מאמרים
דמות השבת בעידן המודרני - הרב יעקב אריאל שליט"א
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 26 יולי 2020 19:27
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 637
דמות השבת בעידן המודרני - הרב יעקב אריאל שליט"א
מתוך האתר של הרב יעקב אריאל שליט"א
א. תורת ישראל – תורת חיים
תורת חיים היא תורה בה משתקפים החיים כולם, על כל גווניהם וצורותיהם. החיים מתחלפים ומשתנים במרוצת הזמן; אולם עקרונות התורה נשארים נצחיים וקבועים. יישומם של עקרונות אלו יכול להשתנות עם הנסיבות, כאותה שמש אחת המשתקפת בזגוגיות צבעוניות. התורה עצמה היא שקבעה שבמקרה מסוים יחול דין אחד ובמקרה אחר יחול דין שני. לא לחץ חיצוני הוא המשנה את הדין, אלא עיקרון פנימי הנתון וקבוע מראש .
תורת החיים היא תורה הקובעת עמדה ומתייחסת לכל תופעות החיים ומטילה עליהם את חלותה ומרותה. אין התורה מתחשבת בחיים או נכנעת מפניהם. תורה כזו אינה תורת אמת שמקורה שמימי. יש והיא מקילה, ויש והיא מחמירה – בהתאם לכלליה הפנימיים והעקרוניים. אולם אין בעיה שאינה מתייחסת אליה. כל תופעה חדשה, המעוררת בעיה הלכתית ותובעת את חלותה, מצריכה עיון מדוקדק ומחשבה מעמיקה. לא במחי יד ובקלות ראש ניתן לקבוע את עמדת ההלכה כלפי העניין הנידון. פסיקה רציניתאורכת זמן, והכרח טבעי הוא שיתגלעו חילוקי דעות בין הפוסקים. לכן קיים תמיד מרווח זמן ניכר שבין השאלה לתשובה, בין המעשה לבין ההלכה.
ספקנים כנים, או מחפשי מומים, עלולים לפרש מרווח זמן זה, בטעות, באי יכולת כביכול של ההלכה לענות על שאלות הזמן. אולם אלו המכירים את ההלכה מקרוב ויודעים את עושרה וכוחה מכירים בכך ש"ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא".
פסיקה נבונה טעונה גם סייעתא דשמיא של "שואל כענין ומשיב כהלכה" (אבות (פ"ה מ"ז). כשאין שואלים כענין, ממילא גם אין משיבים כהלכה. התשובה הינה פונקציה של השאלה. ככל שירבו השואלים כן ירבו המשיבים, וככל שתעלה רמתם ורצינותם של הדורשים כן ימצאו נדרשים בעלי סמכות שיוכלו להעמיק חקר ולמצוא פיתרון לבעיות המתעוררות. לצערנו יש פינות בהלכה העומדות בקרן זווית. אין שואלים ולכן אין נשאלים, אין דורשים ולכן אין 7משיבים. המשפט העברי והלכות מדינה יכולים לשמש דוגמאלתופעה שלילית זו, אולי גם לכך התכוונו חז"ל באומרם: "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל" (זוהר (פר' נשא דף קלד ע"א).
מאידך גיסא זכתה השבת ליחס מיוחד בהלכה. חומרתה, תדירותה ומעמדה המועדף במערכת מצוות התורה (עד שאמרו שכל המחלל שבת בפרהסיא הריהו מומר לכל התורה כולה) - גרמו לתשומת לב מיוחדת הן מצד השואלים והן מצד המשיבים. ספרות הלכתית עשירה וענפה נוצרה על הלכות שבת, ובה באים לידי ביטוי כל הגילויים החדשים וההמצאות המודרניות בכל תחומי החיים.
לאחרונה הועמדנו בפני ויכוח סוער סביב שאלת השימוש במכשירי בידור מודרניים בשבת. בהמשך דברינו ננסה לעמוד על העקרונות ההלכתיים וההשקפתיים המנחים אותנו בפתרון בעיות מסוג זה שהועלו לאחרונה.
