מתוך מאמר של ידידיה מאיר / בשבע

 

1. אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי לאחרונה, מול חילולי השבת המתגברים וההחלנה שעובר המרחב הציבורי, הוא הדרך שבה מגיבים נבחרי הציבור הדתיים. אני לא רוצה להכליל, בטוח שיש כאלה שמוטרדים מזהותה היהודית של המדינה ופועלים ככל יכולתם, אבל הרבה פעמים אתה שומע ברדיו ח"כים דתיים שנשמעים כפרשנים, כמתבוננים מהצד. נכון, מצד אחד השבת נרמסת בראש כל חוצות, אבל מצד שני צריך לזכור שיש צד שני.

 

תראו אני לא אומר שצריך לכפות משהו על מישהו. בטח לא את המתנה הטובה ששמה שבת, אבל הלו, אתם לא מהאו"ם (האמת היא שגם האו"ם עצמו כבר מזמן לא מהאו"ם. אולי הגיע הזמן לפטר אותו מתפקידו כסמל אובייקטיביות). הכול צריך להיעשות בדרכי נועם כמובן, אבל בכאב, באכפתיות, בלי להתבלבל ובלי להיות אדישים. אני משתגע כשאני שומע פוליטיקאי שומר שבת שבמקום לדבר על הפגיעה הקשה בציבור המסורתי, שהוא הרוב כאן, או בכלל על איך צריכה להיראות הפרהסיה של מדינת היהודים בשבתות וכמה נפלאה היא השבת - מתראיין כמו איזה יועץ ארגוני שבא לפתור בעיה. השבת היא לא הבעיה, היא הפתרון. ורוב אזרחי ישראל, ברוך השם, ממש לא היו רוצים שהשבת תיראה כמו יום שני.

 

יש גם את הגישה הגלותית שנעשתה פופולרית פתאום: זה בכלל לא עניין שלנו, חברי הכנסת, ראוי שכל עיר תקבע לעצמה מה היא פותחת ומה היא סוגרת בשבת. תפיסה שבעצם אומרת שאין מדינה, אין ממשלה, אין צביון או חוק או מגילת העצמאות. כל קולחוז יקבע לעצמו את החוקים הנוהגים ברחובותיו. ואם הפריץ של לודז', איישישוק או רמת גן החליט (בגלל אינטרסים פוליטיים ופופוליסטיים) לצאת למסע נגד השבת, מי אנחנו שנתערב לו?

 

 

 

2.פוליטיקאי אחד, דווקא לא ממפלגה דתית, דיבר השבוע בישירות ובטבעיות על השבת ועל מי שמנסים לפגוע בה. "בסוף השבוע הזה החלו ברמת גן להפעיל את אוטובוסי השבת", נשאל שר התקשורת דוד אמסלם, בריאיון לתוכנית קלמן-ליברמן בכאן רשת ב', "ולפחות לפי הדיווחים הם זכו להצלחה גדולה של רמת גנים שנוסעים לאזורי הבילוי. מה דעתך?".

 

וזה מה שהוא ענה: "תראה, אני רוצה להגיד לך משהו. זה מאוד מצער אותי. אני לא יהודי דתי. אני שומר מסורת. אני גם לא שומר שבת, הילדים שלי עושים מה שהם רוצים, איש באמונתו יחיה. אבל אנחנו במדינת ישראל, במדינת היהודים, צריכים לשמר כמה ערכים קטנים במישור הציבורי. ודרך אגב, אין לנו כבר כאלה דברים. נעלם. אין כלום. לכן אותי זה מצער שאנשים רצים עם מצע מפלגתי של חילול שבת. פעם יהודים היו נכנסים על זה לכבשן האש. תבין, תבין לאן הגענו בעשרים שנה. תבין טוב מה קרה לנו פה. איבדנו את כל העשתונות, את כל הערכים. אני אומר לך, עוד עשרים שנה – אפילו פחות, עוד עשר שנים – הילדים שיגדלו כאן ישאלו: רק רגע, מה אנחנו עושים פה? מה המשמעות של זה שאנחנו יהודים? מה המשמעות?!".

 

"רק להבין", שאל המראיין אסף ליברמן, "אתה נגד לאפשר להגיע למקומות בילוי בשישי בערב?".

 

"אפשר להגיע למקומות הבילוי בשישי בערב", ענה אמסלם בלי להתנצל, "אל תדאג, אף מבוגר בגיל שמונים שלא יודע לנהוג לא נוסע לשם, מי שרוצה מגיע לשם... הכול זה בלוף, הכול זה תעמולת בחירות זולה ונמוכה שפוגעת בערכים היהודיים, וזה מה שהורג אותי... הרי בסופו של דבר, על זו הדרך, אני מבטיח לך שבעוד שלוש שנים אנחנו נגיע לוויכוח למה לא נוסעים ביום כיפור ולמה לא פותחים ביום כיפור את כל המסעדות. למה לא?".

 

תודה, השר אמסלם. אתה לא מהאו"ם. נדמה לי שאף פוליטיקאי דתי לא היה מדבר ככה. אתה יודע מה, נדמה לי שגם אני לא הייתי מדבר ככה, באופן כל כך אמיתי, אכפתי ופשוט.