movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

דבר החסידות – פרשת קרח

ב"ה

ידידינו וקוראינו החשובים שליט"א,

בשבח והודי' להשי"ת, אנו מציינים 6 שנים ל"דבר-החסידות" ופותחים את השנה השביעית בס"ד.

ת"ל בשנים האחרונות, הטור הולך ונפוץ ומתקבל באהבה הן בתוככי אנ"ש והן בחוגים שונים, חובבי תורתינו הק', וכן מופיע בכמה עלונים מקומיים ('מקומונים') בתור טור שבועי של חב"ד.

ובעמדינו ערב יום הקדוש ג' תמוז, הננו לעורר את ידידינו הרבנים ואנ"ש שיחיו לקחת חלק בהפצת תורתו של הרבי, ע"ימשלוח 'דבר החסידות' לעוד ידידים ומכרים, חרדים ומקורבים, במייל ובואצאפ, וכן להשתדל להכניס טור ב'מקומונים' נוספים (אפשר להכניסו בשם השליח המקומי, ואין צריך נטילת רשות בזה) ומלאה הארץ שיחות...

בהזדמנות זו נשמח לשמוע הערות והארות, רעיונות לשיפור וכו' כיד ה' הטובה עליכם.

ויה"ר שנזכה לראות כבר בעיני בשר את רבינו נשיאנו, וישמיענו שנית בקרוב נפלאות מתורתו "תורה חדשה מאתי תצא".

בברכה,

א"ח

 

דבר החסידות – פרשת קרח

 

נס שחודר בטבע

 

הפעם נפתח בסיפור מלפני שנתיים:

שני בחורי ישיבה מברוקלין, יצאו בקיץ תשע"ו לאלסקה הרחוקה, לשם משימת חיזוק הקהילה היהודית שם. זאת במסגרת פרויקט חבד"י הנקרא "מרכז שליחות".

הם הגיעו לעיירה קטנה בשם "ביג לייק" ועברו מבית לבית, מדלת לדלת וחיפשו יהודים. באחד הבתים, ראו אדם יושב על הכורסה בסלון. הם נקשו בדלת ואישה פתחה להם. התברר שהוא יהודי אומלל, חולה סופני שסופר את הימים אל מותו. הם הציעו לו להניח תפילין והוא הסכים. התברר שהוא לא חגג מעולם בר מצווה, כך שהנחת התפילין הזו, הייתה גם בר המצווה שלו. בכל הזמן שהם שהו שם, הבחינו שהוא והאישה מאוד נרגשים. דמעות זלגו להם מהעיניים והם התקשו להכיל את הרגע.

השליח המקומי שם, יצר קשר עם האדם הזה והזמין אותו לסעודה בבית חב"ד. במאמץ לא רגיל הוא הופיע וסיפר את ההארה האישית שהוא חווה: בחודשים האחרונים הוא סופר את הימים האחרונים שנותרו לו בעולם, והוא כל הזמן מבקש מהקב"ה איזה סימן. הוא רוצה לקחת איתו מעשה טוב לעולם הבא והוא מבקש מהקב"ה רמז מה זה צריך להיות. "כאשר הצעירים הללו הופיעו פתאום, משום מקום, עם הכיפה והתפילין ביד, ידעתי שהם שלוחים של הקב"ה. הרגשתי שאלוקים שמע את הבקשה שלי, בקצה העולם, בעיירה נידחת באלסקה"...

 

(ע"פ "שיחת השבוע" לך לך תשע"ז. תמצות: הרב שניאור אשכנזי)

