movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חדשות ועדכונים מאמרים המילון היהודי לימי הקרונה

המילון היהודי לימי הקרונה

.

 

המילון היהודי לימי הקרונה

& מחשבות ועובדות, הרהורים על פתיחת הלימודים בראש העין למול קוי טלפון באלעד, 'זמן קיץ' בהשגחת הבחור עצמו, עבודת ה' בימים אלו, סבלנות ביתית ואוצר של 'מתנת חיים', במאמרו של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א &

 

@הקב"ה מנהל את העולם:

מתוך האנציקלופדיה: נגיפי קורונה מהווים גורם שכיח לתחלואה זיהומית ביונקים, זוחלים ובעופות. באדם, הנגיפים מחוללים בדרך כלל זיהום קל בדרכי הנשימה העליונות או במערכת העיכול. לעיתים עלולה להופיע תחלואה נשימתית קשה, בעיקר בקרב חולים מבוגרים. נגיפי הקורונה התוקפים בני אדם מועברים מאדם לאדם בעיקר באמצעות מגע ישיר עם הפרשות חולים, או העברה טיפתית. השם "קורונה", שמשמעותו בלטינית כתר או הילה, ניתן להם בשל המראה האופייני של הנגיפים תחת מיקרוסקופ אלקטרונים, היוצרים תמונה שמזכירה כתר מלכותי, או את הילת השמש. אין עדיין תרופה או חיסון מאושרים ובדוקים לשימוש כנגד הנגיפים הללו, אך מתבצעים ניסיונות לפיתוח חיסון או תרופה. רבוייתי!! הנגיף מיקרוסקופי!!!

אמי היקרה שתחי' עובדת בבית החולים "מעייני הישועה". אחת העובדות אמרה לאימי: "עולם שלם מרושת בכל הטכנולוגיה המשוכללת ביותר. העולם כל כך מתקדם, בכל תחום שהוא. האדם, כך היה נראה לי עד לאחרונה, מצליח לשלוט על הכל, ופתאום, ברגע אחד קטן, כל העולם הסתחרר. שום דבר לא מסתדר, רק בגלל נגיף זעיר כזה, קטנטן מאין כמותו. כעת, אחרי עשרות שנות חיים, אני מתחילה להאמין באלוקים".

 

 @ עבודת השם בצל הקורונה:

הנה דברים מאלפים שכתב תלמיד חכם אחד, שיודע להתבטאות היטב: רוב הציבור החרדי, נולד לתוך עולם של עבודת השם. אולם 'עולם של עבודת השם' שנולדנו לתוכו, הוא עולם מסודר, סגור מארבע פינות, בנוי על מהלך קבוע, מוכתב, צפוי וידוע מראש. הדוגמא הבסיסית היא מוסדות הלימוד. חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה - כולל/שיעורי תורה וכו', כאשר בכל מוסד מאלו יש קודים ידועים וסדרים ברורים, מאיזה שעה עד איזה שעה, מה לומדים בבוקר מה אחרי צהרים, איזה ספרים לומדים ובאיזה גיל.

אולם הצורה והתבנית המוגדרת כיצד עובדים את השם, כמובן לא נוגעת רק למבנה המוסדות, אלא לכל ענין וענין מהעבודה, הגישה אליו כאילו יש תבנית ידועה מראש כיצד ואיך הוא מתנהל. כל מצוה ומצוה, כל זמן וזמן, במצבים שונים בחיים. לכל אחד יש תבנית וכללי התנהגות, ומיד כאשר מתחלף מצב עוברים כולם בבת אחת למצב החדש.

רק באופן זה, ניתן להבין איך ציבור ענק של רבבות בני אדם בעולם, עוברים בבת אחת מל' באב לא' באלול משני מצבים המנוגדים ביותר במהלך השנה, וזה בלי שום הקדמה והכנה, כמו בלחיצת כפתור. גם במצבים של שמחה ולהיפך, ידוע מראש מה ואיך צריך לנהוג וכו' [לדוגמא - נישואין: פגישות, סגירה, ווארט, אירוסין, שבת אצל הכלה, שבת אצל החתן, פגישות, פגישה אחרונה, חתונה וכו'. ידוע גם איזה דרשה תאמר על ידי מי ומתי ומה יגידו פחות או יותר בדרשה. איזה מתנה יתן מי למי ומתי וכו' וכו'. והוא הדין בבית אבל, בלידת בן ובלידת בת, וכו' וכו'].

הדבר הזה הוא חיוני וחיובי בהחלט, כי רק כאשר המערכת החיצונית מתפקדת מעצמה, היא לא מתפרקת כאשר עוברים ממצב למצב, וכך גם יש פניות להתבונן בתכנים שלה. אין לנו יותר מתרי"ג מצוות שכולם מכוונים ללבו של האדם, להיותו עבד השם, והן הנה החוקים היותר מדויקים ויותר מוכרחים בלי הרבה מקום לתמרון. וזה מה שאנחנו מתפללים ומבקשים - 'תרגילנו בתורתיך', שאחרי שהפעילות החיצונית שגורה וקלה עלינו, יקל עלינו יותר למלא אותה בתוכן ובכוונת הלב.

