שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ
- פרטים
- קטגוריה: כלכלה בתורה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 13:44
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1138
שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ
^^^^טעון גניזה^^^^^
* יעקב אבינו הקדים בברכתו את זבולון ליששכר, משום שזבולון מימן ופרנס את יששכר ואיפשר לו ללמוד תורה * מהו "הסכם יששכר וזבולון"? כמה כסף צריך "זבולון" להשקיע, בשביל להשתתף בהסכם ? האם תמיכה חלקית בלומד התורה נכללת בהסכם? האם ה"יששכר" יכול להתחלק רק עם חלק בתורתו עם העשיר שתומך בו? * האם כדאי לאברכים להשתתף ב'עיסקה' שכזאת?? * האם לומדי התורה מפסידים חצי מזכויותיהם ומעבירים אותם טוטאלית לתומכי התורה, או שהקב"ה נותן לכולם שכר, מבלי לגרוע משכרו של אף אחד? והאם בכלל צריכים לחשב ולדעת מאיפה נקבל שכר ומה יהיה "על חשבוננו"? * הרב שמואל ברוך גנוט במאמר הלכתי מקיף על "הסכם יששכר וזבולון", בתוספת אנקדוטות מרתקות, פסקים, הוראות וסיפורי מופת * מאמר ראשון*
ביטוח הספינות של הגביר מבולטימור
מכוניות עצרו בזו אחר זו ברחוב הרב זוננפלד, בשכונת רמת אלחנן בבני ברק. עשרות, אולי מאות, ילדים, התגודדו סביבם וסביב האנשים הנכבדים שיצאו מהם. גדולי התורה, אדמור"ים וראשי ישיבות עטויי זקנים ארוכים ובעלי הדרת פנים מיוחדת, נבלעו בזה אחר זה בחצר ביתו של רב השכונה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א. "מה קורה כאן? למה ה"גדוילים" מגיעים לרב?" שאל שכן סקרן את שכנו (הסקרן). "יש בבית של הרב אסיפה של "מפעל הש"ס", השיב חבירו, שכבר ליקט את כל הפרטים המדויקים מספר דקות קודם.
האסיפה החשובה התחילה. גדולי התורה והחסידות נשאו דברים, ליבנו את העניינים העומדים על הפרק וקבעו למאות לומדי "מפעל הש"ס" את קצב וסדרי הלימוד. המארח, הגר"י זילברשטיין, כיבד את ראש ישיבת "בית מאיר" הגאון הגדול רבי זלמן רוטנברג (שכבר איננו עימנו בין החיים, זצ"ל) לשאת דברים. רבי זלמן, מגדולי גידולי הפאר של רבי שמעון כהן -גדול שקופ, נעמד וסיפר סיפור, אותו ידע ושמע מכלי ראשון: "יהודי עשיר מבולטימור רכש לעצמו, במהלך הרחבת עסקיו המסועפים, צי שלם של ספינות. המומחים ייעצו לו לבטח את צי האוניות בביטוח מקיף ומושלם, הכולל דמי פיצויים במקרים של אסונות טבע, טביעת אוניות ופגעי האוקיינוס. הגביר התייעץ, חקר ודרש והגיע למסקנה שאכן, הוא זקוק בדחיפות לביטוח מושלם עבור ספינותיו היקרות".
