פרשת וישב הסוד להצלחה בניסיונות החיים

פרטים

קטגוריה: פרשת וישב

פורסם בשישי, 08 דצמבר 2023 00:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 162

פרשת וישב  הסוד להצלחה בניסיונות החיים.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" [פרק  ל"ז, א'].

על כך אומר רש"י: "וישב"- לשון מנוחה ומרגוע .לאחר שיעקב שב מגלותו כדי להתיישב בארץ מגורי אביו - רצה לשבת בשלווה ,אך באותו זמן קפץ עליו רוגזו של יוסף - ענייו מכירתו של יוסף.

בשעה שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה  אמר הקב"ה: הרי  מידת  הדין מקטרגת לפניי ואומרת : 'לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם - השכר הטוב המוכן בשבילם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה': כלומר: לא די לצדיקים השכר הגבוה  שממתין להם בעולם הבא - הם רוצים לשבת בשלווה בעולם הזה.

יוסף היה  בן הזקונים ואהוב על יעקב אבינו, רועה צאן שהתחבר עם בני השפחות - בני בלהה ובני זילפה - נשי אביו,  והיה  מוציא דיבה – על אחיו –בני לאה בפני אביו.

השאלות הן:

א] מה היו הגורמים לשנאת האחים כלפי יוסף?

ב] כיצד הודיעו האחים ליעקב על "מות יוסף"?

תשובות.

שנאת האחים אל יוסף.

שנאת אחיו הלכה וגברה כאשר ראו אותו מגיע  אליהם בשליחות אביהם - ותגובתם:

"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו" [פרק ל"ז, י"ח-כ"ג]

שנאת האחים אל יוסף  נבעה מתוך אהבתו המיוחדת של יעקב אל יוסף ותפירת כותנת הפסים.

על פי מדרש אגדה: כותנת הפסים רמזה על  צרות שעתידים לקרות ליוסף בעתיד:

שנמכר לפוטיפר, לסוחרים ולישמעאלים.

לפי דעת רש"י: יעקב אהב מאד את יוסף היות והיה בן זקונים ונולד לו לעת זקנתו.

אונקלוס מפרש: כי היה בן חכם וכל מה שיעקב למד בבית מדרש של שם ועבר – לימד את יוסף.

לפי פירוש נוסף: היה "זיו איקונין שלו " -  אור פניו של יוסף - היה דומה לפני אביו.

כל היחס המועדף של יעקב ליוסף - גרם לקנאה מצד האחים-עד כי לא יכלו לדברו לשלום, וחלומותיו הגבירו את השנאה  כלפיו.

כאשר האחים ראו את יוסף מגיע אליהם לשדה, מיד- התנכלו להמיתו -  על פי רש"י: היו להם מחשבות ותחבולות להרע ליוסף.

רבינו בחיי אומר: כי האחים היו עסוקים במחשבות כיצד יביאו את המצב לכך שיוסף ימות ובלבד שהם עצמם לא ימיתוהו בידיהם.

חכמים דרשו: כי האחים תחילה רצו  לשסות בו את הכלבים, ויתכן שכך עשו לפני שהתקרב אליהם, אבל כאשר לא עלה בידיהם להוציא לפועל את תכניתם, החליטו להורגו.

אם כן ניתן להדגיש כי שלושה גורמים  העיקריים  גרמו לקנאה ושנאת אחי יוסף כלפיו:

א] אהבת אביהם יעקב - את יוסף בהיותו בן זקונים.

ב] כותונת  הפסים שיעקב עשה לו.

ג] חלומות יוסף שסיפר  ושיתף  את אחיו:

1] אחד עשר אלומות , {אחיו} - משתחוות לאלומתו.

2] אחד עשר כוכבים, הירח והשמש  המשתחווים  לו.

חשןב לציין: בעוד שרעיון האחים היה להרוג את יוסף כפי שנאמר: "ויאמרו איש  אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו  ונראה מה - יהיו  חלומותיו"?

עצת ראובן הייתה: לא להרוג את יוסף, אלא להצילו: "וישמע ראובן ויצילהו מידם...... ויד אל-תשלחו - בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל- אביו" [שם ל"ז, כ"א-כ"ג]

רש"י אומר:  כי רוח הקודש מעידה על ראובן: כי הוא אמר את דבריו  -  אך ורק במטרה להציל את יוסף ממיתה - שהרי הוא יעלה אותו מן הבור ואם יקרה משהו רע ליוסף ,עלולים בסופו של דבר להאשים  בחטא - את ראובן לפי שהוא הבכור שבאחים.

