movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home יהדות כלכלה בתורה זכויות יוצרים בהלכה

זכויות יוצרים בהלכה

זכויות יוצרים בהלכה

מאת הבחור חיים אליעזר גנוט- ישיבת נחלת הלווים

הנה יש להקדים בתחילת הנידון את דברי הנודע ביהודה שכתב שכל נידון שאין עליו גמרא מפורשת או הראשונים, א"א לפסוק ולומר שצד זה נכון והצד השני לא. וזאת משום שכשמדמים מסברא וכדו' לגמרות וראשונים שהשוו האחרונים או מדעת תורה.

הנה כתוב בתורה איסור גניבה וגזילה. וההגדרה של גניבה וגזילה היא שלוקח מחברו מטלטלין, ממון, קרקע וכדו', דהיינו שלוקח מחברו דבר שלחברו לא יהיה כעת.. ובנידון דנן, בהעתקת ספרים, דיסקים, תוכנות אוכל חכמה אחרת, הלוקח לוקח רק "אויר" ולא לוקח דבר ממשי, ולחברו נשאר ג"כ החפץ באותו מצב. וגם למ"ד שהעתקה אסורה משום גזל כדלקמן], אין הכוונה לאיסור גזל ממש אלא בלשון מושאלת, כיוון שזוהי 'סברא מהלב' וכדלעיל.

בשו"ת הרשב"א (ח"ו סי' רפו בשם הרי"ף) מובאת שאלה: א' מן החברים גנב ספרי פירושים לחברו וכשתבעו ממנו נשבע שבועה חמורה שלא יחזירם לו עד שיעתיק אותם ויש שהורו שמותר לגונבם. תשובה: הגנב הטוען עם יתר לומדי ההיתר טעו ושלא כדין עשו שזה שהורה שמותר לעשות כן והורה לו משום שמתלמד ד"ת שהיא מצוה ומותר טעה וכו' הילכך הו"ל בהוראתו חוטא ומחטיא והגונב יש עליו ג' לאוין א' משום גונב וא' שנשבע שלא יחזיר אותם והו"ל עובר על ד"ת וא' משום גזל לפי שהוא גוזל שלא מדעת, עכ"ל.

ויש שרצו לדמות את פסק הרי"ף לסוגיין, אך זה אינו נכון כיוון שהרי"ף דן על הגניבה עצמה וכלל לא הזכיר את ההעתקה.

מבואר במשנה בב"ק (עט, א) שהגונב בלי מעשה פטור ואי"ז קנין גזילה. וכתב תוס' שם (ד"ה או שהוציאו) שגנב חייב רק כשגנב דבר שראוי לקנות. וא"כ נ"ל שבדבר חכמה, פטנט וכדו' אין איסור גזל.

כתב הרמ"א (סי' רצב, כ) בשם המרדכי שאם הפקידו ביד ת"ח ס"ת, מותר לת"ח השומר להעתיק ממנו, כיון שאדעתא דהכי הפקידו אצלו. ויש רצו להוכיח מכיוון שאסור להעתיק ספרים. אך אי"ז נכון, כיוון שהמרדכי דיבר על השתמשות בס"ת לצורך ההעתקה.

כתב בשו"ת חת"ס (סוף סי' עט) שאין בעלות על דבר שאינו בעין כחכמה, פטנט וכדו'. אבל כתב שמגיהי ספרים ופוסקי טעמים כגון הרב וואלף היידנהיימר שכילה כמה זמנים בהגהת הפיוטים ולתרגמם בלשון אשכנז והוציא ממון רב והשכין ספריו ועדיין נשאר חייב, קבעו רבותינו חסידי אשכנז שכרו שלא ישיגו במשך כ"ה שנים וכך יכל לכסות חובותיו וכו'.

וכתב החת"ס שם שגזרו רבותינו הקדושים גזרות וחרמות שלא להעתיק ספרים. ונראה שזה התחיל אחר שהדפיס מהר"ם פאדוה את ספרי הרמב"ם ונכרי אחד השיג את גבולו וגזר הרמ"א גזירתו כמבואר בתשובותיו [סי' י]. וזאת משום שאם אחד יהדיר ספר או יוציא ספר חדש ויבוא חברו ויעתיק את הספר וימכרו, נמצא הראשון מפסיד, שלא יקנו ממנו וא"כ בטלת תורה מישראל, כמש"כ החת"ס (שם) "דמי פתי יעסוק באופן זה ויפסיד זמנו וממונו ויבואו אחרי' וישיגו גבולו".

לכן תיקנו חכמים שיש זכות למוציא ספר שבמשך מספר שנים רק הוא יוכל להוציא את הספר, וזאת בשביל שיוכל לכסות את הקרן. [ועי' מש"כ בח"ו סי' נז]. ועי' בהסכמות לשו"ת חות יאיר שנדפס לפני יותר משלוש מאות שנה, שגזרו שלא יעתיקו את הספר עד עשר שנים.

