כי בני ישראל ערבים זה לזה בעולם הזה כמובן ובעולם הבא כל אחד ערב לעצמו. ומי שאינו מתעורר ואומר שהצרות באות לא בגלל עוונותיו אומר הרמב"ם שזו דרך אכזרית ומגבירים את חורי האף של בורא עולם עלינו ח"ו, שנאמר "והלכתם איתי בקרי והלכתי אתכם בחמת קרי ויסרתי שבע על חטאותיכם". כלומר אני אתן מכות פי שבע ממה שמגיע לכם על חטאותיכם. ואנחנו רואים שצה"ל אינו מסתדר עם פעילי טרור בודדים שמשתקים מדינה שלמה ועולם שלם. הקב"ה אומר אם בחוקותי תלכו נתתי גישמכם בעיתם...נתתי שלום בארץ ואין מחריד...נתתי שבע בארץ....ועוד נאמר אחד יניס אלף שתים יניסו רבבה. ואם לאו בדיוק באותו פרשה כתוב שיקרה ההפך. מבלי להתעמק אנחנו רואים כיום שהגשמים לא באים בזמן, ויש קשים בכלכלה, ואין שלום בארץ, ובמקום שאחד שלנו יניס אלף ושנים יניסו רבבה וזה בדיוק הפוך – מתאבד אחד של האויב הפלסטיני לא רק שמניס אלף אלא מניס מדינה שלמה שפוחדת לצאת לערוך קניות וסוגרת כבישים אחרי כל פיגוע ופיגוע וזה כוונת הפסוק "ויסרתי שבע על חטותיכם". כלומר הקב"ה אומר העונש שהבטחתי לכם אם לא תלכו בחוקותי יהיה פי שבע ממה שמגיע לכם כי הלכתם איתי בקרי ואני אלך אתכם בחמת קרי. לכן עם ישראל אינו תלוי בצה"ל אלא בבורא עולם כי לא בכח ולא בחיל כי עם ברוח אמר ה’ צבאות הכח של עם ישראל לא בצה"ל אלא בפיו ברוח אמר ה’ צבאות, ביסודות בנין העם היהודי שבת, תפילין, טהרת משפחה ללא יסודות אלו הבנין נופל ואינו חזק. צריך להבין שאין הנחש ממית אלא החטא ממית כשיש חטאים לעם ישראל יש תמותה ולא המחבל הורג אלא החטא. צריך להבין כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה’ אלא כן ירבה וכן יפרוץ נאמר בסנהדרין מה יעשה האדם כדי להינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים "והחזק במוסר ואל חרף כי נוצרה בוא לחיך" (משלי). כצורך האדמה למטר כך צורך האדם למוסר, "כי קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוקכם", לכן התרופה של היצר הרע זה תורה הקדושה (ויקרא יט-ב) כי התורה "אש אוכלה" התורה אוכלת את היצר. היצר בגימטריה 300 ואש בגימטריה 301 מיכאן רואים שהתורה אש אוכלה גוברת על היצר. לכן נאמר: "אלו החוקים והמשפטים אשר יעשה האדם וחי בהם" כלומר אם לאו ומת בהם אם לאו בעולם הזה אז בעולם הבא ואנחנו רואים שעם ישראל נישפט באופן קולקטיבי והצרות והתמותה גוברת בתאונות דרכים, בצה"ל, בפיגועי טרור ממש מעורר רחמים ותפילה אך שעם ישראל קשה עורף ועדיין אינו מתפלל לאבינו שבשמים אז היסורין גוברין לכן עלינו לעשות צעד לקראת הקב"ה שנאמר: הבא להיטהר מסיעין בידו. אומר שלמה המלך: "ודרך חיים תוכחות מוסר" לכן צריכים ללכת ולישמוע רבנים המוכיחים את העם. עם ישראל משול לזית רק שכותשים אותו יוצא מימנו שמן למאור שנאמר נר מיצוה ותורה אור. לכן לצערנו עם ישראל קשה עורף ורקעיי כתישה ויסורין הוא מוציא שמן רוחני אך כטוב לו הוא שוכח את הקב"ה.
אומר הזוהר הקדוש אנשים נמצאים במצולות החטא בתוך היסטרא אחרא. משל למה הדבר דומה ליהודי שאוניתו טבעה בים והוא זועק לעזרה ומגיעים שומרי משמר החופים ואומרים לו למה אתה צועק? והיהודי זועק ואומר תצילו אותי אני טובע ובמקום להציע לו גזע עץ שיוכל לעלות לסיפון מציעים לו דולרים הרבה דולרים. היהודי נידהם ונאבק על חייו וזועק אינני צריך דולרים אני צריך שתושיט לי את הגזע עץ שיש לכם ביד. ובדיוק כך מצבם של היהודים בגלות הולכים אחרי תאותיהם הולכים אחרי שרירות ליבם ושואפים לעשות עוד כסף ולהתקדם עוד קצת בגשמיות והם לא מבינים שהם טובעים במצולות החטא ומאבדים חיי עולם הבא שהוא נצח נצחים לעומת העולם הזה, שגם כאן אין להם סיפוק מצרכיהם הגשמיים שלעולם אינם מגיעים לסיפוק שבתוצאה הסופית. כולנו מבחינים שהחברה הישראלית החילונית מוכת פשע בקרב הנוער סמים אלימות וכו’ מורת מכת גירושים מוכת התבוללות בחו"ל ובארץ ועכשיו רוצים להביא את ההתבוללות לארץ ע"י נשואין אזרחים או גיורים רפורמים ומחיקת הלאום מתעודת הזהות. הרבה בחורות ישראליות נשואות לערבים כיום ידוע שיש עשרים אלף שנשואות לערבים ומתחיל גל של נישואין לעובדים זרים.
