movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

פרשת כי תצא - חלק א

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה’ אלהיך בידך ושבית שביו (תצא כא-י)

נסמכה פרשה זו לפרשת שופטים, לרמוז שאם נעשה הדין והמשפט כשורה, אז ננצח במלחמה "ונתנו ה’ אלהיך בידך ושבית שביו" (צרור המור).

ואמר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך", ולא "כי תלחם", בכדי לנטוע בתוכנו מידת האמונה שהנצחון במלחמות זה לא ביד האדם, ואילולא שהקדוש ברוך הוא מסייע לנו, לא היינו מצליחים לכבוש את כל המריבים (כלי חמדה).

ואכן האויב האמיתי והעיקרי של האדם הוא יצר הרע, כי הנה אמרו חכמינו בתלמוד (קדושין ל) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו", ומשמע מכאן שבדרך הטבע קשה לאדם לכבוש את היצר הרע, ואם כן יש חשש שהאדם יתייאש ולא ינסה להלחם עם היצר, על כן אמר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויבך" כאשר רק תצא ותנסה להלחם עם היצר, אזי "ונתנו ה’ אלהיך בידך" מן השמים יסייעוך לנצחו כיון שהבא ליטהר מסייעים לו מן השמים (תורה משה).

אילולא שהקדוש ברוך הוא עוזר לאדם אינו יכול לכבוש את יצרו משום שהוא דבר רוחני והאדם גשמי, ובפרט שאמרו חז"ל (ברכות ס"א) יצר הרע דומה לזבוב, כשם שהזבוב למרות שיגרשוהו יחזור שוב עד שיהרגוהו כך הוא היצר הרע (חפץ חיים).

והזבוב הולך בדרך כלל למקום הפצעים גם היצר הרע מוצא את נקודות התורפה באדם, לזבוב יש על פי המדע מעל 500 עינים קטנות, כך היצר הרע שהוא השטן והוא מלאך המות כל גופו מלא עינים.

מספרים על אלכסנדר מוקדות שלאחר שחזר ממלחמותיו הקשות, התגאה בפני אריסטו על הצלחתו הגדולה במלחמה. אמר לו אריסטון דע לך שאת המלחמה הקשה עדין לא עברת, שזו מלחמה היצר. (לבוש יוסף)

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת-תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה (תצא כא-י).

בגמרא קדושין (כא) אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם לא נתיר לו לקחתה ישאנה באיסור", עד כאן.

לכאורה הדבר תמוה ביותר, שהרי מדובר באנשים צדיקים וחסידים, המדקדקים במצוות, קלה כבחמורה, שאפילו אם דיברו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, היו חוזרים לביתם, וכיצד אפשר לחשוד בהם שאם לא נתיר להם לקחת אשה זו, יקחו אותה באיסור??? זאת ועוד שהפרשה הקודמת מסתיימת במילים: "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה’" וסמיך ליה: "כי תצא למלחמה על אויביך" ורמזה כאן התורה, שרק מי שעושה הטוב והישר בעיני ה’ רשאי לצאת למלחמה. וממילא הקושיה מתעצמת, כיצד דווקא לצדיקים כאלה צריכה לבוא אזהרה על דברים גדולים כמו: גילוי עריות או עבודה זרה וכיוצא בזה?

רבותינו הקדושים זכותם יגן עלינו אמן, גילו לנו שהמלחמה בזמנם הייתה שונה מאשר המלחמות הרגילות, והמדינים הרשעים היו מלבישים את בנותיהם בבגדים נאים ומושכים בצורה מיוחדת, כדי שהחיילים יתנו עיניהם בבנות אלו, וממילא ישכחו את מטרת בואם למלחמה. אולם התורה ירדה לתוך מחשבות ליבו של האדם ובאה ואמרה לו: מותר לך לקחתה אחרי שתשבה אותה. רק אל תשכח את מטרת יציאתך. ומכאן למדו בעלי המוסר יסוד עצום בעבודת ה’, שאדם נגרר באופן טבעי אחר ראות עיניו. ומושפע הוא ביותר מסביבתו. ומשום כך כתוב בתורה: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", ולכאורה תמוה מדוע דווקא כתבו בשדה? והרי אסור לאכול טרפה בשום מקום? אלא, שרבינו יהודה צדקה זכר צדיק לברכה כתב: שבאמת בביתו של אדם הכל "חלק" או "גלאט" וכו’, אך הבעיה מתחילה בשדה. כשהוא יוצא ל"פקניק" עם חבריו וקרוביו. והאוכל לא כל כך "מהודר". כאן באה התורה והזהירה: "אל תגרר", "אל תכנע", תלך נגד הזרם ואל תושפע מסביבתך, אל תלמד ממעשיהם.

הרמח"ל כתב בספור "מסילת ישרים" (פרק ה’) שפעמים רבות, אפילו אם נתאמתה לאדם מהי חובתו בעולמו, עם כל זאת אינו מקיים את הדברים כדי שלא ילעגו לו חבריו או כדי להתערב עמם בחברתם.

