מאמרים
כשהמפקד הנאצי הצדיע - פרק מיומנה של שיינדי מילר
- פרטים
- קטגוריה: יום כיפור
- פורסם בשלישי, 31 ינואר 2023 19:18
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 394
כשהמפקד הנאצי הצדיע
פרק מיומנה של שיינדי מילר, שנכתב במהלך השואה
באדיבות מרוה לצמא
"בלילה הזה שמענו מפי שלוש נשים שיום הכיפורים עומד לחול עוד שלושה ימים. נעצבתי מאוד על שלא ידעתי שראש השנה כבר עבר. אחת משלוש הנשים הצדיקות היתה מלכה זיידל, המורה שלי לדינים וליהדות בבית הספר בית יעקב, שלמדתי בו אחר הצהריים בימים הטובים בגלאנטא. מלכה היא בתו של הרב בנימין זיידל זצ"ל מגלאנטא. הנשים האלו עבדו איתנו, ובכל יום, כאשר קיבלו אישור לצאת לכמה דקות, היו מתפללות מתוך סידור קטן שהחביאו.
באותו לילה הן פנו אלינו, וביקשו את הסכמתנו לפנות בשם כולן לאחראית עלינו, ה"לאגר אלסטער?", בבקשה שביום הכיפורים נקבל את המרק בערב ולא בצהריים, כי אנחנו רוצת לצום. להפתעתי הסכימו כל הנשים. שלוש הצדיקות הלכו אל ברונקה ה"לאגר אלסטער", והיא אמרה שהדבר לא בסמכותה. עליהן לפנות אל מפקד מחנות השבויים היהודיים, איש האס. אס., ה"אוב שטאטפיהרר". הן אזרו אומץ וניגשו אל המפקד, וכשהן חזרו בלי תשובה, שמחנו שלפחות לא חטפו מכות.
למחרת בתום ההפסקה קיבלנו פקידה לעמוד, כי מפקד המחנה, ה"האוב שטאטפיהרר", עומד להגיע. פחד תקף אותנו. המפקד היה ידוע באכזריותו. המפקד הגבוה והשמן הגיע, לבוש במדיו, והדרגות שלו בהקו בשמש. הוא עבר מאחת לאחת, וכשהגיע לאמצע השורה נעמד, הצמיד את מגפיו הגבוהים והשחורים זה לזה, וצעק בקול: "שמעתי שאתן לא רוצות לאכול מרק מחר בצהריים".
מרוב פחד לא הזזתי את העיניים. רק חשבתי: איזה עונש נקבל? לא נאכל מרק יומיים, שבועיים? אולי שוב יגלחו את ראשנו? המפקד המשיך לפסוע מאחת לאחת, עד שהגיע אל האחרונה, הסתובב ושב, ושוב נעמד באמצע השורה.
"מי שרוצה לצום מחר, תרים את ידה!" נבח. עמדנו יחד, אלף חמש מאות אסירות, נשים ונערות יהודיות מרחבי אירופה. דתיות וכאלו שלא גדלו בבית דתי, מאמינות וכאלו שלא חשבנו שהן מאמינות, וכולנו, בלי יוצאת מהכלל, הרמנו את ידינו. זה היה מעשה מסוכן מאין כמוהו. המפקד וצמד כלביו מעולם לא חסו על חיים של יהודי. ההעזה שלנו היתה גדולה, אבל הרצון לצום ביום כיפור - היה גדול אף יותר.
המפקד היה מופתע. הוא התבלבל לגמרי מהתגובה הגאה שלנו, כנראה חשב שכבר הצליח לקחת מאיתנו כל ניצוץ של אנושיות ורצון עצמי. בתגובה אינסטינקטיבית הרים את ידו, ולי היה נדמה כאילו הוא מצדיע לנו.
באותו יום הרגשתי שאפסו כוחותי, והרעב הציק לי מאוד. עדיין לא ידענו אם למחרת נצום. למחרת, ביום הכיפורים, לא קיבלנו הפסקה בצהריים, ובתוך יום הצום עבדנו עוד חצי שעה. בתום העבודה חיכתה לנו הפתעה שלא ציפינו לה: ה' שיבש דעתם של הרוצחים ימ"ש. כל אחת קיבלה מנה של מרק ובתוכה חתיכה של תפוח אדמה, ארבע פרוסות לחם, מנה של לפתן ושתיה. בכל חיי לא אכלתי ארוחה טובה כל כך. אין לי שום דרך להסביר את הנס הזה".