ב. מנוחת השבת
הטעות העיקרית הנפוצה בקרב הציבור הרחב ביחס לשאלת הבידור והפעלת מכשירים מודרניים בשבת נובעת מגישה צרכנית-חומרנית לערך נעלה ומקודש זה ושבת שמו. הנחת היסוד המקובלת היא ששבת הינה יום מנוחה פיזי, ומשום כך מתפרש כל דין שאינו מתיישב עם הנחה זו שלא כהלכה.
פתיחתה של הדברה הרביעית שבין עשרת הדברות מלמדת אותנו על גישה אחרת לשבת: "זכור את יום השבת..." (שמות כ'' ז''). השבת נועדה לשם הזכרה ומחשבה ולא רק לשם מנוחה. ואם גם בנוסח המקביל הוזכר מונח אחר שיש בו אולי לרמוז יותר על המנוחה, והוא "שמור את יום השבת..." (דברים ה'' י"ב) – הרי באה המלה הבאה ומפריכה גישה זו: "לקדשו". המנוחה אינה תכלית כשלעצמה אלא אמצעי לשם קדושה ועלייה רוחנית.
המנוחה הפיזית – פסיבית היא, הימנעות מעשייה ותו לא. הקדושה – אקטיבית היא, לא רק מנוחה יש בה אלא אף מעשה, "...לעשות את השבת". השבת באה להפעיל את אותם כוחות נפש שימות החול מדכאים ומשתקים אותם. לא רק שלילה יש בשבת אלא גם חיוב, לא רק שב ואל תעשה אלא גם קום עשה. "זכור ושמור – בדיבור אחד נאמרו" (ילקוט שמעוני (יתרו, רמז רצ"ג)).
המנוחה הפיזית, המשחררת את האדם גם מכל יחס נפשי שהוא לעסקיו וטרדותיו, מאפשרת את הפניית המחשבה וההתרכזות לזכרונם של אותם דברים הנשכחים מאתנו בימות החול. בימות החול טרודים אנו במלאכתנו ופרנסתנו ורואים באלו את מטרת חיינו. באה השבת ומשחררת את האדם מעבדותו הנפשית למעשה ידיו ומציבה בפניו מטרה נעלה יותר לעיסוקיו. היא מפנה את תשומת לבו לראשית היצירה העולמית, בה ברא ה'' את החומר בששה ימים, כשיצירת כל יום מהווה נדבך ליום שלאחריו. האדם נברא ביום הששי ואחריו באה השבת. כל היצירה החומרית אינה אלא אמצעי ליצירה הרוחנית.
לא מאפיסת כוחות ח"ו נח ה'' בשבת. הוא – אשר ברא את הקוסמוס כולו על היקפו העצום ופריטיו המרובים "באתא קלילא דלית בה מששא" ("אקדמות" לחג השבועות),ללא כל מאמץ משלו – הפסיק את מלאכתו ביום השביעי; – ללמדך שהיום השביעי הוא "תכלית מעשה שמים וארץ" , הוא המטרה העיקרית שלשמה נברא הכל. "סוף מעשה במחשבה תחילה". ובצוותו אותנו לנהוג כמותו, הרי בהכרח, לא לשם בריאותנו הגופנית והתאוששות כוחותינו קבע לנו את השבת; אלא לשם בריאותנו הנפשית והתאוששות כוחותינו הרוחניים המתנוונים בימי המעשה ציוה עלינו לחדול ממלאכתנו.
קנה המידה לאיסור מלאכה בשבת הוא לא טירחתה, אפוא, אלא בהסחת דעתנו מהעיקר אל הטפל, מיצירה רוחנית ליצירה חומרית. "מלאכת מחשבת אסרה תורה" (ביצה יגע"ב).
ג. פתרונות טכנולוגיים לשבת
מבחינה פורמלית ייתכן שאפשר למצוא פיתרון לבעיית הפעלת מכשירי בידור מודרניים בשבת. הטלוויזיה, למשל, תוכל לפעול באופן אוטומטי כשהאולפנים משדרים תוכניות מוכנות וממוכנות מאליהן, ובבית מפעיל שעון השבת את המקלט ומפסיק אותו בבוא הזמן.