וכן כתב הרמב"ם (פרק ו’ מהלכות דעות) שדרך האדם להמשך אחר חבריו וסביבתו, ולכן צריך אדם לחפש חברה טובה ולהזהר מחברה רעה. וכדברי שלמה המלך, עליו השלום: "הולך את חכמי יחכם ורועה כסילים ירוע", ומצוות עשה להידבק בחכמים, וכמו שנאמר: "ובו תדבק וכו’ עיין שם (כותנת פסים).

האדם צריך להיות חזק ולא להיסחף אחר החברה גם אם החברה זה רוב העם כי נאמר לא תלכו אחרי רבים לרעות. אך לצערי כל יהודי נכשל בגלל החברה המקלקלת ובגלל נשים שמטמאות את העיניים אך החלש יאמר גיבור אני ולא אתייחס למלעיזים שמונעים ממך לחזור בתשובה. אני שם לב שהרבה יהודים מניחים תפילין או מברכים על האוכל בבתיהם, אך בעבודה או בבית הספר הם מתביישים לברך על האוכל או לשים ציצית וכו’, בגלל לעז הציבור שיראו אותם כאדם מוזר ששטפו לו את המוח. כך נוצר לחץ חברתי והיהודי שרוצה להתחזק מתבייש מבשר ודם. אינני מבין למה צריכים להתבייש צריך להפיץ את האמת ולומר אם ה’ הוא האלוהים לכו אחריו צריכים לקבל ביטחון ללבוש כיפה וציצית לבטוח בקב"ה והבושה היחידה צריכה להיות מבורא עולם ולא מהחברה הכופרת בקב"ה והמוסתת ע"י הטלויזיה והתקשורת שמעלימה מהמסך כל מה שקשור ומריח יהודי, ואילו את תאוות העולם הזה ניתן לראות בכל העיתונים ובכל ערוצי הטלויזיה סרטים של אלימות, ע"ז, גילוי עריות, ליצנות, לשון הרע ממש סדום ועמורה. לכן, החלש יאמר גיבור אני כמו דוד המלך שנאמר (בתהילים ג-ב-ג) "ה’ מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוהים סלה".

כלומר כולם רדפו אחרי דוד כי אמר את דבר ה’ שהקב"ה רצה בו להיות מלך בישראל וכולם אמרו שלנפשו אין ישועה בקב"ה כלומר הקב"ה לא יושיע אותו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אך בפסוקים הבאים נאמר: "ואתה ה’ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי קולי אל ה’ אקרא ויענני מהר קדשי סלה. אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה’ יסמכני לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי". כלומר דוד המלך לא התרגש מהחברה והוכיח לקב"ה שהוא מאמין גדול בו לכן זכה להיות מלך בישראל ומצאצאיו יהיה מלך גם בביאת המשיח ולכן אמר דוד המלך הבוטח בה’ חסד יסובבנו. כלומר מי ששם ביטחונו בהקב"ה, הקב"ה משפע עליו ברכות וחסד בעולם הזה ודן אותו בחסד בעולם הבא וזה מה שאמר דוד (בתהילים ד-ה) "בקרא ענני אלוהי צידק בצר הרחבת לי חנני ושמע תפילתי". כלומר כשקראתי להקב"ה ענני "בצר הרחבת לי" ביקשתי קצת חסד ומזל ואילו אתה הרחבת לי בכבוד ובמעמד חברתי.