אולם, דא עקא, שענין זה עצמו, יכול לגרום שבמקום שנשען עליו כדי להתבונן פנימה, נישען עליו כדי לצאת על ידו ידי חובה בעבודתנו. ולא זו בלבד - וזה כבר נוגע לעכשיו - נחשוב שהתבנית והמסגרת היא היא עבודת השם עצמה, ובלעדיה הרי אנו אבודים בעולם חול וטמא. רק כך ניתן להבין, למה דוקא אנחנו החרדים, בשעה קשה זו, בונים במה לעצמנו, בתוך עולם הזהירות והחרדה העוטפת את כל. ואיננו ממהרים לסגור עצמנו חדר לפנים מחדר, כנדרש במקרים כאלו. ואדרבה, ממשיכים בהרבה מקומות, בצורה שנראית כמו 'צדקנות' מעושה או 'בטחון' שלא במקומו, תוך כדי צחקוק טיפשי של מי שמרגיש יותר חכם מכולם. הרי בשעה זו, הנוגעת לחיים ומות, התנהגות כזאת על ידי בני תורה, אין לך חילול השם גדול מזה.

ההרגשה היא, שבעומק הלב יש כאן נסיון אחיזה נואש בקרנות עבודת השם, הנובע מקושי מהותי לעבור ממצב למצב, גם כאשר עבודת השם עצמה דורשת זאת. והשערוריה היא, שאנחנו חושבים שרק היכלי הכוללים, הישיבות או החיידרים במתכונתם הם 'עצם עבודת השם', ולא הכניעה עליו יתברך.

נתבונן מעט: מעצם עצמה של 'מגפה', שהיא 'אינה מבחנת בין צדיקים לרשעים', זה עצם הענין של מגפה, ולכן לא עוזר אז כלום חוץ מלברוח או להסתתר, וכבר אמרו על זה חז"ל 'לך עמי בא בחדריך', ובזמן שמלאך המות בעיר יש ללכת בצידי דרכים, ורבא היה סוגר אף את חלונות ביתו - שנאמר 'עלה מות בחלוננו'. וברחובותנו מסתובבים שאננים כאשר המות עולה למול עינינו.

המחשבה הזאת, שהמוסדות הם כל היהדות, מתנפצת לנו למול העינים, כאשר אנו מחויבים כעת לשבת בביתנו, ללמד את ילדנו תורה, לשאת אותם על כפיים יום יום, ללמוד עם הקטנים פרשת שבוע ולדרבן את הגדולים לקבוע עתים לעמל התורה, עם בני הבית [ועם עצמנו] עניני אמונה ובטחון, להחדיר בהם את הערך של 'קדושת החיים' בשעה זו, לחנכם לאחריות והקנות להם הרגש בסיסי בערבות לציבור וליחיד. כמובן, הדברים הללו, מספיק חשובים כדי להיקרא עבודת השם, רק צריך לעשות סוויץ' במוח, ולהשתחרר מהחשיבה התבניתית הילדותית, הכל כך רחוקה מעבודת השם, שרק אופן אחד יש לעבוד אותו.

נמצינו למדים, שאי היכולת להיות גמיש למול רצון השם, יכול להגיע לסכנת חיים, ואולי זה בדיוק הנקודה שאליה מכוונת ההשגחה בשעה זו ללמדנו. 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום' - אמן.

והנה קטע נפלא שכתב ידידי הרה"ג רבי.... שליט"א: כל אדם בחייו עובר תקופות שונות של התמודדות וקשיים, והרי הם משמשים לו כמבחן וכנסיון בבנינו הרוחני והאישיותי. כעת עובר על כולנו תקופה לא פשוטה שאנו חווים אותה ציבורית. בס"ד, בקרוב נהיה מאחוריה, נקוה שעם בשורות טובות ובלא שום פגע רח"ל, ישמור ד' על עמו ועל נחלתו. יהיה איך שיהיה, התקופה הזאת תשאיר עלינו רושם חזק. אחרי הכל, יש כאן טלטלה ורעידת אדמה מצד שיגרת החיים, ירחם ד' שאנחנו לקראת גמר טוב. כעת יש לנו 2 אפשרויות, האחת, להתבוסס בבוץ הנייעס והדיווחים, הביקורת והויכוחים, להתעצבן ולדאוג, להתעדכן כל חצי שעה ולהשתגע. השניה, לנצל את הקושי ואת הסיטואציה לכיוון חיובי ככל האפשר של התעלות בלימוד תורה, בתפילה, אמונה ובטחון וכו', ולמעט במידת האפשר את העיסוק האובססיבי במה שקורה.

