מאמרים
מדוע השמאלני דואג לפליט הסודני - והחרדי לא??
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בחמישי, 04 נובמבר 2021 02:32
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 276
מדוע השמאלני דואג לפליט הסודני - והחרדי לא??
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א משרטט, במאמרו השבועי ב'יתד נאמן', את מפת האידיאולוגיה החרדית לחיבור לימין וההתנגדות לחיבור לשמאל
חיים: בוא תנסה להסביר לי מדוע החרדים לא נכנסים לממשלה. מצרים את צעדינו? אדרבה. ניכנס לממשלה, נשפיע מתוכה. נבטל את כל הגזירות הרעות.
משה: אני סמוך ובטוח שלא התכוונת לשאול אותי שאלה פוליטית, אלא שאלה ערכית. לגבי הפוליטיקה, לא נראה שרוב הממשלה הנוכחית בכלל חפצה בנו, ועל הנושא המעשי- בכל מקרה לא אני ואתה מכריעים, אלא גדולי התורה. אך הנושא כאן הוא הרבה יותר שורשי ועמוק. כולנו שמענו על עמדתו הנחרצת של רבינו הגדול בעל 'אבי עזרי' זיע"א על החיבור העקרוני לשמאל. רבנו זצ"ל דיבר על היהודים הפשוטים, המחוברים בנשמתם למסורת וליהדות. אין ספק שבקרב אנשי הימין יש רבים מחללי שבת, אוכלי שקצים ורמשים. אך אם יורשה לי, הייתי מגדיר את ההבדל בין השמאל לאחרים כמי שמחוברים לזהותם במידה כל שהיא, לאלו שעקרונית לא מחוברים.
אתן לך דוגמה אחת, שתבהיר בעצם את שורשי ההבדל.
שר החוץ של מדינת ישראל יאיר לפיד אמר לאחרונה את הדברים הבאים: "האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט. האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות. האנטישמים הם בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט הטוטסי. האנטישמים הם קנאים מוסלמים שהרגו בעשור האחרון יותר מ-20 מיליון מוסלמים אחרים. האנטישמים הם דאעש, ובוקו חארם. האנטישמים הם כל מי שרודף אנשים לא בגלל מה שהם עשו, אלא בגלל מה שהם".
לפיד מייצג אג'נדה ישראלית מסויימת, כזאת שאינה מבדילה בין אנטישמיות, הנובעת מ"הלכה עשו שונא ליעקב", שאנו למדים עליה בפרשיות השבוע שאנו קוראים כעת, ומ"הר סיני- הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פט, ב), לבין 'שנאת זרים' ושנאה כללית של אומות העולם זה לזה.
לפיד ספג ביקורות רבות, אך הוא פרס כאן בעצם את משנת חייו. "המאבק אינו בין אנטישמים ויהודים, המאבק הוא על פלורליזם כללי ושיויון כללי וחוסר זהות", כדבריו.
לפיד גדל בבית בו לזהות היהודית לא הייתה שום משמעות. נכון, בני משפחתו נרצחו בשואה ושהו בגטו בודפשט, אך לא בגלל שהם יהודים בדווקא, אלא בגלל שהנאצים לא האמינו ב"פלורליזם כללי"...
לפיד וחבריו בשמאל פועלים לטשטש את הזהות היהודית. הם אפילו לא מאמינים בזהות לאומית. לפיד תמך ב'מחאת המילקי', בה צעירים ישראלים העדיפו את ברלין על פני ארץ ישראל, בגלל מחירי ה'מילקי'. לפיד מחלק את העולם לכאלו ש'אוהבים אדם' לכאלו ש'שונאים אדם'. אין אצלו, ואצל כל חבריו בשמאל, שום חלוקה עקרונית ל'יהודים' ול'אינם יהודים'.
חיים: ואנשי הימין?
משה: ברור כשמש שהמבחן הקובע לכל יהודי הוא האם הוא מאמין בהקב"ה ומקיים תרי"ג מצוות. אין לנו שום סנטימנטים לימין ואין לנו שום חלק בימין הישראלי. מי ששומר תורה ומצוות- הוא משלנו, ומי שלא- לא. אבל כן, בהחלט, אנשי הימין ברובם מחוברים הרבה יותר בנפשם לזהות היהודית שלהם. חלקם מחוברים יותר ללאומיות, שאנחנו לא מכירים בה. הם מחוברים הרבה יותר לארץ ישראל, מפני שזוהי ארץ היהודים. הם לא רואים את הגלובוס כולו כעולם אוניברסלי, כללי כזה, בו הם חפצים להשתלב. ברור שתהום פעורה בינינו, תהום ענקית. אך רב המרחק בין מי שמכיר בזהותו היהודית, לשמאל הרואה את עצמו רק כחלק מ'בני האדם' בעולם.