רבינו בחיי טוען: ראובן הקפיד על אחיו שלא יחטאו בשפיכת  דם - ולכן מנע מהם להרוג את יוסף.

הודעת האחים ליעקב על מות יוסף

הדבר  הנורא ביותר- הוא: שליחת הכותנת לאביהם:

"וַיִּקְחוּ, אֶת -כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת -הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם וַיְשַׁלְּחוּ אֶת -כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.  לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל -בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו"[ להלן ל"ז, ל"א -ל"ו]

יש להבין, מדוע טבלו האחים את הכותונת של יוסף דווקא  בדם של שעיר עיזים?

רש"י עונה: הם בחרו דווקא בשעיר עיזים- כי דמו דומה לדמו של אדם - ומתוך כך ישתכנע יעקב - כי אכן  נטרף יוסף.

תגובת יעקב הייתה - אכן זוהי כותונת בנו:

"וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"

 רש"י עונה על  השאלה המתקשה בה : למה  הוצרך יעקב להקדים ולהגיד: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ"בזמן שבסוף מסיים במילים: "טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף "?

התשובה: אלא הופיע בו נצנוץ של רוח הקודש שבסופו של דבר – תתגרה בו אשת פוטיפר.

מדוע  לא גילה ה' ליעקב – כי יוסף חי? התשובה לכך:

מפני  שאחי יוסף - החרימו וקללו את כל מי שיגלה ליעקב אודות מכירתו ואף שיתפו לקב"ה להצטרף אליהם במעמד הטלת חרם ונידוי  ואכן רק ליעקב לא התגלה העניין ,אבל יצחק ידע שיוסף חי, אך לא גילה זאת ליעקב בנו מהסיבה: איך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו'?

מתברר  עד שהתבשר  יעקב- שעוד יוסף חי  עברו כ"ב שנה וזה מיום שיוסף נפרד ממנו עד שירד למצרים לראותו שוב ומספר השנים האלה - הם כמספר השנים שיעקב לא קיים מצוות כיבוד אב ואם [מסכת מגילה י"ז] לפי שנעדר מביתו בציווי אמו באותם שנים.

מי בא לנחם את יעקב באבלו? על כך ישנה מחלוקת:

רבי יהודה סובר:

כי אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט, חוץ מדינה שנולדה לבדה. ולכן באו הבנים והבנות.

רבי נחמיה סובר: נשי בניו של יעקב היו כנעניות ולא נולדו תאומות עם הבנים – ובנותיו - הכוונה : כלותיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל -  ניתן להסיק : כי גם יעקב וגם יוסף - עברו ייסורים וניסיונות לא קלים - אך בזכות לימוד התורה והאמונה בה' - שניהם זכו לעמוד בכל הקשיים והייסורים ושניהם ראויים לדברי זכריה הנביא:

" לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת"

 [זכריה ד', ו]

יעקב והמנחמים

פרטים

קטגוריה: פרשת וישב

פורסם בשישי, 08 דצמבר 2023 00:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 123

יַעֲקֹב וְהַמְּנַחֲמִים.

מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב  מְעַט מָנוֹחַ

בְּאֶרֶץ כְּנַעַן יִיסּוּרָיו לִשְׁכֹּוחַ

אָהַב את יוֹסֵף - בֶּן הַזְּקוּנִים

לוֹ תָּפַר כֻּותֹּנֶת פַּסִּים.

רָאוּ זֹאת הָאַחִים

קִנְאָתָם הִרְקִיעָה שְׁחָקִים

מָאֲסוּ בַּחֲלוֹמוֹתָיו הַהֲזוּיִים

לַהֲמִיתוֹ הָיוּ מִתְנַכְּלִים.

עֵת הִגִּיעַ בִּשְׁלִיחוּת אָבִיו

הִתְאַסְּפוּ אֶחָיו מִסָּבִיב

אֶל הַבּוֹר אוֹתוֹ מַשְׁלִיכִים

שְׂעִיר עִזִּים חִישׁ שׁוֹחֲטִים.