"אמר ועשה. העשיר פנה לתלמיד חכם מופלג, מסר בידו סכום כסף גדול וביקשו להקים בעבורו כולל של 20 אברכים. "כל אברך בכולל יזכה, בסייעתא דשמיא, למלגה נאה, ואני אמלא את כל מחסורו, בהסכם חתום של "יששכר וזבולון", והם, אלו לומדי התורה שלי, יהיו הביטוח לספינותי". וכך היה. הכולל הוקם לו, ניצב על עומדו, ועשרים לומדי תורה מופלגים "שמרו על אוניותיו" של הגביר. ימים וחודשים עברו, חלפו גם מספר שנים ובאחד הימים הודיעו לגביר שאחת מספינותיו מצויה בסכנה. "הספינה נקלעה לנתיב חסום. האזור כולו מוקף במפולת שלגים וככל הנראה תוכל "להגיד קדיש" על האוניה הזאת", אמר לו בנו, שפיקח על עסקי הספנות שבבעלותו. הגביר נטל את מגבעתו ההדורה, לבש את חליפתו הטובה והודיע לנהגו שהוא יוצא לדרך, אל כולל האברכים שהקים ומימן. כעבור כשעתיים נסיעה הגיע מיודענו לכולל, שם התארגנו לתפילת מנחה. אברכים יצאו הרגע החוצה ללבוש כובעים וחליפות וכשראוהו, הקיפוהו מיד באהבה ובחום, כשהם לוחצים את ידיו ומחייכים לעברו חיוכים מלאי הכרת הטוב. הגביר ניגש לסטנדר שעמד ליד מקום החזן, כחכח בגרונו וביקש "דקה שקט". הוא פתח ואמר, ללא צעצועי לשון מיותרים: "ספינה אחת שלי במצב קשה ויש לי תחושה שבשבוע האחרון ישנו רפיון מסוים בהסכם ה"יששכר וזבולון" שלנו. האם אני צודק?!"
"דממת הלם. האברכים הביטו זה בזה, ליחששו בינם לבין עצמם ואחד מהם הרהיב עוז והשיב: "נכון, יש בזה משהו"... האברכים הרכינו את ראשם, התייעצו שוב בינם לבין עצמם והודיעו חגיגית ל'מממן הכספי' שלהם כי ישובו ויחדשו את ה"שטייגען", במלוא עוזו ותפארתו. הגביר חייך, לחץ את ידי אהוביו בחמימות רבה ושב למגדלי עסקיו. כעבור מספר שעות פלט מכשיר הפקסמיליה של הכולל, דף נייר, שכלל את השורה הקצרה הבאה, שנכתבה בכתב ידו של הגביר: "ברוך ה', הספינה ניצלה מהמערבולת והכל בסדר איתה, בזכותכם"...
הסכם "יששכר וזבולון"- פרטים ראשוניים
רש"י בפרשתנו, פרשת ויחי, כותב על ברכת יעקב "זבולון לחוף ימים", כי "זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה. והוא שאמר משה: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך". רש"י בפרשת וזאת הברכה מסביר לנו כי "זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה".
מהו הסכם יששכר וזבולון, עליו דיבר רש"י?
הסכם יששכר וזבולון הינו הסכם עליו חתומים לומד התורה (ה'יששכר') ו'מחזיק התורה' (ה'זבולון'), לפיו תומך ה'זבולון' בכספו בלומד התורה ומאפשר לו, על ידי לקיחת פרנסת הלומד על צווארו וכתפו, לשקוד על דלתי התורה, כאשר בתמורה לכך מקבל הוא מחצית משכר לימוד התורה של ה'יששכר'. הסכם זה ודומיו, נפוץ מאד בעם ישראל, מההסכם הראשון שחתם זבולון עם אחיו יששכר, ועד ימינו אנו.
