movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

פרשת וישלח - חלק א

 פרשת וישלח - מאת הרב אריה קרן שליט"א

וישלח יעקב מלאכים (וישלח לב-א)

חרדת עשו

ויצו יעקב את המלאכים לאמר בדברכם אליו בשמי וקראתם לו "אדון" , כי מלך הוא בשעיר ועלי לכבדו, ואמרתם אליו כה אמר אחיך יעקב עשרים שנה עבדתי את לבן הארמי בכל כוחי ויתן לי ה’ עושר וכבוד ואם אמנם רמני לבן ויחלף את משכרתי מאה פעמים, בכל זאת לא חסר מרכושי דבר כי ראה ה’ את יגיע כפי ויושיעני. ועתה אנכי הולך אל אבי ואמי לראות את שלומם, ואשלחה להגיד לך אדוני לאמר אל נא תאמר ברכת יצחק אבי העשירה אותי! ולא תקצוף עלי ולא תעשה עמדי רעה! ויען עשו את מלאכי יעקב בגאוה ובוז לאמר הלא שמעתי אשר עשה יעקב ללבן דודו, כי לקח את בנותיו וינהגן כשבויות חרב ויקח את כל רכושו ויברח ולא זכר את החסד אשר עשה לבן עמו כי גדלו וירוממהו וייטב עמו על כן אנכי הולך לקראת יעקב ונקמתי ממנו את נקמתי ואת נקמת לבן אחי אמי! וישובו המלאכים אל יעקב ויאמרו לו באנו אל האיש אשר אמרת אחיך הוא ונדבר אליו ככל אשר צויתנו ונשמע את דבריו הקשים אשר ענה אותנו, כי לא כאח יתהלך אתך, כי אם כעשו הרשע השואף לשפוך דם נקיים כי אסף אליו ארבע מאות איש כולם גיבורים והולך לקראתך. ויצר ליעקב מאד פן יהרג במלחמתו עם עשו את אחד מאנשיו ויתפלל אל ה’ לאמר אמנם ה’ אלהי הבטחני לאמר היטיב איטיב עמך ושמרתיך בכל אשר תך אולם שנים רבות עברו מהעת ההיא ומי יודע אם לא חטאתי נגדך ואת הרע בעני עשיתי? והיה בקום עלי עשו, ונתתי בידיו לעשות עמדי כטוב בעיניו על כן אנכי מתחנן אליך ה’ עשה נא עמדי חסד חנם וחשכת את עשו מהלחם בי ומשפך דם!...וישמע ה’ את קול תפילת יעקב וישלח ארבעת אלפים רבוא מלאכים לקראת עשו ויהיו בעיניו כאנשי חיל מלובשים בגדי ברזל ורוכבים על סוסים אבירים ויושבים במרכבות יפות... ויחרד עשו ויבהל.

יעקב אבינו ידע שעשיו לא סולח לו ורצה לדעת מה מצבו. אך יעקב אבינו לא שכח את המימרא בפרקי אבות "תיתרחק משכן רע ואל תיתקרב לרשע" ידע יעקב אבינו שאחיו עשיו רשע מרושע וחכם גדול ברישעתו וסירב לשלוח אליו שליחים שמע יצרף אותם למחנה שלו לכן החליט יעקב אבינו לשלוח אליו מלאכים ממש שהוא ברא אותם מהמיצוות והמרשים הטובים וגם הוא בחר אותם מהטובים בותר שלח לו חטיבה מוברחת של מלאכים של ממש הינה הגיעו אל עשיו המלאכים תפסו אותו בפינה שהוא לבד והחלו להרביץ בו מכות נימרצות וקשות ועשו נילחץ וצעק וראה כבר את המוות מול העיניים וצעק מה אתם רוצים אני הנכד של אברהם וציפה שזה יזעזע אותם ענן זכותו של אברהם אך ניסיונו כשל והם המשיכו להרביץ בו וזעק עיזבו אותי אני הבן של יצחק והם עונים לו אז מה שאתה בנו ומכים בו עד זוב דם וזעק זעקה אחרונה אני אח של יעקב ופתאום ניפסקה הקטטה ועשיו נשם לרווחה מגועל בדם והם החלו לבקש ממנו סליחה לנקות אותו ולהתחנן סליחה מכבודו לא ידענו שאתה אח של יעקב בבקשה אל תספר לו של יקפיד עלינו ומהפחד שפחדו עשיו הזדעזע מהתגובה ואמר בליבו מה אחי יעקב כך בנה לו שם בעולם ויותר מאברהם ויצחק ואך אני לא שמעתי עליו מענין מה קרה איתו ונכנס לעשיו פחד מיעקב לכן כשפגש את יעקב חיבק אותו ונשטח לפניו ולא כמו שהבטיח לשליחיו שהוא יהרוג אותו וכך הצליח יעקב ע"י חטיבת מלאכיו לנטרל את התלהבות עשיו.

