פרעה והמיילדות

פרטים

קטגוריה: פרשת שמות

פורסם בחמישי, 04 ינואר 2024 06:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 101

פַּרְעֹה וְהַמְּייַלְּדוֹת

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ בְּמִצְרַיִם

יִשְׂרָאֵל מִתְרַבִּים כַּמַּיִם

פַּרְעֹה  כּוֹעֵס נִסְעָר כִּפְלַיִם.

 חִפֵּשׂ דְּרָכִים וְלֹא הִסֵּס

לְבַצֵּר פִּתֹם  וְגַם רַעַמְסֵס

עַל יִשְׂרָאֵל הֵטִיל עַבְדוּת

לְלֹא רַחֲמִים - בִּטֵּל חֵירוּת.

 חִישׁ הִזְעִיק המְּיַילדוֹת

 פּוּעָה וְשִׁפְרָה הָעִבְרִיּוֹת

 אוֹתָן צִיווָּה לְייַשֵּׂם גְּזֵרוֹת:

 לְהָמִית בָּנִים, לְהַחֲיוֹת בָּנוֹת.

אַךְ מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלוֹקִים

בְּחָכְמָתָן תַּחֲיֶינָה הַיְּלָדִים

בִּפְנֵי פַּרְעֹה מִצְטַדְּקוֹת

לֹא כְּנָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת ,הָעִבְרִיּוֹת.

אֱלוֹקִים מֵיטִיב לִמְייַלְּדוֹת

מַעֲנִיק  תְּשׁוּרוֹת יְקָרוֹת

בָּתֵּי כְּהֻנָּה לְוִיָּה וּמַלְכוּת

כְּתָרִים אַדִּירִים - לזוֹ הַשְּׁלִיחוּת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת :שְׁמוֹת [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]          

פרשת שמות - וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ

פרטים

קטגוריה: פרשת שמות

פורסם בחמישי, 04 ינואר 2024 06:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 95

פרשת שמות - "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"

מאת: אהובה קליין .

פרשת שמות - הפרשה הראשונה בספר פותחת  בפסוקים:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ִשָּׂשכָר זְבוּלֻון, וּבִנְיָמִן.  דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.  וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם". [שמות א, א- ח']

המילה הראשונה "וְאֵלֶּה" מתחילה בוו החיבור - במטרה לרמוז: כי ספר בראשית - הוא ספר האבות ואילו ספר שמות- הוא ספר הבנים.

התורה מתארת את פרעה - כמלך  חדש המתרשם מקצב התרבות עם ישראל במצרים והדבר מהווה בעיניו  בעיה המטרידה  את מחשבותיו . הוא גוזר גזרות קשות על עם ישראל, אך הדבר אינו מועיל  כפי שהכתוב מתאר:

"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות א', י"ב]

לכן הוא פונה אל המיילדות העבריות בבקשה :

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.   וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת -הָאֱלֹקִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים-

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ  הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת -הָאֱלֹקִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים.  וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן". [שמות א, ט"ו-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה מאפיין את פרעה מלך מצרים?

ב] מאין שאבו המיילדות את כוחן?

תשובות

פרעה מלך מצרים.

נאמר: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.  וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות א', ח'- י"ג]

רש"י סובר: יש מחלוקת  בין רב ושמואל: "אחד אמר: שמדובר במלך חדש ממש – לפי שכתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ"

ואחד אמר: שאותו מלך היה ,אלא התחדשו גזרותיו וההוכחה לדבריו: שלא כתוב "וימת וימלוך" [סוטה י"א]

לגבי המלך החדש שנאמר עליו: "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף".  על כך מתעוררת השאלה: כיצד יתכן שאותו מלך חדש לא הכיר את יוסף? וכי לא שמע על יוסף שהציל את מצרים מהרעב ? והיה מישנה למלך  "והיה לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" ? מתברר שאותו מלך חדש עשה את עצמו כאילו לא ידע על יוסף,

אונקלוס אכן - כך סובר: שאותו מלך חדש - עשה את עצמו כאילו לא ידע את יוסף , וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.