הַכֻּתוֹּנֶת בְּדָם טוֹבְלִים

אוֹתָהּ לַאֲבִיהֶם שׁוֹלְחִים

נְטוּלֵי טִיפַּת רַחֲמִים

יַעֲקֹב יִתְאַבֵּל יָמִים רַבִּים.

בָּנָיו וּבְנוֹתָיו אוֹתוֹ  מְנַחֲמִים

יַעֲקֹב מְמָאֵן לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים

חָשׁ כִּי יוֹסֵף  הוּא בֵּין הַחַיִּים

זִיו אִיקוֹנִין - נַעַר מַחֲמַדִּים.

הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיָשַׁב [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]                   

דבר החסידות – פרשת וישב – חנוכה

פרטים

קטגוריה: פרשת וישב

פורסם בשישי, 16 דצמבר 2022 09:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 369

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וישב – חנוכה

~~ הטור ה-500 ~~

מספר הרב ירחמיאל גורליק, שליח הרבי לעיר טיומן, סיביר:

בעיר שלנו מתגורר 'רב' רפורמי, ואמנם הוא לא מתפלל אצלינו (אלא אצלו בטמפל) אבל מגיע אלי לביקורי חג לפעמים.

בסוכות תשפ"א, הוא ביקר אצלי בסוכה. תוך כדי הדברים הוא התבטא שהוא מאוד מחבב אותי, כי אני לא חב"דניק אמיתי.

שאלתי: למה? והוא ענה: "הם מפגינים את דתם בגלוי, מעמידים חנוכיות ענקיות בכל מקום. אתה אדם עדין".

לא רציתי לומר לו שהסיבה שאני לא מעמיד חנוכיה היא בגלל שהוא מפריע לי (יש לו קשרים בעירייה וכו'), אבל אמרתי לו שנפגעתי מאוד (זה היה בשבילי כמו חץ בלב לשמוע משפט כזה), ואז הכרזתי בפניו: "השנה אני מעמיד חנוכיה!" כמובן שבמצב זה לא היה לו נעים להתנגד.

החלטתי, שאם כבר חנוכיה, נעשה אטרקציה מיוחדת, שתגרום לאנשים בסיביר לצאת בכפור של חנוכה, והיא – חנוכיה מקרח! הזמנתי בלוקים של קרח מחברה שבונה יצירות מקרח, אבל כשהתקרב מועד המשלוח – לא ידעתי היכן נעמיד את החנוכיה הענקית, שכן בחצר הבית שלנו אמנם יש מקום אבל החצר מוקפת בחומה גבוהה, ובנוסף זה היא ברחוב כה צדדי שאפילו הכביש בו הוא בלי אספלט...

ואז עלה לי רעיון – נעמיד את החנוכיה בחצר ביהכנ"ס הרפורמי! לאחרונה הורידו שם בניין של 9 קומות ונוצר הרבה מקום פנוי, וגם מקום מרכזי שכל מי שיסע בכביש הראשי של טיומאן יראה את החנוכיה. ואמנם, לא אהבתי את הרעיון שהחנוכיה שלנו תעמוד בחצר ביכנ"ס רפורמי, אבל מצאתי פיתרון: תכננתי לשכור מהם את החצר לימי החנוכה, כך היא תעמוד בשטח חב"ד.

אולם, עדיין לא נתיישבה דעתי, והחלטתי שלדבר כזה צריך הכרעת רב מורה הוראה. ניסיתי להתקשר לרב מנחם מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות וסגן מזכיר בי"ד רבני חב"ד באה"ק, אולם לא הצלחתי להשיגו.

לאחר כמה ימים התחלתי להלחץ, חנוכה מתקרב ועדיין לא סגרתי מקום, ולהעמיד באיזו כיכר – כבר אין זמן לקבל אישורים, התקשרתי שוב לרב גלוכובסקי והפעם הוא ענה. סיפרתי לו את הרעיון שלי, ואז הוא שאל יש לך אגרות קודש חלק י"ד? תפתח בעמ' תקיג!

מיד פתחתי, היה שם מכתב על שאלה שיהודי שאל את הרבי, שהציעו לו משרת מחנך בבית ספר קונסרבטיבי, והוא חשב שזה דווקא רעיון טוב, כך לפחות בכיתה אחת יקבלו הילדים מסרים יהודיים טהורים ויידעו על המצוות והחגים המקוריים שלנו.