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום (וישלח לב-ד)

ואחרי שנפרד יעקב מלבן שלח לבן לבנו בעור שהיה בן שבע עשרה שנה והיה נכדו של נחור ושמו היה אבי חורף ועשרה בעלי מלחמה וצוה להם לצאת מהר וליירט את יעקב ושלח עמהם אגרת אל עשו וזו לשונה "בודאי שמעת את הרמיה שעשה לי אחיך יעקב שבא לביתי ערוך וחסר כל ובטוב יצאתי לקבל פניו והבאתיו לתוך ארמוני וכבדתי אותו. ונתתי לו את שתי בנותי ואת שתי שפחותי לנשים. ועל חשבוני נעשה בעל ממון רב בכסף וזהב ועבדים ושפחות ומקנה רב. וכשנעשה עשיר מופלג גנב ביום שהלכתי לגזוז צאני קם וברח עם כל בני ביתו ונכסיו לארץ כנען, ולא היה לו נימוס לפחות לתת לי לנשק את נכדי פתאום הובילם כשבויי חרב, ולא די בזה אלא אף גנב ממני התרפים שהם אלה ועכשיו הוא נמצא על הר הנהר הנקרא נחל יבק. לכן אני מודיע לך שיש לך הזדמנות להתנפל עליו פךתאום ולעשות בו כחפצך, כי יודע אני שאתה כועס עליו מאד מאד ודרך אגב תנקום ממנו גם נקמתי על השפיכות דמים שגרם לי ואודה לך מאד". וכשקרא עשו את האגרת הזאת כעס מאד על יעקב ונתעוררה בו שנאתו הישנה ששנא אותו מזה ל"ד שנה על שלקח ממנו הבכוה והברכות. כפי שקראנו בפרשת תולדות וכך אסל ד’ מאות איש היינו ששים של ביתו ואסף מאנשי שעיר שלש מאות וארבעים איש בעלי מלחמה והכין חיל מעולה בשמונה מחלקות ועל כל חמישים איש הפקיד מפקד שיאמנם כיצד לפעול ובנו אליפז היה אחד המפקדים. ועשו היה באמצע חילו כדי שיעשו את מה שיצוה עליהם והלכו לקראת יעקב.

ולאמנו רבקה נודע הדבר ע"י אנשי ממכיריו שהלכו לארץ כנען וסיפרו לה את הכל ואמרו לה שיעקב זקוק לעזרה. ורבקה שלחה לו שבעים ושנים עבדים חזקים ובעלי מלחמה, והלכו ליעקב ומסרו לו בשמה בני, שמעתי שבלב עשו אחיך נתעוררה השנאה הקדומה וערך צבאו כדי להרגך. אני מיעצת לך לנהוג עמו בטוב, ובהכנעה גדולה ותתן לו מתנות כדי לסתום פיו ואם ישאלך מה עבר עליך ספר לו הכל ואל תעלים ממנו דבר. וחלוק לו כבוד, כי סוף סוף אחיך הגדול הוא.

ויש אומרים שיעקב לא ידע כלל על החיל שהכין עשו נגדו, אבל הוא נתעורר מעצמו, שהרי יעקב היה בודאי צריך לעבור את אדום שהיא עירו של עשו, כי משם היה הדרך לארץ כנען, והיה חושש שמא יצא עשו לקראתו ויהרגנו, ולכן היה מוכרח להקדים ולפייסו.

וישלח יעקב מלאכים וגו’ הוא שלח כמה מאנשיו שילכו לפני אל עשו אחיו לארץ שעיר לשדה אדום עיר זו היא בין חרן ובין ארץ כנען .

