"אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", רקדו בני הישיבות עם החיילים בגבול רצועת עזה כשהם מלבישים להם ציציות על בגדיהם ומשדלים אותם בדברים בזכות שמירת מצוות ציצית.

 

היה זה בערבו של יום השישי בסוף השבוע שעבר. יוזמה ברוכה של בני ישיבות ומתנדבים חרדים אשר החליטו לתת כתף ולהצטרף למעגל המסייעים והתומכים בידי החיילים המחרפים את נפשם להילחם באויב אכזר, שכל מטרתו היא לעקור אומה קדושה מאדמת הקודש.

 

אלפי החיילים המוצבים גם בשעות אלו בגבול רצועת עזה ואף בצפונה של ארץ ישראל כדי לקדם חלילה את פני הרעה ר"ל, מוצפים בארגזים מכל טוב ששיגרו אליהם יהודים רחמנים, מוסדות וארגונים. החל ממוצרי מזון יבשים, מלוחים ומתוקים, שתיה קלה בשפע וכלה במוצרי טקסטיל, רחצה ומצרכים בסיסיים. רבבות יהודים נרתמים לעזרת אחיהם בגיבורים, ועושים הכול על מנת לעודד את רוחם ולחזק את מי שמוסר את נפשו למען קדושת ארץ ישראל ויושביה.

 

ביקור קצר בבסיסי ומוצבי צה"ל בדרום, מעלה כי החיילים אומנם נרגשים מהחום והאהבה העוטפים אותם מכל פינה ועבר, מודים לאזרחים שעולים בהמוניהם באים לחזק ולעודד את רוחם, אך דומה כמי שהתעייפו מעט מ"ים" הארגזים והמשלוחים הנערמים לצדי הדרכים, כשהם מודים בנימוס על כל משלוח נכבד לעברם ומקבלים כל יהודי בסבר פנים יפות.

 

לעומת זאת, יש מי שמבקש לחזק את החיילים בדרכים שונות, יצירתיות יותר ומועילות יותר. "אנו מעוניינים להכניס מעט רוחניות בקרב חיילי צה"ל, ולהצטרף יחד עמם לתפילות לשלומם של חבריהם וכל בית ישראל", אומרת הגב' תהילה גזית, שיחד עם חברתה לאה שרעבי הגתה את רעיון "חלוקת הציציות" לאלפי החיילים. לא, אין להם ארגון ולא מוסד ואף לא מי שעומד מאחוריהן. שתי נשים צדקניות שחזו במו עיניהם בתפילות והקבלות של בית ישראל, והחיזוק הרוחני בקרב העם היושב בציון, והחליטו לנצל את המצב ולצרף אף את החיילים למעמד של התעלות רוחנית, כאשר רואה כל יהודי עין בעין את שרשרת הניסים והנפלאות במלחמה הקשה והאכזרית בעת הזו הגורמת להתעוררות עד אין קץ.

 

בראשית השבוע שעבר הם יזמו את רעיון חלוקת הציציות, ופרסמו את מספרי הטלפונים שלהם. עלות כל ציצית קטן 14 שקלים ללא כוונת רווח. הם הזמינו את התורמים להצטרף לבני הישיבות המתנדבים שנענו בחפץ לב להתמסר למען המטרה החשובה ולחזק את רוחניותם של חיילי צה"ל. בתוך שעות אורגנו כמה תרומות, נרכשו הציציות, והמבצע יצא לדרך.

 

כל כוונתם של מלאכי החסד שהחיילים לא יסירו את הציציות מעליהם. ולכן, הם עמלו רבות על מנת למצוא מפעל שיסכים לייצר במהירות ציציות לבגד ירוק, מאחר שעל פי הנחיות הצבא בגד הציצית חייב להיות בצבע ירוק הזהה למדים וכך לא ייאלצו להסיר מעליהם את הציצית.

