מאמרים
רכיבה על בעלי חיים/ הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בראשון, 02 אוגוסט 2020 00:02
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 600
רכיבה על בעלי חיים/ הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
בפסחים כב, ב: והרי אבר מן החי, דכתיב 'לא תאכל הנפש עם הבשר', ותניא, רבי נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח - תלמוד לומר +ויקרא יט+ ולפני עור לא תתן מכשל. הא לכלבים - שרי! - שאני אבר מן החי, דאיתקש לדם. דכתיב +דברים יב+ רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש. ולחזקיה, למאי הלכתא איתקש אבר מן החי לדם? - אמר לך: דם הוא דאיתקש לאבר מן החי, מה אבר מן החי - אסור, אף דם מן החי אסור. ואי זה - זה דם הקזה, שהנפש יוצאה בו.
והגרעק"א בפסחים שם כתב: קשה לי, הא בחולין (קב,ב) פליגי רבי וראב"ש דרבי ס"ל דבהמה בחייה לא לאברים עומדת [דאם אכלה כולה בשלימות אין בו משום אמ"ה עד שחותך ממנה אבר] וראב"ש ס"ל דלאברים עומדת, דק"ו אם על אבר ממנה חייב על כולה לכ"ש, וא"כ דלמא ר' נתן ס"ל כראב"ש דבהמה בחיי' לאברים עומדת, וממילא מוכח דאמ"ה מותר בהנאה מדכתיב ומכרו את השור החי. וצ"ל דמזה אין ראיה די"ל דומכרו השור החי אין המכירה כשהוא חי אלא דהב"ד נוטלים להשור החי ושוחטים אותו ומוכרים אותו, או דמשכחת לה בשור בן פקועה, והקרא דלא תחרוש בשור ובחמור אף דבחמור לא שייך ב"פ, ולמ"ד בחולין (דף קב) דאמ"ה נוהג בטמאין ואף גם אמרינן דזה וזה גורם אסור, א"כ גם בשור בן פקועה הא בלא"ה אסור לחרוש בשור וחמור יחדיו משום אמ"ה דחמור, מ"מ י"ל אף להפוסקים דלוקים על ההנאה, מ"מ אתי קרא לעבור בב' לאוין משום אמ"ה ומשום כלאים, או בפשוטו בחורש לבלי תועלת ואין מגיע לו הנאה מזה, עכ"ל. וכן החזו"א שם הקשה כן ותי' שמכירה לצורך שחיטה מהני. [ועיין בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' פ"ו) שכתב: וזה לי כעשרים שנה הקשה לי רב מופלא א' לרש"י [חולין ק"ב ע"ב ד"ה רבי] דס"ל לכ"ע או לאברים או לבשר עומדת א"כ מאי צריך קרא ר"פ כל שעה [כ"ב ע"ב] להתיר אבר מן החי בהנאה, תיפוק ליה א"כ יהיו כל בעלי חיים אסורים בעבודה וקרא כתיב למען ינוח שורך ולא תחרוש, וכהנה רבות. והשבתי לו אי לאו הני קראי דאמה"ח מותר בהנאה הוה אמינא דלעולם אסור בהנאה והוה אמינא מחשבת אוכלין שמה מחשבה וקרא דלא תחרוש ולמען ינוח בחישב לאוכלה מתה דאז מותרת בהנאה, עכ"ל. ולד' החת"ס לא ייקשה קושייתי דלקמן, אך הרע"א והחזו"א לא פירשו הרי כמותו. ועיין מנחת סולת מצוה י"ד במש"כ בזה ע"ד המנ"ח].