בידינו לקבוע איך נצא, אי"ה, מתקופת הקורונה, ואיך היא תיחרט בתודעתינו. כשבועות של שממון ודאגה והתעסקות בהבלים וקונספירציות כאלו ואחרות, או כתקופת זוהר ועליה ובנין עוד יציקה באישיות, חישול רוחני ואמיתי

 

 

 @ זמן קיץ בהיכלי התורה-

מצוה מוטלת עלינו כעת, בימים אלו, ללמוד תורה ברצינות גדולה תוך כדי מצוות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. משום כך נפתחו הישיבות, הכוללים והתתי"ם במתכונת של קוי טלפון. בהנחיות שניתנו על ידי גדולי ישראל, לקראת פתיחת ה'זמן', כותבים מרנן ורבנן כי כל תלמידי הישיבות ילמדו אך ורק בביתם - במתכונת של שלושה סדרים. בנוסף, קבעו גדולי התורה כי הלימוד צריך להיות במסכת קבועה וזמנים מסודרים, "על מנת שלא יהיה רפיון". להקפיד ללמוד בכל יום ספרי מוסר, וכי מומלץ ללמוד בשבועות אלו של ימי הספירה מסכת אבות או 'אבות דרבי נתן'. בנוסף, "יש עצה מועילה ללמוד כעת ספר 'חפץ חיים'", נכתב. גם שר התורה הגר"ח קנייבסקי ענה על שו"ת מיוחד בגודל חיוב לחיות בזהירות מופלגת בדיני נפשות, והוסיף רבינו כי יש לעשות הכל כדי שיפתח הזמן בהיכלי התורה, ובינתיים, כשעדיין לא ניתן לפתוח את היכלי התורה, חובה לשמור על קביעות הלימוד, כל אחד בביתו, ולהמשיך בתחנוני התהילים.

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שעסק התורה חשוב לו יותר מכל,  מחמיר ליחידים ולרבים בהלכות פיקוח נפש החמורות, ואף ביקש לפרסמם כהוראה לרבים. בעניין ההשתתפות בברית מילה, מורה הגר"ח קנייבסקי כי אין צריך לקיים ברית מילה במניין אנשים, ואומר לשואלים שבשלש אנשים מספיק. הגר"ח אף הורה לכל, דלעת הזאת אין לקיים טבילת שחרית כלל. גם מי שאינו יכול להישמר בכללי הזהירות שיתפלל ביחיד ואפילו בשבת (!!). מרן הגר"ח שליט"א פסק  שמכיון שצריך ללבוש מסיכה מפני הזהירות "הוי ליה מלבוש ויש ללבשו אף בשבת ואין בזה חשש טלטול". הגר"ח חזר וביקש לומר פרק תהילים לאחר כל תפילה ואפילו בשבת יאמרו 'מזמור שיר ליום השבת'.

בפגישה שערכנו, צוות הישיבה הקדושה 'משאת המלך', לקראת ההערכות ל'זמן קיץ', שמועבר בינתיים במתכונת של קו טלפון, אמר המשגיח הרה"ג רבי שמעון גלינסקי שליט"א דבר נכון מאד. "זהו 'זמן' שעם כל הרצון הטוב של כל גדולי ישראל שהורו, רבני הישיבה שיקליטו שיעורים וההורים שינסו לסייע-  זוהי שעת המבחן של כח הרצון של כל בחור ובחור בפני עצמו, באופן אישי ויחידני לגמרי. אנחנו נוכל להמריץ, לסייע, לעודד ואולי גם להעניק תמלוגים ותשורות נאות. אבל מי שיחליט, בסופו של דבר, מתי לקום, כמה ואיך להקשיב לשיעורים, ללמוד עם חברותא טלפונית ולהוסיף עוד ועוד שעות בלימוד עיוני ובקיאותי, וגם בלימוד המוסר, יהיה בן הישיבה עצמו".

אברכים ובני ישיבות יקרים. זה זמן המבחן העצמי שלנו. להתנתק מכל הסובב ככל וכפי האפשר ולהגביר חיילים לתורה.

@זהירות!!! רודפים ורוצחים!!!!

לפני כמה ימים אמר לי ידידי הרה"ג רבי שמואל קצבורג, ר"מ בישיבת 'אבן האזל' בעירנו, שהגאון רבי אשר ווייס שליט"א אמר דבר נכון עד מאד. "המדינה הגיעה למסקנה שלמרות הסכנה הגדולה שבהסרת הסגר וההידוק הגדול, הרי שצריך לחשוב גם על הנזק הכלכלי הגדול למשק ולכן המדינה מאפשרת פתיחת חנויות והתאספויות שונות, לא בגלל שהנגיף נעלם,  אלא בגלל הנזקים הכלכליים. אבל אנו, שומרי תורה ומצוות, חייבים לשמור על הבריאות על פי צו התורה הקדושה פי אלף יותר ממה שהמדינה מחליטה, בגלל שיקולי כלכלה. עלינו להימנע מלצאת מהבית ולשמור על כל כללי הבריאות בהקפדת התורה הקדושה".

בכל ימות השבוע אני מתפלל דרך המרפסת, מקשיב למנין הנערך מתחת לחלון ביתי, רוב הימים בנוסח בני עדות המזרח הערב לאוזן ולנשמה. כל המתפללים ברחבת החצר ענודים במסכות ושומרים על מרחק בטוח בין איש לרעהו. ביום שישי קמתי מעט מאוחר והלכתי למנין אחר. נדהמתי. בחצר התפללו כ30-40 בבני ישיבות, חלקם ללא מסכות בכלל, וחלקם מסתובבים הלוך ושוב. הכרתי שם בני משפחות רבות. כולם יהודים צדיקים ומחמירים בכל נושא הלכתי. והנה בנושא כה מחריד של פיקוח נפש, הם  מזלזלים.