אולם הרבי חשב אחרת. תוכן התשובה היתה: אילו היית מקבל משרת מנהל והיית יכול לקבוע מחדש את סדר הלימודים בבי"ס – ניחא, אבל עכשיו – מה יצא? תהיה שמועה שיש מורה טוב בבי"ס הקונסרבטיבי, ואז זה עלול לגרום שהורים יעדיפו לשלוח לשם מאשר לבי"ס כשר (והרבי מאריך בנימוקים נוספים – עיי"ש).

ממשיך הרב גורליק: מיד הבנתי את התשובה אלי; אמנם זה נראה המקום הכי מוצלח להעמיד את החנוכיה, אבל בעקבות הפרסומי-ניסא של חנוכה יהודי יתעורר לבוא לבית כנסת, ולאן הוא ילך? לאיפה שעמדה החנוכיה – בית הכנסת הרפורמי!

לא היתה לי הרבה ברירה והצבתי את החנוכיה בחצר ביתי, שמוקפת בחומה מסביב.

ואז הגיע הנס הגדול:

איכשהו נודע לאמנון לוי מערוץ 13 הישראלי על חנוכיית הקרח שלנו, והחליט לראיין אותי בתוכנית שלו, ואז הסיפור הופץ במהירות בכל הארץ והגיע לכל העולם. גם בסיביר שמעו שהחנוכיה התפרסמה בתקשורת ובאו לראיין אותנו בתקשורת המקומית, כך שנהיה פרסומי ניסא בסדר גודל של מליוני יהודים!

ובאמצע חנוכה, התקשר אלי הרב גלוכובסקי ושאל: איפה הצבת את החנוכיה? עניתי: בחצר ביתי. ואמר: אתה רואה, ככה זה כשמצייתים!