ויצוו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשיו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה (וישלח לב-ה)

ומעשה שהיה ברבנו הקדוש שאמר לו לר’ אפס שיכתוב אגרת בשמו למלך אנטונינווס וכשהביא לפניו האגרת לאישור קרא בה כך מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס נטל האגרת וקרעה לגזרים. אמר לו אתה צריך לכתוב מעבדך יהודה למלך אנטונינוס אמר לו ר’ אפס למה משפיל הנשיא עצמו בפניו, השיב לו ואמר וכי חשוב אני מיעקב אבינו שצוה לאנשיו לאמר כה אמר עבדך יעקב.

אמר יעקב ואל תחשוב שנעשיתי עשיר גדול וחשוב, אלא עם לבן גרתי גר אני ואל תשנא אותי בגלל הברכות שלקחתי ממך כי אבי ברכני לאמר הוי גביר לאחיך לולא נתקיימה בי אחת מן הברכות ואע”פ שגרתי עם לבן הרשע קיימתי תרי"ג מצות ולא למדתי ממעשיו הרעים הוא רק רימה אותי שבזמן שאני הטבתי עימו.

עם לבן גרת (וישלח לב-ה)

פעם אחת נזדמן לו לבעש"ט להיות בבית נוכרי, והיה באותו בית אליל של עבודה זרה. כשיצא מהבית, היה שרוי בשמחה גדולה, ואמר לתלמידיו: אני שמח מאוד, שבשעה אחת קיימתי כל התורה כולה, כי עבודה זרה דינה כדבר מאוס, ואסור להרהר בדברי תורה במקום המטונף, ומה ששמרתי מחשבתי מלהרהר בשום דבר מדברי תורה נחשב לי כאילו קיימתי כל התורה.

ואמר על זה הרב הצדיק ר’ דוד מדינוב ז"ל: לכאורה הפסוק "עם לבן גרתי", לפי פירוש רש"י "ותרי"ג מצוות שמרתי", אינו מובן: הלא כמה מצוות הן תלויות בארץ, שלא היה יכול יעקב לקיימן! כי לכן גר בחו"ל אולם לפי המעשה של הבעש"ט ניחא: גם כאן, בבית לבן, היה מלא הבית תרפים וגילגולים, וכשנכנס יעקב לבית לבן הוכרח לשמור מחשבתו מלהרהר שם בשום ענין מדברי תורה, ודבר זה נחשב לו כאילו קיים כל התורה (אמרי חן).

באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו (וישלח לב-ז)

ולכאורה מדוע המלאכים הפחידו את יעקב באמרם אליו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ז"א שהוא מתכנן לערוך אתך מלחמה ואז התוצאות יכולות להיות חמורות ולכן ויירא יעקב וייצר לו, ואולם אין כונת המלאכים לעורר פחד ובהלה אצל יעקב, אלא אדרבא הם באו והודיעו לו שאין לו מה לירא מפני עשו, כי ה’ עמו בכל אשר יפנה, ובדרך רמז אמרו לו וארבע מאות איש עמו, ז"א כאשר תוסיף ארבע מאות שהיא אות ת לעשו יתקבלו אותיות תושע, ז"א מאותה צרה תוושע ואין לך מה לחשוש מפניה (וידבר יוסף)

ויירא יעקב מאד ויצר לו (וישלח לב-ח)

"ויירא יעקב" שמא יהרג, "ויצר לו" אם יהרוג הוא את אחרים (רש"י). לכאורה יש להבין, למה היה חושש פן יהורג את עשו, והלא בדין הוא שיהרגנו וכמו שאמרו רבותינו חז"ל בתלמוד (סנהדרין עב.). "הבא להרגך השכם להורגו"?

ונראה לומר כי הנה אמרו חכמינו על נירון קיסר שהיה ממלכי אדום ונתגייר ויצא ממנו רבי מאיר וכידוע נקא רבי מאיר בשם "אחרים" "מאן אחרים רבי מאיר" (הוריות יג).

וזהו שכתב רש"י "ויצר לו שמא יהרוג את אחרים" צר היה לו ליעקב אבינו שמא יהרוג את עשו, שממנו עתיד לצאת רבי מאיר המכונה בשם אחרים (פנינים יקרים).

