דבר החסידות – פרשת ראה (הפטרה)
movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

דבר החסידות – פרשת ראה (הפטרה)

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ראה  (הפטרה)

 

הנחמה האמיתית

 

בספר "מגלה עמוקות" עה"ת (עקב נה, א) נאמר, שחודש אלול ר"ת: "אוי לרשע ואוי* לשכנו"! ולכאורה, הרי אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ואיך מתאים כאן "אוי לרשע ואוי לשכנו"?

אלא, נאמר בזהר (ח"ב עח, ב) ששלושת החודשים ניסן, אייר וסיון שייכים ליעקב, ושני החודשים תמוז ואב – לעשיו, כי "אלול לאו דיליה הוא" [חודש אלול אינו שלו] וגם בחודש אב קיבל ט' ימים ולא יותר.

על פי זה ניתן לפרש:

"אוי" רומז על החרטה והתשובה, וכך פירושו: התשובה ושבירת הרע של חודש אלול – "אוי לרשע", פועלת את הפיכת הרע והפורענות של חודש אב לטוב – "אוי לשכנו"!

(ע"פ לקוטי שיחות חלק יט עמ' 65 ובמתורגם ללה"ק עמ' 71)

 

*) בגמרא שלפנינו (בסיום מס' סוכה) נדפס "אוי לשכנו" (בלא וא"ו), אבל בעין יעקב שם (ובד"ה שברש"י ובע"י, פי' הר"ח שם, פרש"י במדבר ג, כט) – נדפס "ואוי לשכנו" כבפנים.