באותו מנין התפללו בניו של ידידי הרה"ג רבי יוסף שלמה מאיר שליט"א, כולם היו חבושים במסכות, ואני חייכתי לעצמי מתחת המסכה שלי. נאה דורש ונאה מקיים. הנה קטע ששלח לי הרב מאיר שליט"א, רק יומיים קודם לכן: פרשיות השבוע שלנו עוסקות בדיני צרעת. הדין בנגעי עור בשר, בהרת ושאת, הוא כך, שלאחר שהכהן הסגיר את המצורע שבעה ימים, אם עמד בעיניו הנגע, ולא פשה והתרחב, או לא צמחו בנגע ב' שערות לבנות, או לא נראתה בו 'מחיה', אזי מסגירו שבעת ימים שנית, ואם אחר שבעת הימים הנוספים שוב עמד בעיניו הנגע, הרי הוא טהור. כלומר, זה סימן שהנגע מתחיל להתרפא, ואין צורך להחליטו אלא לטהרו.

והנה, בדיוק בשבועיים אלו אנו, בני הציבור החרדי, עומדים במבחן של 'עמד בעיניו' למשך שבועיים. מומחי הבריאות מזהירים, שאם בסופם של שבועיים נהיה במצב של עמד בעיניו, ומספר החולים והנדבקים לא יעלה, אזי ישקלו הקלות נוספות. אך אם חלילה יפשה הנגע, ומספר החולים והנדבקים יתרחב, אזי נחזור לכללי ההסגר הקודם והקשה. צריך להבהיר ללמדנים הצעירים שבינינו, שאם נקפיד על לבישת מסכה ומספר החולים לא יעלה, אזי בעוד שבועיים נהיה בבית הכנסת, ואם לא, אז נחזור לחלון ולמרפסת.

ולמעשה כל עולם התורה תלוי בידי כל אחד ואחד, כיון שמספיק חולה אחד שידביק כמה מתפללים, שידביקו חלילה את בני משפחתם, ובני המשפחות את השכנים, וכך בעיר שיש בה כרגע 320 חולים יהיו חלילה 400 חולים, ולאחר שהגרף יעלה לעיני כל ישראל, לא נוכל להתלונן, למה סוגרים לנו את העיר? למה שוב סוגרים את המניינים? למה לא פותחים את הישיבות? מתי כבר ילמדו הילדים בחיידר? ועד מתי תימשך התקופה הקשה הזו של 'ישב בדד'?

אם כל 'חכם בעיניו' יצא לתפילה בלי מסיכה, יתכן שנגיע חלילה למצב שבו בראש העין ובתל אביב, הרצליה ונתניה, יהיו תפילות בבתי הכנסת, ובתי הספר בשוהם יפתחו לתלמידים, אבל בבבני ברק, ירושלים ואלעד ימשיכו את המסורת החדשה, להתפלל במרפסת, וללמוד בישיבות דרך האפרכסת. חבל מאד שנגיע למצב קשה ומעצבן, שאפשר למנוע אותו במאמץ קל ובכוונת מצוה בכל רגע ורגע - 'וחי בהם' ולא שימות בהם.

גם בשבת האחרונה התפללתי במנין שנערך באחת החצרות. גם כאן היו רבים שחבשו מסכות ושמרו על מרחק בטוח. גם כאן היו כאלו שלא עשו זאת. וידידי הרה"ג רבי שמואל רובינשטיין, שהתפלל גם הוא עימנו, אמר לי בצער: "הייתי צריך להתפלל בבית. זה מנין נגד ההלכה".

והוא צודק.

 

 @ סגולות טובות להגנה מהמגיפה:

אנחנו 'עם סגולה'. אז הנה כמה וכמה סגולות מקדמונינו וגם מגדולי ורבני דורינו.

המושג של מגיפה בתורה מבטא חרון אף ד'. מהי מגיפה? סוג של 'ניתנה רשות למשחית לחבל', אין כאן גזר דין פרטי על כל יחיד, אלא 'אינו מבחין בין צדיק לרשע', ומידת הדין מתוחה בעולם. הסגולה הכי קדומה והכי מבוססת היינו הענין של הקטורת – הרז שמלאך המוות גילה למשה רבינו שקטורת עוצרת מגיפה. ובזוה"ק פר' וירא מופיעה הסגולה על אמירת פרשת הקטורת. (ואמנם בדברי הזוה"ק מופיע שאמרו רב אחא וחבורתו את הפרשה המדברת על עצירת המגיפה ע"י הקטורת בפרשת קרח, בשעה שאהרן הכהן עצר את המגיפה, ואילו בספר קב הישר מובא הסגולה שיאמר פרשת הקטורת קח לך סמים וברייתא פיטום הקטורת, וכן נראה בזוה"ק פר' ויקהל שהסגולה היא לקרות כל יום 'עובדא דקטורת'. ועי' בערוך השולחן סי' תקעו סעיף ט.