 

ההתרגשות גברה שבעתיים כאשר הורים לחיילים בודדים מצרפת וגרמניה ששמעו על המבצע, יצרו קשר עם האחראים לכך וביקשו לזכות אף את בניהם בציצית, בסידור ובתהילים.        

 

"ירדנו ביום חמישי בערב לגבול רצועת עזה", מספר יוסי לחייאני, "היינו כמה בחורי ישיבות שחשקה נפשם לחזק את החיילים והבאנו איתנו את המטען הרוחני. ברגע שהתקדמנו אל הגבול, עצרו אותנו חיילים לביקורת ואמרנו שכל רצוננו לחזק את החיילים. כבר בביקורת הבנו שהם קצת התעייפו בלשון המעטה מזרם המשלוחים המועברים אליהם ממוסדות וארגונים שונים. ניסינו להסביר שהפעם זה משהו שונה, והמתנו זמן מה עד שיכולנו להתקדם לעבר החיילים". וכך, הגיעו קבוצת בני הישיבות לעברם של החיילים, שהם משבחים אותם על אומץ לבם ועל נכונותם למסור את נפשם ולהעמיד את עצמם בסכנה לשלומו של העם היושב בציון.

 

"לפתע חשנו שכל דעתם על הציבור החרדי ובני הישיבות התחלפה ברגע אחד", מספר שלומי גזית. חיילים שהיו מוסתים בימי חוק הגיוס כנגד בני הישיבות, שינו את דעתם כאשר חזו באהבתם של בני הישיבות אליהם. "תדעו לכם שבכל הישיבות והכוללים בתי הכנסיות ובתי המדרשיות מתפללים לשלומכם ולמענכם יום יום שעה שעה. אין ישיבה שלא מתפללים למען החיילים, אם זה בפתיחת ההיכל או באמירת פרקי תהילים לאחר כל תפילה ותפילה. אין כולל אשר לא מקדיש את לימודיו להצלחת המערכה. אין בית המדרש אשר המתפללים בו לא שופכים את צקון לבם לאביהם שבשמים למען חיילי ואזרחי ישראל", אמרו להם האחים שלומי ויוסף גזית, שחשו לפתע את האהדה של החיילים כלפי בני הישיבות, אשר שותפים יחד עמם לשאת בעול ובנטל, אלא שגם הם מתחילים להבין שכל אחד ממלא את התפקיד המוטל עליו בדרך אחרת.

 

 

על מצוות ציצית

 

לאחר שהרעיפו עליהם דברי חום ואהבה וביטאו את רחשי לב העם כולו ללא יוצא מן הכלל, הוציאו מאמתחתם ציצית קטן, וביקשו מהחיילים להניח מעל או מתחת לבגדיהם. ההתרגשות הייתה כה גדולה. הם ניגשו לעשרות חיילים בזה אחר זה, לימדו אותם את הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" והניחו אותם על בגדיהם. "רגע, אבל זכור לי שבבר מצווה הברכה הייתה מעט שונה", אמר אחד החיילים למתנדבים, וכוונתו הייתה ככל הנראה לברכה להתעטף בציצית. מיד הסבירו לו שבטלית גדול הברכה שונה מעט מציצית קטן, ופניהם של החיילים אורו. לאחדים זה הזכיר את בית אבא, והם החלו לספר על קרבתם ואהבתם למסורת ישראל.

 

הם אף נתקלו בסיטואציה מעט לא נעימה כאשר ניגשו אל אחד החיילים, שסירב בנימוסין לשים ציצית, ובאותה נשימה הסביר כי הוא אינו יהודי... הם הגישו לו סלסלת מצרכים, ושוחחו ביניהם על ייחודו של העם היהודי. שאיש מהם לא סירב לזכות במצוות ציצית, ואף כאשר יש אחד שכזה, הוא כלל אינו יהודי.

 

המתנדבים סובבו בין החיילים והמשיכו במבצע חלוקת הציציות, כשהם מרבים לספר על מעלת מצוות הציצית אשר שומרת מפני המזיקין בעולם הזה ובעולם הבא.