על פי שמות רבה [א', ט'] "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם"

חז"ל שואלים : מדוע נקרא "מלך חדש" הרי זה היה פרעה? אלא שבאו המצרים ואמרו לפרעה: בוא ונזדווג  לאומה זו ! אמר להם: שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנחנו אוכלים, והיאך נזדווג להם? אילו לא יוסף - לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם [המלך לא הקשיב לדבריהם] הורידוהו מכיסאו שלושה חודשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים לעשות, הריני עושה, והשיבו אותו[השיבו אותו למלוך] לכן כתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ",

בהמשך המלך פרעה מטיל גזרות על עם ישראל, אך הוא מבחין שהדבר אינו מועיל : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

על כך אומרים חז"ל: הרי כתוב "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ";

זוהי לשון עתיד: מכאן לומדים כי אין התורה מדברת על בני ישראל במצרים בלבד , אלא על עם ישראל בכל דור ודור כאשר האויבים  מציקים לעם ישראל ורוצים חלילה להשמידנו- ככל שירצו לענות ולהצר לנו-"כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ";עם ישראל יצא מכור הסבל ועינויים – יותר מחושל ומלוכד שבעתיים!

מקור כוחן של המיילדות.

ישנו פירוש מעניין המסביר: פרעה ידע כי כל זמן שהמיילדות היו נקראות בשמותיהן העבריים: "יוכבד" ו"מרים" לא יהיה  ביכולתו לבקש  גזרה כה אכזרית - להמית, חלילה את ילדי ישראל לכן, תחילה  ציווה לשנות את שמותיהן ל"שפרה" ו"פועה" היה בטוח כי בשמות מצריים - הדבר עשוי  לשנות את מהותן ואופיין עד כי תהיינה מוכנות לרצוח  את ילדי ישראל ורק אחרי זה נתן להן את הציווי" אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה." 

השם של האדם - זו המהות שלו - טמיעת השם משפיעה על הטמיעה הפנימית של אופיו ורוחו של האדם. [הה"צ רצ"א מדינוב]

למרבה הפלא, המיילדות סירבו לקיים את גזרתו של פרעה- סוד כוחן היה טמון ביראת האלוקים שלהן, וההוכחה לכך- שנאמר: "ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את – הילדים"[שם ,א, י"ז]

מסיבה זו - גם היה להן כוח ואומץ לענות לפרעה כאשר שאל אותן מדוע החיו את הילדים ?"ותאמרנה המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות  -  העבריות כי חיות הנה בטרם אליהן המיילדת וילדו"  [שם, א, י"ט]כאן המיילדות משמשות סמל ודוגמא מוחשית לעבודה רוחנית.

לכן קיבלו את שכרן על יראת האלוקים שלהן כפי שנאמר: "ויהי כי  יראו המיילדות את האלוקים ויעש להן בתים" הדבר מוסבר גם במדרש רבה על הפסוק: "וייטב אלוקים למיילדות" [פרשה א, ט"ז]

הרי נאמר: "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חוכמה" [איוב כ"ח, כ"ח] ושכר היראה- היא תורה והיות ויוכבד הייתה יראה מהקב"ה - העמיד ה' ממנה את משה שניתנה התורה על ידו.

התורה  נקראת גם על שמו: "זכרו תורת משה עבדי" [מלאכי ג]

מרים יצא ממנה בצלאל  - שהיה מלא חוכמה כפי שכתוב: "ואמלא אותו רוח אלוקים" ועשה ארון לתורה שנקראת: טוב.

ורש"י אומר : כי השכר שהמיילדות קיבלו - בתי כהונה, בתי- לוויה ובתי מלכות.

מכאן לומדים :לאיזה  כוח עצום זוכה אדם בעל יראת אלוקים

ולאילו מעלות הוא מגיע.

גם דוד המלך מזכיר את עניין היראה:

"ראשית חוכמה יראת אלוקים, שכל טוב לכל- עושיהם, תהילתו עומדת  לעד".  [תהילים קי"א, י]

לסיכום לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי באמצעות יראת שמים - ניתן להפוך גזרות לברכות וישועות בכל עת! כאז כן עתה בימים אלו בה אנחנו  נלחמים כנגד אויבים אכזרים –כדברי דוד המלך:

"יִרְאַת ה', טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, י']

מֹשֶׁה גָּדֵל בְּבֵית פַּרְעֹה

פרטים

קטגוריה: פרשת שמות

פורסם בחמישי, 12 ינואר 2023 01:06

נכתב על ידי Super User

כניסות: 295

מֹשֶׁה גָּדֵל בְּבֵית פַּרְעֹה.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ בְּמִצְרַיִם

נְטוּל אֱמוּנָה  וְיִרְאַת שָׁמַיִם

שָׁכַח הֱיוֹתוֹ יְצִיר אֱלֹוקִים

גַּאֲוָתוֹ הִרְקִיעָה שְׁחָקִים.