 

~~~

בשבתות אלה, מאחרי ת"ב, נוהגים לקרוא את ההפטרות של "שבעה דנחמתא" [=שבעת ההפטרות "נחמו נחמו" – "שוש אשיש"]. בקשר לסדר של הפטרות אלו, מובא באבודרהם (בסדר ההפטרות והפרשיות) בשם המדרש, שיש כאן סיפור דברים, כדלקמן:

הקב"ה מצווה לנביאים "נחמו נחמו עמי" – שהם ינחמו את בני ישראל, ועל כך משיבים בנ"י "ותאמר ציון עזבני ה'" – שהם רוצים נחמה מהקב"ה בעצמו ולא ע"י הנביאים. וכאשר הנביאים מעבירים לקב"ה ש"עניה סוערה לא נוחמה", מקבל הקב"ה את תביעתם ועונה "אנכי אנכי הוא מנחמכם" – שהוא בעצמו ינחם אותם. ואכן בהמשך באים "רני עקרה לא ילדה" ו"קומי אורי כי בא אורך" שהם נחמות מפי הקב"ה בעצמו. ועל כך עונה כנסת ישראל: שעכשיו, אחרי שהקב"ה ניחם אותם, אזי "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי" – בקב"ה בעצמו.

וצריך להבין:

א)    מכיוון שהקב"ה יודע הכל – הרי גלוי לפניו שבני ישראל לא יקבלו את נחמת הנביאים, מדוע אם כן שולח להם נביאים ואינו מנחם אותם בעצמו מלכתחילה?

ב)    מדוע באמת לא מקבלים בנ"י את נחמת הנביאים, הרי הם כבר שמעו את דבר ה' מפי הנביאים במשך דורות, החל ממשה רבינו, ואדרבה "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם" כלשון הרמב"ם (הל' יסודה"ת רפ"ז), ומדוע דרשו דווקא את נחמת הקב"ה בעצמו?

אלא, ביאור הדברים ע"פ החסידות:

כאשר הנחמה באה ע"י הנביאים, משמעות הדבר הוא: שהעונש נחשב עדיין כדבר שלילי, כפורענות, אלא שהנחמה 'מרככת' ומרגיעה את הנפש ונותנת לה תקווה.

משא"כ כאשר הנחמה באה מהקב"ה בכבודו ובעצמו – אזי הנחמה מגלה שבעצם לא היה כאן עניין של פורענות, אלא גילוי אהבתו העצמית של אבינו שבשמים, שזוהי הפנימיות של החורבן [ראה "דבר החסידות" 252 – דברים-ת"ב תשע"ז], אלא שכאן בעוה"ז לא יכולה אהבה עצמית זו לבוא בגילוי והיא מגיעה במסווה של עונש וחורבן ר"ל, ורק תתגלה בימות המשיח, כאשר "וראו כל בשר יחדיו גו'".

וזהו הביאור בסדר ההפטרות:

א)    בתחילה, מיד לאחר החורבן, היו בנ"י במצב רוחני ירוד, ולא היו ראויים להכיר בכך שהגלות היא חלק מאהבתו העצמית של הקב"ה, ולכן אין הם יכולים לקבל את הנחמה מהקב"ה בעצמו, והם מקבלים רק את "נחמו נחמו עמי" מפי הנביאים.

ב)    ורק בשלב מאוחר יותר, כשבנ"י מתרוממים לדרגה גבוהה יותר בעקבות נחמת הנביאים – הם מכירים בכך שהגלות והפורענות הם חסד אלוקי נשגב, והם צועקים "ותאמר ציון עזבני ה'" – שהם רוצים שהקב"ה בעצמו יחשוף ויגלה את חסד נעלה זה.

ג)     או אז, כאשר הנביאים מוסרים לקב"ה שבנ"י רוצים בו בעצמו, וחפצים בגילויו – "עניה סוערה לא נוחמה" – נענה הקב"ה לבקשתם ואומר "אנכי אנכי הוא מנחמכם"!

·         

שלושת השלבים המתוארים לעיל רמוזים בשמות הפרשיות שבהן קוראים את הפטרות אלו:

א)    "ואתחנן"; "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם" (רש"י) – זהו איפוא רמז למצב שבנ"י אינם ראויים לנחמה עדיין, בשל מצב הירוד. והקב"ה שולח להם נחמה במתנת חינם, וגם זה רק באמצעות הנביאים.

ב)    "עקב תשמעון"; "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון" (רש"י) – מצב כזה של שלמות בקיום המצוות תואם את השלב השני שבנ"י מתרוממים בעקבות נחמת הנביאים והם רוצים את נחמת הקב"ה בעצמו.

ג)     "ראה אנכי"; הקב"ה מתגלה בדרגת "אנכי", בעצמותו כביכול (כמו "אנכי ה' אלקיך" שבמ"ת) – וזה מתאים לדרגא שהקב"ה מקבל את דברי הנביאים (ש"עניה סוערה לא נוחמה") ומסכים לנחם אותם בעצמו: "אנכי אנכי הוא מנחמכם"*!

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, ראה שיחה א סעיף ו (עמ' 137 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 147 ואילך). חלק ט, עקב שיחה א ס"ח ואילך (עמ' 76 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 77 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' צג-ה.

 

______________

*)  ואמנם "אנכי אנכי גו'" היא ההפטרה של הפרשה הבאה – פ' שופטים, אבל כבר בהפטרה זו הקב"ה מכיר בכך שבנ"י אינם מסתפקים בנחמת הנביאים ("לא נוחמה") ובשלב זה הם כבר ראויים ל"אנכי אנכי הוא מנחמכם".

 

____________________________________

 

דבר החסידות – פרשת ראה

 

להשתמש ב'דם' לקדושה

 

אחת משליחות הרבי הוותיקות במדינה אירופאית, שוחחה פעם עם חברתה והביעה את דאגתה מכך שילדיה גדלים בסביבה לא חסידית.

היא אף המחישה את טענתה: היא לקחה קומקום מלא במים רותחים והכניסה אותו לתוך מי קרח. תוך זמן לא רב המים נעשו פושרים...

בדרך כלשהי, הגיעו הסיפור והמשל לאזני הרבי. הרבי ביקש למסור לאותה שליחה: במה-דברים-אמורים – כאשר הקומקום מנותק, אבל אם הקומקום מחובר לזרם החשמל – או אז לא רק שהמים לא יתקררו, אלא אף יחממו את סביבתם...

(ע"פ "לחיים ולברכה – התוועדות עם הרב שבתי סלבטיצקי" עמ'211)

 

~~~

בפרשתנו (יב, כד) מזהירה התורה על איסור דם: "לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים".

בפסחים (כב, א) מנסה הגמרא ללמוד מלשון הפסוק שיהיה דם אסור גם בהנאה [כגון מכירה או מתנה לאחר], ודוחה: "שאני דם דאיתקש למים [=שונה דם שהרי הושווה למים], דכתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים, מה מים מותרים [בהנאה] – אף דם מותר [בהנאה]". כלומר, התורה מקישה דם למים, כדי ללמדנו שהדם מותר בהנאה.

וצריך להבין, מהו אכן הטעם לכך שדם מותר בהנאה?

ויובן בהקדים ההבדל בין אכילה להנאה:

באכילה – המאכל והמשקה נהפך ל"דם ובשר כבשרו", כלומר המאכל נהיה חלק מהאדם האוכל.

בהנאה – האדם אמנם לא אוכל את המאכל עצמו, אבל מקבל ממנו חיות או אפילו תוספת שומן, כנאמר "שמועה טובה תדשן עצם" (משלי טו, ל) – כלומר, שההנאה גורמת להרחבת הגוף (ראה גיטין נו, ב). או בצורה אחרת, שע"י מכירת הדבר האסור (אבל מותר בהנאה) האדם קונה מאכל ומשקה וכו' ומגיע לידי אכילה (אבל לא אכילת הדבר האסור עצמו).