 

"חשנו את הצימאון האדיר לרוחניות שהיה בקרב החיילים. את ההתרגשות הגואה בקרבם, ואת הניצוץ בעיניהם כאשר החלו לברך על מצוות ציצית והניחו את הציצית מעל בגדיהם כשהם תוחבים את הציצית מתחת החולצה. קיבלנו אין ספור טלפונים ומסרים מחיילים ובני משפחותיהם על פרויקט חלוקת ציציות כבר ביום הראשון שהגיעו המתנדבים אליהם, וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה", מסכמת הגב' תהילה גזית, שהחלה לגייס תורמים נוספים למען חלוקת ציציות לחיילים, וסידורים וספרי תהילים לחיילות. אנו בדרך לעוד בסיסים ומוצבים בדרום ובצפון, וכל מטרתנו לחזק את הצד הרוחני של החיילים אל מול גלי האהדה של המוני בית ישראל והמשלוחים הרבים הזורמים בכל שעות היממה לעברם", מסכמת את היום הראשון של המבצע הגב' תהילה גזית.

 

 

חיזוק גם בבתי חולים

 

יהודים רבים נוטלים על עצמם יוזמות פרטיות לחזק את ידיהם של החיילים, וצה"ל כבר מגביל את פעילותם של אנשי החסד, בשל היכולת להתמודד עם זרם המבקרים הרבים.

 

הרב מאיר מלכה, מראשי תנועות החסד, החליט לערוך סבב בכל בתי החולים שם מאושפזים החיילים, לחזק אותם, ולקרוא יחד עמם פרקי תהילים. הוא הסביר לחיילים כי זעקתו של החולה לבורא עולם, מועילה יותר מאשר שאחרים מתפללים עליו, כמו שנאמר תפילה לעני כי יעטוף. משום שרק הוא מרגיש בסבלו הרב, ולכן שכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה והקב"ה מתאווה לשמוע את תפילתו. דברים אלו חיזקו את החיילים וממיטותיהם הם אמרו פרקי תהילים ותפילת "אבינו מלכנו".

 

הוא תיאר בפניהם את ההתעוררות שיש בקרב בית ישראל למענם, ואת התפילות הנאמרות בכל תפוצות ישראל לשלומם ולשובם הביתה במהרה. הוא בירך אותם שיקומו ממיטת חוליים, ולא יאונה להם ולא לחבריהם כל רע.

 

 

 

שיירות החסד

 

ארגון החסד "יד עזרא ושולמית" שלח שיירות של משאיות עמוסות כל טוב שיצאו מהצפון והמרכז אל יישובי הדרום ושטחי הכינוס כדי לחלק מזון לתושבים ולחזק ולפנק את החיילים במסע של תמיכה, עזרה וחיזוק רוחני. מתנדבי הארגון יצאו במסירות ובחירוף נפש בין מטחי הרקטות והאזעקות.

 

השיירה הראשונה יצאה ממש ערב הכניסה הקרקעית, והשיירה השנייה יצאה בשבוע שעבר. המשאיות בשיירה הכילו למעלה מ-100 טון של מוצרי מזון, ממתקים, מוצרי היגיינה ואף ארטיקים ואבטיחים קרים. השיירה יצאה מצפון הארץ, פגשה במשאיות נוספות בכביש 6 ומשם המשיכה לאשדוד, קריית גת, נתיבות, אופקים, שדרות, באר שבע ושטחי כינוס של צה"ל ליד עזה.

 

בכל מקום שאליו הגיעה השיירה, פרקו אנשי יד עזרא ושולמית ביחד עם התושבים שהצטרפו למסע, טונות של ארגזים מלאים בכל טוב, שהעלו חיוכים על פני התושבים ביישובים המופגזים ועל פניהם של החיילים, ששוהים באזור מאז תחילת המבצע.