 (שמעתי מפיו בהתוועדות ליל שישי לשלוחים, פרשת וישב תשפ"ב. הנה תמונת החנוכיה  (בחצר ביתו מעבר לחומה) כפי שפורסמה בתקשורת הישראלית)

~~~

הפשתני הזה...

על הפסוק בריש פרשתנו (לז, א) "וישב יעקב גו'", כותב רש"י (בסופו, מרש"י ישן, על יסוד מדרש תנחומא):

"הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונין פשתן, הפחמי תמה: אנה יכנס כל הפשתן הזה? היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו – כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר: מי יכול לכבוש את כולן? מה כתיב למטה "אלה תולדות יעקב יוסף" וכתיב "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם".

כדי להבין את הלימוד ממשל זה בעבודת האדם לקונו, יש להקדים את מאמר המשנה (שבת פ"ב מ"ג) "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן", כלומר, שאין לעשות פתילה לנר שבת מהצומח, חוץ מפשתן שמותר.  

הסבר המשנה ע"פ חסידות:

עיקר העבודה שלנו בעולם הזה היא לעשות פתילות, כלומר לקחת דברים גשמיים ולעשות מהם כלים שישרה בהם האור האלקי.

ומתי עושים פתילות? בערב שבת, הרומז לתקופת הגלות, כי "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (ע"ז ג, א) פירש"י: מי שטורח עכשיו יאכל לאלף השביעי, שהוא יום שכולו שבת.

והמטרה של הדלקת הנר היא שלום בית, כפי שכותב הרמב"ם (בסוף הלכות חנוכה) הטעם שנר שבת קודם לנר חנוכה כי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", שזה – השלום בעולם – היא התוצאה של עבודתנו בזמן הזה.

אבל, אומרת המשנה, כדי לעשות כלי לאלקות – צריך ביטול לקב"ה, ולכן הצומח הרומז על גאווה (שלבו צומח ומתנשא) – פסול, כי "אין אני והוא [=גבה לב] יכולים לדור במקום אחד" (סוטה ה, א).

אבל יש יוצא מן הכלל: פשתן, כי פשתן רומז על אחדות, כי הוא גדל קנה אחד בבד אחד (יומא עא, ב), ויהודי בדרגת פשתן הכוונה – שגם בארץ ניכר בו שהוא שייך ל"גוי אחד".

אבל, צריך לנפץ את הפשתן מקודם – כלומר, היהודי צריך 'לבטש' את עצמו – כדי שלא יחשוב שה"ארץ" (הגשמיות) היא העיקר, לכן ממשיכה המשנה "ולא בחוסן" שהוא פשתן "דלא נפיץ".

ועכשיו לביאור הרש"י שלנו:

"הפחמי" – הוא איש הישראלי שרוצה להבעיר את הנפש שלו באור האלוקי, והוא תמה "אנא יכנס כל הפשתן הזה" – איך אפשר לפעול ביטול וביטוש של כל ענייני עוה"ז? [כלומר, הוא מבין שהתכלית היא להכניס את הפשתן, ולא לשורפו, אבל נראה לו שאין בכוחו להעלות את כל סביבתו הגשמית לקדושה].

השיב לו הפיקח – מי שעיניו פקוחות ("שאו מרום עיניכם") לראות את הנולד: "ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך" – כלומר צריך התעוררות של קדושה שתבוא ממך, כלומר לא מהנפש האלוקית, אלא מהעבודה שלך עם עצמך, עם הנפש הבהמית שלך. ואז – נשרף כל הקש, כלומר לא הפשתן, הגשמיות, אלא רק הטפל ("קש") שבעניינים הגשמיים, ואז יש מקום שיכנס החלק הטוב של כל הפשתן, שהופכים את חלקו בעולם לדירה לו יתברך.

שבת שלום וחנוכה שמח!

מבוסס על: רשימות חוב' כב בתחילתו (נד' ברשימות ח"א עמ' 377 ואילך) וע"ש בהמשך ביאור נפלא על המשנה "גמל שהיה טעון פשתן . . בנר חנוכה פטור" ועוד חזון למועד.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת וישב - היבט על שיטת החינוך בבית יעקב

פרטים

קטגוריה: פרשת וישב

פורסם בחמישי, 15 דצמבר 2022 06:37

נכתב על ידי Super User

כניסות: 317

פרשת וישב - היבט על שיטת החינוך בבית יעקב.

 מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בתולדותיו של יעקב  כאשר סוף, סוף אחרי תקופה ארוכה בחרן- זוכה לשבת בארץ כנען כדברי הכתוב:

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת -דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.  וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ". [בראשית ל"ו א'-ו']

השאלות הן:

א] במה היה ייחודו של יוסף- ומדוע לא היה אהוב על אחיו?

ג]  מהו ההיבט החינוכי על דרכי החינוך בבית יעקב?

תשובות.

יוסף – ייחודו וסיבת שנאת אחיו אליו.

נאמר:"וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.  וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ".