לכן כל יהודי צריך לקחת דוגמא מדוד המלך שבטח בה’ במסירות נפש שנאמר גם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי עתה עימדי והקב"ה נתן לו את כל משאלות ליבו לטובה, וכל יהודי שמתחזק באמונה צריך לחזק את הציבור יחד איתו וע"י כךגם הוא מתחזק עוד יותר, ולא צריך להתבייש לומר דברי תורה ברבים גם אם הציבור מתרגז העיקר הוא להחזיר עטרה ליושנה ולהדליק את נשמות העם היהודי אל אביהם שבשמים ולעשות נחת רוח לבורא עולם. שנאמר (בתהילים ד-ה) "ריגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבם ודמו כלה" כלומר עלינו לומר ולפרסם, את האמת גם אם היא כואבת ומרגיזה ונאמר לאחינו היהודים "ריגזו ואל תחטאו", אתם יכולים להתרגז אך כל כוונתנו היא לטובה ולא לרעה כל כוונתנו היא שלא תחטאו. לכן "אמרו בלבבכם על משכבם ודומו סלה" כלומר תעשו חשבון נפש על משכבכם לפני שאתם הולכים לישון ותחזרו בתשובה ואז "דומו סלה" ואז תירדמו ותקומו עם החלטה טובה עם ערעורי תשובה. יש כאלה שאומרים שרבנים מפחידים בדרשותיהם, אך מה לעשות שהם מפרסמים את האמת מתוך אהבת ישראל, אלו שטוענים שזה מרחיק אותם הם גם יעררו בתשובה על משכבם, ואולי יגיע היום שכולם ילכו באור ה’ וינצחו את החברה המקולקלת שנאמר (תהילים א) "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובמושב ליצים לא ישב. רק אם בתורה ה’ חפצו בתורתו יהיה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. על כן לא יקומו רשעים במשפטים וחטאים בעדת צדיקים כי ידוע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאובד". כלומר הצדיק משול לעץ השתול על פלגי מים, הכוונה שצדיק בוטח בקב"ה ובכל מקום שהוא יהיה הוא לא יתקלקל. הצדיק לא תלוי בחברה והדבר היחידי שהוא מתבייש ממנו זה בורא עולם. הצדיק כמו עץ השתול על פלגי מים שזרמי המים מנסים לעקור את העץ ולסחוף אותו איתם אך אינם מצליחים שנאמר אפילו "עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", כלומר החברה המשולה לזרמי מים אינה יכולה לקלל את הצדיק ולעקור אותו מאמונתו, שנאמר "עלהו לא יבול", וצדיק כזה כל אשר יעשה יצליח כמו דוד המלך ואילו הרשעים "כמץ אשר תידפנו הרוח" כלומר הרשעים חלשים ונסחפים אחרי החברה בקלי קלות כמו פרחים שנקראים שערות סבא, שנדפו הרוח. לכן מי שרוצה סעיתה דישמיא צריך ללכת בדרך ה’, כי זאת הדרך היחידה שהקב"ה יודע שנאמר "כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים ואובד". החכם יוסף לקח לחזור לאבינו שבשמים וללכת בדרך תורה ומיצוות ולהיות אדם רוחני שאינו תופס מקום שיש לו הכל שמחה אושר חיי משפחה ומעריך ומאושר בחלקו, ואינו ממלא את מוחו בדמיונות ואת ליבו בתאוות ויהיה שמח וטוב לב לעולם, שנאמר בתהילים "ישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו", לעולם בעולם הזה ולעולם בעולם הבא. ומי שחוזר בתשובה שלמה ההתחלה היא קשה אך אחרי שהקב"ה מעמיד את היהודי בנסיונות אמונה והיהודי שם ביטחונו בקב"ה ועובר את הנסיון כנגד הלחץ החברתי אז הקב"ה מחליט לקדש אותו ועוזר לו בעבודת ה’ ונותן לו סיפוק רוחני מהעולם הזה הן בשמחה, באושר, בנחת האהבה בתענוגים עד כדי כך שכל מה שלא מריח יהודי ורוחני מוקצה ונימאס ממנו. לכן מי שבטח בקב"ה באמת והוא בעל תשובה יודע ורואה ישועות שהקב"ה עושה עימו כל יום ויום וביטחונו ואמונתו בקב"ה רק מתגבשת ומתעצמת שנאמר בתהילים "ויבטחו בך יודע שמך כי לא עזבתך דורשת ה’" הקב"ה לא עוזר ומאכזב את בעל התשובה האמיתי שנאמר קרוב לה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת. כי המקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גדולים אינם נמצאים. הקב"ה אינוו עוזב את דרושיו ומגרה אותם להתקדם בדרך ה’ נאמר "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" לכן כולנו צריכים להתפלל לבורא עולם שיחזיר אותנו ואת עם ישראל בתשובה ויוציא אותנו מחושך הגלות גם אם אחינו היהודים אינם צועדים לקראת הקב"ה גם אם אינם פותחים לו פתח "כפתחו של מחט" אנחנו צריכים להתפלל לבורא עולם שיחוס עלינו ויוותר לנו על התנאי "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט" ויושיע אותנו ויפתח לנו פתח כפתחו של אולם, ויגאל אותנו מהגלות כמו שגאל את עם ישראל במצרים שהיו במ"ט שערי טומאה. הקב"ה שמע את צעקת סבלם וגאל אותם אחרי רד"ו שנים של קוצר רוח ועבודה קשה הקב"ה פסח על הפתח. לכן נקרא החג פסח אומרים בעלי המוסר שהקב"ה פסח על פתח של תשובה שהיו בני ישראל צריכים לפתוח לו כדי שהוא יגאל אותם שנאמר "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" ואז הוא גאל אותם ללא תנאי לכן אומר דוד המלך לקב"ה (בתהילים י-יא) למה ה’ תעמוד ברחוק תעלים לעיתות בצרה. כלומר מבקש דוד המלך שיעזור ויגאל אותנו ללא תנאי כמו שהיה במצרים על זה נאמר "השיבנו ה’ אילך ונשובה וחדש ימינו כקדם כמו שהיה בימי קדם במצרים. עלינו להתחזק בעבודת ה’ ולעורר את רחמיו ולא לישון בתרדמת הגלות ולהעלים עיננו מהתשובה עד שזה יהפך לטבע ח"ו כי רשעים יצר הרע נראה להם כחוט השערה ולצדיקים כהר גבוה. צדיקים נמצאים ועובדים את ה’ בשמחה וטוב לבב שנאמר "עיבדו את ה’ בשמחה וגילו ברעדה, לכן הקב"ה דואג לצדיק ומעמיד אותו בנסיון של יסוריו כי יסורים מכפריםי עוונות ועדיף שהעוונות ימרקו כאן ע"י היסורין והנסיונות מאשר בגהנם. ואילו לרשעים הקב"ה עזבם לנפשם ומשלם להם שכר על המצוות שלהם בעולם הזה ולמעלה משמידם עד עד. שנאמר: "עד מתי יפרחו רשעים כמו עשב יצוצו כל פועלי אוון כדי להשמידם עדי עד", לכן נאמר (בתהילים יא-ה) ה’ צדיק יבחן ורשע אוהב חמס שנאה נפשו" כלומר ה’ בוחן את הצדיק במבחן היסורין ומכפר על עוונותיו ואילו על הרשעים נאמר שיכלו בגהנם שנאמר (שם ו) "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוחם" לכן כולנו צריכים לעשות תשובה ולהתפלל ולהתחנן שהקב"ה יאיר לנו את עיננו להתעורר בתשובה ושלא נתרגל לטעם החטא ונבלע בחושך הגלות שאמר דוד המלך (בתהילים יג-ד) "הביטה ענני ה’ אלוהי האירה עיני פן אישן המות". כלומר תעורר אותנו בתשובה פן נרדם ונתבלה במצולות החטאים של החברה ונישן עד יום המות ונעלה ללא תורה ומצות בסלינו. או לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה, הקב"ה משקיף ומחכה לכולם שנחזור אליו יתברך שנאמר (בתהילים יד-ב) ה’ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש אלוהים, הקב"ה מחפש את כל קוראיו כדי לשלם להם שכרם ולעזור להם ולפתוח להם הרבה שערים והרבה פתחים כפתחו של אולם, לכן עלינו להתחזק בעבודת ה’, ולעובדו בתמימות וביושר שנאמר (תהילים טז) "מזמור לדוד ה’ מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונות לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו בזה בעיניו נמאס ואת יראי ה’ יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם". הכי קשה לקיים מכל המזמור הנ"ל זה "דובר אמת בלבבו" כלומר שנאמר אחד בפה ואחד בלב.