 

במרכזי הערים שאליהן הגיעו המשאיות חולקו לתושבים סלי מזון יבש, פירות וירקות, ואף נערכו הפנינגים עם מכונות פופקורן וסוכר ואלפי קרטיבים לחלוקה לילדים.

 

התושבים קיבלו את המתנדבים כשדמעות בעיניהם, חלק גדול מהם משפחות קשות יום בחייהם השוטפים, ועל אחת כמה וכמה בעקבות המצב הביטחוני, והעובדה שמקומות עבודה רבים סגורים או מושבתים חלקית, גרמה לקריסתם הכלכלית.

 

הסיוע שנשלח אליהם היה כפשוטו – חלוקת מזון לאנשים רעבים. כמו כן במוצבי צה"ל התמקדו בלחזק את רוחם של החיילים, חולקו כיפות, ציציות וספרי תהילים ומוצרים שימושיים כגון קופסאות שימורים, עוגות, מוצרי היגיינה, שתייה ופירות.

 

הרב אריה לורי, מנכ"ל " יד עזרא ושולמית" , חש התרגשות רבה: "מרגש ביותר היה לראות את פניהם של החיילים, כשהגענו אליהם בשעות הקטנות של הלילה, והענקנו להם תמיכה וחיזוק רוחני: שרנו ורקדנו עמם, הענקנו ספרי תהילים וציציות. לראות את הצמא הרוחני שלהם, הצורך הטבוע בנשמה להדבק בבורא. החיילים התרגשו עד דמעות והתנפלו על הכיפות והציציות יותר מהארטיקים וביקשו מכל המתנדבים שיתפללו לשלומם, העבירו את שמותיהם לתפילה וביקשו כיפות על מנת לומר תהילים בצוותא. מרגש היה לראות את החבר'ה הצעירים באלפים, מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש, עד כדי כך מאובקים שלוקח לך חמש דקות כדי לראות שיש חייל שעומד מולך, כשהם קיבלו מאתנו גלידה, מים או אבטיח קר, מוצרי היגיינה, ביגוד פנימי ואפילו סיגריות. להערכתי נגענו באלפי אנשים בתוך יום אחד".

 

ההתקרבות העצומה לבורא עולם עקב המבצע האדיר הייתה מעל המשוער. החיילים נפרדו מהמתנדבים בדמעות, כשהם קוראים: "אנחנו עוד מעט נכנסים פנימה! תתפללו עלינו!" בכל פעם שהשיירה עזבה מקום כינוס, החיילים פנו לרב לורי ועם יד על הלב הם אמרו לו: "אנחנו מרגישים שאתם נותנים לנו את הכוח להילחם. אין לכם מושג איזה חיזוק וחיבוק זה לפגוש אתכם ככה באמצע המדבר!"

 

השיירות יצאו בשעות הבוקר וחזרו רק כעבור כ-20 שעות, ב-4 לפנות בוקר.

 

הרב שמעון פינטו: "אין זו הפעם הראשונה שאנו שולחים שיירות סיוע לדרום, גם במבצע עמוד ענן עשינו זאת, אם כי הפעם הגענו הרבה יותר לעומק, עד לבסיסי החיילים. קראנו גם לאזרחים להצטרף אלינו, כדי לשדר לתושבי הדרום והחיילים שאנחנו איתם, היו אלה שיירות הזדהות וחיזוק רוחני לא פחות מאשר תרומה וסיוע. הייתה כאן אמירה שכולנו עם אחד, מהצפון עד לדרום".

 

היו אזעקות ונפילות בדרך? 

 

"היו בדרך אזעקות, שמענו את היציאות של הטילים, לא ידעתי אפילו מאיזה צד. היינו למשל באתר של סוללת כיפת ברזל, פתאום היא החלה לפעול, זיהתה טיל וישר התבקשנו לזוז הצידה. או למשל היינו במתחם של הצבא, בדיוק כאשר קיבלו פקודה לפתוח בירי מרגמות".

 

הכתבה פורסמה ב"יום ליום".