רש"י  מביא מדרש אגדה: נאמר:' אלה תולדות יעקב, יוסף'-לומר שעיקר תולדותיו של יעקב- הוא יוסף ומדוע הכתוב קושר את כל תולדות  יעקב ביוסף?  על כך -כמה סיבות:

א] כל עיקר-רצונו  של יעקב- שלא עבד אצל לבן, אלא במטרה לנישואין עם רחל וזאת כדי  להקים ממנה בן. ולכן נמצאו שאר התולדות בזכות יוסף.

ב] היה דומה יוסף לאביו מאד –כלומר- זיו איקונין-אור צורת פני יוסף ממש דומה לפני יעקב.

ג] כל מה שאירע ליעקב –אירע גם ליוסף. כמו שיעקב היה שנוא על עשיו- יוסף  היה שנוא על אחיו.

עשיו השתוקק להרוג את יעקב ואילו אחי יוסף, רצו להרוג את יוסף.....[ ועוד דברים משותפים המופיעים בבראשית- רבה].

רש"י מתייחס למילים :"וְהוּא נַעַר"-למרות שהכתוב מציין את גילו: "בֶּן- שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה ",יוסף היה עושה מעשה נערות מסלסל בשערו ומיפה ומקשט את עיניו- במטרה שיראה יפה.

יוסף היה רגיל  לשהות עם בני בלהה ובני זילפה.

הסיבה הייתה: מפני שאחי יוסף היו מבזים אחים אלו והיו ממעטים בכבודם היות והיו הם בני השפחות.

ויוסף מטעם זה - היה מתחבר אליהם ומקרב אותם אליו. נאמר:

"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה"-על כך אומר רש"י: כי יוסף לא המציא דברים מליבו על אחיו ,אלא כל מה שהיה נראה לו רע אצל אחיו בני לאה- היה מספר לאביו, כגון: שהם אוכלים אבר מן החי.[איסור אכילת בשר- כאשר הבהמה עדיין בחיים].

ועוד שבני לאה מזלזלים בבני השפחות וקוראים להם בשם: עבדים ועוד שהם חשודים על כך שעוברים על איסור עריות.

כנגד שלושת דברים אלה נענש יוסף: יוסף גם נמכר לעבד-כפי שכתוב: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף".[תהלים ק"ה, י"ז]

כנגד דברי יוסף על אחיו שהם חשודים על העריות-  נענש   באמצעות אשת פוטיפר:

"וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי". [להלן , ל"ט, ז]

ועל כך שחשד בהם שאוכלים אבר מן החי, נענש כדברי הכתוב:

"וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם".

[להלן ל"ז,ל"א]

גם אם דברי יוסף היו נכונים על אחיו ,בכל זאת ,היו אלה דברים רעים שיצאו מפי יוסף אל אביו.

הרשב"ם מסביר :מה היו הסיבות לשנאת אחי יוסף כלפיו.

א] יוסף לא רצה להתיידד אם האחים האלה שאיתם עבד במרעה הצאן.

ב] הוא הביא את דיבתם רעה  על האחים שאיתם עבד בשדה.

ג] אביו זיכה את יוסף ביחס מיוחד- שלא זכו לו יתר אחיו- בני לאה..

הרי הוא זכה לכותנת פסים.

על פי  דברי הכתוב: האחים הגבירו את שנאתם אל יוסף בעבור סיפור חלומותיו.

הגר"א [ הגאון רבנו אליהו מווילנא] אומר על:

"וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".  יש לבאר על פי מה שנאמר   במסכת ברכות [סד, א] "הנפטר מחברו אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום, שהרי יתרו אמר למשה: לך לשלום - עלה והצליח, דוד שאמר לאבשלום: לך בשלום

[שמואל-ב, ט"ו, ט'] הלך ונתלה"  זהו שאמר הכתוב דהשבטים שהיו שונאים את יוסף". "וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". 

היבט - על החינוך בבית יעקב.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מדגיש את השוני בין יוסף לשאר אחיו:

יוסף הוא נער שהתבגר ללא אם ,או אח, כל האחרים גדלו בתוך חברת אחים תחת כנפי אם והשפעתה ואהבתה-  מנגד יוסף היה בודד, אמו- רחל נפטרה  כשהיה עדיין צעיר- הוא לא הרגיש נח להיות בחברת אחיו בני לאה ולכן נמשך להיות בחברתם של בני השפחות.

לעומת בני השפחות - ליוסף היו תכונות של מנהיג  לעתיד.

הוא התחבר לבני השפחות- שאולי היו נכנעים לפניו ויתכן שהיו מחניפים אליו.

הייתה לו קצת גאווה ותחושת התנשאות.

מבחינה חינוכית אין מקום לניגודים כאלה בבית יהודי!

אלא מה שחשוב- רגש החובה, ההשתעבדות המשותפת להידבק באלוקים והעבודה הרוחנית הזאת בתוך המשפחה יש בה להשוות את כל הניגודים.

"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו—"למרות החסרונות שהיו לו ,היו ליוסף תכונות לא של אישיות רגילה - וישראל [לא יעקב] ראה בו את בחיר בניו-

"כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ"; הוא ראה את עצמו "ממשיך את חייו "ביוסף", הוא ראה את היורש לכל קנייניו הרוחניים- וכותונת הפסים היוותה אות הצטיינות שבאה לייחד את יוסף  כפי שנבחר למען שליחות מיוחדת.

רש"ר מגיע למסקנה: כי יעקב טעה בכל התנהלות הדברים שלא נעשו בחכמה.

יעקב היה חייב לדחות את הדיבה הרעה שיוסף הוציא מפיו על בני  לאה.

גם כאשר מעניקים יחס מיוחד לאחד מבני המשפחה הדבר גורם לכך השפעות מזיקות.

דווקא שיוסף לא היה אהוב על אחיו והביא  עליהם תוכחות מרובות- דווקא הוא היה הבן שאותו העדיף אביהם.

הניגוד של אהבת האב אל יוסף  - גרמה לשנאת האחים.

התוצאה הייתה שהאחים לא הצליחו לשאת את דיבורו הידידותי של יוסף, שהרי במקום שהכל מתנהל  באופן ידידותי- כל האווירה מתנהלת כראוי.

אך כאשר היחסים מתוחים בתוך המשפחה- אז מקפידים על הכל ועוד במיוחד

כאשר הצד השני מנסה לדבר באופן ידידותי.

ה"נתיבות שלום" שואל: כיצד יתכן שיעקב העניק יחס מיוחד ליוסף- הרי כל השתלשלות מכירת יוסף נבעה מאהבתו המיוחדת אליו והאם באה התורה לדבר בגנותו של יעקב? ועתה שואל ה"נתיבות שלום" מדוע היה צריך יוסף לספר את חלומותיו לאחיו- האם להגביר את השנאה אליו?

ותשובתו: שכל השפע לכלל ישראל נשפע באמצעות הצדיק יסוד עולם- יוסף. שעל ידי שמתחברים לצדיק יסוד עולם -עם ישראל  מקבל מה' שפע של ברכות הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. כי באמצעותו יורד השפע הרוחני שיחושו את הקרבה לקב"ה והלב יהיה פתוח לתורה ועבודה. וזו הייתה כוונתו של יעקב שרצה ללמד את שאר אחיו  כי אליו יש להיות נכנעים ומחוברים כי בדרך זו יוכלו לקבל את שפע הברכה מה' לכן אהב ישראל  את יוסף מכל בניו.

הוא תיאר לעצמו שהם צדיקים קדושים ובוודאי יבינו את אהבתו אל יוסף, לכן עשה יעקב  ליוסף כותונת פסים- שהיה מסמל- לבוש גדלות כדי להורות להם שיוסף, הוא המנהיג  ואליו הכל צריכים  להיות קשורים על מנת שעל ידו ירד שפע רב מאלוקים על כלל ישראל.

חשוב להתייחס לדברי חז"ל:

חז"ל  במדרש תנחומא אומרים מסר חשוב מאד:

"לכו חזו מפעלות אלוקים, נורא עלילה על בני אדם, אמר ר' יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת "ידוע תדע"-

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" [בראשית  ט"ו, י"ג]

" והביא עלילה לכל דברים אלה, כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאוהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו מצריימה"

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד ראשית :כי יוסף היה  בעל אישיות ייחודית עם כישרון מנהיגות שזכה לצאת מאפלה לאורה וזאת למרות חסרונותיו- כדוגמת כל בן אנוש.

ומאופן החינוך של יעקב נלמד: כי אין להקדיש תשומת לב ייחודית לילד אחד במשפחה-אלא יש לאהוב ולחנך את כל בני המשפחה באופן שווה, להתחבר לקב"ה ולקיים את מצוותיו, אך הדבר הבולט בפרשה: לאלוקים שרביט בידו וכל העולם מתנהל-לפי  רצונו הבלעדית.,  ועל פיו יישק דבר:

"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי י"ט, כ"א]

יעקב ויוסף - שיר

פרטים

קטגוריה: פרשת וישב

פורסם בחמישי, 15 דצמבר 2022 06:36

נכתב על ידי Super User

כניסות: 279

יעקב ויוסף

מאת : אהובה קליין

יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו

 בִּקֵּשׁ שַׁלְוָה , הִבִּיט סָבִיב

בָּנָיו אֶת הַצֹּאן רוֹעִים

אֵי שָׁם שִׁירַת חֲלִילִים.

יוֹסֵף נַעַר מַחֲמַדִּים

אַהֲבַת חַיָּיו - בֶּן זְקוּנִים

רוֹעֶה מִתְרוֹעֵעַ עִם אֶחָיו

בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת מְקָרֵב אֵלָיו.

אָבִיו  מְלַמְּדוֹ פִּרְקֵי תּוֹרָה

תַּלְמִיד חָכָם מֵפִיץ אוֹרָה,

דִּיבַּת אֶחָיו מֵבִיא רָעָה

אוֹי לְאוֹתוֹ הֶרְגֵּל נוֹרָא.

יַעֲקֹב מַאֲזִין לוֹ בְּחִבָּה

מַרְעִיף עָלָיו גַּלַּי אַהֲבָה

כְּיָם תָּכֹול רְחַב יָדַייִם

מִמַּעֲמַקִּים,  עַד שָׁמַיִם.

לוֹ  הֵכִין  כְּתֹונֶת פַּסִּים

שְׁזוּרִים - סוֹדוֹת וְרָזִים

הָאַחִים בּוֹ מְקַנְּאִים

לְשָׁלוֹם אֵינָם מְדַבְּרִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת "וַיֵּשֶׁב" [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]