הִבִּיט בְּעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לְפֶתַע חָשׁ מְאֻויָּם מֵהֶם

מְצוּקָתוֹ שָׁטַח בִּפְנֵי עַמּוֹ

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹֹ!

אַךְ אוֹי לְאוֹתָהּ צָרָה

לְאָזְנָיו גֻּנְּבָה שְׁמוּעָה

עָתִיד לָקוּם מִתּוֹךְ יִשְׂרָאֵל

בֶּן מוֹשִׁיעַ אוֹתָם גּוֹאֵל.

חִישׁ נִיגַּשׁ לַמְּייַלְּדוֹת

צִיווָּה לְהַחֲיוֹת הַבָּנוֹת

הַבָּנִים  לְהָמִית !

לִמְחֹק עָם - אַחַת וּלְתָמִיד.

שָׂחַק לוֹֹ בּוֹרֵא עוֹלָם

עַל זֶה הַמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם

אֲשֶׁר אֶצְלוֹ מֹשֶׁה גָּדַל

וְאֶת עַם יִשְׂרָאֵל יִגְאָל.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]

פרשת שמות - "לא מחשבותיי מחשבותיכם"

פרטים

קטגוריה: פרשת שמות

פורסם בחמישי, 12 ינואר 2023 01:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 416

פרשת שמות - "לא מחשבותיי מחשבותיכם"

מאת: אהובה קליין.

פרשה שמות - היא הפרשה הראשונה המתארת את  ירידת בני ישראל למצרים כפי שהכתוב מתאר:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". [שמות א, א]

בני ישראל עוברים שינוי לרעה תחת שלטון מלך חדש – או אותו מלך אלא שהתחדשו גזרותיו כדברי רש"י .

המלך הזה חושש מפני בני ישראל כנאמר:

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.  וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.  וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ;"  [שמות א, ח'- י"ג]

מלך זה – הרחיק לכת באכזריותו  ואף הגביר את גזרותיו  עת פנה אל המיילדות העבריות:

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  וַתִּירֶאןָ  הַמְיַלְּדֹת, אֶת- הָאֱלֹקִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים". [שמות א ט"ו- י"ח]

השאלות הן:

א] מה אפיין את גלות מצרים?

ב] מדוע פרעה פנה אל המיילדות העבריות?

ג] מדוע גדל משה, דווקא בבית פרעה?

תשובות.

גלות מצרים.

ראשית ראוי לציין כיצד חשו בני ישראל  בזמן הגעתם  למצרים?

חז"ל אומרים: כי מהמילים:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה" ולא נאמר בלשון עבר "אשר באו מצרימה"   אלא בלשון הווה: "הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה"- משפט זה מוכיח: שגם אם בני ישראל באו למצרים לתקופה ארוכה , הם לא ראו מעולם את עצמם כאזרחים תושבי קבע במצרים, אלא חשו כגרים וזרים בארץ לא להם -ארץ נוכרייה והישיבה שם  הייתה בעיניהם זמנית עד  יום גאולתם - אל הארץ המובטחת שבה התהלכו: אברהם, יצחק ויעקב.

התחושה הזו שבני ישראל חשו - כי הם זרים בארץ מצרים הגבירה  את המודעות  לשמירה  חזקה על זהותם היהודית.

מדרש "שוחר שלום" סובר: "בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:

א] לא שינו את שמם.

ב] לא שינו את לשונם.

ג] לא גילו מסתורין שלהם [הסודות הלאומיים]

ד] לא  ביטלו את המילה [את ברית המילה]

דורשי רשומות מגלים במילה "שמות" -  ראשי תיבות - לשלושת המצוות:

שבת, מילה ותפילין.

