מאמרים

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

 

בשבוע שעבר התפרסמה הצעת חוק חדשה במיוחד, אבל ותיקה במיוחד: החוק לשמירה על קדושת הכותל. 

וכך פורסם באחד מאתרי החדשות: "הצעת חוק שהונחה לאחרונה... קובעת כי מי שיגיע לכותל בלבוש לא צנוע או יתפלל בתפילה מעורבת, עלול להיכנס למאסר של חיצי שנה או שישלם 10,000 שקל קנס".

כצפוי, החלו מיד גורמים אלו ואחרים להביע את דעתם. רבים הביעו תחושות של שמחה והקלה, אך היו גם כמה גורמים שהביעו חשש מה: האם זה חכם להעלות עכשיו חוק שכזה? האם עכשיו הזמן לדבר על חוקים דתיים? האם אין אנו מרחיקים חצי עם באופן זה? ואיך ננמיך את להבות השנאה?

ואז חשבתי לעצמי, עלינו ועל כולנו: אנחנו, אנשים ונשים כה רבים, השייכים למגזר החרדי אך מעורבים גם בנעשה בציבור הרחב. אנו עובדים, לומדים, ויש לנו מה לפעול, ויש לנו מה לומר לומר, ויש לנו מה לשמוע, ויש לנו דעה [כמעט] על כל עניין. ולפעמים, כשאנחנו מגיעים לאיזשהו הישג, לאיזושהי נקודת ציון דרך משמעותית במקום העבודה או הלימודים שלנו, אנו טופחים לעצמנו בשכם ואומרים: וואו, איזה קידוש ה', הנה, קיבלנו עוד פרס, טיפסנו עוד מדרגה, עוד אמן חרדי, עוד רואת חשבון, עוד דירקטוריון. הנה, גם החרדים יכולים להשתלב, קידוש ה', אשרינו!

ולא, אין בכוונתי להוציא לאף אחד או אחת רוח ממפרשי הלימודים, העבודה והקריירה, אלא רק להזכיר לעצמנו: מה הוא באמת קידוש ה'.

כמובן שזה נחמד לטפס ולקבל עוד דירוג, עוד דרגה, עוד תעודה, אבל מה הוא קידוש ה' באמת, זאת אנו יודעים מהמסורת המקודשת שלנו, זאת אנו יודעים מלשון התפילה: "נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, ככתוב על יד נביאך, וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש, ה'.... מלא כל הארץ כבודו". קידוש ה' הוא קידוש ה', כפשוטו, כמשמעו, קיום מצוות ה', קיום רצון ה', לעשות נחת רוח לפניו: "נחת-רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"  (רש"י שמות כט יח).

וכמובן, המעשים שלנו צריכים להיות נקיים, מיושבים, ברים, בלי רבב על בגדינו, בלי בעיות מוסריות, וכפי שאומרים חז"ל: "ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות,  מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יומא פו.)"

ולכן, מטרת המעשים היפים והמתוקנים, היא: שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו, כדי לקרב אנשים לתורה ולמצוות, ולעשות ריח ניחוח לפני ה' יתברך, שברא אותנו את כולנו, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, ונתן לנו את התפקידים שלנו, איש איש ותפקידיו, לקדש את שמו בעולם.

וכאן, יש איזושהי נקודה שעלולה לבלבל רבים: הנקודה הזו, של שמירת קודי לבוש, קודי התנהגות, קודי קדושה, קודי מסורת, במקומות הקדושים לנו, ולכלל ישראל, וגם לכל העולם כולו, ונתמקד כרגע בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו.

וחשוב כל כך שנראה באור ברור מה באמת קורה, בגלל הרבה דיס-אינפורמציה מכוונת שמוזרמת דווקא על הנושא הזה. 

כי קידוש ה', הוא קודם כל קידוש ה', הוא קודם כל קידוש המקומות שבהם שורה שכינה, הוא קודם כל שמירה על כללי הקדושה במקומות שהקב"ה זיכה אותנו להיות בהם, לחוש אותם, להתחבר אליהם, להרגיש את נעם הקדושה, ולהתפלל ליותר: להתפלל לבית שלישי, שיבנה במהרה בימינו אמן.

והמקום הקדוש הזה, כל כך הרבה שנים שחיכינו לו, וגם אחרי שחזרנו לארצנו, מנותקים היינו מהמקום, יכולנו לארוג עליו, יכולנו להתגעגע, אך לא יכולנו להיכנס, עד שזיכה אותנו ה' יתברך, ובנסים גדולים קיבלנו בחזרה את המקום הקדוש הזה. והרב יהודה מאיר גץ זצ"ל, אביו השכול של הצנחן אבנר גץ הי"ד, שנפל על שחרור המקום הקדוש הזה, הוא שמונה להיות רב הכותל אחרי שחזרנו אליו, והוא שקבע את כללי הקדושה שישמרו במקום, על מנת לשמור על קדושתו, על מנת שנוכל להנות מקרבת אלקים, ולקדש שם שמים, במקום אותו ה' בחר, ובלי היזק של כל מיני מפריעים.