והנה נראה מדברי החת"ס שאיסור העתקה בספרים הוא רק משום "יגדיל תורה ויאדיר". וא"כ על מה שאינו תורה, אינו איסור. וכן סובר המהר"ם בנעט (פרשת מרדכי חו"מ סי' ז וסי' ח).

בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' מד) כתב שיש בעלות לכותב ספר כבעלות ממונית לכל דבר. ויכול להוריש או לאסור על אחרים להעתיק. וכן האגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ אות יט) סובר שאסור להעתיק קלטת של ד"ת והוא איסור גזל.

ויש שרצו להביא ראיה ממש"כ הנודע ביהודה (חו"מ מהדו"ב סי' כד) שהנהנה מסידור האותיות בבית הדפוס, צריך לשלם על כך. דלכאו' מכאן מוכח שצריך לשלם על העתקת חכמה של השני. אבל יש לדחות ששם משתמש בממון ובצורת האותיות של חברו וממילא כמו שכל יורד צריך לשלם, כך הנהנה מ'סדר' האותיות צריך לשלם.

פסק השו"ע (חו"מ סי' רז, א) שהמקנה לחברו והתנה דבר עם הלוקח שע"מ כן יקנה. אם הלוקח לא קיים את התנאי, המקח בטל. ולפי"ז אפש"ל שהמוכר דיסק, תוכנה וכדו' ע"מ שלא ישכפלו, יהיה התנאי קיים ואם הקונה יעתיק, המקח יתבטל.

אמנם יש לומר שתנאי כזה לא יועיל בנידון דנן, משום שפשוט שאם יבוא הלוקח לחנות ויאמר שהעתיק את הדיסק וכדו' ורצה לבטל את המקח, פשוט שהמוכר לא יסכים לבטל. וא"כ אי"ז תנאי אמיתי. וכמש"כ בס' ויאמר שמואל שמאחר ותנאי עניינו ביטול המקח ולא גילוי חוסר שביעות רצון מהעתקת המוצר גרידא, לכן תנאי שכזה אינו תקף.

והנה פסק השו"ע (חו"מ סי' רט, ז וסי' ריב, ג) שאדם יכול למכור חפץ ולשייר בו חלקים נבחרים דהיינו שלא מוכר חלק מהחפץ כלל. ולכן אפש"ל שהמוכר דיסק, תוכנה וכדו' יוכל לשייר לעצמו את זכויות ההעתקה. אמנם צריך לשייר בפירוש לפני המכירה ולא יועיל שיכתוב "כל הזכויות שמורות" וכדו'.

כמובן שכ"ז רק לפוסקים הסוברים שיש בעלות על דבר רוחני זה של ההעתקה אך לסוברים שזכויות ההעתקה היא דבר שאין בו ממש, א"כ לא יוכל המוכר לשייר לעצמו את זכויות ההעתקה, משום שזה אינו ברשותו והוא לא בעלים על זה.

וגם לסוברים שיש בעלות על העתקת המוצר, בכל אופן דיסק מועתק יהיה מותר להעתיק, אע"פ שמי שמעתיק תחילה עשה שלא כהוגן, להעתיק מדיסק מועתק מותר כיון שאין בו שיור.

וכ' אמו"ר שליט"א בספרו ויאמר שמואל שאין לומר שהמעתיק יצירה מונע רווח מבעליו, שכך לא ייאלץ לקנותה בדמים מרובים, משום שזוהי מניעת רווח ע"י שימוש בדבר לא לו.

איתא בב"ב (ח, ב) שרשאים בני העיר להסיע על קיצתם. ופירש"י "לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה". דהיינו שיכולים האומנים לתקן שכל האומנים יתחייבו לשמור על תקנות מסוימות ויכולים לקנוס את מי שיעבור על תקנות אלו, אע"פ שמדין תורה העובר יהיה פטור. וכן פסק השו"ע (חו"מ רלא, כח).

והנה כבר למעלה ממאה שנה יש הסכמה בין כל האומנים בעולם להגביל את זכויות ההעתקה, כדי שהטכנולוגיה תתפתח. ואסרו האומנים להעתיק לצורך מסחרי ואע"פ שיחולק חינם, ג"כ אסרו זאת.

השואל ומשיב (ח"א סי' מד) כתב שאסור בימינו להשיג גבול מדינא דמלכותא דינא. וכן כתב הרמ"א (סי' שנו, ז ובסי' שנט, ח). ולפי"ז כיון שיש חוק בכל מדינות העולם שאסור להשיג גבול בעלי יצירה, שלא יעתיקוה, א"כ חייבים לנהוג ככחוק המדינה. וכתב החת"ס (חו"מ סי' מד) שתקנה לצורך הציבור לכו"ע אית בה דינא דמלכותא דינא. וכ' בשו"ת מנחת צבי שמקובלנו מגדולי הדור הקודם והחיים עמנו לאוי"ט דלא אמרינן בזמן הזה דינא דמלכותא דינא.

