מאמרים
"מי צריך תרופות?!"
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם בחמישי, 18 נובמבר 2021 06:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 527
בס"ד
"מי צריך תרופות?!"
אספרה - סיפור לשולחן שבת - יעקב שלמה לוי - באדיבות מרוה לצמא
הרופא הדור המראה הניח את משקפיו על קצה אפו, טבל את קולמוסו בקסת שלפניו, ושרבט אי אלו מילים בלטינית מסולסלת וקשת קריאה בפתח שלפניו. הוא היה כעת אחרי בדיקה ממושכת של הפציינט, שבה השקיע את מיטב כישרונו, יכולותיו וידיעותיו הרפואיות, ואלו לא היו מבוטלות כלל ועיקר. הדיאגנוזות שלו היו מצוינות, ולקביעות הרפואיות שלו יצא שם תהילה בכל האזור כולו. כעת העלה על הכתב את המסקנות בקצרה ורשם תרופות ודרכי טיפול.
סיים, הוריד את משקפיו והניחם על השולחן, העביר יד מחליקה על בלוריתו ההדורה, נשם נשימה עמוקה והתרווח לאחוריו.
הוא לא מיהר למסור את המרשם למטופל - בחור ישיבה צעיר, שישב מולו כפוף קומה והביט בו בתחושת מה של יראת כבוד.
"נו, מה אתה לומד, בחור'ל?" שאל את הבחור, בעוד חיוך רחב משתפך על פניו מדושנות העונג. הבחור נדהם, ונשימתו נעתקה לרגע. זו היתה השאלה האחרונה שאותה ציפה להישאל דווקא כאן. ניתן לחשוב שהוא נמצא כעת אצל מרא דאתרא, או לכל הפחות אצל אחד ממורי ההוראה שבעיר.
אבל הרופא, ד"ר פרידליס, לא נתן לפתיל מחשבותיו החולמניות של הבחור להתארך לכדי פקעת ארוכה מדי. הוא דחק בו לספר באיזו סוגיה עוסק הוא כעת, בישיבה או בקלויז שבו הוא לומד. הבחור, שעדיין היסס אם אך לצון חומד לו ד"ר פרידליס המפורסם או שמא דברים בגו, נאלץ להתחיל לשוחח עמו בלימוד. במילים הססניות ומלאות חשש פתח את פיו הלוחש.
עד מהרה היו הרופא גלוי הראש והבחור הלמדן שקועים היטב בעומקה של הלכה, מתפלפלים כהוגן בסוגיות ישיבתיות, וריח התרופות שבחלל נמהל כולו בריתחא דאורייתא. אגודלים התנופפו וסברות זרמו להן, הברקות נצנצו ומצחים התקמטו והתיישרו, וחוזר חלילה. המרפאה הפכה לישיבה זוטא, מעין עולם הבא. קולו של הרופא איבד את כל רשמיותו, ואף בלוריתו הגלויה הרשתה לעצמה להתפזר הנה והנה, בשעה שבה הוא שב לרגעים ספורים להיות הבחור המצטיין, המתמיד והפולפל בישיבת לייפניק, אצל רבו, הגאון הקדוש רבי ברוך בעל הברוך טעם, זכר צדיק וקדוש לברכה.
מאז חלפו שנים רבות מאוד, ומים רבים אדירים זרמו בנהרות פולין, אבל דברי התורה נותרו חקוקים בעצמותיו.
הוא לא ירפה מהם, גם בשעה שבה ישוב הבחור הזה לביתו כשהמרשם בידו. כאשר אך ייכנס לכאן תלמיד ישיבה נוסף, או סתם בעל בית יודע ספר, ישובו הקולות להישמע והסברות לפרוח. על אף שהם לא מתווכחים עם הדיאגנוזות שלו, הרי הוא מרשה לעצמו להתווכח עם הסברות שלהם. הן גם הוא למד בישיבה וטעם את טעמה של תורה, כמותם, לפחות.
בכלל, בסופו של דבר הם מגיעים, בדרך כלל, לעמק השווה, כדרכם של תלמידי חכמים המנצחים זה את זה בהלכה, כך שאין כמעט ויכוח ביניהם. לא בתורה, וודאי שלא ברפואה.
רק כשמדברים על רבי בעריש, מגיעה השיחה תמיד למבוי סתום, ומותירה את שתי הצדדים, בדרך כלל, בטעם חמוץ ומריר.
***
אושפיצין, היא אושווינצ'ים הפולנית, נודעה ברחבי העולם, ובנסיבות מזעזעות. דווקא בשמה הגרמני: אושוויץ (ליתר דיוק: אאושוויץ).