ואז צצו המפריעים.

לא, המפריעים הם חלילה לא אנחנו, הקרובים או הרחוקים. המפריעים הם קבוצה מאוד מאוד קטנה, כמעט אפסית אך פוגעת, קבוצה מאוד מאוד מסויימת, מאוד מאוד עקבית, ומדויקת. קבוצה שמגיעה לכותל כל ראש חודש, ויוצרת הרבה מהומה, והרבה הרבה כאב..

ולא, הם לא חצי מהעם, וגם לא רבע מהעם, וגם לא עשירית. הם קומץ. קומץ קטן, קומץ אפסי אפילו. קומץ שמצהיר בסרטון פומבי שהוא פרסם, בזו הלשון: "את מי מעניין הכותל? ... אי יישום מתווה הכותל מרחיק מכולנו גם את התחבורה הציבורית בשבת וגם את הנישואין האזרחיים. המאבק על הכותל הוא מאבק סימבולי... אבל המתנגדים למתווה שוב מתחילים להשתולל. גם הם מבינים שברגע שהמונופול החרדי על הכותל ישבר, סוף סוף אפשר יהיה לקדם נישואים אזרחיים, ותחבורה ציבורית בשבת..."

כלומר באופן מוצהר: כל מטרת המאבק שלהם בכותל, הוא כדי להביא חלילה לעוד חילולי שבת, לעוד התבוללות, לעוד פגיעה בעם ישראל כולו. לעוד חורבן חלילה.

וכאן מגיע החוק החדש, שהוא למען האמת לא חוק חדש בכלל: החוק כבר הוצע בעבר שוב ושוב, ובמקור הוא הוגש ע"י שר הדתות הרב דוד אזולאי ע"ה, צאצא של החיד"א הקדוש, ושליחו של הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, במטרה להגן על קדושת הכותל, כדי לשמור עליו מפני אותו קומץ של גורמים מפריעים, כדי לאפשר לנו, לכולנו: העם היהודי, לשבטיו, לגווניו, לבוא לכותל רק כדי להתחזק, לבוא לכותל רק כדי לעבור תהליך של שיקום בלי הפרעה של כל מיני מפריעים, לבוא להתאחד, לחזות את הקדושה, ולהתחזק, כולנו יחד, כל עם ישראל. 

ואגב, גם בחוק הקיים, תקנות השמירה על מקומות הקדושים ליהודים, תשמ"א - 1981, קיימת ברירת קנס או מאסר חצי שנה, למי שמגיע לכותל בתלבושת שאינה הולמת! אך לצערנו, החוק אינו נאכף על אותה קבוצה קטנה, והניסוח החדש אמור לחדד כמה נקודות שם, על מנת לאפשר לעצור בס"ד את מעשיה הפוגעניים של אותה קבוצה קטנה, שמנסה לפגוע ולהרוס את קדושת הכותל, ביודעין ובמוצהר.

וכאן חשוב לחדד ולציין: דווקא למען אחדות עם ישראל, בארץ ובתפוצות, דווקא למען האחים והאחיות שלנו, הקרובים והרחוקים, אלו הלומדים במוסדות החרדים, ואלו הלומדים במוסדות הכלליים, אלו המתפללים בשטיבלאך, ואלו השוהים ברשתות, ודווקא כדי לקרב חצי עם, עלינו לשמור על הבית המשותף של כולנו. ודווקא כדי להנמיך את להבות השנאה: שומה עלינו לכבות את מוקדיה. ודווקא למען כולנו, למען כלל ישראל, מוכרחים  כולנו להתאחד: להשמיע קול אחד, איתן, עקבי וברור, לבוא ולחזק ולתת כח ועוצמות לשלוחי דרבנן העוסקים בעניין, כדי לפעול ולחזק את קדושת הבית שלנו, הבית המשותף של כולנו: 

כדי שכולנו יחד נקפיד על כללי הקדושה של הבית הקדוש שלנו, כללים שמטרתם אחת ויחידה: להגן על הבית שלנו, לאפשר את קידוש ה' במקום השראת שכינה, ולעשות את רצון ה' בתוך היכלו: ואם לצורך כך נקפיד בבואנו אל הכותל על קוד התנהגות, קוד קדושה, קוד יראת שמים ורוממות, והיה זה שכרנו: למען כלל ישראל, למען עתיד העם היהודי כולו והעולם כולו, וכדי לקרב אותנו למטרה המשותפת של כולנו: הציפיה לגאולה השלמה: מלכות שמים, ומלכות בית דוד, ובנין בית המקדש,  במהרה בימינו אמן: "ושלושתם אנחנו מבקשים".