על פי ספר "באר משה" [של הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין]: ידוע כי מצרים מסמלת את הגלות בכללה כפי שנאמר בספר בראשית רבה [פרק ט"ז]

כל המלכויות נקראות על שם מצרים - על שם שהם מצירות לישראל , בנוסף היא שורש כל הגלויות והשם " מצרים"  מלשון = מיצר ודוחק - גם רומזת על גלות הנפש ,היות ואדם המצוי בשבי - יצרו כאסיר בבית האסורים.

כדברי זוהר הקדוש: [ח"ג- רמ"ז ,א']  "ובזמנין דחשך דאיהו יצה"ר [יצר הרע] מכסה על יצר הטוב דאיהו אור,איהו כמאן דתפיס בבית האסורין דיצה"ר".

על פי שמות רבה [פט"ו] על יציאת  מצרים נאמר: הוציא ה' לישראל מבית האסורים שנאמר:

"מוֹצִיא אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת" [תהלים ס"ח, ז']

מכאן,  שגלות מצרים קרויה בשם: "בית האסורים" , הכוונה גם לגלות הנפש לכן המילים: "..שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים"- בראשי תיבות  כל אות ראשונה במילה מצטרפת למילה= "שביה"

ה"מאור עיניים" מביא את דברי חז"ל: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר  בחו"ל - דומה כמי שאין לו אלוה - לפי שהיהודי צריך לדעת שכל חייו וכוחותיו - מאת: ה' וברגע שאדם סר מהדעת החשובה הזאת - הוא נעשה עובד אלוהים אחרים. כוחות אחרים שולטים עליו ודומה למי שאין לו אלוה ולכן כאשר הם היו במצרים במצב רוחני זה, היה  עליהם קטרוג: "אלו ואלו עובדי ע"ז  ואין הכוונה שעבדו  ממש עבודה זרה, חלילה.

כתוצאה ממצב זה שגם הדעת של ישראל הייתה בגלות  הזו –  כביכול לא הייתה הבריאה קיימת. כך העולם נעשה תוהו ובוהו ,אבל כשיצאו ממצרים קיבלו את התורה ולכן יציאת מצרים מורה על חידוש העולם.

זה לגבי בני ישראל, אבל נשאלת השאלה כיצד פרעה שכח את כל הטוב שיוסף גמל לו במצרים וגם אם זה לא אותו פרעה ,אלא מלך חדש  - כיצד לא ידע את כל הטוב שיוסף גמל למצרים?.

תשובת חז"ל לשאלה זו: אדם שאינו מעריך את כל הטוב שחברו עשה למענו -הוא כפוי טובה כלפיו, סופו שהוא כופר גם בה' הדואג לו תמיד!

על כך משל מעניין  [מד"ר  [פ"א]

"משל לאחד שרגם את אוהבו של המלך, אמר המלך, התיזו את ראשו ! [הורידו את ראשו] כי  למחר יעשה בי כך"!

הנמשל – במקרא נאמר: היום, אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' "

פרעה פונה אל המיילדות:

רש"י מסביר: פרעה מלך מצרים פנה אל המיילדות העבריות לאחר ששמע בעצת הרואים בכוכבים כי עתיד  להיוולד מושיע מתוך היהודים שיושיע את ישראל ואת זה רצה למנוע  בדרך בקשתו  מהמיילדות:  להמית רק את הזכרים.

אך הדבר לא הועיל - לפי שהן  היו בעלות יראת אלוקים ולא עשו כן.

התוצאה הייתה: משה גדל והתחנך ,דווקא, בבית פרעה.

משה גדל בבית פרעה.

הסבר מעניין נאמר בספר "באר משה"

:הצלת משה בדרך כה מיוחדת מוכיחה את דבר ה': "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם" הרי משה כבר הושלך ליאור בתיבה – למקום סכנה ואצטגניני פרעה - חשבו כי משה כבר נטבע, דווקא ממקום זה באה הישועה, והמצילה הייתה ,דווקא, בת פרעה והרי לפי השכל האנושי היה בכך סכנה יתירה הרי היא הייתה בתו של פרעה והיא הייתה עשויה להקפיד ולהחמיר בקיום גזרותיו.

אך , בניגוד לחשיבה זו, בת פרעה לקחה אותו לארמון המלוכה של אביה ודווקא שם התחנך על ברכי אביה. ונאמר במדרש [שמות רבה, פ"א]

"והיה פרעה מחבקו ומנשקו וזה עד הרגע ששמע עליו שהוא הרג איש מצרי. בעקבות שמועה זו שהגיעה לאוזניו- הפך את אהבתו לשנאה כלפי משה ורצה להורגו.

הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" מסביר- כוונת התורה להוכיח: כי  "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". [דברי שלמה המלך-משלי, י"ט, כ"א]

פרעה גוזר להשליך את הילדים ליאור במצרים כשהדגש הוא - להטביע כל זכר! ואילו הקב"ה מגלגל שדווקא משה , המושיע של עם ישראל, גדל ומתחנך בבית פרעה ,אבל ניצול דווקא על ידי בת פרעה. משם יוצא לדרך - בה עולה ומתעלה נהפך למנהיג  ישראל וזוכה להוריד את התורה מהר סיני.

מכאן גם השפעה ובניין אב לכל המשך ההיסטוריה - אין אדם רואה רק את אשר לפניו, ולא את אשר ייוולד לעתיד לבוא.

אבן עזרא: אומנם מדגיש  את הרעיון: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת..."אך מוסיף: "אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית מלכות להיות נפשו על מדרגות הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדיין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שלו".

מוסיף אבן עזרא הסבר

על פי הסבר זה, נראה שאם היה משה גודל ומתחנך בבית יהודי יתכן שתכונותיו היו נשארות "גלותיות" ולא היה מגיע לדרגת אומץ לב – לכן ה' גרם לו לגדול בבית  שאין בו יראה מן הבריות. ונפשו תהיה מסוגלת לעשות פעולות גדולות , אמיצות ומופלאות.

עוד מוסיף אבן עזרא: "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו ,לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם"

אכן זה הסבר פסיכולוגי: כי אותם אנשים החיים עם אותו אדם מקטנות בסופו של דבר, אינם יראים מפניו, אינם מכבדים אותו במלוא שיעור קומתו. כי הוא אחד מהם, לכן הם אינם מקבלים את מרותו.

מה שאין כן, כאשר המנהיג מופיע ממרחקים ואיש אינו מכירו.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

מתוך הפרשה ניתן ללמוד: כי אלוקים הוא לא רק ברא את העולם , אלא שולט ומנהיג בכל רגע כדברי ישעיהו הנביא ואין מחשבותיו כמחשבות בני אדם בשר ודם- וכל מה שעושה - הוא לטובה:

אלו הם דברי הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'". [ישעיהו נ"ה, ח']

דבר החסידות – פרשת שמות

פרטים

קטגוריה: פרשת שמות

פורסם ברביעי, 11 ינואר 2023 00:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 300

ב"ה

דבר החסידות – פרשת שמות

מבט של חסיד

אחד מחשובי חסידי גור בארץ ישראל היה נוהג, שכל פעם שהיה מגיע לארה"ב לצורך עסקיו – היה נכנס לרבי מליובאוויטש.

פעם כשהגיע לא הספיק להכנס לרבי כדרכו. והחליט לפחות להכנס לתפלת מנחה ולתת 'שלום'. לאחר מנחה, שהתקיימה בביהכנ"ס למעלה – חיכה היהודי במסדרון, וכשהרבי יצא חייך אליו ושאל "מה נשמע בירושלים?"

הוא חשב שהרבי מתכוין לאירוע בטחוני מסויים שארע אז בירושלים והוא סיפר לרבי את כל מה שהיה ידוע לו בזה.

אבל הרבי כאילו לא שמע את כל מה שהוא אמר ושוב שאל: "מה נשמע בירושלים?"

הוא לא הבין, הרי הוא סיפר לרבי את כל מה שידוע לו בעניין.

אבל אז הרב גרונר שאל אותו: מה שלום האדמו"ר מגור?

והוא השיב בעניין שלום האדמו"ר והרבי הראה שביעות רצון וברך אותו.

נמצאנו למדים, שמה קורה אצל חסיד – זה מה שנשמע אצל הרבי שלו, זה צריך להיות כל החיים שלו...