ויש מפרשים על פךי משל מעשה שהיה במלך צרפת שהיה לו יועץ חכם חרשים חוזה בכוכבים ובקיש באצטגנינות, והיה מגיד לו תמיד נסתרות ועתידות היה מאמין בו מאד לרוב חכמתו, ויעשירהו ויכבדהו. והנה יום אחד נהפך לב המלך עליו, על ידי הולכי רכיל שדיברו לשון הרע על היועץ מרוב קנאתם בו, שכאילו קשר היועץ קשר עם אויבי המלך להדיחו ממלכותו, ותיכף גזר אומר להביא לפניו את היועץ, ועלה בדעתו להכנס עמו בדברים טרם יהרגו כדין מורד במלכות.

והנה כאשר הובא החוזה בכוכבים לפני המלך, פנה המלך בשאלה האם יש בידך לחזות מה צפוי לך בעתות כאלה? ויאמר החוזה יש ויש, אמר לו מלך אם כן הגידה נא לי יום מותך ויבהל החוזה מאד שהרגיש כי רעה נגד פניו ויתבונן לחשוב במפת הכוכבים בלוחות ויעש כן בחכמה למראה עיני המלך כאילו הוא רואה במפת הכוכבים והמזלות ואחר איזה רגעים השתנו פניו והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ויאמר למלך אדוני המלך! הכוכבים גילו לי כי סכנה גדולה מרחפת על ראשי, אולם צר לי מאוד כי על ידי הכוכבים נודע לי שיום מותי יהיה לפני יום מותו של המלך, ולא על עצמי אני דואג, אלא על אדוני המלך כי קרב קצו, וקץ ממלכתו האדירה.

וישתומם המלך למשמע אזניו, כי דברי החוזה הטילו עליו אימה ופחד, ויירא לנגוע בו, ואז הוציא לאור משפטו, ויצא זכאי לפני המלך, ואדרבה שם המלך משמר ללוות את היועץ בכל אשר ילך כי האמין שדברי חזונו יבואו באחרית הימים, ועל זה נאמר (קהלת ז יב) "החכמה תחיה בעליה".

והנמשל הנה ידועים דברי חכמינו (סוטה יג) שרבקה נתנבאה שיעקב ועשו ימותו ביום אחד, כמו שנאמר "למה אשכל גם שניכם יום אחד", ואף על פי שמיתתם לא היתה ביום אחד ממש, מכל מקום נקברו ביום אחד, שכאשר עיכב עשו אתקבורת יעקב במערת המכפלה, נטל חושים בן דן מקל והכה בראשו של עשו ובא יהודה והשלים הריגתו כמו שכתוב "ידך בעורף אויבך" נמצא שדברי רבקה "למה אשכל גם שניכם יום אחד" נאמרו ברוח הקדש, ולכן "וירא יעקב" שמא יהרג, "ויצר לו" שמא יהרוג ואז ימות גם הוא כאחיו לקיים נבואתה של רבקה (ממרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט’’א).

ויש מפרשים "ויירא יעקב" מתיירא היה יעקב אבינו מפני קטרוג, על שום שלא קיים במשך עשרים ושתים שנה מצוות כיבוד אב ואם, מה שעשו כן קיים באותו זמן ומרומז ב"ויירא", כפי שנאמר "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג) "ויצר לו" על שום שנשא שתי אחיות לנשים, ומרומז ב"ויצר" כפי שנאמר "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור" (ויקרא יח, יח).

ולפיכך חצה את בניו לשני מחנות מחנה אחד של לאה וילדיה, ומחנה שני של רחל וילדיה, אמר לפחות ינצל מחנה לאה שלא נשאה לו באיסור ולא תסבו בגלל האחרת (מלא העומר דעת זקנים מבעלי התוספות).

ויש מפרשים "ויצר לו" היה מיצר על מיתת אביו יצחק, כלומר מאחר שאמר עשו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" חשב יעקב שמא אביו מת ולכן החליט עשו לצאת לקראתו להורגו. (לבוש יוסף)

ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה (וישלח לב-ט)

ומכאן למדים שאדם לא ישים כל מה שיש לו במקו אחד, שמא יבוא אחד שנודע לו על כך ויקח כל רכושו ויניחנו עני. וכן אל ישקיע אדם כל ממונו בעסק אחד, כי הוא עלול להתמוטט. אלא ישים קצת בכל מקום שאם יארע שבר בסחורה אחת, יוכל להתקיים ע"י השניה ויעקב נתכונן לשלשה דברים לדורון, ששלח לו מתנות כדי לסמא את עיניו שע"י השוחד מתקנים אצלם הרבה דברים. לתפילה שביקש מאת הקב"ה שיצילנו מידו ולמלחמה להלחם עמו בכל מאמצי כוחו לנצחו.