ובאליה רבה (סי' קלב): "כתב פסקי תוס' בזמן המגפה ח"ו יש לומר פטום הקטורת. גם קודם תפלת מנחה אחר פרשת התמיד קודם אשרי, ובלילה אחר תפלת ערבית".

רבנו הבן איש חי (הלכות שנה ראשונה - פרשת פקודי) הביא לנו סגולה נפלאה לעצירת המגיפה:  "נוהגים פה עירנו לומר אחר עלינו לשבח וידוי ומזמור שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון ואחריו קדיש, אבל בעה"ק תוב"ב לא נהגו לומר וידוי, ולא המזמור הנזכר, וכמדומה לי ששמעתי טעם למנהג הוידוי פה עירנו כאן הוא במקום וידוי דאומרים על המטה, וכתבתי להרה"ג מהר"א מני נר"ו, להודיעני מנהג עיר הקודש תוב"ב, וכתב לי דבעה"ק חברון תוב"ב נוהגים לומר אחר ערבית וידוי, ושיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון, וקדיש, והוא שמע שם שזה המנהג נתייסד שם על פי רב שבא מעיר שאלוניקי, והיה שם חולאים גדולים, ומיתה פתאומית, וחלם צדיק אחד שיתקנו וידוי אחר ערבית, ותתבטל הגזרה, וכן עשו ונתבטלה, מאותו זמן נוהגים כן בשאלוניקי יגן עליה אלקים, ובבואו לעה"ק חברון ת"ו הנהיג אותם בכך, ובערבית שאין בה וידוי אומרים שיר המעלות בלבד וקדיש".

הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א הביא סגולה נוספת להינצל ממגפה זו, לפי המובא בתורה הקדושה (בראשית יט, ח) שאמר לוט לאנשי סדום "הנה נא לי שתי בנות וגו' רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי". מה באה התוה"ק ללמדנו בפסוק זה? כי אדם שבא בצל קורתו של רעהו, משמע שהוא סומך עליו ומאמין בו שיעזרהו ויעשה הכל לטובתו. עצם ביאה זו בצל קורתו – כבר סיבה שאשמור אני עליהם ואבקש ממכם שאל תעשו להם דבר.

הגמרא מספרת במסכת  בבא מציעא (פ"ה א') על העגל שברח לרבי תחת כנפיו, ואמר לו רבי: "לך, כי לכך נוצרת", והענישו על כך את רבי בייסורים רבות בשנים. ותמהו רבותינו בעלי המוסר: הרי נכון אמר לו רבי, שלכך נוצר – שצריך לילך לשחיטה. הלא כן?! אלא מבארים בזה, שאכן  נוצר הוא לכך, אבל אם בא לחסות תחת כנפיו של רבי – דינו אחר, ויש לרחם עליו, שאם בא לבקש ולהתחנן – היה על רבי לרחם עליו!

כך מובא גם אצל הגבעונים שבאו בשקר ואמרו שמארץ רחוקה באו ולא מהשבעה עמים שחייבים להורגם, ואמר יהושע לקבלם ולא להפקירם ולהרגם, וביאור הדבר הוא שסו"ס הם באו וסמכו על עמ"י שיצילום, ובקשו מחסה אצלם, לכך ריחם יהושע עליהם! וכן מצינו בבועז שאמר לרות (רות ב, יב) "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו".

לפעמים גם אדם שאינו  זכאי לרחמים, אבל אם בא לחסות בצל כנפיו של ה' יתברך ומבקש ומתחנן – עושים לו לפני משורת הדין ומרחמים עליו, וזהו שאומרים בתפילת נעילה ביום הכיפורים "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, חון יחון וגו'", שאנו באים ומתחבאים בצל כנפי השכינה – ועי"ז – גם אם לא היינו זכאים מתחילה – חון יחון. השם יתברך חן אותנו מאוצר מתנת חינם שלו.

למעשה - עלינו להתחזק בהרגשה זו, של אמונה ובטחון גמורה בהשי"ת, ללא שום תלות ובטחון מדומה בשום אדם, וכך גם אם אנו לא זכאים בעצם לזכות, מ"מ עצם דבר זה - שמבקשים אנו לחסות אך ורק תחת כנפי השי"ת, הוא זכות להינצל.

הגאון רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א (מרא דאתרא דבית שמש) מסר לציבור את הדברים הבאים: "עקב המצב הקשה צריך להתחזק בתפילה בכוונה ומתוך הסידור ובלימוד התורה בהתמדה ולהיזהר בברכת המזון לברכה מתוך הכתב ובכוונה גדולה כמו שמביא המשנ"ב בסי' קפ"ה ס"ק א', והכוונה בברכה זה יציל מהחרון אף, ויזכו לא להיות בבהלה" עכ"ד.

הגר"צ חשין שליט"א אמר השבוע כי פרק ס"א בתהילים הוא סגולה לקורונה.