וכך נאמר במדרש: "מאתים ראשי סנהדראות העמיד שבט יששכר לישראל, שכולם היו משיבים הלכה לאמתה של תורה, כהלכה למשה מסיני, וכל אחיהם מסכימים ונוהגים על פיהם, וכל השבח הזה מנין לו ליששכר, משל אחיו זבולון, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, ומביא סחורה באניות ומוכרה, ונותן ליששכר כל צרכו כדי שיעסוק בתורה, שנאמר זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון, וסמיך ליה יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, אלו התלמידים שיושבים לרגליו, לפיכך כשבא משה רבנו לברך את שבטי ישראל הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, ועל זבולון נאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"
הגמרא (סוטה כא,א) מתייחסת לפסוק בשיר השירים "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", ואומרת: מאי "בוז יבוזו לו"? אמר עולא, לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה. [ורש"י מסביר לנו ש"שמעון למד תורה על ידי החזקת אחיו עזריה, שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק עם שמעון אחיו בזכות לימודו, ולכך נקרא על שם עזריה אחיו שהיה מחזיק ותומך בו, וכן רבי יוחנן למד תורה על ידי הנשיא שהיה מפרנסו"], אלא כהלל ושבנא. ומסבירה הגמרא, שהלל ושבנא אחים היו, שבנא עסק בפרקמטיא והתעשר מאד, ואילו הלל עסק בתורה מתוך עוני ודוחק עצום, לבסוף נתמנה הלל נשיא על ישראל. בא אליו שבנא והציע לו: 'הבה נחלוק את רכושי ואת חלקך בעולם הבא בזכות התורה שלמדת'. יצאה בת קול ואמרה: 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו'. –הגמרא משבחת את הסכם חלוקת הכסף/התורה שבין שמעון ועזריה ורבי יוחנן והנשיא, שהשתתפו בהסכם 'אורגינל' שכזה, אך היא שוללת הסכם שניסה שבנא לערוך עם הלל אחיו, (וכפי שנבין מיד בהמשך).
וכך פסקו הטור, השולחן ערוך והרמ"א (יו"ד רמ"ו):" כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה. ומי שאי אפשר לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. ומוסיף הרמ"א: ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו". שימו לב שהפוסקים מדגישים כי ניתן לערוך 'חלוקת זכויות' רק לפני שלומד התורה החל ללמוד, וה'זבולון' שלו החל לסייע לו עוד קודם ללימודו וגרם לו ללמוד יותר שעות במנוחת הנפש. אך אם הלומד עסק בתורה ללא עזרה כספית, אי אפשר לחלק את השכר למי שירצה לרכוש כעת את הזכויות שצבר בלימודו,. דוקא עזריה יכול היה להתחלק בתורתו של שמעון אחיו, כיון שההסכם ביניהם נחתם קודם הלימוד של שמעון. אך שבנא הציע הסכם שכזה לאחיו הלל לאחר שהלל כבר למד והתעלה, ולכן ההסכם של שבנא לא נחשב ולא 'תפס'.
הגר"ח קניבסקי פסק: "שהעשיר לא יפסיק לעבוד!"
מעשה שהיה בגביר עשיר שראה ברכה מרובה בעסקיו והוא החזיק בקביעות בכספו ישיבה אחת, בה למדו בחורים רבים בשקידה גדולה ובעבודת ה'. לצד החזקת הישיבה "שלו", סייע העשיר לעשרות מוסדות תורה ובזכותו פרח ושיגשג לימוד התורה. לפני תקופה הגיע האיש לגבורות וחשקה נפשו לצאת לפנסיה, לנוח סוף סוף מטרדותיו הבלתי נגמרים, למכור את עסקיו, לקנות לעצמו חוילה מפוארת ופינת מרגוע בהרים, למלאות את חשבון הבנק שלו בתזרים מזומנים ולהתחיל ללמוד עם חברותא כל היום. האיש "הבין בלימוד" ואהב ללמוד,לחדש ולפלפל, אך הוא ידע שאם יעזוב את עסקיו, לא יוכל להחזיק את הישיבה שהחזיק שנים רבות והוא גם לא יוכל לתמוך בכל כך הרבה מוסדות תורה. האיש שיגר את אחד ממקורביו לרבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א לשאול האם מצוות תלמוד התורה שלו עצמו חשובה יותר מלימודם של הרבים, אותם הוא מפרנס. מרן שליט"א השיב לו שמכיוון שהרבה תורה תלויה בעסקיו, עליו להמשיך ולעסוק בהם ולא לחדול מתמיכותיו. "תקבע עיתים לתורה בכל יום, אך אל תפסיק לעבוד ואל תפסיק לפרנס הרבה לומדי תורה", פסק הגר"ח קנייבסקי שליט"א, "לימוד התורה של הרבים חשוב יותר!".