יתכן שבעתיד הקרוב תומצא מכונית שניתן יהיה להפעילה בשבתות: היא תונע על ידי מנוע חשמלי המופעל על ידי "שעון שבת", ותרחף בגובה של עשרה טפחים מעל הקרקע. שפת הים אף היא תוכשר לרחצה על ידי שובר גלים גבוה, ובגד-ים העשוי מפלסטיק ימנע את בעיית הסחיטה והכיבוס. כל אלו – לא "פיתרון" לשמירת השבת יש בהם, אלא פתח לחורבנה ולהחנקת אווירתה הקדושה.
כאמור, לא רק מצוות "שמור" קיימת בשבת, שפירושה שמירת הלכותיה, כללותיה ופרטותיה, אלא אף מצות "זכור" נאמרה עמה בנשימה אחת, שמשמעותה שמירת אווירתה המיוחדת של השבת ורוחה. הקפדה על ה"שמור" בלבד מייבשת את השבת מכל לחלוחיתה, מוציאה את רוחה ומותירה אותה כגוף ללא נשמה יתירה. ועל כגון דא המליץהרמב"ן את מליצתו הידועה: "הרי זה נבל ברשות התורה" (ויקרא יח א).
מכאן נובעת גישתם של הפוסקים ביחס לשימוש במכשירים חשמליים בשבת (עי'' אנציקלופדיה תלמודית כרך י"ח, נספח לערך "חשמל"). יש ויכוחים על היסודות ההלכתיים של החשמל, אם איסורו משום אש, או בניין כלי. אלו ואלו מודים שאיסור זה – אבי אבות מלאכה הוא. כי אילו היינו מתירים את הפעלתם של מכשירים חשמליים בשבת היתהזו הופכת כחול לכל דבר. מכונת הכביסה מכבסת, מכונת הכלים שוטפת, המערבל החשמלי מקציף ובוחש ועוד כהנה וכהנה. וכבר עמד הרמב"ן (שמות לה ג) על כך שמכלל ל"ט מלאכות שבת יצאה מלאכת הבערה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כי האש משמשת יותר מכל להנאת הגוף, חימום, בישול ורחצה. ומשום כך הדגישה התורה מלאכה זו במיוחד, ללמדך שלא לשם הנאת הגוף ניתנה השבת אלא לשם עליית הרוח .
כל הפעלת כלי שיש בה בכדי להסיח את דעתנו מפעילותנו הרוחנית לפעילות חילונית - אף אם יופעל אוטומטית - יש בה משום חילול שבת ויצירת חלל בנשמתנו.
ד. השבת והבידור
השבת – יום התכנסות היא, התכנסותה של המשפחה סביב שולחן השבת בזמר ובשמחה, התכנסותה של הקהילה בבית הכנסת לתפילה ולתורה והתכנסותה של הנשמה לעלייתה הפנימית. ההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים וכן ההכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד אסורות הן, פוגמות הן בייחודה של השבת. הוגה דעות נוכרי המשיל משל נאה: איזוהי מדינה מאושרת? זו שהיצוא שלה גדול מן היבוא. מדינה שהיבוא שלה עולה על היצוא, בסיסה הכלכלי רעוע ומט לנפול. כך גם האדם, ככל שהוא נזקק יותרליבוא מבחוץ כן מתרועע מצבו הנפשי ותרבותו מתנוונת.
תרבות ההמונים המודרנית – הממטירה עלינו ללא הרף את סגנונה ואופנותיה באמצעות הטרנזיסטור והטלוויזיה, מערפלת כל מחשבה צלולה, מקהה כל חוש ביקורת פנימי ומנוונת את היצירה הרוחנית האישית – מן הראוי שתשבות יום אחד בשבוע, ותאפשר לנו להתייחד עם עצמנו, להפעיל את רוחנו, לטפח את ייחודנו ולשחרר אותנו משעבוד וכניעה להמוניות, לוולגריות, לבנליות ולשבלוניות.
זכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'' א-להיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציוך ה'' א-להיך לעשות את יום השבת (דברים ה'' י"ד)