ידוע הסיפור על הגאון מוילנה שביקש לקנות אתרוג כשר לסוכות. הייתה זו תקופה של חיסרון באתרוגים ורק ליהודי אחד היה אתרוג כשר ומהודר ביותר. ביקש הגאון מוילנה לשלוח שליח לקנות את האתרוג בכל מחיר כי מצוות ארבעת המינים יקרה לאין שיעור. הלך השליח והציע ליהודי מחיר יקר על האתרוג והיהודי אמר שאינו מוכן למכור את המצווה המהודרת בשביל בצע כסף אלא רק אם  יסכים הגאון מוילנה לקבל את האתרוג בתנאי ששכר המצווה של ארבעת המינים של הגאון מוילנה יהיה לזכותו בלבד. השליח נדהם מהבקשה ורץ לגאון מוילנה לבשר את תגובת היהודי המוזרה. כששמע הגאון מוילנה את בקשת היהודי קפץ וצהל בשמחה רבה. כשנישאל למה הוא שמח כל כך מה שווה האתרוג ללא שכר המצווה שלו. אמר הגאון מוילנה כל ימי התפללתי לזכות לקיים מצוות ללא שכר, ללא אינטרס, רק לשם שמים ומאהבה טהורה נטו, ועכשיו מזדמן לי לקיים מצוות ארבעת המינים לשם שמים טהורה. זאת דוגמא טובה ליראת שמים אמיתית ששמחים במצוות שנאמר (בתהילים יט-ט) פיקודי ה’ ישרים משמחי לב מצוות ה’ מאירת עיניים. כלומר המצוות שהצדיק עושה מרוב שהם ביראה ובאהבה ולשם שמים הם מאירות את עיניו עד שכולם רואים את פני הצדיק מאירים שנאמר נר מצווה ותורה אור ועוד נר ה’ מצוות אדם. נאמר (שם י-יג) יראת ה’ טהורה עומדת לעד משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. גם עבדים נזהר בהם בשמחתם עקב רב. שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, כלומר למי שיש יראת שמים טהורה היא עומדת לעד והקב"ה עושה משפט צדק בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר "משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו" ששכר משפטו נחמדים מזהב וכו’... לכן אומר דוד המלך כדי לזכות ליראת שמים טהורה צריך לדקדק במצוות שנאמר "גם עדך נזהר בהם בשמרם עקב רב גם במצוות שנראות חלילה קלות במצוות שאדם דש בעקב לכן נאמר במקום אחר שדוד המלך ירא להיכשל ביום הדין בגלל מצוות כאלו שנאמר "בעוון עקב יסובוני" ולכן מבקש דוד המלך גם אם עשיתי שגיאות וחטאתי לה’ ללא כוונה או ללא ידיעה שינקה עוונות שנאמר (שם יג) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני.