יסודו של הגר"ח קנייבסקי נמצא כבר ב"שדי חמד" בשם ה"דרכי נועם", שפסק שאם יהודי רואה שחברו עולה עליו פי כמה בלימודו, יכול הוא... לצאת לעבוד ולפרנס בכספו את חברו, כדי שחברו ילמד תורה במקומו, ועל ידי כך ייחשב שהוא למד בעצמו. לדעת ה"דרכי נועם" התירה התורה לעבוד ולפרנס את הלומדים האחרים מכספו, למרות שהוא עצמו יכול ללמוד תורה בעצמו, בתנאי שהאחרים עולים עליו בכוחותיהם, בהתמדתם ובכשרונותיהם. ה"דרכי נועם" מוכיח את חידושו המופלא והעצום מדברי הגמרא בקידושין, הקובעת שאם ישנה ברירה לאבא לאפשר רק לו עצמו, או רק לבנו, ללמוד תורה, והוא רואה שבנו עולה עליו בכשרונותיו וחריפותו, עליו לאפשר לבנו ללמוד במקומו ואילו הוא עצמו יעסוק בפרנסה. מכאן מוכיח ה"דרכי נועם" שכאשר יהודי רואה שאם הוא יעבוד ויסייע למישהו אחר ללמוד במקומו, ילמד חברו טוב יותר מאילו הוא עצמו לומד, שביכולתו לעשות זאת ולפרנס את חברו הלומד, וזכות תורתו של חבירו תעמוד גם לו, כאילו הוא בעצמו למד תורה.
ה"שולחן ערוך הרב" חולק על דברי ה"דרכי נועם" וסובר שדווקא כאשר הדילמה קשורה לו ולבנו, יכול האב להעדיף את בנו על פני לימודו שלו, מפני שהאב חייב גם ללמד את בנו תורה. אך כאשר מדובר בלימוד התורה של האחרים, בוודאי שעל כל אחד להעדיף את עצמו על פני האחרים. הוא ילמד פחות מהאחרים?? לא נורא!! הוא מקיים בעצמו את מצוות תלמוד תורה שלו, והקב"ה שמח בכך שמחה גדולה ועצומה!
רשימת הרווחים של ה"זבולון"
מה מרוויח תומך התורה בכך שתמך בלומד התורה, בהסכם של "יששכר וזבולון"?
חז"ל, הראשונים והאחרונים, כותבים כי מחזיקי התורה נחשבים כאילו למדו תורה בעצמם והם זוכים לשכר לימוד התורה. התורה תגן עליהם מהפורענות ומהצרות, תציל אותם מהחטאים, כמו לומדי התורה בעצמם, ותשמור עליהם מהיסורים. רבנו הרוקח זצ"ל, מגדולי הראשונים, כותב ש"מי שנותן בחייו ללומדי תורה וגומל חסד עמהם, אזי, אף על פי שהוא עם הארץ, כשמת מלמדים אותו". ה"פרשת דרכים" כותב שמכיוון שה"זבולון" מימן את צרכיו של ה"יששכר" ואיפשר לו ללמוד תורה ולהחכים בה, לכן מחשבים לו בשמים את כל לימוד תורתו של התלמיד חכם כמי שהוא עצמו למדה. גם הגאון החיד"א וגם החפץ חיים מאריכים בדבר וכותבים שמחזיקי התורה יידעו בעצמם את כל התורה שלמד התלמיד חכם שפירנסו.