(מפי הרב ברוך וילהלם שליח הרבי בנהריה, שמעתי מפיו בהתוועדות י"ט כסלו תשפ"ג, בהיכל מנחם מענדל, מרום כנען)

~~~

איך מכפרת הלידה על המיתה?

בקשר עם לידת משה בפרשתנו (ב, ב), מספרת הגמרא (מגילה יג, ב) שבזכות יום לידתו בטלה גזירתו של המן: "תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: "נפל לי פור בירח שמת בו משה". ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".

ומפרש רש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה".

בפשטות, רש"י מתכוון בדבריו ליישב כאן קושיא: אמנם משה רבינו נולד בז' אדר, אבל עדיין גם הסתלק בו, ובמה עדיפה לידתו על הסתלקותו? ועל כך אומר רש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", כפרה מלשון קינוח והעברה (רש"י וישלח לב, כא), כלומר, הלידה מעבירה את הדבר הלא-רצוי של המיתה.

אבל לכאורה, במציאות זה הפוך – המיתה (שבאה אחרי הלידה) מבטלת את פעולת הלידה ולא להיפך?!

ויתרה מזו, מקרא מלא דבר הכתוב (קהלת ז, א): "טוב . . (ו)יום המות מיום הולדו", כפי שמבאר המדרש (קה"ר עה"פ) ש"ביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו", ורק אחרי מיתת הצדיק יודעים ש"יצא מן העולם בשלום".

[ובחסידות (אגה"ק סו"ס זך) מבואר יתרה מזו: שבהסתלקותו של צדיק נהיית השלמות של "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", וזה "פועל ישועות בקרב הארץ"]

– כיצד איפוא אומרים כאן "כדאי הלידה שתכפר על המיתה"? [ואדרבה, הגמרא היתה צריכה לומר שיום "שמת בו משה" הוא הזכות הכי גדולה, ויכולה לפעול ישועות לבטל גזירתו של המן[1]].

ויש לומר:

למרות שבד"כ נאמר "טוב יום המות מיום הוולדו" (גם אצל צדיקים) – הרי משה רבינו היה בזה יוצא מן הכלל, מכיון שכבר בלידתו "נתמלא הבית כולו אור" (סוטה יב, א), וכדברי הזהר: שמיד בהוולדו האירה בו אור השכינה וזה האיר את כל הבית.

כלומר: אמנם כל יהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש", ולידתו מוסיפה אלקות בעולם – אבל אי אפשר לומר עליו שבלידתו יש אור [=גילוי], שהרי הנשמה מוסתרת בגוף, ורק ככל שמזככים את הגוף – מתגלה יותר ויותר הנשמה ומאיר על ידה אלקות בעולם, עד לשלמות עבודתו ב"יום המוות" (לכן הוא טוב מיום הוולדו).

אבל אצל משה מיד בלידתו כבר האירה הנשמה שלו בפועל ובגלוי. וכפי שמבאר הבחיי (בספר כד הקמח, מע' נר חנוכה) שמיד בלידתו היה ראוי להאיר את העולם על ידי התורה. והרי התורה היא אמת, בלי שינויים, "אין אמת אלא תורה" (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח) – לכן אצלו ראויה כבר לידתו לבד לכפר על המיתה[2].

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כו, שמות שיחה א (עמ' 1 ואילך). "שערי המועדים – חודש אדר" עמ' פב ואילך.

[1]  כלומר, אין זו קושיא מדוע המן שמח שמחה גדולה מצד "נפל לי פור בירח שמת בו משה", מכיוון שהוא לא ידע על העילוי של יום ההסתלקות, השאלה היא אבל על הגמרא: מדוע אין היא אומרת זאת במסקנה, שהוא לא היה יודע את המעלה של "מת בו משה".

[2]  ואין להקשות ממה שמצינו שהמדרש גופא (שם בקהלת על אתר) דורש את הפסוק "טוב . . יום המות מיום הוולדו" גם בנוגע למשה, כלומר שגם אצלו יש עילוי ביום המוות לגבי הוולדו – מכיוון שתלוי לגבי איזה עניין מדובר:

כאשר מדברים על "מעשיו תורתו ועבודתו" בוודאי שיש עילוי ביום המוות לגבי יום הוולדו, שהרי בהוולדו היו עניינים אלו רק בכח, והשלמות בהם נפעלה ע"י עבודתו.

אבל האור שהאיר בעת לידת משה, קשור בעצם נשמת משה – עניין שאינו תלוי בעבודתה בגוף (שלכן האיר בפועל תיכף בעת לידתו), וענין זה הוא לא רק נעלה מיום המוות, אלא יתרה מזו "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", כבפנים.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.