ומעשה היה ברבי חייא ורבי יוסי שהיו מהלכים בדרך, וראו אדם שבא כנגדם. והיה מעוטף בטלית ותפילין ותחת בגדיו היה מזוין במגינים ובשאר מיני זיין. אמר רבי חייא אדם זה הוא אחד משנים או שהוא יהודי כשר שאינו הולך פסיעה אחת בלי מצות, או שעושה כן כדי להטעות את הבריות. הוכיחו רבי יוסי ואמר המשנה אומרת והוי דן את כל האדם לכף זכות ומסורת בידינו שהאדם היוצא לדרך מתכונן לשלשה דברים, לדורון לתפילה ולמלחמה, ולמדנו כן מיעקב אבינו שהתכונן לשלושה דברים אלו כשעמד לצאת לדרכו ואם כן אפשר לומר שגם יהודי זה עשה שלשת הדברים הוא התעטף בטלית ותפילין שהם הכנה לתפילה והוא מזוין כדי להלחם, אם יהיה הכרח בכך כשהתקבו אליו נתנו לו שלום ולא החזיר להם שלום אמר ר’ חייא משמע שאין לו אחת מן הכונות האלה. שהרי אם לדורון אין לך דורון כמו שאילת שלום אמר רבי יוסי יתכן שהוא שקוע בתפילתו או בתורתו והיה אסור לו להפסיק הלכו השלשה יחדיו ולא דבר אדם זה כלום אח"כ התרחקו ממנו רבי חייא ורבי יוסי והתחילו לעסוק בתורה יחד. נתקרב אליהם אותו אדם ואמר להם שלום עליכם אמר להם האם חשדתני כשנתתם לי שלום ולא החזרתי לכם שלום. אמר ר’ יוסי, היינו חושבים שמא עסוק אתה בתפילה או בתורה אמר להם הקב"ה ידון אותכם לכף זכות. אבל דעו שיום אחד הייתי מהלך בדרך ופגשתי באדם ונתתי לו שלום. והוא היה לסטים ועמד להלחם עמי והיה לי צער הרבה עד שנצלתי מידו. ומאז קבלתי על עצמי שלא ליתן שלום לשום אדם אא"כ אני מכיר אותו כי לאדם רע אסור ליתן שלום. וכן אומר הכתוב אין שלום אמר ה’ לרשעים (ישעיה מח) ולכן לא החזרתי לכם שלום, שלא ידעתי מה טיבכם אח"כ דיבר עמהם בסתרי תורה והתענג על תורתם. והוא זיין אותם בכלי זיין טובים מבפנים והלביש להם בגדים על גבי כלי זיינם שלא יכירו אותם.

קטנתי מכל החסדים (וישלח לב-יא)

נתמעטו זכויותיי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי (רש"י)

יעקב אבינו, בחיר האבות, שהבטיחו הקב"ה "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" אפילו הכי פחד ואמר "קטונתי מכל החסדים". ומדוע? שמא יגרום החטא (ברכות ד) לפיכך הקדים תפילה לצרה.

ועיקר התשובה שיסכים בדעתו שלא ישוב עוד לכיסלה, שאם לאו הרי הוא כטובל ושרץ בידו, ואמרו רז"ל (ברכות לד.): מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. שמעלת בעל התשובה גדולה יותר ממעלת הצדיק הגמור, שזה טעם טעם החטא ואפילו הכי פירש ממנו. לא כן הצדיק גמור שלא טעם טעם חטא מימיו. והעיקר הוא לקבוע עיתים לתורה בכל זמן שהוא פנוי, שאמרו רז"ל (סנהדרין ז.): תחילת דינו של אדם - "קבעת עיתים לתורה?" שעל ידי עסק התורה ידע מהו האסור ומהו המותר, וכך יפסיד שכרו בעולם הבא ולא ידע מה לקחת איתו לדרך הברוכה.

משל למלך שהמליכוהו אנשי המדינה בעיר אחת, והיה אצלם חוק שלא ימלוך עליהם אלא שנה אחת, והמלך הסכל לא ידע מזה העניין. ומיד שמלך הגדיל מעשיו בבנין ארמונות, והיה כונס ממון הרבה. ואחר שנה פתאום הורידוהו מעל כסא המלוכה. והניח מקומו וארצו. ותיכף הלך בפחי נפש, ויצעק צעקה גדולה ואמר: יותר טוב שלא מלך ממה שמלך עכשיו. וירד לשאול תחתית בלי אף פרוטה.