מלחמת יצרים

כל אדם יש לו שני יצרים יצר הטוב ויצר הרע. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות סא, ב) רשעים יצר הרע שופטן, צדיקים יצר הטוב שופטן, בינונים זה וזה שופטן. רוצה לומר, שהצדיק בדבר שהורגל בו כבר, יצר הטוב מושל בו עד שלא תאוה נפשו לעשות רע. ורשעים כיון שעברו עברות והורגלו בהן, נעשה להם כהתר שלא להשתדל לעשות דבר טוב, ושלא למשוך ידו מעשות כל רע, ולא תאוה נפשו לעשות זאת, כי דרך איש כסיל ישר בעיניו, ומרעה אל רעה יוצא ומתאוה מתי תבוא העברה לידו, כי אינה חשובה לעברה בעיניו.

אבל בינונים זה וזה שופטן, שבשרו עליו יכאב לעשות העברה, אבל יצרו תוקפו, עד שעובר על דעתו ועל דעת קונו. ועל כגון אלה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה, א) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע. רוצה לומר במחשבות טהורות, שהחי יתן אל לבו טענות מספיקות, שיש ויש כהנה וכהנה להוכיח במישור, שראוי לאדם להיות רץ לכל מצוה ולהיות בורח מן העברה, אם נצחו מוטב, ואם לאו, שאין דעתו משגת הטענות מספיקות שיש לדחות את יצרו הרע מעליו, יעסוק בתורה בספרי המוסר, וכאשר יתן לב ללמוד או לשמוע בלימודים על מנת לעשות דברי המוסר נוקבים את הלב עד לבית חללו, ואם היצר הרע אבן הוא נמוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ (עי’ קידושין ל, ב). אם נצחו מוטב ואם לאו, שגברה עליו מאוד תאות העברה, ואינו יכול לכבוש את יצרו לפרוש הימנה, יקרא קריאת שמע, ובעיניו יראה דחיובא רמיא על האדם למסור נפשו על קדושת ה’ לכבוד ה’. ואם נקבל בעיניו למסור נפשו למיתה, כל שכן שיסבול ליכוף את יצרו ולפום צערא אגרא. אם נצחו מוטב, ואם לאו, שחושב אחטא ואשוב ועוד חזון למועד, ואטעם טעם עברה ואשמח בבחורתי ואשוב בתשובה בזקנותי, לזה יזכור לו יום המיתה, כי אין למות התמהמה, ולו דיקא, שתקדים המיתה, לבוא עליו, כי האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה, ב) ובזה יוכל להינצל מיצרו. וכל הטורח הוא בתחילה, שההתחלות קשות, סופו שירגיל ויכנס בגדר צדיק לאותו דבר, שאז יצר הטוב שופטו ולא תאוה נפשו לעשות הרע.

אמנם כל זה מועיל לבינוני, אבל רשעים, שיצר הרע שופטן, כמעט אבד שברם ובטל סכויים. ולא רשע רשע ממש, ולא צדיק צדיק ממש, ולא בינוני בינוני ממש, אלא כל שהורגל לעשות איזה דבר טוב ולמשוך ידו מאיזה דבר רע, עד שאין יצר הרע מפתהו על אותו דבר, הרי הוא צדיק לאותו דבר. וכל עברות שאדם דש בעקביו עד שנעשו לו כהתר, ולבבו אינו כואב עליהן, כגון ראית נשים ושמיעת דבורים אסורים, ואונאה, והזכרת השם לבטלה ושבועות שוא ושקר בלשונות העכו"ם, ובטול תפילות בצבור ולשון הרע וליצנות ונבלות הפה, וכהנה וכהנה מינים ממינים אסורים, ועוונות ופשעים ובטול תורה לעת הפנאי כנגד כולם. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו, שיש ושיש רבי מהמון העם שנכשלים בכל אלה או בקצתם או יותר מהמה, וכל כך דשו בהם, עד שנעשו להם כהתר גמור בעון שאם יראו איש ירא ה’ שרוצה לזהר מהיות עושה אלה ורוצה לילך בדרך טובים, בשם חסיד או בשם צבוע יקראו לו. אוי להם לעושי אלה, שהם חוטאים ומחטיאים ומונעים את הרבים מלכת בדרך טובים, וזה מחמת שהאסורים החמורים האלה וכאלה נדמה להם כמדת חסידות, ואומרים, לא כל אדם יכול להיות חסיד כמו החכם.