העיר, העומדת בחבל שלזיה שתחת שלטון פולין, עיר גבול היתה בין פולין ובין גרמניה. כדרכן של ערי גבול וערים נוספות באירופה, שעברו במהלך השנים מיד ליד, כונתה בכמה שמות. הפולנים קראו לה אושווינצ'ים, הוא שמה הרשמי עד היום הזה. בגרמנית היה שמה אושוויץ, ואילו היהודים, להבדיל רבבי רבבות הבדלות, קראו לה אושפיצין.
עיר מלאה חסידים יראים ושלמים היתה אושפיצין, וכמה וכמה צדיקים מפורסמים התגוררו בה במהלך השנים, ושמה נקרא עליהם (לפי המקובל אצל חסידים, כאשר נדדו האחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי כדי להפיץ קדושה וטהרה, הגיעו עד אושפיצין. שם התייצב בפניהם הס"מ בעצמו, ואמר להם כי מכאן והלאה הרי זו גרמניה ותחומו שלו הוא, והזהירם לבל יעברו הלאה במסעם. ואכן לעומת אושפיצין, שהיתה עיר חסידית להפליא, הרי משם והלאה שררה רוח מובהקת של השכלה וכפירה).
הראשון שבין האדו"רים באושפיצין היה הרב הקדוש רבי בעריש, תלמיד תלמידו של הנועם אלימלך. צדיק מופלג היה רבי בעריש, ושמו הלך לפניו כפועל ישועות ובעל רפואות. כוחו הגדול היה לא רק בתפילותיו ובברכותיו שעשו פרי, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. רבי בעריש נודע גם כמי שורקח מרקחות ורושם מרשמים לתחלואים שונים. היה זה דבר נדיר, למצוא אדמו"ר חסידי שפועל את פעולותיו באמצעות מרשמים רפואיים, אבל דבר נדיר עוד יותר היתה העובדה, שאת התרופות הללו רקח רבי בעריש על פי הרוב בעצמו, או מסר מתכונים מדויקים להכנתן.
את התרופות של רבי בעריש לא ניתן היה להשיג בבתי מרקחת. חומרי הגלם שמהם הוכנו התרופות היו מקוריים לחלוטין: שיריים מיין הבדלה, ממצת אפיקומן, שמן זית מנרות חנוכה שלא הוקצו למצוותם, וגם מים שבהם נשרו עלי ערבות של "הושענא" - כאלו ודומיו שימשו את מרכיבי הייצור של תרופותיו של רבי בעריש; תרופות שעל סוד ייצורן וסוד פעולתן לא למדו, כמובן, בשום אוניברסיטה בעולם. כל כולן מושתתות היו על אמונתו הזכה של רבי בעריש, כי שיירי קדושה אלו ודאי יש בכוחם להועיל, להציל ולהושיע. כוח האמונה של הצדיק, וכוח האמונה של אלו שהאמינו בו, פעלו את פעולתם יותר מכל דבר אחר.
ועובדה: תרופותיו של רבי בעריש הועילו גם הועילו, אפילו במקום שבו לא הועילו תרופות אחרות שנרשמו בידי טובי הרופאים.
מרשמיו של רבי בעריש עשו להם שם לא רק בין החסידים שבאושפיצין, אפילו גויים מעמי הארץ שבעיר האמינו בכוח התרופות המיוחדות שלו, "טיפול הרב" מאושפיצין. הם לא נזקקו לאמונה. העובדה, כי התרופות הללו מצליחות יותר מהתרופות הרגילות, היתה דבר שעמד לבדיקה שוב ושוב, והוכיח את עצמו אין ספר פעמים.
הקידוש ה' שנגרם בעקבות זאת היה עצום. על רבי בעריש ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו.
***
רק חמתו של ד"ר פרידליס היתה בוערת בו למשמע זכר תרופותיו של רבי בעריש. ולא כל כך על שום שראה בו מתחרה, אלא על שום האמונה שהיתה כרוכה בדבר.
כזכור, היה ד"ר פרידליס תלמידו מלפנים של הגאון הברוך טעם מלייפניק, זכר צדיק לברכה. הוא היה בחור עילוי ומוכשר, בעל מוח נדיר, עדיו לגאון ממש. אך חברו עליו כמה "דורשי טובתו", ידידים, שכנים וחברים, ושטפו אתמוחו שוב ושוב, בטיעון כי בישיבה אין לו עתיד וכי הוא מתבזבז שם. "לכל היותר - תצא רב", אמרו לו בנימה של זלזול, משל היה זה דבר של מה בכך. הם דחקו בו ללכת ולשתלם באוניברסיטה, וסוף דבר לא עמד בפיתוייהם, עזב את הישיבה מקור מחים חיים, ויצא ללמוד באוניברסיטה הגדולה שבברסאלו.