 

 @ סבלנות:

המקום החשוב ביותר בו צריכים לממש את מידת הסבלנות, הוא בבית פנימה. וכך כתב הגר"ש וולבה זצ"ל בספרו 'עלי שור': "מדור מיוחד קובע לעצמו, הוא סבלנות של האדם עם אנשי ביתו. הרי כל מה שהיחס יותר קרוב ויותר תמידי, הוא מחייב יותר סבלנות. כעס היחס עם שכן הוא תמידי ולכן נתקלים פעמים רבות במצבים הדורשים סבלנות. אשר על כן יותר קשה הוא להיות שכן טוב מאשר חבר טוב. אך יותר קשה מכולם הוא לשמור על סבלנות כלפי אנשי הבית, איתם נמצאים יחד יום ולילה. בכל מצב ניתן לומר שהמידה הנושאת את הבית היא היא הסבלנות. מידי פעם שואלים חתנים על מה עליהם לתת את דעתם ביום חתונתם, וזאת היא עצתנו להם בעומדם תחת החופה וקבלו על עצמם, לשאת את האישה עד מאה עשרים בכל מצב, ולעולם לא לפרוק עולה מעל עצמם. אמרו חז"ל "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו"- עול אישה". בלשון הקודש קוראים למתחתן "נושא אישה", וזה ביטוי נפלא, כי הוא ממש צריך לשאת את אשתו. לא רק בהשלמה חיצונית, שלא יכעס עליה, אלא יקבל אותה על עצמו בכל מצב".

הגר"ש וולבה מסביר שהסבלנות היא מידה הכרחית בחינוך הילדים: "כמה סבלנות צריכים בחינוך ילדים. עם צעקות וסטירות לחי לא "מחנכים". נתלמד איפוא בסבלנות עם בני הבית, נקבע לעצמנו שעה קבועה, שבה נתאזר ביותר בסבלנות ותהא זו שעה שבה עלולים דווקא להתעצבן, כגון בבוקר שהילדים צריכים לצאת למקום לימודם, או בערב שהם צריכים לשכב לישון, אז ישמור על קור רוחו ומנוחת נפשו. נתרגל בזה עד שייקבע בליבנו ציור ברור מהנהגה עקבית של סבלנות בלב שלם. אחר כך נעביר את הזמן הקבוע הזה לזמן חולשה אחר בבית, עד שנתלמד גם בזה, וכל זאת לתקופה ממושכת, עד כדי התלמדות יסודית במידת הסבלנות".

 @ מתנת חיים:

קשה לשמוע על מאות נפטרים מהארץ והעולם שנפטרו מנגיף הקורונה. קשה עוד יותר להתבשר בצער על מישהו שהכרת היטב, כמו שייע.

הרה"ג רבי אברהם ישעיהו הבר זצ"ל, שייע בלשון משפחתנו, הוכר בכל העולם בשנים האחרונות כמקים ארגון 'מתנת חיים', באמצעותו הושתלו כליות ללמעלה מ800 יהודים, אנשים ונשים. אך אנחנו הכרנו את ר' שייע כתלמיד חכם גדול, נעים שיחה, חייכן וסבלן. הרב הבר, (שכאמור הוא אחיה של דודתי, רעיית הרה"ג רבי יצחק מאיר גנוט שליט"א, מרבני ישיבת 'אור ישראל') שימש כר"מ בישיבה קטנה שנים רבות, עד שנאלץ לעבור השתלת כלייה. אז הצטרף לצוות ישיבת 'נתיבות חכמה' ('וולפסון') ומסר שם שיעורים ושיחות ואף שימש כיועץ חינוכי, בפרט לבני ה'קיבוץ' ולחתנים. כולם אהבו אותו מאד ושתו בצמא את דברי תורתו ושיחותיו. בחודש אדר האחרון מסר ר' שייע את שיחתו האחרונה ב'וולפסון'.

וכך כתבה אחת העיתונאיות: שני רגעים גרמו לי להבין עם מי יש לנו עסק. גרמו לי לקלוט כמה מיוחד היה הרב ישעיהו הבר, ראש ארגון "מתנת חיים", שנפטר הלילה מנגיף הקורונה.

הרגע הראשון התרחש לפני כמה שבועות, במלון בירושלים. 148 גברים ונשים התארחו בשבת חגיגית שנערכה עבור כל תורמי הכליה של "מתנת חיים" בשנה החולפת. אחד מהם שיתף אותי במוצאי השבת בהגדרה מדויקת מאוד של הרב הבר: "יש אנשים שנתקלים בבעיה – ופותרים אותה רק לעצמם. הרב הבר נזקק בעבר לתרומת כליה, והצליח בקושי רב להשיג אותה. כשהוא כבר לא נזקק לתרומה, הוא החליט לחשוב על האחר ולא רק על עצמו. הוא לא פתר רק את מצוקתו האישית, אלא החליט להקים ארגון שיפתור את הבעיה לעומק. ככה צריך להסתכל על העולם".

הרגע השני קרה באחד מהראיונות הראשונים שנתן, עם הקמת העמותה. המראיינים באולפן, מופתעים מהיוזמה החדשה של תרומת כליות בחינם, שאלו שאלה פשוטה: "למה שמישהו יתרום כליה בחינם לאדם זר?". התשובה של הרב הבר הייתה פשוטה גם היא: "כי הוא לא אדם זר. הוא אח". הוא אכן הוכיח בשנים האחרונות שישראלים שלא מכירים זה את זה, מכל המגזרים והסגנונות, אינם זרים. הם טובים וקרובים יותר ממה שנדמה. הם מוכנים לתת חלק מגופם כדי להציל את הזולת. צריך רק אדם כמוהו שיזכיר לנו את זה.