ואם יהיה איש נזהר, צדיק וישר בכל דרכיו, רק בדבר אחד אינו נזהר כלל ונעשה לו כהתר בשם רשע לאותו דבר יקרא. וגדולה מזאת כתב רבנו יונה (שערי תשובה, שער א, ו), שמי שאינו נזהר אפילו רק בדבר אחד, ונעשה לו כהתר נקרא מושמד לאותו דבר, ואת פושעי נמנה, כי אם יאמר העבד אל אדוניו, כל אשר תאמר אלי אעשה, חוץ מדבר זה, הרי זה מורד במלכות, באופן שבדור יתום זה כמעט רבא דרבא יכולים לומר בפה מלא, יודע אני בעצמי שאני רשע מרושע לפני המקום, כי כמעט אין אדם צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא בדבר אחד של אסור או מידה רעה, שנעשה לו כהתר:

ויפה אמרו הראשונים אביי ורבא כגון אנן כבינונים (ברכות סא, ב) שכל שנפשו של אדם תאוה רע, אף על פי שהוא כובש את יצרו, בשם בינוני זה וזה שופט מקרי. ותרי גוני בינוני איכא. יש בינוני, שסוף סוף מנצחו יצרו הרע ומעבירו על דעת קונו, ויש בינוני, שהוא גיבור הכובש את יצור, וזה כל האדם, שכל אשר ידע באסורו וגנותו, ישתדל בכל עוז ותעצומות לשנות מנהגו הרע וללכת בדרכי טובים, ככה יעשה האיש, אשר יחוס על כבוד קונו ועל רוחו ונשמתו, וכל אשר יחפוץ האיש יעשה לכשירצה. אין דבר נמנע מאתו, והבא לטהר מסיעין אותו (שבת קד, א יומא לח)

כי תצא למילחמה על אויבך ונתנו ה’ אלוהך בידך ושבות שביו: וראיתה בשביה אשת יפה תאר וחשקת בה ולקחת לך לאישה (תצא כא, י-יא)

יש מיצווה בתורה וחלת כל נשמה שבדרכנו לכבוש את ארץ ישראל אסור לנו למול על אף אדם זקנים נשים וטף ובהמותיהם  וידוע טעותו של שאול שחמל סה"כ על מלך אגג מה היה סופו ואיך אנו יודעים כי תצא למלחמה מדובר במלחמת היצר ולא מלחמה גשמית שנאמר "ושבית שיביו" במלחמה של עם ישראל עם שבע אומות השוכנות בארץ אסור לקחת שבוי הלא כבר צוונו ע"י משה רבנו והוזהרנו חילתה כל נשמה לכן אומר רש"י זה כשמדובר במלחמת רשות והמלחמה היא עם היצר הרע והאשה היפה זאת הנשמה.

מההיתר של אשת יפת תואר שהתורה מתירה לקחת בזמן מילחמה יש ללמוד שלא יתכן שתצוה התורה מצוות שאי אפשר לקיימן, והראיה שבמקרה של מלחמה ירדה התורה לסוף דעתו של אדם שאינו יכול לכבוש יצרו, ולכן התירה אשת יפת תואר. כמו כן אמרו חז"ל במשנה (יומא פ"ג) מי שאחזו בולמוס, כלומר חולי שאוחז את האדם מחמת רעבון, עיניו כהות, והוא עומד למות, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו כי כשראיתו חוזרת בידוע שנתרפא.

ומכאן אמר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל – יש  לנו הארה נפלאה עד מאוד הסותמת פי הדוברים הבל ואומרים כי יש תקופות או מצבים שבהם אי אפשר לקיים את המצוות התורה ואזהרותיה כפי שהן, על כן חושבים הם כי צורך לשנות חלילה כמה דברים ולהתאימם לרוח הזמן.

דין יפת תואר בא וטופח על פניהם ומוכיח שאין שחר לטענתם, שכן כאשר רואה הבורא שיש בתורה דבר שקשה מאוד לעמוד בו, הוא יתברך מתיר את האסור, ועוד מדובר באיסור חמור של עריות, לכן הקב’’ה הוא היצרן של האדם הוא יודע מה היכולות של ברואיו ולא יעמיד אותם בניסיון בלתי אפשרי.

לפיכך אין אדם יכול לפטור עצמו מן הדין על ידי הטענה שאינו יכול בשום און להתגבר על יצרו ולקיים את התורה ומצוותיה. הטענה לאי יכולת נובעת אך ורק מחוסר רצון לנסות ולהשתדל, וכל הבא ליטהר מסייעין בידו.(לקח טוב)

והיה הבן הבכור לשנואה (תצא  כא-טו)

 היתה עובדה לפני הגאון מוילנא זכר צדיק לברכה שאיש אחד נשא אשה ונתעברה ממנו וגרשה, ולקח אשה אחרת ונתעברה ממנו ולאחר שבע חדשים נולד בן האשה השניה (החדשה) ואחריה ילדה גם הגרושה בן זכר לתשע חדשים, ונשאלה השאלה מי הוא הבכור לקחת פי שנים בירושת האב? זה שנולד ראשון מאשתו השניה, או זה שנולד במאוחר מגרושתו שהוא ראשית אונו? אמר הגאון רבי אליהו שדין זה מפורש בפסוק "כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה" זו שחי עמה עכשיו "והאחת שנואה" זו שגרשה וילדו לו בנים כמו שמסופר למעלה "והיה הבן הבכור לשנואה" הגם שנולד יותר מאוחר כי הוא ראשית אונו (פניני תורה לוקט מאהבת חיים).

