הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק, מספר בספרו "אור השבת", בסיפור מיוחד: "לא יאומן מה פעל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים".  

 

"נסעתי באוטובוס מנצרת עילית למגדל העמק, ולמדתי מסכת בבא מציעא. בתחנה על אם הדרך עלה בחור 'היפי', שערותיו הארוכות גלשו אל שיפולי כתפיו. הוא מתיישב לצדי ומביט בעניין רב בגמרא שבידי", מספר הרב גרוסמן.

 

"הקדמתי בשלומו ושאלתיו בנימוס למקום חפצו. הוא סיפר כי פניו מועדות לחיפה. המשכנו לשוחח, כשאני מתעניין לגבי מקום מוצאו. הוא סיפר כי הוא נולד במרוקו, ואביו היה דיין נכבד. לימים עברה המשפחה להתגורר בצרפת, שם ביום בהיר נפטר האבא הדיין, ראש המשפחה, בפתע פתאום, והותיר את בני המשפחה יתומים, המומים וכואבים בארץ לא להם.

 

"קשה היתה היתמות, והאבל נגס בהם בכל פינה. האמא החליטה כי אין להם מה לחפש בארץ זרה, על כן עלו ובאו לארץ ישראל. הוא התקבל לישיבה קדושה, ובמקביל הסוכנות היהודית הפנתה אותו לאולפן כדי להשתלם וללמוד את השפה ולהקל עליו את קשיי הקליטה בארץ. באין לו אב ומדריך, החל הנער נושר ויורד אט אט מהתורה והמצוות, עד אשר נטש את כל המצוות שהכיר וחדל מלקיימם.

 

"הבטתי בצער וברחמים על אותה נפש אומללה שאיבדה את הקשר הישיר עם אבי יתומים, בעל הרחמים", מספר הרב גרוסמן. "ליבי נקרע לנוכח היתמות אותה חווה הבחור יום יום, שעה שעה. דיברתי על לבו דברי חיזוק ועידוד".

 

"'מה לומד הרבי?' שאל הנער את הרב גרוסמן. "פרק המפקיד", השיב לו. עיניו של הנער נצצו: "זה הפרק האחרון אותו למדתי בישיבה, לפני שעזבתי", אמר, והחל לירות בעל פה: "ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה הב לי כיפי, אמר ליה לא ידענא היכא… אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה"…

 

"התפעלתי מהזיכרון המדויק שלו, בראותי כי הוא מצטט מדויקות את לשון חז"ל. 'אתה זוכר את מסקנת הגמרא שם?', שאלתי אותו. 'בוודאי. ענה הבחור: 'הלכתא, שומא הדר לעולם, משום שנאמר 'ועשית הישר והטוב'…

 

"חיבקתיו חיבוק חם", מספר הרב גרוסמן. "הוא היה נרגש כולו, ואף מעיני זלגה דמעה רותחת על בן ישיבה שנסתלק בחטף ועבר לעולם שכולו חולין, אמונות תפלות ודמיונות שווא. 'ועשית הישר והטוב', אמרתי לו. חז"ל מלמדים אותנו דרכי אנושיות והתנהגות עם הזולת, גם אם השכל אומר להפך. 'ועשית הישר והטוב', טפחתי על שכמו, צריך לזכור את הפסוק הזה גם כפשוטו, לעשות את הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם.

 

"נפרדנו לשלום ואמרתי לו: 'אתה מוזמן למגדל העמק, כבד אכבדך כמו בן שלי'", מספר הרב גרוסמן, ומציין כי הנער נראה נבוך לנוכח ההזמנה החמימה הזו, שבעתיד התגלתה כהזמנה הראשונה שלו בארץ, והחיבוק הראשון אותו קיבל מגיל צעיר מאוד.

 

לאחר שבועיים קיבל הרב גרוסמן מכתב לביתו, וכך נכתב בו: "ראיתי אותך בחושך בתוך האוטובוס, התרגשתי מאוד. בשבוע הבא אבוא אצלך לשבת קודש, כי אני צריך הרבה מאמרי פיך, אני נוטה ליפול ואיני רוצה ליפול. תדבר איתי קצת, תעודד אותי רק קצת, כי גלים חזקים דוחפים אותי לתהום המים".

 

הרב גרוסמן קרא את המכתב כשעיניו זולגות דמעות. לא יאומן מה פעל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים. הוא ציפה לבאות דרוך.

 

בערב שבת לפני הדלקת הנרות נשמעו נקישות עדינות בבי משפחת גרוסמן. בפתח בחור מוכר שניסה לאסוף את רעמת שערותיו לכדי קוקו, והניח כיפה שחורה על ראשו. "שלום עליכם!", קרא הרב גרוסמן בחום, "עליכם השלום, כבוד הרב. החלטתי שאני בוחר בדרך של 'ועשית הישר והטוב'", השיב הבחור בהתרגשות.