הלילה, בגיל 55, נפטר מנגיף הקורונה, אחרי שהציל מאות יהודים. חייהם של רבים עוד יינצלו בזכותו.

הרב הבר דאג כמה פעמים לפרסום כתבות ב'קוראים אלעד' לעידוד אנשים לתרום כליה באלעד, למען חולים מאלעד. גם במקרים אלו, יצא העורך והכותבים השונים (לא אני עסקתי בכתבות אלו) מכליהם מהתפעלות ממידותיו הטובות, סבלנותו ועצותיו החכמות. לפני מספר שנים פירסמה הכתבת של 'קוראים אלעד' מאמר ארוך ומיוחד במינו על 'מתנת חיים' ועל יהודי מעירנו הזקוק להשתלת כלייה. הכתבה הייתה מיוחדת במינה, מרתקת ומאד מרגשת והיהודי החולה ציפה לתורם כליה מהעיר.

חלפו חודשיים והוא התקשר לר' שייע, מאוכזב בעליל. "איך זה שאחרי כזאת כתבה יפה, אף אחד לא תרם לי כליה?", תהה החולה.

ר' שייע האיר פניו. "נכון, לך עדיין אין כליה משלך. אבל שני יהודים אחרים קראו את הכתבה ותרמו בזכותה כליה לשני יהודים אחרים. הכליות שהם תרמו לא התאימו לך, אך הם התאימו לשניים אחרים. בזכותך ניצלו חייהם של שני יהודים!! הצלת שני נפשות מישראל!!".

סוף הסיפור היה שחלפו עוד חודשיים ומתיישב מאחד ישובבי ההתנחלויות באזורינו, קרא את הכתבה ב'קוראיחם אלעד'. התרגש ותרם כליה לאותו חולה מאלעד.

יהי זכרו ברוך.

 @ הסתה:

אי אפשר להתעלם מגל ההסתה העכור והמחריד האופף את המדינה, בחסות התקשורת, נגד הציבור החרדי. בשעה שבתל אביב מסתובבים מאות (!!) ללא מסכות, ככל העולה על רוחם, הרי שבציבור שלנו שומרים, באופן הרבה יותר הדוק, על כללי הבריאות.

וכך כתב עמנואל שילה, עורך העיתון "בשבע": "בימים כתיקונם בני־ברק היא מעצמה של חסד, ובפרט בתחום הרפואי: ארגון 'עזר מציון' שמרכזו בבני ברק הציל ממוות אלפי נתרמים, חילונים כחרדים, בעזרת מאגר מח העצם שלו. הרב אלימלך פירר וארגון 'עזרה למרפא' הם מגדלור של תמיכה בחולים ומשפחותיהם. המיזם המופלא 'מתנת חיים' של הרב החרדי ישעיהו הבר השיב לחיים למעלה מ-800 איש שנזקקו לתרומת כליה. ומי מאיתנו לא נזקק אי פעם להשאלת מכשור רפואי מ'יד שרה'? אז אפילו אם הייתה כאן שאננות או התרשלות, עכשיו לא הזמן להטיף ולהוקיע אלא להשיב תמיכה לציבור שממנו יצאה תמיכה רבה בעבר".

העיתונאית סיון רהב- מאיר כתבה את הדברים הבאים: למה לא כתבתי עד עכשיו על החרדים, התקשורת והקורונה? הנה כמה סיבות:  המשפחה שלנו בבידוד מוחלט - שני הורים, חמישה ילדים ואין־ספור מזוודות מבולגנות - אחרי טיסה מבוהלת מארצות־הברית. אנחנו לא יודעים איפה נגור אחרי הבידוד. השבוע בעיקר ניסינו להכשיר לפסח את המקום הנוכחי שמצאנו, ולהתארגן על החיים שלנו. נדמה לי שרבים־רבים נמצאים במצב מאתגר דומה, ובורחים לסלולרי ול"סערות" במקום לנסות להשקיט קצת את סערת חייהם.

אמנם עקבתי מאוד מרחוק, אבל אישית די נדהמתי מהמהירות (כן, המהירות) שבה הדתיים והחרדים ביטלו בתוך כמה ימים הלכות קדושות של אלפי שנים. פשוט עצרו את הדופק של העולם, מבחינתם. לסגור בתי כנסת ולא ללכת למניין עבור אדם דתי זה סתירה לכל מה שהוא מחונך עליו מגיל אפס. הרי כל ילד חרדי גדל על האתוס של "תורה בכל מחיר, לא משנה מה אומרים בחוץ".

והנה בתוך כמה ימים התממש התסריט ההזוי ביותר בתולדות בני־ברק: כולם החלו לסגור ישיבות, לא לקרוא בתורה, לוותר על קדיש על הורים שנפטרו, לבטל בר־מצוות – כל זה הופנם היטב אצל 9.99 אחוז מהמגזר.

