מאמרים
קו מאוד פרובלמטי - סיפור מתוק
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לפרשת השבוע
- פורסם בראשון, 22 אוגוסט 2021 06:16
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 402
קו מאוד פרובלמטי - סיפור מתוק!
לפני שנים רבות, עדיין לא היה קו אוטובוס מבני ברק לשכונות החרדיות בירושלים. אבל בתחנת המוניות שמול בית הכנסת איצקוביץ בבני ברק, היה קו של מוניות שרות לירושלים.
באחד מימי הקיץ החמים, הגיעו לשם מספר נוסעים והמתינו למונית, וביניהם הרב מאיר צימרט שליט"א.
הרב צימנט עלה למונית הראשונה שיצאה, עם עוד ששה נוסעים, כולם שומרי תורה ומצוות. מחיר הנסיעה היה אז שלושה שקלים וחצי לאדם.
בצומת קוקה קולה, עצרה המונית ברמזור, ובמהלך ההמתנה עבר מוכר קרטיבים בין המכוניות, ונהג המונית קנה ממנו קרטיב, במחיר חצי שקל.
הרמזור האדום התחלף לירוק, והמונית המשיכה בדרכה.
פתח הנהג את הקרטיב והחל לאכול אותו. ב"ביס" אחד בלע חצי קרטיב, והמשיך באכילת חצי הקרטיב הנותר. ואז פנה אליו הרב צימנט ואמר לו: "בבקשה ממך אדוני הנכבד! אולי תוכל לעשות לי טובה?"
"בשמחה, אם רק אוכל", השיב הנהג.
"אדוני הנכבד, אני משער שלא אראה אותך יותר לעולם. אם כן, הבקשה שאני מבקש היא חד פעמית", אמר לו הרב.
"נו! תבקש כבר!" התרגז הנהג "מדוע אתה מדבר כל כך הרבה, כבר אמרתי לך, אם רק אוכל אשמח למלא את בקשתך".
והרב ביקש ממנו: "תעשה בבקשה ברכה".
השיב הנהג בתוקף: "זה בשום פנים ואופן לא!" ובלע עוד רבע קרטיב.
הוציא הרב חצי שקל מכיסו ואמר לו: "אני מוכן לשלם לך על הקרטיב. הקרטיב יהיה שלי, ואז שוב אני מתחנן לפניך: תברך על הקרטיב שלך".
ואז הגיב הנהג בצורה מפתיעה. הוא עצר את הרכב בחריקה, סטה לשולי הכביש, ונתקף בחמת זעם: "אדוני", הוא צעק, "אף פעם לא התערבתי בחיים שלך, אל תתערב גם אתה בחיים שלי".
"אינני מתערב לך בחיים", השיב הרב, "אני פשוט דואג לעצמי. אם אתה עושה ברכה, אני יכול לענות אמן, וחכמינו אמרו במסכת ברכות: "גדול העונה אמן יותר מן המברך"".
הנהג תפס את החצי שקל, והעיף אותו לכיוון הרב שישב לצדו. "מה אתה חושב לעצמך?" שאל בכעס, "שאתה תקנה אותי בחצי שקל עם ההשקפות שלך?"
"אתה צודק", השיב הרב, "היתה כאן טעות. כמה כסף אתה רוצה בשביל לעשות ברכה?"
הנהג, לאחר כמה שניות של מחשבה, אמר: "אם אתה נותן לי שלושה שקלים וחצי, מחיר של נוסע, אני עושה ברכה" - - -
בסך הכל נשאר לנהג בקרטיב "ביס" אחד אחרון. תפס הנהג את הקרטיב, העמיד אותו כבן ערובה, ואמר: "נותן או לא נותן? תגיד מהיר! אם לא, אני בולע!".
באותו רגע, התערב אחד הנוסעים מהמושב מאחור, וקרא בקול "אני נותן שקל".
נוסע נוסף, חסיד ויז'ניץ, קרא אף הוא "גם אני נותן שקל", ונוסע נוסף, חסיד גור, מהמושב האחורה צעק בהתלהבות "אני נותן את מה שנשאר" - - -
הנהג, שראה שהכסף מאורגן, נטל את הכובע מראשו של הרב, חבש אותו לראשו, ובירך בקול רם את ברכת שהכל, מילה במילה. והאוירה במונית היתה מיוחדת, לא ניתנת לתיאור במילים: כל יושבי המונית ענו אמן בקול רב ובכוונה, כפי שלא ענו מעולם, גם לא בתפילת נעילה ביום הכיפורים.
החל הרב מאיר צימרט לאסוף את הכסף מהנוסעים, ואז הפתיע הנהג ואמר: "אם כבר עשיתי ברכה, לא אמכור אותה בשביל כסף! אבל אתם הדתיים הגעתם מפלנטה אחרת. אינני מבין לרגע איך אתם מוכנים לשלם שלושה שקלים וחצי על אמן אחד? ועכשיו אני מבקש מכם לא לדבר איתי מילה עד סוף הנסיעה. אני פוחד מכם. כבר אמרתי לכם שהקו הזה הוא קו מאוד פרובלמטי!"
*
חלפו שנים ארוכות מאז, ויום אחד, עמד הרב מאיר צימרט וסיפר את הסיפור בישיבה למתחזקים. ולפתע נעמד בחור אחד ואמר: "את הסיפור הזה כבר שמעתי. אבי הוא נהג המונית שאיתו אירע המעשה".
ועוד הוסיף אותו בחור ואמר: "בכל פעם שאני בא לבקר את אבי ואוכל משהו, אבא מבקש ממני שאברך בקול רם די שהוא יוכל לענות אמן בכוונה".
(מקור: ויוצא עמו בששון).