המלך החדש שהיה לו שכל בקודקודו כשהמליכוהו לא עשה כן אלא תמיד היתה מחשבתו להשגיח על ביתו הראשון, והיה בעת ממלכתו, שולח ממון הרבה ביד אוהביו ואמר להם שיבנו שם בית ושלח פועליו לחרוש שדותיו, וכאשר השלים זמנו הלך לו בשמחה ובששון לארצו, ששם מחכה לו כל הממון שצבר בזמן היותו מלך. ויצאו לקראתו כל בני עירו ויקבלוהו בשמחה וישב כמלך בגדוד בכבוד ובמנוחה.

הנמשל הוא: האדם בא לעולם הזה, והולך אחר יצרו, מקבץ ממון ובונה לו חדרים וחומריות, וחושב שהוא מלך בעולם הזה, ואינו מסתכל על אחריתו שסופו לעזוב הכל וילך לו דרך בית הקברות ועל כתף ישאוהו, לא כן האיש אשר יש לו מוח בקודקודו, מוציא כל ימיו ושנותיו בעבודת אלוקי השמים ובלימוד התורה ובעשיית מצוות, הבונה בשמים עליותיו, ועושה צדקות וגונז למעלה מקום שאין היד שולטת בו. וכמו אותו השר ששאל אותו המלך: כמה ממון יש לך? ואמר: בחיי ראש המלך שאין לי אלא אלף זהובים. אז כעס המלך ואמר: אתה חייב מיתה! שנשבעת לשקר בחיי המלך, שהרי מפורסם שיש לך יותר מחמישים אלף זהובים. והשיב לו: זה אינו שלי, שאני עוזב לאחרים, ומה שהוא שלי באמת אינו אלא אלף שכך נתתי לצדקה, ואז הודה לו המלך שנאמר והלך לפניך צידקך. (אור דניאל)

קטנתי מכל החסדים (וישלח לב-יא)

נתמעטו זכויותי על ידי החסדים שעשיתי עמי (רש"י)

מחסן ובו חביות יין רבות היו, לרב הונא. באחד הימים באו אנשים והודיעו לו, כי מחסנו עומד להתמוטט, ויש סכנה שהין שבחביות ישפך, והנזק עצום יהיה. חש רב הונא אל המחסן, לפנות מתוכו את החביות ולהציל את רכושו. ואולם, חשש רב הונא כי בעת שיפנו החביות יקרסו הקירות והמחסן יתמוטט. והנה הבחין כי רב אדא בר אהבה, מגדולי אותו הדור, מהלך לו בקרבת מקום. בטוח היה רב הונא כי אם רב אדא יעמוד בסמוך למחסן לא יתמוטט הבית בזכותו. מה עשה אפוא? נגש אל רב אדא והחל משוחח עמו בדברי תורה. שיחתם נתמשכה זמן רב, ובינתים פינו פועליו של רב הונא את המחסן.

לאחר עבודה מאומצת הוצאו כל חביות היין מן המחסן. או אז נפרד רב הונא לשלום מרב אדא בר אהבה. ברגע בו פנה רב אדא לדרכו התמוטט הבית וקירותיו קרסו תחתם.

רב אדא, ששהה עדיין בקרבת מקום, הבין את מעשהו של רב הונא, והקפיד על כך רב אדא לא חשש מן הנזק שהמפולת עלולה היתה לגרום לו, הקפדתו היתה משום שחשש כי נתמעטו זכויותיו בשל הנס שנעשה לו. כפי שאמר יעקב אבינו: קטנתי מכל החסדים" (מסכת תענית דף כ’).

הצילני נא...מיד עשו (וישלח לב-יב)

יהודים רבי התגוררו בקיסרין (קיסריה), העיר שעל שפת הים התיכון, גדול היה סבלם של יהודי קיסרין, שכן שכניהם הגויים היו תמיד מעלילים עליהם עלילות שוא באזני המושלים הרומאים.

באחד הימים טיל רבי יצחק בן אלעזר, מחכמיה הגדולים של קיסריןי על שפת הים ונתקל בשוניות (סלעים חדים ומשוננים) המזדקרות מתוך המים.