ואז, כשמאות אלפי חרדים יושבים בהסגר בדיוק כמו כולם, הם שומעים שהם מפיצים מחלות בכוונה. הרי מנהיגי העולם באירופה ובאמריקה פיספסו את האירוע לחלוטין (אני עכשיו כאן בארץ כי ראיתי שם את התדרוכים של טראמפ, ורציתי הביתה). אז בשעה שבוריס ג'ונסון בבריטניה עוד דיבר על "חיסון העדר", טראמפ לחץ ידיים באירועים מול מצלמות ובשמאל הסבירו שהקורונה היא מזימה פוליטית של נתניהו – החרדים היו אמורים להזדרז עוד יותר לסגור בתי כנסת? הרי לכולם לקח כמה ימים להתאפס.

ברור שיש מחדלים. גם לי יש שאלות קשות לליצמן. הוא הרי יודע שמסיבת עיתונאים בחדשות בשמונה זה לא מספיק למי שההנהגה הרוחנית שלו אינה כוללת את יונית לוי, אז איך למען השם בכירי המומחים לא יצאו לשטח מיידית לזרז את יישום ההוראות? איך הוא הלך לישון בלילה בלי לוודא שמה שאמר למסעודה משדרות הגיע גם לזלדה מבני־ברק?

נכון, זה קרה לבסוף, אבל קרה בשבוע־שבועיים איחור. שבוע־שבועיים זה הרף עין אצל מי שחיים תודעה של 4000 שנה על הכתפיים, אבל זה נצח במונחי הקורונה. זה מחדל. יום יבוא והוא ייבדק. מי שיבדוק את המחדל, אולי גם יחמיא לליצמן מנגד על ההחלטה המהירה ומצילת החיים להפסיק כבר בינואר טיסות מסין. כתבו אז שהוא מגזים ומבוהל, והיום ישראל אינה איטליה רק בזכות אותה היערכות מוקדמת.

ומנגד, כעבור כמה ימים - איזה גל עצום של אהבה כאן. כל כך הרבה פוסטים ותמונות מרגשות, כל כך הרבה לא־חרדים שכתבו באהבה על אחיהם שבבני־ברק, כל כך הרבה מחוות של סולידריות יפה. החרדים במקביל הגיבו בגל של מכתבי תודה ומחוות של הערכה כלפי שוטרים וחיילים.

בגלל כל הסיבות האלה, לא רציתי להיכנס לפולמוס הסוער. בחג הפסח הזה בתי הכנסת בכל העולם סגורים, שוב לא פתחנו את ספר התורה, ועצוב שאנחנו אולי מתחילים להתרגל לכך. דור שלם של צעירים מטפס על הקירות משיעמום וחוסר מעש, לא יודע מתי ישוב לאיזושהי שגרה ברוכה. מיליוני ישראלים חוששים בצדק ממשבר כלכלי, נפשי ובריאותי. היסטוריונים שיעברו על הפיד שלנו - לא יאמינו שבתקופה כה מצערת לא זעקנו יחד, בכאב משותף.

אלו דברי העיתונאים. אך אני רוצה לצטט בפניכם קטע מופלא שכתב רבינו ה'בית הלוי' זיע"א, בחיבורו בפרשת שמות:

"נאמר במדרש רבה (שיר השירים א - כא) על פסוק "לריח שמניך טובים", מה שמן אינו מתערב עם המשקין, אף ישראל אין מתערבין עם בני נח (ולעולם נשאר ההבדל על מקומו וקיומו), שהקב"ה נתן התורה והמצוה לישראל כדי שיהיו מובדלין מן בני נח וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כ) "ואבדיל אתכם מן העמים. ואם ישראל היו מקרבים עצמם חלילה להם אז הקדוש ברוך הוא היה מחדש ההבדל עי"ז שמחדש שנאה בלבם, וכל זה היה לטובתן של ישראל כדי שלא יתערבו ביניהם, ומשו"ה אחרי שעשו ישראל מעשה ותחבולה להסתיר ההבדל שנתן הקדוש ברוך הוא ביניהם ובין המצריים ורצו להתקרב להם, אזי הבדילם הקדוש ברוך הוא עי"ז שחידש והוסיף שנאה בלב המצריים עליהם וכמאמר הכתוב ויקוצו מפני בני ישראל שפירושו הפשוט דכל כך היו הישראלים מאוסים בעיני המצריים עד שכשהיה המצרי רואה אותן היה קץ בעצמו כדרך מי שרואה דבר מאוס שקץ בו, והקב"ה הטיל שנאה ונתן מיאוס על ישראל כדי שלא יתערבו עמהם. וכל זה לא היה בגדר עונש כלל, כי לא חטאו אז ולא היה מגיע להם שום עונש. רק היה בגדר שמירה שלא יתערבו עמהם וכל זה היה לטובתם".

כל מילה נוספת- מיותרת. 

 

 

 

 


 

לכבוד שבת קודש

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת תמר, יחיאל אברהם מאיר בן חיה טויבא, רבי יאשיהו יוסף (פינטו) בן הרבנית זרי שליט"א נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, משה בן כמונה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ודינה תרצה בת ורדה רגינה ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת ר' מרדכי בן ברוך ז"ל ופאולה פייגלה בת אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 19981092

אתר השבת


מאמרים אחרונים