אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

דבר החסידות – פרשת שמות

ב"ה

לזכות בננו היקר הת' שניאור זלמן שי', לרגל הגיעו לגיל מצוות בש"פ שמות, י"ט טבת הבעל"ט.

העלי' לתורה וקידושא רבה אי"ה בביהכנ"ס "היכל מנחם מענדל" (מעל אוצר הסת"ם), מרום כנען, צפת עיה"ק. חגיגת הב"מ אי"ה ביום א', כ' טבת  20:00, בביהכנ"ס "היכל לוי יצחק", צפת עיה"ק.

דבר החסידות – פרשת שמות

     

"של נעליך" למה?

 

מסופר, שפעם באו קבוצה של קראים בניסיון לשכנע את המושל שדתם היא הדת היהודית המקורית, וכי יש להעדיף אותם על היהודים.

אמר המלך שישלחו נציג שלהם וכן היהודים ישלחו נציג, ויערכו מולו ויכוח.

כשהגיע היום המיועד, נכנסו הרב היהודי והמנהיג הקראי לבית המושל. הקראי חלץ את נעליו לפני המפתן, כפי שהיה נהוג בבתי מושלים, ואילו הרב היהודי נשא את נעליו בידו.

כשהגיעו למושל מיד צחק הקראי על הרב ואמר למושל: תראה איך שאין ליהודים דרך-ארץ והם נכנסים עם הנעליים בידיהם.

-         אמר הרב: מכיון שנכנסתי יחד עם קראי, והקראים גונבים נעליים, לכן אני מחזיק אותם בידי.

-         הקראי התמלא זעם וצעק שהרב שקרן וכי הוא מוציא לעז על כל הקראים שהם גנבים!

-         אמר המושל לרב: אולי תוכל להוכיח לנו שהקראים גונבים נעליים?

-         אמר הרב: בוודאי. כשנגלה הקב"ה למשה בפעם הראשונה ואמר "של נעליך מעל רגליך" אנו לא מוצאים שנעל אותם אח"כ בחזרה. והסיבה: כי הקראים גנבו לו את הנעליים.

-         לשמע הדברים האלה התפרץ הקראי וצעק: אדוני המושל, הרי זה שקר גס, שכן הקראים הגיעו לעולם רק אלף שנה אחרי משה רבינו!

-         אז אמר הרב למושל: אדוני המושל, רואה הנך שהוא בעצמו מודה שדתנו היא הקדומה וכי הם הגיעו לעולם הרבה אחרינו וזייפו את תורתנו!

והקראי יצא משם בבושת פנים...

 

~~~

בפרשתנו )ג, ה), מצווה הקב"ה למשה "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". ואיתא במדרש (שמו"ר ב, ו) "כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל. וכן ביהושע: של נעלך. וכן הכוהנים לא שימשו במקדש אלא יחפים".

וצריך להבין את טעם העניין, מדוע כשעומדים במקום קדוש יש לחלוץ המנעלים?

ויש לבאר ובהקדם:

הטעם ללבישת נעליים בפשטות הוא כדי לא ללכלך את הרגל, כלשון הכתוב (שיר השירים ה, ג) "רחצתי את רגלי איככה אטנפם", ולכן (כפי שממשיך שם ז, ב): "מה יפו פעמייך בנעלים".

ובעבודה הרוחנית: האדמה מסמלת גשמיות וחומריות ולכן צריכה להיות חציצה והפסק בין האדם לבין האדמה שעליה הוא דורך, שהעניינים הגשמיים בהם הוא מתעסק לא 'יטנפו' אותו – וזהו ע"י הנעליים.

ולכן הנעל היא דווקא על הרגל: כי הראש הוא רחוק מהארץ, וגם ברוחניות הראש קרוב יותר לענייני קדושה ושייך להבנה והשגה, וכמ"ש בתניא (פ"ט) שהמוח הוא "מקום משכן נפש האלוקית". משא"כ הרגל, ולמטה מזה העקב – היא בחינת ה'דומם' שבאדם, ונקראת "מלאך המוות שבאדם" (אדר"נ ספל"א). וזהו החידוש: שלמרות שהעקב היא בחי' דומם ועל ידה הולך האדם על הארץ, כלומר שעליו לעסוק בעניינים ארציים – צריך להיות בשעת מעשה "נעל" שמנתקת אותו מהענינים הארציים, לעשותם "בלא לב ולב"*.

ע"פ זה מובן מאמר רז"ל (שבת קכט, ב) "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" – כי קורות הבית מגינים על הראש, כידוע בעניין כיסוי הראש שהוא סגולה ליראת שמים, אבל לפני זה צריך להיות "מנעלים לרגליו" – שיהיה מנותק מעניינים ארציים, וכמו בסדר התפילה: שקודם אומרים מודה אני, ברכות ופסוקי דזמרה, שעניינם לזמר ולהכרית הקוצים המפרידים (הם המחשבות זרות) ורק אח"כ אפשר להגיע לקריאת שמע, שהיא ההתבוננות המוח באלקות.

אחרי כל זה מובן בפשטות, שב"אדמת קודש" הוא להיפך – שאין צורך בנעליים ואדרבה, על האדםלהתחבר לאדמה כזו, ולכן גם העבודה בבית המקדש היא ביחף דוקא, שלא תהיה חציצה בינו ובין המקדש (וגם קרקע המשכן קודש).

וע"י עבודת הנעליים (בעובדין דחול) – זוכים לביאת המשיח, שעליו נאמר "והדריך בנעלים" (ישעי' יא, טו), בדומה למה שהיה ביציאת מצרים "נעליכם ברגליכם"**, שהמשמעות היא שהם מנותקים ולמעלהמהעולם, כן תהיה לנו בקרוב ממש.

שבת שלום!

 

מבוסס על: רשימות חוב' לט (נד' ברשימות  ח"ב עמ' 25 ואילך). התוועדות אחרון של פסח תשכ"ה סי"ג ואילך (נד' בתורת מנחם חלק מג עמ' 205 ואילך). בעניין סדר התפלה – ראה מאמר אני לדודי תשי"ב בארוכה. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' לז.

______________

*) לכן גם בפ' שמיני (יא, כז) נאמר "כל הולך על כפיו . . טמאים הם לכם", ופירש"י "כגון כלב דוב וחתול", שהרמז ב"הולך על כפיו" – היינו שהוא שקוע בחומריות ללא חציצה, ולכן נקט רש"י כלב – שהוא "כולו לב" (מאורי אור בערכו) והוא עז פנים (ביצה כה, ב וראה סנהדרין קח, ב), דוב – המסורבל בבשר (ראה ע"ז ב, ב: "אוכלין ושותין כדוב כו'"),וחתול – ש"אינו מכיר את קונו" (הוריות יג, א).

**) למרות שבפשטות הטעם ל"נעליכם ברגליכם" ביצי"מ היה "דרך חפזון" (ראה פירש"י וספורנו בא יב, יא) וזה אינו שייך בגאולה העתידה, עליה נאמר (ישעי' נב, יב) "לא בחפזון תצאו".

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואה שלמה עבור רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 14301241

אתר השבת


מאמרים אחרונים