 

~~~

בפרשתנו (יז, טז-כו) מסופר, איך שהקב"ה ציווה את משה לקחת מַטה מכל נשיאי השבטים וכן מאהרן ולהניח המַטות באהל מועד "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל", והתוצאה היתה "ויבוא משה אל אהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", והקב"ה ציווה להניח את מטה אהרן למשמרת לפני הארון.

וצריך להבין:

א)    לאחרי שבני ישראל ראו את נס הבליעה של עדת קרח ואח"כ את שריפת מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת, מדוע היה צריך לנס נוסף כדי להסיר את תלונות בני ישראל ולהוכיח שהקב"ה בחר באהרן?*

 

ב)    מדוע מתאר הכתוב את כל שלבי יציאת השקדים "ויוצא פרח ויצץ ציץ", הרי משה ראה – לכאורה – רק את התוצאה הסופית: "ויגמול שקדים" ולא את הפרח והציץ?**

 

אלא, הדברים מתיישבים מדיוק לשונו הזהב של רש"י: "ויוצא פרח – כמשמעו. ציץ – הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל".

מדוע חשוב לרש"י להוסיף שהפרח נופל? אלא מכך נמצאנו למדים: שאמנם משה רבינו לא ראה את כל תהליך הפריחה בפועל, אבל הוא ידע שהתהליך התרחש במלואו, שכן הוא ראה מסביב למטה פרחים שנפלו, והוא הראה לבני ישראל את המטה עם השקדים ועם הפרחים שנפלו ממנו. ולכן מדגיש רש"י "והפרח נופל", כי מכאן ידע משה רבינו שהמטה הוציא פרח, הציץ ציץ ורק אח"כ גמל שקדים!

אבל את זה גופא צריך להבין: מדוע אכן היה צורך באופן הגידול הטבעי של השקדים ("ויוצא פרח ויצץ ציץ"), והרי מדובר בנס, ולמה לא די בכך שהמטה יצמיח שקדים ותו לא?

מבאר הרבי, שבכך מתבטא כל החידוש בנס של המטה:

הניסים הקודמים אמנם הוכיחו לבני ישראל שמשה לא מינה את אהרן מדעת עצמו אלא בשליחותו של מקום ("כי ה' שלחניגו'"), ושכל מי שהתנגד לכך נבלע ונשרף. אבל עדיין לא היה די בכך להסיר את תלונות בני ישראל, כי יכלו עדיין לטעון שאין אהרן ראוי לכהונה בזכות עצמו (ובפרט שהיתה לו שייכות למעשה העגל), אלא שמשה ביקש להכניסו לתפקיד והקב"ה הסכים לכך בזכות משה וכיו"ב.

אולם בכך שמטה אהרן פרח באופן טבעי: קודם הצמיח פרחים, אח"כ נפילת הפרח וחנטת הפרי ולבסוף הוציא שקדים – הוכיח שבחירת אהרן היתה מצד מעלתו ותכונתו, שהיה ראוי לכך בטבעו – שלכן היתה במטהו צמיחה טבעית של פירות, ולא רק כ'גזירה' מלמעלה.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, קרח שיחה א (עמ' 113 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 132 ואילך). התוועדות ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תנש"א (נד' בתו"מ תנש"א ח"ג עמ' 397 ואילך) וע"ש הקשר לנס "שמש בגבעון דום" ועוד מאורעות שארעו בג' תמוז. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רפד-ז.

 

______________

*)  הרמב"ן מפרש שאות המטה היה להוכיח ששבט לוי נבחר משאר השבטים ולא לבחירת אהרן לכהונה, אבל ברש"י מפורש שהמטה הוא "לאות ולזכרון שבחרתי באהרן הכהן". וכפי שמסבירים מפרשי רש"י (רא"ם, גו"א ועוד) שההכרח לפירושו של רש"י הוא, כי אילו היה האות רק על בחירת שבט לוי: (א) לא היה זה מטה אהרן, אלא מטה אלעזר בן אהרן, שהוא "נשיא נשיאי הלוי" (במדבר ג, לב) ופירש"י "ממונה על כולם", כמו ביתר השבטים שהמטה נלקח מנשיא השבט. (ב) לא היו כותבים את שמות הנשיאים ואהרן על המטות, אלא את שם השבט.

 

**)  ואין מסתבר לומר שהתהליך כולו אירע לעיני משה – שהרי תכליתו של הנס היה להוכיח לבני ישראל שהקב"ה בחר באהרן ואיזו תועלת תהיה בכך שמשה יראה איך ש"ויוצא פרח וגו'"?

הרשב"ם מפרש, שמשה ראה בכניסתו אל אהל מועד רק את השלב הראשון "ויוצא פרח", ואילו שני השלבים "ויצץ ציץ ויגמול שקדים" אירעו לעיני בני ישראל כשהוציא אליהם את המטות.

אבל מפרשים רבים הקשו על פירושו (ראה פני דוד להחיד"א סוף פרשתינו, מלבי"ם ועוד), שהרי בפסוק מפורש "ויבוא משה אל אהל העדות והנה פרח . . ויגמול שקדים" ורק אח"כ "ויוצא משה את כל המטות . . אל כל בני ישראל".

 

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 16288871

אתר השבת


מאמרים אחרונים