ראה"מ בנט באמת שייך במהותו להשקפת השמאל. הוא רוצה באמת להתחבר לעולם הגדול, לארה"ב, לאירופה. קל מאד לאלו שה'אדם' ולא ה'יהודי' עומד במרכז עולמו, לטשטש כמה שיותר את הזהות היהודית בארץ ישראל. ההירתמות למלחמה בחור באוזון והאקלים העולמי, הרבה יותר מחברת את הממשלה ובוחריה לרצון להיות כאחד האדם, להיות חלק מהאנושות ולטשטש את השייכות היהודית שלנו כאן בארץ ישראל. זאת לא רק מלחמה ב'חד פעמי', בפרנסה הפרטית של כל משפחה חרדית ברוכת ילדים. מדובר בחיבור שורשי לעולם. אירופה נלחמת במשבר האקלים. באירופה משקיעים משאבים גדולים במיגור הפסולת שגורם ה'חד- פעמי'. אנחנו מזדהים הרבה יותר עם האירופאים, מאשר עם המצוקות של יהודים בארץ ישראל.
חיים: ולכן חתולי רחוב עדיפים על חרדים?
משה: כן. וכאן יש משהו עמוק יותר.
באופן שיטתי, השמאל עסוק יותר ב'זכויות אדם' מאשר הימין. שמאלני מצוי יפגין בתל אביב בעד משבר האקלים, יתמוך בחתולים משוטטים וייאבק בעד זכויותיו של האריתרי או הסודני. וכאן נשאל: וכי יהודי חרדי לא רגיש לחייו האומללים של הפליט הסודני? וכי יהודי שגר בראש העין, פחות רגיש מטבעו לאריתראי מסכן, מאשר השמלאני התל אביבי?
חיים: שאלה מצויינת...
משה: התשובה היא שכל אדם ניחון מעצם טבעו ברגשי חמלה אנושיים. השאלה היא להיכן מתעלים את הרגשות הללו, האם לאחים שלך, לעם שלך, ליושבי הארץ שלך, או לאחרים. השמאלנים מוכנים להתרגש, לחמול ולאהוב. אך הם מעדיפים לחמול, אפילו להפגין ולתרום כסף, לאלו שרחוקים מהם. הם מוכנים להטיב ולגמול חסד, אך רק עם מעגלים רחוקים מאד מהם. החמלה על יהודי נתפס כרחמים על אח ולא כמשהו כללי פלורליסטי, לעומת התרומה למען החור באוזון (על חשבון עניים בני עמם). לכן קל להם מאד לתמוך בסודנים ובאריתראים, בחתולים ובכלבים משוטטים. הם יפגינו על הטבח בדרפור....
חיים:.... אבל הם לא יפגינו ויגלו סימפטיה למצוקות של החרדים הבני- ברקים, שגרים כבר עשרות שנים כמה קילומטרים לידם...
משה: נכון. וכן, הם מוכנים לתמוך במי שרחוק מהם, באלו שאם הם ייעזרו להם- הם לא יצטרכו לשלם מחירים אישיים. הם יעשו את הכל כדי שהעובדים הזרים ימשיכו לגור בדרום תל אביב, כי הם לא גרים שם. ברגע שהמדינה תעביר את העובדים הזרים לבנין שלהם, הם ייזעקו מרה. אחד מהפרופסורים פירסם מאמר נוקב בנושא, לפיו השמאל מוכן ללכת לסיכונים בטחוניים כבדים, מתוך תחושה תת- הכרתית שאם חלילה יקרה כאן משהו נורא- הם תמיד יוכלו לעזוב לחו"ל. השמאל נחשב לאמיד יותר. כך שיש להם יותר אפשרויות למצוא לעצמם בית אחר בחו"ל. הם מוכנים לעשות שלום נקוב ככברה עם הערבים, אך לא לשאת במחירים אישיים. יקרה משהו חלילה? נהגר לברלין. המילקי שם יותר זול....
משה: ומה היא השקפת התורה הקדושה?
חיים: השקפת התורה הפוכה לגמרי. חז"ל מדגישים שהזהות, החסד האמיתי, מתחיל בבית. הגמרא בסנהדרין מגדירה זאת במשפט אחד נפלא: "האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלווה סלע לעני בשעת דוחקו – עליו הכתוב אומר 'אז תקרא וה' יענה'". חסד, חיבור וקרבה צריך לחפש קודם כל במעגל הקרוב ביותר אלינו. מי שמתבונן בחייו של אבי אומתנו אברהם אבינו ע"ה, יראה כמה הוא השקיע ואיזה מחירים כבדים שילם, כדי לסייע לבני משפחתו הקרובים, כולל תרח, לוט וישמעאל. כי הרבה יותר קל להיות 'הומני' ולדאוג לסודנים ואריתראים שלא גרים אצלך, מאשר לאלו שאם תדאג להם, אולי המילקי שלך יעלה לך יותר בכמה אגורות. קל יותר לדאוג לאקלים על חשבון החד- פעמי שצורכים החרדים. הבה נראה אותם מוכנים שירכשו דלק-מטוסים פחות מזהם, כזה שייקר את מחירי הטיסות לחו"ל....
לא מדובר רק בפוליטיקה. יש כאן משנת חיים שונה לחלוטין. האם אני חלק מהעם של יעקב אבינו, או חלק מה'כפר הגלובלי' של כל צאצאיו של עשו.
(פורסם ב'יתד נאמן', יום רביעי פרשת תולדות התשפ"ב)