ואמנם, את החלק של "תלמוד תורה מתוך הדחק" שלמד התלמיד חכם, לא יקבל העשיר שתמך בו. כי את השעות של לימוד תורתו בדחק, גם בכסף אי אפשר לקנות... (שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' ל"ה בשם רבי חיים מוולוז'ין זי"ע). לדעת רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל גם העניין של "שפתיו דובבות בקבר" שייך רק בלומד התורה עצמו ולא במי שתומך בו לפרנסתו. ואולם לדעת ה"חפץ חיים" (בספר תורת כהנים בהערה בהקדמה) זוכה תומך התורה גם במעלת "שפתיו דובבות בקבר".
לפני מספר שנים ניגש אלי יהודי אחד והציע לי להשתתף ב"הסכם יששכר וזבולון" מיוחד במינו. מדובר בגביר אמריקאי עשיר, שבחר קבוצה של 80 אברכים ותלמידי חכמים. הוא חילק ביניהם, באמצעות אנשי שלומו שבישראל, את כל התורה שבכתב והתורה שבעל פה וכולם היו אמורים ללמוד, במשך שנה אחת, את כל התורה כולה, לזכותו, תמורת סכום של כמה אלפי שקלים לכל אחד מהקבוצה. הסכמתי להשתתף ב"מבצע" והודיעו לי שעלי ללמוד את ספר יחזקאל עם פירוש רש"י וה"מצודות" וגם 20 "סימנים" בשולחן ערוך. ואכן, במהלך השנה התחלקו ביניהם 80 האברכים ולמדו, בשעות מחוץ לסדרי הכולל, את כל התנ"ך, ששה סדרי משנה ותלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, מדרש רבה, ספרא ספרי ותוספתא, טור ושולחן ערוך ומפרשיהם. העשיר שילם על לימוד "כל התורה" טבין ותקילין וכנראה בשמי שמים יזכה הוא לדעת את כל התורה כולה. נפלא!!!
כמה כסף צריך לשלם?
בהסכם המקורי של שבטי זבולון ויששכר, פירנסו בני זבולון את בני שבט יששכר בצורה אבסולוטית. בני יששכר לא דאג כללו בדאגות פרנסה, מפני שזבולון שילמו את כל חשבונות החשמל, הגז, המים ו"ועד הבית" של שבט יששכר ונתנו להם כרטיס אשראי עם אשראי בלתי מוגבל לכל צרכיהם. בני שבט זבולון, כך כותבים הפוסקים, נתנו את מחצית רווחיהם במדויק לבני שבט יששכר ולפיכך זכו הם להיות שותפים של ממש, שווה בשווה, בתורתם של בני שבט יששכר, שהקדישו את כל זמנם לעלות עוד ועוד בלימוד התורה.
ומה קורה עם יהודי שתומך רק באופן חלקי בלומד התורה, כאשר האברך צריך להתרוצץ ולדאוג ליתר צרכי פרנסתו? האם גם באופן שכזה ישנו מושג של "הסכם יששכר וזבולון"? ומה קורה כשתומך התורה מרוויח מאה אלף שקל בחודש, אך הוא נותן ל"יששכר" שעימו חתם על ההסכם, רק 5000 ₪ בחודש ולא 50 אלף ₪, כמחצית הרווחים. האם גם במקרה שכזה יקבל הוא את מחצית שכר תורתו?
ישנה כאן שאלה יסודית ועמוקה, הקשורה לגדרי "הסכם יששכר וזבולון". לפי הסבר אחד המופיע בספר רבותינו, הרי שהסכם זה, בו מתחלקים יששכר וזבולון בכספם ובתורתם, נחשב להסכם שותפות ממוני לכל דבר. וכפי שכל שני שותפים שווה בשווה מחלקים את רווחיהם יחדיו, כך גם לומד התורה ומי שתומך בו- מתחלקים שווה בשווה. ה"זבולון" נותן ל"יששכר" חצי מכספי רווחיו ואילו "יששכר" נותן לו חצי מתורתו. לאור הסבר זה קובע ה"אגרות משה" בנחרצות שזבולון יזכה לקבל מחצית משכר תורתו של ה"יששכר", רק אם גם הוא ייתן לו מחצית מדויקת מכל רווחיו ויפרנס אותו באופן מוחלט. אך אם העשיר רק יתמוך בלומד התורה באופן חלקי, כזה שעל לומד התורה להמשיך ולדאוג לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו, ואפילו בצורה חלקית, כבר אין לו מחצית מתורתו.
