נורית אילון הירש,עו"ד.

 

הרשימו בלב של עצרות ההזדהות בכיכר רבין עם משפחות החטופים , עוד לא פג , וכבר התקשורת מלבה אש של מחלוקת בעיר שלי תל אביב , ובשכונה שלי - שנקין ... 

''כפיה דתית'' ''שאבעס'' ועוד כל מיני ביטויי שינאה וציקצוקי שפתיים שהתקשורת מגייסת כדי להילחם בערך החברתי המרומם שהנחיל העם היהודי לכל אומות העולם ששמו ''מנוחה בשבת'' 

גדלתי ברמת השרון, קידוש ושבת היו מושגים ערטילאים שלא היו קשורים אלי בכלל, נושא השבת היה מצוי בתודעה שלי, אולי רק בהקשר לסיפור שכל כך אהבתי ''חנהל'ה ושימלת השבת'' של לוין קיפניס- משהו במושג הזה ''שימלת השבת''- ריגש אותי בקטנותי, בלי לדעת למה... 

כשחזרתי בתשובה באורח פילאי ממש, הסתובבתי תקופה ארוכה, בזעם על החברה בה גדלתי ''כפיה דתית''? צועקים בתקשורת? ''הרגשתי מרומה ומבוזה על ''הכפיה החילונית''- איך למדתי במוסדות חינוך מובחרים ומוסד אקדמאי ולא ניתנה לי זכות הבחירה???

 

את הזעם הזה ניתבנו בעלי ואני לעשיה והקמנו את פרויקט הקירוב שלנו בתל-אביב, וה' עדי שאין בו כפיה רק אפשרות של לימוד והכרת חכמת התורה שניתנה לאבות אבותינו בהר סיני. 

השבת טומנת בתוכה הרי כל כך הרבה מעבר לדת- כל כך הרבה יופי כל כך הרבה חסד ,משפחתיות, סובלנות התבוננות, ישוב הדעת... 

מה שמקומם הוא, שאם היינו קוראים ליום הזה ''ויפאסנה''- התמיכה החברתית היתה עולה...

 

אני לא אשכנע אף אחד לשמור שבת ולא אכפה עליו חלילה, ביהדות מאמינים בבחירה חופשית - אבל בהתבוננות נוספת - אם נסיר את עשן הערפל והשינאה שהתקשורת זורה בעיננו בשם ''הדמוקרטיה'' - מה שמפריע לי באמת- זו הכפיה החילונית על כל אותם עובדים ,שמרוויחים בקושי שכר מינימום , שרבים מהם , על אף שאינם שומרי שבת, מתכנסים ביום הזה ל''ארוחה משפחתית''- אפילו יושבים יחד על הספה מכורבלים עם ילדיהם ומפצחים גרעינים מול הטלויזיה צוחקים ומפטפטים יחד...וקמים בבוקר מאוחר עם כוס קפה , בלי למהר לאף מקום, ויש להם את כל הזמן שבעולם לדבר עם האישה, עם הילדים, לפגוש חברים שמזמן לא ראו לקפוץ לבקר את ההורים, לנשום לחשוב להתבונן, להפסיק את המירוץ המטורף אחרי הכסף. 

אבל לא התמזל מזלם והם נולדו למעמד חברתי נמוך יותר-, עובדי משרדי ההי-טק ועו''ד ועוד זקוקים להם שישרתו אותם גם בשבת...- הם יאלצו לפרנסתם להשתעבד למנגנון היצרני, לקום מהספה לעזוב את המשפחה ולרוץ לשרת את בני המעמד הגבוה- נכוו מעמדם קצת שופר ממעמד העבדים- ישלמו להם וזה יפתה אותם לרוץ למכור לך חלב גם בשבת.... 

אבל, לקחת להם את החיים האמיתיים ושמת אותם , בכלוב הנחושת לרוץ כמו אוגרים בריצה אינסופית , בתוך גלגל להט החרב המתהפכת...לקחת להם את יום השבת - יום המנוחה - יום המשפחה- יום ההתבוננות...

 

וזה מה שכואב לי- ''הכפיה של החומר על הרוח'' - הנכפית דוקא על המעמד החלש , וכל זאת בשם השינאה לדת .

 

אז מי אוהב את השבת? אני, אתה ואת!

 

אנו קוראים לכל ידידינו - להיכנס לדף הפייסבוק של "מאבק המכולות " להחזרת השבת לתושבי תל אביב

 

לחצו כאן ועזרו במאבק

המאבק דרך הרשתות החבריות חשוב מאד !!

 

נורית אילון הירש,עו"ד.