ולענ"ד צ"ע מה ישיבו הגרעק"א והחזו"א על כל הפסוקים המתארים את שימושי האבות הק' בבעלי חיים, כמו אברהם שלקח עימו חמור לעקידה, ובעלי החיים שלקח אליעזר כמתנה לבני משפחת רבקה, ויצחק שרכב על גמל, ויעקב שנתן מתנות של בהמות טהורות וטמאות לעשו ונהנה מכך, והבהמות שעבד יעקב ללבן,והבהמות של יעקב עצמו, ומשה שהיה רועה צאן, וכן הרבה מקומות בתורה, ובזה א"א לתרץ לעבור עליו בב' לאוין. ואולם בכל הני י"ל בפשיטות, דכיון שהיה קודם מתן תורה, על כן א"א להוכיח מהם. ואמנם ייקשה דהא מצינו גבי מלך 'לא ירבה לו סוסים', וכן מצינו דפודין שה בפטר חמור (ואולי היכא דגלי קרא דזאת מצוותו,שאני), וכן שאמר משה 'לא חמור אחד מהם נשאתי'. וע"ז י"ל דכיון דנחלקו תנאי האם ישנו איסור אבמה"ח בבהמה טמאה, כבחולין קא,ב, א"כ א"א להוכיח מכל הפסוקים הללו, העוסקים בבהמה טמאה. אולם לפי הצגת קושית הגרעק"א, דדלמא ר' נתן ס"ל כראב"ש דבהמה בחיי' לאברים עומדת, א"כ שפיר יש להקשות דדלמא ר' נתן ס"ל כר' יהודה ור' אלעזר דאבמה"ח נאסר גם בבהמה טמאה.
ואמנם אכתי יקשה מהא דדברים יב, ד: 'לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ', דנהנה בטעינה, וגם המסייע לו מסייע בטעינה, והוא מצוה, וצ"ע. אמנם אפ"ל שכוונת התורה לסייע לשור בן פקועה, וכתירוצו השני של הגרעק"א ז"ל.והר"א שנדרופי מק"ק ביתר יצ"ו הראה לדעת לד' הש"ס בסנהדרין (נט,ב) שלמדו מפסוקים שב"נ מותר במלאכת בע"ח. וא"כ אפ"ל שהפסוקים המתירים מלאכה עוסקים בבהמת ישראל שהנכרי עבד בה שלא בציווי הישראל, כגון שהישראל שלחו לקחת משאות וביכולתו לקחתם על גבו וכדו', אך הגוי העדיף להניחם על בהמת ישראל, דכה"ג אין איסוה"נ לישראל בזה, עכ"ד. ולפי"ז אין להקשות מכל הפסוקים המתירים מלאכה באבוה"ק, כיון שב"נ מותרים במלאכה. א"נ שלאבוה"ק היה דין ב"נ.
ולולי תמיהת הגרעק"א ז"ל וסיעתו, היה אפ"ל בפשיטות, דאפשר שאין איסוה"נ בבעלי חיים שאינם עומדים לשחיטה וכל מטרתם היא למלאכה. ועוד י"ל שגם אם נמצאו פסוקים המתירים מלאכה בבהמות,אכתי י"ל שהתורה באה ללמדנו שבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת, וכדעת רבי, וממילא א"א להוכיח מהם מאומה לגבי איסוה"נ באבמה"ח. וצ"ע אמאי לא תירצו כן.
ואחר שכתבתי הנ"ל, זכיתי לקבל מכתבי תורה בענין זה משני רבותי הגדולים שליט"א:
מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א השיב לי במכתבו כך: אולי בטוענים קרשי המשכן דמצות לאו להינות ניתנו.
ומו"ר הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א השיב לי במכתבו כך:
לכבוד מעלת ידידי הרה"ג המצוין רש"ב גנוט שליט"א איחרתי תשובתי עד עתה על קושייתך הגדולה. אך הטרדות ועוד גרמו ועמך הסליחה.
לגודל הקושיות, וגם על רעק"א עצמו שהק' רק מקרא דוחצו את השור החי נראה קצת ליישב עפ"י מש"כ שם בסי' קס"ב דגם לפי רבי אבהו אין איסור הנאה באבר מן החי לגוי, דמדאיצטריך נבילה או אותו, על ישראל קאמר, וא"כ לא קשה מקודם מתן תורה ומגויים, ומחמור וסוס שנאמר אחר מ"ת י"ל דאין אבמה"ח לישראל בטמאים. ונשאר קשה מלמען ינוח שורך ול"ת את שור אחיך ומשה דפטר חמור. ואולי י"ל [לא בדקתי] דגם למ"ד לאיברים עומדת, היינו שנחשב כאילו חתכה ואסור לאכול [או להינות מבשרה], אבל לא על השתמשות והנאה ששייך רק מחיים כגון עבודה ורכיבה, דקרא כתיב לא תאכל הבשר. אלא שלפי"ז צ"ב קושית הרעק"א מומכרו את השור החי, דגם שם י"ל במכרו לחרישה, וי"ל.
מנאי הכותב בלי עיון כה"צ ידידוש"ת
ברוך שמואל הכהן דויטש