לעומת זאת סוברים פוסקי הלכה גדולים וחשובים, כדוגמת הגאון החיד"א, בעל ה"מנחת יצחק", ועוד, שהסכם "יששכר וזבולון" אינו נחשב לשותפות עסקית של ממש, אלא לכך שתומך התורה זוכה בשכר התורה מפני שבזכותו הצליח הלומד ללמוד עוד ולהוסיף שעות בלימודו בכמות ובאיכות. הסיוע הזה מועיל לו לזכותו גם אם פירנס את האברך רק בחלק מהסכום שנצרך לו לפרנסתו. לדעתם, ככל שסייעתָ יותר ללומד התורה ללמוד- כך ייגדל שכרך. אם סייעת לו ללמוד עוד שעתיים ביום, תקבל שכר כנגד שעה מתוך שעתיים אלו. ואם סייעת לו בכך שבזכותך למד הוא עוד 5 שעות ביום, תקבל שכר על שעתיים וחצי, מתוך חמש שעות אלו, וכך הלאה והלאה.
מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי נשאל כמה צריך "זבולון" לתת ל"יששכר" בכדי שיהיה שותף בתורתו ויחלוק עימו בשכר תורתו, והוא השיב שפשוט לו מסברה שכיוון שזוהי שותפות, אזי אם נותן לו כל צרכו, באופן שאין ל"יששכר", ללומד התורה, שום עול של פרנסה, מקבל הוא מחצית ממש מלימודו. ואם נותן ללומד התורה חצי מצרכיו- יש לו רבע מתורתו, וכך הלאה והלאה.
יש לציין שגם ה"אגרות משה" (הסובר שהעשיר צריך לתת מחצית מרווחיו ללומד התורה עימו חתם על הסכם שותפות) כתב שאם לומד התורה אינו זקוק, בכדי ללמוד ולהתפרנס, בכל הכסף של העשיר, יכול העשיר לתת לו רק מה שצריך לפרנסתו ולא יותר.
האם יששכר חייב לעשות "הסכם כולל"?
שאלה זו, עליה קראנו עכשיו, נשאלת גם לצד השני. האם יששכר חייב להתחלק עם זבולון בכל שעות לימודו ובכל תורתו, או שביכולתו לערוך עימו הסכם לפיו רק בחלק מסוים של תורתו או שעות לימודו יתחלקו הם שווה בשווה.
ה"אגרות משה", הסובר ש"הסכם יששכר וזבולון" הוא הסכם שותפות לכל דבר, קובע שוב בנחרצות שגם יששכר לא יכול לומר לזבולון שיתחלקו שווה בשווה רק בחלקים מסוימים מתורתו. לדבריו, פשוט שכשם שהעשיר צריך לממן את כל צרכיו של לומד התורה ולתת לו מחצית מרווחיו, כך גם על לומד התורה להעניק לו מחצית מרווחיו שלו, רווחי לימוד התורה הקדושה.
ואולם, בשם אדונינו הגר"א מוילנא זצ"ל, מובא (בספר "הליכות הגר"א ומנהגיו"), שראוי שיששכר יחתום על "הסכם שותפות" בהם יוותרו לו- 6 שעות לימוד בכל יום, שעות בהם לא יתחלק בהם עם ה"זבולון" שלו. גם מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל חתם "הסכם יששכר וזבולון" עם מדפיסי ספריו "אבן האזל", שיתחלקו עימו אך ורק בזכויות הלימוד שבספרי "אבן האזל", אך לא בכל חלקי תורתו ולימודו.