יראת שמים ותורה לא ספג איש באוניברסיטת ברסלאו. במקביל להתקדמותו של הסטודנט פרידליס בלימודי הרפואה, ולהצלחתו שקצרה שבחים מפי גדולי הפרופסורים, הלכה שמירת המצוות שלו ופחתה. בהתחלה לא דקדק בקלה כבחמורה, ועם הזמן זלזל בחמורה כבקלה. כל חזותו הפכה להיות גויית יותר ויותר, וכאשר סיים את לימודיו בהצטיינות ויצא את האוניברסיטה כשבידו תעודת דוקטור, היה פרידליס רופא מושלם ו"גוי גמור". מאומה לא נותר מעלם החמודות, הבחור המופלג, השנון, הירא והחרד מישיבת לייפניק. אפילו הבטחותיהם של ה"ידידים" כי יהדותו לא תיפגם באוניברסיטה כבר נשכחו הימנו, ובעצם כבר לא עניינו אותו כלל ועיקר.
***
אבל עם הזמן נדלק לו ניצוץ קטנטן בלבו. היה זה עת קבע את מושבו באושפיצין, והפך להיות הרופא המומחה של העיר. בבת אחת שב אל העולם שממנו ברח. העיר היתה, כאמור, מלאה יהודים, חסידיים ברובם, ואלו היוו מרכיב מרכזי בציבור המטופלים שלו. אט אט ניעורה בו קצת גירסא דינקותא, והוא נזכר בטעמם הטוב של דברי התורה שבהם עסק. את חייו לא התכונן ד"ר פרידליס לשנות, אבל להתענג על דברי התורה קיבל חשק בחזרה. הוא החל לשוחח בלימוד עם המטופלים, והללו הופתעו לראות מולם את הגאון המופלג הדוקטור השייגעץ. עם גדולי התורה שבעיר יצר קשרים ושוחח בלימוד.
***
רק עם התופעה ששמה רבי בעריש - לא יכול היה ד"ר פרידליס להשלים.
זו היתה סטירה מצלצלת בפרצופו הרפואי. שיירי מצווה שמועילים יותר מהתרופות הטובות ביותר, אמונה שמעמידה בצל את חוכמת בני האדם וכל לימודי הרפואה - זה היה הרבה מדי בשבילו. הוא עזב את האמונה בשביל הרפואה, רק כדי לגלות שהבריות להוטות אחרי תרופותיו של הרבי יותר מאחרי אלו שלו. הוא לא יכול היה לעמוד בכך. בכל הזדמנות השתדל לשים את רבי בעריש ללעג ולקלס, מה שלא במיוחד עלה בידו. הוא היה מתוסכל לגמרי.
וביום מן הימים חטף הד"ר דלקת ריאות חריפה. רופאים אינם מוגנים מפני מחלות, לא כמו שחושבים הילדים...
זו היתה דלקת הגונה, בשני הצדדים, ופידליס ידע את חומרת מצבו. הוא הזמין לעצמו את הטובות שבתרופות, ומשאלו לא הועילו, מיהר להזעיק אליו פרופסור מפורסם מקראקא. אבל הלה פכר ידיו בייאוש, ואמר לפידליס בשפה רפה כי המצב אנוש ממש.
ואז, רגע לפני המעבר לעולם שאין בו רפואים, נדלק בו עוד ניצוץ חבוי אחד. כנראה לא היה רשע גמור כך, שכן יכול היה לחזור בתשובה על פתחו של גיהינום....
לא פחות ולא יותר, שלח הרופא שני שליחים למי שתיעב כל כך: רבי בעריש! הוא ביקש ממנו למצוא מזור למחלתו - - -
***
הרבי נטל מעט יין משיירי הקידוש וההבדלה, יצק אותו לכלי ומסר בידי השליחים. "אם הוא ישמור על השבת", הורה להם להגיד לרופא האנוש, "גם השבת תשמור עליו, ותהיה לו רפואה שלמה!"
ד"ר פרידליס ידע היטב את מצבו. הוא העדיף לשמור שבת, מאשר להזקיק אחרים לשמור את יום הזיכרון שלו. על אתר קיבל על עצמו לשמור שבת כדת וכדין, ושתה קמעה מיין הסגולה.
מי כמוהו ידע להעריך את עוצמתה של התרופה הזו. על כל טיפה וטיפה מיין הסגולה שהביא אל קרבו, הרגיש איך המחלה נוטשת אותו והוא שב לכוחותיו.
כאשר שב לאיתנו כעבור זמן קצר, שב גם לכור מחצבתו. הוא נודע באושפיצין וגלולותיה כרופא ירא שמים ותלמיד חכם מופלג, תלמיד הברוך טעם ומחשובי חסידי רבי בעריש אושפיצינער - - -