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכו’ (תצא כא-יח)

 וכבר אמרו חז"ל שבן סורר ומורה נידון על שם סופו, שהגיעה תורה לסוף דעתו שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, וכבר הקשו המפרשים על ענין זה כי הרי ראינו אצל ישמעאל שהקב"ה עשה לו נסים ומצאה אמו את באר המים והתגלו אליה ארבעה מלאכים, וכבר אמרו מלאכי השרת לפניו יתברך זה שעתיד להמית את בניך בצמא אתה עושה לו נסים, אמר להם באשר הוא שם, עכשיו הוא צדיק ואין דנין את האדם על שם סופו, ולכאורה מבן סורר ומורה רואים ההיפך, וכבר אמרו מספר תירוצים בענין, ראשית בבן סורר ומורה הוא התחיל בעבירה ולכן יש חשש שילך וידרדר עד שסופו ללסטם את הבריות מה שאין כן אצל ישמעאל באותו זמן צדיק היה, ועוד תירצו חז"ל שכל מה שאמרנו שדנין את האדם על שם סופו נאמר דוקא בבית דין של מטה, אבל בבית דין של מעלה אין דנין את האדם על שם סופו ואפשר להסביר עוד חילוק בענין זה, שבן סורר ומורה הנדון הוא על אותו בן שלעתיד ילסטם את הבריות ויבוא לידי שפיכות דמים, ולכן מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב, אבל אצל ישמעאל הרי הוא היה צדיק ורק זרעו אחריו הם אשר יצערו את בני ישראל וילחמו עמהם, ולכן אין לדון אותו על שם סופו.

לכן עלינו לקבל על עצמנו תשובה שלמה שנעזוב את הדרך הרעה ונשוב אל אבינו שבשמים שנאמר "וידך פשוטה לקבל שבים" ולהיות מוכנים לקראת יום הדין הגדול והנורא כדי שהקב"ה ידון אותנו לא על עברנו ולא על עתידנו אלא על ההווה.

ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו (תצא כא-כא)

אם תבער מקרב, מעצמך, את הרע, אזי ישמעוך אחרים לכשתטיף להם דברי-מוסר. אבל כל עוד הרע מצוי בקרבך, לא ישמעו אחרים את דבריו. שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא את מצותיו שמור כלומר ירא שמים דבריו נשמעים בכל ענין.

לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו (תצא כב-יא)

כתב החינוך (מצוה תקנ"א בדעת הרמב"ם) הטעם שאסרה התורה ללבוש צמר ופשתים יחדיו לי שהיו הכומרים של עכו"ם לובשים כן. ואף יש איסור לשבת על כלאים מדרבנן כשהן רכים שמא יכרך על גופו של היושב.

ומסופר על מהרי"ל דיסקין זצ"ל שפעם נתבקש אל המלך, ובקשו להושיבו בעגלה על כסא מרופד. הרב חשש שמא יש בו כלאים לכן ביקש שיושיבוהו על כסא לא מרופד, ולמרות שאז היתה סכנה מגזירת המלך, לא עשה שום חשבון מכיון שהיה חשש של איסור.

טעם נוסף אמר רבי יונתן אייבשיץ לפי חכמי הקבלה, כי יש שבעה כוכבי לכת, הצמר, הוא אחד מהמזלות מבחינת החסד, והשאר הם מבחינת דין, לכן אין לערבב את מידת הרחמים בדינים, וכלאים זהו לשון הכלאה מאחר שצמר ופשתים הם מנוגדים לזה לזה.

וכעת לאחר מחקר גילו ביפאן שישנה תגובה מסויימת לגוף האדם בלבישת הצמר, ולפשתים תגובה אחרת, וכששניהם ארוגים יחד גורם לכל מיני גרויים, אולם אין אנו צריכים לכל זאת משום שציווה ה’ יתברך עלינו ומבחינתנו זה קודש קודשים גם אם לא מובן לנו הציווי  (לבוש יוסף).

מצוות לא תעשה שלא ללבוש שעטנז

תלמידו של הגאון הקדוש רבי יהושע ליב דיסקין מבריסק היה רבי דניאל. עני מרוד היה, הוא חי חיי דוחק וגרם עם משפחתו בכוך מלא טחב. אך דבר זה לא מנע ממנו ומבני ביתו ללמוד תורה בשקידה ובהתלהבות יומם ולילה.

תלמידי הגאון מבריסק היו עוקבים ברטט אחר כל תנועה קלה של רבם. והנה הבחינו לאחרונה, כי תמיד בברכת הלבנה, כאשר מגיע הרב למילים "שלום עליכם", הוא מפנה את מבטו לעבר רבי דניאל, העומד לו מכונס בפינה ומחכה שיחזיר לו "עליכם שלום".

"מדוע זכה רבי דניאל לכך?" תמהו התלמידים, וכאשר שאלו את רבי דניאל בעצמו על כך, לא ידע להשיב.