האם כדאי לאברכים להשתתף ב'עיסקה' שכזאת??
אחד מתלמידי החכמים בעירנו דיבר איתי אי פעם על הצעה שמציעים לו, לערוך הסכם של 'יששכר וזבולון' עם עורך דין עשיר מארה"ב, המוכן לשלם בעבורו סכום חודשי נאה, בתנאי שיחלוק עימו את זכויותיו. האברך המופלג התעניין לדעת האם כדאי לו להסכים להסכם, בו חצי משכר לימודו יילכו, לפחות לפי השיטות הסוברות כך (ועל כך במאמרנו הבא בס"ד), לזכותו של התומך בו. "למה שאסכים למכור חצי מהזכויות שלי בשביל כסף?!", טען האברך.- האם הוא צודק?
בספר כתר ראש (אות ס"ד) מסופר על הגר"ח מוואלאזין זצ"ל בזה הלשון: שאלו לרבינו על דרך קבלת פרס מלימודו לחלק כיששכר וזבולון שנראה בהשקפה ראשונה שלימודו רק בשכר, ואמר מותר, ואדרבה אם עינו צרה ליתן חלק מלימודו לאדם אחר, נראה מזה שרצונו לקבל שכר לעצמו ולמעט רצון בוראו מפני רצונו. אבל צריך שתהיה מטרת חפצו ומגמתו רק שיעשה רצון הבורא ית"ש ומיניה יתקלס עילאה, שאם לא יקבל פרס ילמוד רק חצי היום, וכשיקבל פרס ילמוד כל היום ויהיה נחת רוח להקב"ה על ידו יום שלם, ולמחזיקי התורה יהיה שוה בעיניהם אם הוא עובד או אחר עובד רק שיעשה נחת רוח לפני הקב"ה ביותר".
ובקונטרס 'קדיש לעלם' , שחיבר רבי אליעזר זלמן גראייוסקי ז"ל רב בליברפול, מסופר הסיפור שקראנו זה עתה בשם הגר"ח ז"ל בצורה מעט שונה ובמספר הסתייגויות. הסיפור מובא בשו"ת ציץ אליעזר, שכותב ש"מספר הסיפור היה גבר בגוברין ה"ה רבה של ירושלים דאז הגאון הגר"ש סלאנט ז"ל, ושזה קרה בימיו בעירו, ויש לזה על כן כובד משקל". וזה לשון הסיפור: סיפר לי הרב הגאון וכו' ר' שמואל סלאנט כי בימי עלומיו אירע מקרה כי בעיר סלאנט היו שני אחים אחד עשיר והשני י"א יושב ועוסק בתורה, והעשיר נתן לאחיו השני שלשה רו"כ לשבוע על מחייתו, לימים נתיישב האח העשיר ואמר לאחיו העני לא אתן לך השלשה רו"כ כ"א באופן שתתן לי מחצה מלמודך, והוא סירב בדבר עד אשר ישאל את פי הגאון הגדול ר"ח מאלווזין וישמע מה בפיו, וכפי דבריו כן יקום, ונסע שמה לשאול את פיו, והשיב לו ר' חיים הנ"ל כי יוכל לעשות זאת ליתן לו חלק מתורתו, אך זאת יגיד לאחיו, למה לו לבקש חלק מתורתו ולגרוע לו מחלקו הלא בל"ז היה לו שכר גדול כי הוא לא גרע מנשים דאמרו חז"ל הני נשי במאי זכייא וכו' (ברכות י"ז) וגם לא נגרע שום חלק מהאיש הלומד, אך זאת תגיד לאחיך כי מזה השכר שאתה לומד מתוך הדחק בזאת לא יהיה לו חלק".
מרן רבנו בעל 'אבי עזרי' זצוק"ל כתב, כמענה לתלמיד חכם שהתלבט האם לערוך הסכם שכזה, כך: "ובכלל לא שייך בדברים אלו שימתעט שכרו בעולם הבא עבור זה, כי שכר הלומד תורה הוא נצחי בלי גבול, ויגדיל תורה ויאדיר".