החל פוסע בשביל התלול והנה שמע רשרוש קל עיניו ראו כי דבר מה מתגלגל לעברו בשביל. כשקרב אותו דבר מה הבחין רבי יצחק כי זוהי קולה של עצם עגלגלה שהתגלגלה ככדור במורד השביל.

"מוטב אטמין אותה", חשב רבי יצחק, "שאם לא כן, עלול מישהו הפוסע בשביל הצר הזה להתקל בה וליפול התכופף אפוא וטמן את העצם בנקיק שבין הסלעים.

לא הספיק רבי יצמחק לפסוע כמה פסיעות, והנה נתקל הקולית ממקומה והמשיכה להתגלגל בשביל הבין רבי יצחק כי לא טמנה במקום עמוק למדי ועל כן העיפה אותה הרוח ממקומה.

חיפש סדק עמוק יותר דחף לתוכו את העצם ומיד מיהר לדרכו והנה, מה רואות עיניו? בשביל שלפניו שוב מתגלגלת לה אותה עצם קולית שרק לפני רגע קט טמן אותה!

אמר רבי יצחק כי עצם זו שלפניו מזומנת שליחות כלשהי, ושוב לא ניסה להחביאה. תוך כדי כך הגיע שליח מרומא ובידו אגרות מאת המלך מיעדות למושל העיר קיסרין.

אצה לו הדרך לשליח, והוא בקש להגיע במהירות אל העיר רץ נחפז, והנה מתקל במשהו מעד השליח וכהרף עין צנח מעל השוניות והצוקים החדים אל קרקעית הים ונהרג.

הלא נחשתם במה ניתקל השליח? היתה זו אותה עצם מתגלגלת!

יהודים שעברו בקרבת מקום והבחינו בנופל פשפש בבגדיו, שמא ייצאו עליו מסמך כלשהו שיבהיר להם מי הוא.

לא רק מסמך אחד מצאו המחפשים תיק מלא אגרות ומסמכים נשא האיש על גופו. קראו בהם היהודים, והסתבר כי אלו גזרות רעות חדשות שגזר מלך רומא על יהודי קיסרין.

אותן גזרות לא הגיעו לידיו של מושל קיסרין. הרומאים סברו כי התיק ובו האגרות נפל הימה ועד אשר התפנה מלך רומא לכתוב מחדש את אגרות גזרותיו הצליחו היהודי לפיסו במתנות והגזרות בטלו (ע"פ מדרש רבה בראשית יח לוקט ממעשיהם של צדיקים).

ויותר יעקב לבדו (וישלח לב- כה)

שכח פכים קטנים וחזר עליהם (רש"י) א"ר אלעזר: נשתייר על פכים קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם לפי שאין פושטים ידיהם בגזל (גמ’ חולין צא.).

יעקב אבינו ידע להעריך על כל מה שהוא עמל עליו. על כן הכיר בחשיבות של כל ממון שזכה לקבל מהקב"ה, גם פכים קטנים אין לזלזל בהם, הרי נתקבלו מהקב"ה, וכשהמלך נותן מתנה, אפילו פעוטה, יש להעריכה מצד חשיבותה.

על כן כל ממון ובעיקר ממון הזולת אל לנו ח"ו לזלזל בהם. איסור גזל הוא מן העבירות החמורות שבין אדם לחברו. והגזל היא מצווה שכלית אף אם לא נצטווינו עליה היינו נזהרים בה.

במשנה באבות (ב, יז) נאמר: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". התנא מזהירנו שבמצוות שבין אדם לחברו על האדם לדקדק כבממון שלו. וזהו גם היסוד לקיום המצוות שבין אדם למקום.

צדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל וכמובן נזהרים מאוד בשמירה ובהקפדה על ממון הזולת. ומי שלא נזהר בממון חברו לא יינקה מיום הדין.

מעשה נפלא מובא בספר "מורשת אבות" שסיפר רבנו לאפיאן זצ"ל על רבי חיים מוולוז’ין זצ"ל בעל המעשה: אחד הבחורים המצוינים מישיבת "עץ חיים" בוולוז’ין חלה, בהיותו נזקק לטיפול, ארז חבילותיו ונסע לבית הוריו. אחד מחבריו בישיבה נתלווה אליו לכל הדרך. לעת ערב הגיעו לאיזו עיירה והחליטו ללון שם באכסניה. בבוקר נקב בעה"ב את סכום התשלום. מנה הבחור החולה את כספו וראה כי חסר לו מהסכום שבע פרוטות. בעל הכסנייה הצהיר כי הוא מאמין לו שבהזדמנות יפרע לו את החוב הקטן. משם המשיכו בדרכם, עד שהגיעו לבית הורי החולה. כאן נפרד החבר מהחולה באיחולי רפואה שלמה במהרה.