חקרו ובררו התלמידים אודות התנהגותו של רבי דניאל. והנה לימים נודעה גדלותו. אשתו של רבי דניאל היתה מנהלת את כל משק הבית בכוחותיה הדלים. בזה ראתה את עולמה. היא קימה את צואתו של אביה, שבקש שבעלה לא יבטל חלילה שעה אחת מתורה ותפילה בגללה. ואכן, אשה צדקת זו שמרה בקפדנות על צו אביה. היא מעולם לא בקשה מבעלה שיעזור לה בקניותה בשוק, היא לא נתנה לו לעשות שום עבודות בית, ואכן רגליו של רבי דניאל לא דרכו ולא נראו בשוקיה של ירושלים, או בפתח חנות כל שהיא. יומם ולילה עסק בתורה ובתפילה, כשאשתו דואגת לכל.

ביום חמישי אחד, יום השוק, ראו לפתע תושבי ירושלים את רבי דניאל מסתובב לו יחידי באחד משוקי ירושלים ההומים ושק עמוס על שכמו. תמהו העוברים והשבים על הדבר: היתכן, רבי דניאל בשוק?!

חיש מהר נפוצה השמועה, ושכנות סקרניות התענינו אצל אשתו לפשר הדבר, והיא, הצדקת, סיפרה לשכנות והתנצלה מדוע הרשתה הפעם לבעלה להתרוצץ בשוק ולבטל מתורתו, וכך סיפרה:

"אתמול, ישב לו בעלי כדרכו ולמד. באותה שעה עבר לפני פתח ביתנו רוכל עני המוכר בגדים ישנים משומשים. הלה הכריז על סחורתו. יצאתי החוצה והתחלתי לברור בגדים המתאימים לילדי. והנה בעוד אני בוררת, יצא בעלי החוצה ואמר לי כי עלי לבדוק את הבגדים, האם הם נקיים משעטנז. לא הססתי. ביקשתי מהרוכל שימתין. לקחתי שנים שלושה מעילים מהערמה ועליתי בחיפזון לשכננו רבי שמואל, הידוע כמומחה לברור שעטנז, כדי שיבדקם. ואכן רבי שמואל בדק ואמר לי כי הבגדים כולם מלאים שעטנז. כמובן שחזרתי מיד ובטלתי את הקניה. הרוכל אסף את בגדיו והלך לדרכו ובעלי רץ בינתיים לישיבה וחזר בשעה מאוחרת בלילה.

למחרת, נזכר בעלי בענין ושאלני אודות קנית הבגדים. סיפרתי לו את המעשה, ולפתע הוא החויר והחל רועד בכל גופו ואמר: ’היתכן? הרי צריך לברר מיד את כתבתו של הרוכל, מי יודע, אם איזה יהודי לא נכשל בינתיים באיסור חמור של שעטנז’...

בקושי רב עלה בידי לברר אצל השכנים את כתבתו. אי שם בירכתי השוק גר הרוכל, במרתף. בעלי צרר מיד את כל כספנו, הוא לקח גם הלואה קטנה מאחד השכנים ורץ מיד אל הרוכל. כשהגיע למרתפו, הוא חקרו אם יש לו עוד בגדים כאלו. הרוכל השיב לו בחיוב, והצביע על ערמה של בגדים במרתפו. חיש מהר קנה בעלי שק גדול בשוק, חזר לרוכל, קנה ממנו את כל הסחורה והביאה אל ביתנו. בחצר ביתנו הכין מדורה גדולה והטיל בה את כל השק בשמחה עצומה ואמר: "עתה בודאי לא יכשלו יהודי ירושלים באיסור שעטנז’".

סיפור זה סיפרה אשתו של רבי דניאל, ואחד מתלמידי הגאון מבריסק, ששמע זאת, סיפר לגאון מבריסק. סיפור זה, המתאר את מסירות נפשו של יהודי לקיים מצוות שעטנז, הגדיל את חינו בעיני רבו, ותלמידי הרב החלו אף הם להביט על רבי דניאל בהערצה.  (613 סיפורי על תרי"ג).

לא יבוא ממזר בקהל השם (תצא כג-ג)

גם דור עשירי לא יבוא לו לפי ההכלה אף על פי שכתוב "גם דור עשירי" הכונה היא לעולם ולמה לא כתוב בפרוש "עד עולם"? יתכן שבא לרמוז למה שנאמר (קדושין י"ב) שעתידין ממזרים להטהר לעתיד לבוא ולכן לא כתוב עד עולם (תורה תמימיה).

באדיבות אתר רבי http://www.rabi.co.il

 

לכבוד שבת קודש

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת תמר, יחיאל אברהם מאיר בן חיה טויבא, רבי יאשיהו יוסף (פינטו) בן הרבנית זרי שליט"א נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, משה בן כמונה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ודינה תרצה בת ורדה רגינה ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת ר' מרדכי בן ברוך ז"ל ופאולה פייגלה בת אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 19990240

אתר השבת


מאמרים אחרונים