[ולהשלמת העניין נביא את החוק בבית המחוקקים בא"י (בתפילה שנזכה לגאולה השלמה במהרה, ולא נזדקק להם ולחוקיהם): בשנת תשס"ח תוקן החוק וקובע בסע' 19 ששימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלו: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת וכו'. וניתן לבית המשפט לקבוע מהו שימוש הוגן המותר ע"פ החוק. בסע' 24 מובא כי העתקת תוכנת מחשב לצורכי גיבוי, תחזוקת התוכנה וכדו' מותרת אך ורק לבעלי רישיון להחזקת התוכנה, וגם אז יש למחוק את התוכנה המועתקת מיד בגמר השימוש].

אמנם תקנה שחייבו הסוחרים וידוע שישנו חלק מהציבור לא נוהג כמותה, אין התקנה מחייבת וזאת משום שלא מש"כ בחוק הוא המחייב אלא מנהג בני המדינה או הסוחרים הוא המחייב. ולפי"ז אם אדם מעתיק תוכנה, דיסק וכדו', אע"פ שבעל היצירה מקפיד שלא יקליטו, נמצא שהמציאות היא שבפרט זה אין מנהג המדינה שנוהגים לפיהם האנשים כמש"כ בחוק או בתקנת הסוחרים, ולפי"ז אין בזה איסור.

וכאשר אדם מעתיק לצורך פרטי, לשואל ומשיב ודעימיה, אם הבעלים כותבים על המוצר שאסור להעתיק, יהיה אסור. אבל אם כתוב "כל הזכויות שמורות" או הסימן הבין לאומי- ©, אין איסור להעתיק, כיון שמילים וסימון אלו כפופים לחוק שאוסר ההעתקה לצורך מסחרי בלבד וכדאמרן. וכ"ש אם מעתיק מדיסק מועתק שאין בזה איסור.

וכאשר הבעלים על היצירה הינו גוי, לדעת רוב הפוסקים יהיה מותר להעתיק. וזאת משום שהשגת גבול, דינא דמלכותא דינא, ושאר התקנות, נתקנו עבור ישראל ולא עבור גויים. ועי' מש"כ בויאמר שמואל בזה.

אם התוכנה או הדיסק כבר לא נמכרים אין איסור להעתיקם משום שלא מזיק לבעל היצירה. ואע"פ שישנה גירסא חדשה וכדו', אין חייב לקנות ממנו ולפרנסו.

כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' רב) שמותר לצלם מספר דפים מספר לצורכי לימוד והסברה לתלמידים. וזאת משום שמסתבר שאין בעלים שמקפידים על כך. וכ' בויאמר שמואל שיתכן שאם מעתיק חלק מהיצירה, דהיינו שיר אחד מדיסק וכדו', אין בכך איסור, גם לסוברים שיש בעלות על דבר שאינו ממשי, משום שהעתקת חלק קטן מהיצירה לא פוגעת בבעלות היוצרים ויש להניח שלא מקפידים על כך.

יכול אדם להקפיד שלא יקליטו או יכתבו את דבריו או את שיריו, כשנמצא בביתו או באולם ששכר. והמקליט עובר על איסור דלא תגזול. ולא על עצם ההקלטה אלא על כך שמשתמש ברכוש של השני [דהיינו בבית] בניגוד לרצונו.

בכל אופן, להוריד שיר, תוכנה, וכדו' מהמרשתת (אינטרנט), אע"פ שמי שהעלה את השיר הרי הוא רשע, גזלן וכו' בכ"מ יהיה מותר להוריד. דהרי"ז הפקר כזוטו של ים, כיון שיכולים מיליוני אנשים להוריד את השיר בקלות וללא הגבלה, אע"פ שהבעלים צועקים שלא התייאשו. אומנם הגרי"י במברגר שליט"א אמר לי שאי"ז נידון כזוטו של ים משום שאדם לא יעיז פניו להוריד את השיר בפני היוצר. ודבריו צריכים ביאור.

בספר "משנת זכויות היוצר" (פרק יח) הביא את פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שיש בעלות על יצירה רוחנית ולכן הפוגע בזכותו עובר על גזל דאורייתא. ומחמיר שאין להעתיק לעולם, אע"פ שא"א להשיג את הדיסק, אסור להעתיקו בין שהבעלים יהודי ובין אם הוא גוי. וכתב שם בשם הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל שלהלכה אין אנו פוסקים כדעת השואל ומשיב משום שזהו דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו.

אמו"ר שליט"א בספרו "ויאמר שמואל" הביא ששמע ממו"ר מרן רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א שלצורך פרטי מותר להקליט ולהעתיק. [שורש הדברים נשמעו מפי הגר"צ שפיץ שליט"א]

n     בין הזמנים ניסן התשע"ט. אלעד.


 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17867211

אתר השבת