והנה, מבואר בחסידות שהדם הוא מקור הלהט והחמימות שבאדם ("כי הדם הוא הנפש"), וממנו באים כל התאוות. ולכן דם אסור באכילה, כי המאכל נעשה חלק ממנו – ואסור שהחמימות של עוה"ז תהפוך לחלק מאישיותו של האדם.

אם כן, מקשה הגמרא, יהא הדם גם אסור בהנאה! וכך יימנע מהאדם כל מגע עם התאוות, שלא יגיע אליו שום הנאה מהם?

וע"ז עונה הגמרא: שדם הוקש למים, ולכן, כשם שהמים מותרים בהנאה – כך אף דם מותר הוא בהנאה.

ביאור הדברים הוא:

מים יש בהם שתי תכונות מרכזיות;

א)  אין בהם הנאה מצד עצמם (תוס' ד"ה דחנקתיה, ברכות מה, א), וכפי שרואים בהלכה שדווקא "השותה מים לצמאו" מברך שהכל נהיה בדברו – כלומר, שלולא הצימאון אין הנאה במים. לכן, המים מסמלים את תכונת הביטול והשפלות ("יורדים ממקום גבוה למקום נמוך" – תענית ז, א), שאין להם תפיסת מקום בעיני עצמם, ולכן אין בהם טעם – הנאה ועונג אישיים.

ב) המים קרים בטבעם (רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד ה"ב), שזהו ההיפך מחמימות והתלהבות.

וזוהי כוונת הגמרא:

לא שייך מצד טבע האדם למגר לגמרי את החמימות לענייני עוה"ז, שהדם יהיה אסור בהנאה, וכידוע סיפור הגמרא (סנהדרין סד, א) שכאשר כלאו את היצה"ר הבינו שהעולם לא יוכל להמשיך להתקיים, וזוהי איפוא משמעות התרת הדם בהנאה: ניתן להשלים עם מדה מוגבלת של חיות, להט והתלהבות בדברים גשמיים, משום שהללו הכרחיים לתפקודו התקין של האדם, וכך הם מביאים בעקיפין תועלת גם לעולם הקדושה.

אבל מה שכן נדרש מהאדם הוא – "על הארץ תשפכנו כמים"; כלומר עליו לדמות את ה'דם' למים, ועי"ז להתירו בהנאה ("מה מים מותרים – אף דם מותר").

הא כיצד? כאשר יצרף האדם אל הדם את תכונת הביטול (שהיא אחת מתכונות המים, כאמור) – או אז, גם אם תהיה לו חמימות מסויימת בענייני עסקיו וכיו"ב בעניינים הארציים והגשמיים – עם כל זה, הרי מכיוון שהוא בטל לרצון הקב"ה הרי אח"כ תנוצל ה'חמימות' שלו להיות לבבו ער וחם לכל דבר שבקדושה.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: רשימת הרבי מט"ז-י"ז מרחשון תש"א, ניצא [כנראה, בתקופת היותו בניצה (דרום צרפת) בימי מלחה"ע השניה, למד בביהכנ"ס עם הציבור מס' פסחים וביאר הסוגיא גם ע"פ חסידות* (כפי שניתן להתרשם גם מרשימת כא-כד טבת תש"א, ניצא, שמבאר הסוגיא דפסחים לא, א)]. נדפס ברשימות חוברת קמד (ואח"כ בספר 'רשימות' – ח"ג עמ' 309 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" דברים ח"א (היכל מנחם, תש"ע) עמ' קעג-ד.

 

______________

*)  הרבי ממשיך ומבאר שם את כל המשך הסוגיא. לדוגמא: הגמרא ממשיכה ושואלת "ואימא כמים המתנסכים על גבי המזבח (שאסורים בהנאה)"? עונה על-כך רבי אבהו "תשפכנו כמים – רוב מים", פירוש, שכשהתורה מקישה דם למים היא הקישה אותו למים הנפוצים ולא למים הנדירים שמנסכים ע"ג המזבח.

והפירוש בזה ע"פ חסידות: הגמרא מקשה, אולי צריך האדם להקדיש את כל ה'דם', החמימות של האדם, למזבח – רק לקב"ה לבדו (ללא כל חמימות לענייני עוה"ז)?

ועל כך משיב רבי אבהו: הפסוק אומר "תשפכנו כמים", מכך אנו למדים שסתם מים 'נשפכים' ואינם שייכים בעצם לא לקדושה ולא לקליפות, אלא שהיהודי יש בכוחו להעלותם לקדושה, אם כן הדם מותר בהנאה כמו סתם מים; יהודי יכול גם ליהנות מעוה"ז ובו בזמן להשתמש בהנאה שלו לסייע לו בעבודת ה'.

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 16023674

אתר השבת