האם תומכי התורה פטורים מללמוד תורה?
האם מי שחותם עם אברך תלמיד חכם על הסכם יששכר וזבולון, פטור בעצמו ממצוות תלמוד תורה?
לא, ממש לא. הפוסקים כותבים במפורש כי גם אלו שתומכים בתורה בכל ליבם ומאודם וגם אלו שיש להם הסכם ברור וחתום עם "יששכר" לחלוקת הזכויות, צריכים לקבוע בכל יום עיתים לתורה.
הגמרא (יומא לה, ב) אומרת שכאשר עשיר יגיע לשמים ויגיד שלא עסק בתורה מפני שהיה טרוד בעסקיו המסועפים, ישאלוהו בבית הדין של מעלה: "כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר בן חרסום? אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו 1000 עיירות ביבשה ו 1000 ספינות בים, ובכל יום ויום היה נוטל נאד של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה".
ושאל השל"ה הקדוש: וכי איזו טענה טוען העשיר, שהוא לא למד משום שהיה עסוק בעסקיו? הרי אדרבה, כיוון שאתה כה עשיר, אינך צריך לדאוג כיצד "תגמור את החודש" ואין לך "אוברדרפט" בבנק, אם כן עליך ללמוד הרבה תורה. ובאיזו טענה מנסה העשיר לפתור את עצמו מחובת הלימוד??
ומסביר השל"ה הקדוש, שהעשיר טוען שעסוק הוא בעסקיו ובהגדלת הונו, כדי לתמוך בכספו בלומדי תורה. "הייתי עסוק בהגדלת הרווחים שלי, שחלקם הועברו ללומדי תורה", טוען העשיר ומנסה להסביר מדוע לא נותר לו זמן פנוי ללימוד עצמי. אך טענתו, כותב השל"ה, לא מתקבלת. בשמים מסבירים לו שגם רבי אלעזר בן חרסום סייע בכספו הרב ללומדי התורה ובכל זאת מצא לעצמו זמן פנוי כדי להגות בתורה. "אם לא יכולת להקדיש את כל יומך לתורה בגלל טרדתך בפרנסת לומדיה, היה עליך להקדיש לפחות עיתים מסוימים לתורה", ישיבו לו בבית הדין של מעלה ויענישוהו על אי- לימודו. זאת מבלי לגרוע, כמובן, בשכר העצום והאדיר שיקבל על שזיכה אחרים בלימוד תורה. רבי משה פיינשטיין זצ"ל תמה בספרו בכלל על עצם השאלה, והוא כותב: "וכי נפטר זבולון ממצוות הלימוד אף בזמן שאינו עוסק בסחורה וגם כבר נח ממלאכתו ומהעסקים שלו, שיש לו פנאי ללמוד?!" הגר"מ פיינשטיין מסביר, שכשם שיששכר חייב ללמוד עוד ועוד אחרי שלמד כל היום ונח מעט, אכל וסידר את ענייניו ונשאר לו כעת זמן פנוי. כך זבולון צריך ללמוד באותם זמנים פנויים.
(המשך המאמר בס"ד בשבוע הבא, בו נעסוק בשאלות הבאות: האם לומד התורה שעורך הסכם כזה, מפסיד מחצית מתורתו? האם ובמה נשות הלומדים נחשבות יותר מה"זבולון"? האם ניתן לערוך הסכם עם לומד תורה שאינו עני?האם ההסכם צריך להיות חתום וערוך בכתב, בשטר, בקניין ובעדים?ומה קורה עם הזבולון, כשה"יששכר" שלו לא למד היטב או שלמד 'שלא לשמה'? ונעסוק גם בשאלה המרתקת, האם ניתן לקנות מצוות ולמכור עבירות).ג