מאמרים
השבת - גולת הכותרת - הרמן ווק
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 02 אוגוסט 2020 00:05
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 413
"יכול אני עתה להגיד לו ביושר לב, כי יום זה הוא גולת הכותרת בחווייתו של יהודי שומר מצוות ובדרך כלל הוא מקור של כוח, חיזוק ועידוד. שמירת השבת שלנו יש בה צדדים של משקל רציני, כבד, אך עיקר תולדתה פורקן, שלווה עליצות והתרוממות הרוח.
השבת חצתה במירב החריפות את חיי שלי בשעה שאחד המחזות שלי עמד בסימן חזרות או הצגות ניסיון. אווירת המשבר של הצגת הניסיון בברודווי היא מאגדות זמננו, והיא אגדה אמיתית; הנה כך נפרדתי באי רצון מעמיתיי ביום השישי אחר הצהרים, ושבתי להצטרף אליהם במוצאי השבת. מעולם לא התמוטט עדיין המחזה בתוך כך. בעזבי את התיאטרון הקודר, שבתי הביתה. היה זה שינוי מדהים, דומה מאד לשיבה חטופה מן המלחמות. אשתי וילדיי, שקיומם כמעט נשכח מלבי בחרדת מניעתו של החורבן הממשמש ובא, מחכים לי, עליזים, לבושים חג ובעיניי הם מושכי לב להפליא. ישבנו לאכול ארוחה נהדרת, אל שולחן שמקשטים אותו פרחים וסמלי השבת העתיקים: הנרות הדולקים, החלות הקלועות, הדגים הממולאים, וגביע הכסף של סבי המלא יין עד שפתו. בירכתי את ילדי בברכה הקדומה;
זימרנו את זמירות השבת הערבות. השיחה כמעט לא נגעה כלל בחורבנות הממשמשים ובאים. אשתי ואני חזרנו להשלים את שיחת השבוע שלנו. הנערים, מדעתם כי השבת היא ההזדמנות להצגת שאלות, שאלו.
בשבילי זוהי נסיגה לתוך איזה נוף מקסים משיב נפש. יום השבת עובר במידה רבה באותה צורה. הנערים חשים עצמם בבית הכנסת כבתוך שלהם, והוא חביב עליהם. עוד יותר חביבה עליהם הנוכחות הוודאית של הוריהם. בלחץ החולין של בית הספר, שיעורי בית ועבודה - ובמיוחד בזמן של הפקת מחזה - קורה לעתים קרובות שאין הם מרבים לראות אותנו.
בשבת אנו נמצאים תמיד, והם יודעים זאת. יודעים הם גם שאני אינני עובד ושרעייתי רגועה. זה היום שלהם. זה גם היום שלי. הטלפון שותק. יכול אני לחשוב, לקרוא, ללמוד, לטייל, או לשבת באפס מעשה. זוהי נאת מדבר של שקט.
ברדת הערב אני חוזר למשחק הנפלא ומורט העצבים של ברודוויי. לעתים קרובות אני תורם דווקא אז את הטובה בתרומות השבוע שלי למלאכת הניתוח הספרותית האיומה הנמשכת ונמשכת עד הצגת הבכורה. פעם אחת אמר לי מפיק שלי במוצאי שבת: 'אינני מקנא בדת שלך, אבל אני מקנא בשבת שלך'".
[הרמן ווק, "זה אלי", עמ' 36 ]