סיוון רהב מאיר מביאה את דבריה של תמר וייזר מתל אביב:

"בשבת הגיעו שוטרים לבית הכנסת שלנו. כמו בכל השבתות האחרונות, התפללנו ברחבה שמחוץ לבית הכנסת, מתגעגעים לטעמה של שבת לפני שהעולם השתגע. האמת היא שהתלבטתי אם לבוא לתפילה, ואז חשבתי שזו 'שבת בראשית' וראוי שאשמע את הפסוקים היפים האלה על בריאת העולם. התלבשתי, ארגנתי את הילדים ובאתי לעזרת הנשים המאולתרת.

 

 

אבל אז, רגע לפני שכל המשפחה ונער הבר מצווה הלכו, רגע לפני שהשוטרים עלו חזרה לניידת, קם הרב חיים איידלס, חסיד גור, ואמר לשוטרים: רבותיי, בבקשה תישארו איתנו עוד שתי דקות. אנחנו מבקשים להודות לכם מכל הלב שאתם שומרים עלינו, שאכפת לכם מאיתנו. תודה רבה! הוא החל למחוא כפיים, כל הקהל הצטרף אליו, והוא המשיך: בכל שבת אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, והשבת אנחנו מבקשים לברך אתכם במיוחד.

 

תדמיינו שוטר ושוטרת, לצד מתפללים מכל המגזרים ורב אחד בספודיק, הכובע החסידי הגבוה, בעת התפילה: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלוקינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם...

 

עוד רגע למוזיאון הקורונה".