לפני שנפרד זכר החולה את החוב, נתן ביד החבר סך שבע פרוטות וביקשו כי בחזרה לישיבה לא ישכח לשלם לבעל האכסניה. הלה הבטיחו לפרוע את החוב ונפרדו לשלום. בנתיים התגברה מחלתו של הבחור ולאחר זמן קצר שבק חיים לכל חי. כשהגיעה הבשורה המעציבה לישיבה ספדוהו ובכו עליו, כי עתיד היה להיות אחד ממאורי הדור.

נהוג היה בישיבת וולוז’ין, כי כל עשרים וארבע שעות היממה, לא פסק קול התורה בהיכל הישיבה, והיו המשמרות מתחלפות במשך כל היממה.

באחד הימים כשרבי חיים הסתובב במסדרוני הישיבה לאחר חצות הלילה, משקיף, משגיח ומעודד את שקידת התורה בהיכל הישיבה, והנה רואה הוא לתדהמתו עין בעין את הבחור הנפטר צועד לקראתו! רבי חיים לא נבהל, ושאל את הבחור: מה נשמע בדינך למעלה? כאן גילה לו הבחור הנפטר, כי בהגיעו לפני בי"ד של מעלה, והחלו לערוך זכויותיו מול חובותיו, התברר כי הינו זך ונקי מכל חטא ועוון. בחור זה היה אחד המצויינים בתורתו ויראתו ומעט עוונות היו לו "שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ונפסק דינו להיכנס ישר לגן עדן.

והנה בהגיעו לשערי הגן, התייצב השטן, חסם את הכניסה בפניו וזעק כי לא ייתן לו להיכנס, היות ועוון גזל בידו. השטן גילה כי אותו בחור עזב את העולם הזה בהשאירו חוב של שבע פרוטות לבעל האכסניה, ואף כי אינו אשם בעוולה זו, מכיוון שמסר לחברו את הפרוטות ועשה אותו שליח לפרוע את החוב, העיקר הוא שבעל האכסניה נשאר חסר שבע פרוטות, וכי הוא לא ויתר עליהם, אלא האמין שיפרע לו.

עניין זה העסיק את בי"ד של מעלה והחליטו, היות ומצד אחד אין הבחור אשם כלל וכלל, כי עשה את כל מה שבאפשרותו לעשות. אך מאידך גיסא, נשאר בעל האכסניה עשוק שבע פרוטות, לכן, באופן יוצא מן הכלל, ניתנת רשות לבחור הנפטר להיראות כאדם חי, ולהיפגש עם רבו לבקשו לסדר את תשלום החוב. כל אלו דברי הבחור הנפטר אשר סיפר באוזני רבי חיים.

רבי חיים הבטיחו שיסדר העניין ולפתע נעלם הבחור, חלף ואיננו. רבי חיים קרא לחבר והלה אישר כי אכן קיבל את הפרוטות לפורעם, והצטער מאוד ששכח עד עכשיו מתשלום פעוט זה. הוא נסע שוב לבעל האכסניה ופרע לו את החוב ומאז לא נראה יותר הנפטר, כי הגיע למנוחתו בגנזי מרומים.

רבותינו ידעו להקפיד אף על פכים קטנים כפי שנזהר בכך יעקב אבינו. ולא רק מצד ערכם הממוני אלא בעיקר מצד ההכרה שזה ממון שניתן מהקב"ה, ההקפדה אצל רבותינו הייתה כה גדולה שהכירו בערך "דין פרוטה כדין מאה" ובעיקר כאשר מדובר בממון הזולת. (אור דניאל).

ויאבק איש עימו עד עלות השחר (וישלח לב- כד)

ללמדנו, כל זמן שהמאבקים נמשכים בעם ישראל פעם מאבק על גיוס בנות פעם מאבק על נתוחי מתים ופעם מאבק על חילול קברות וכו’ נדע ברור שעדיין לא עלה השחר, כי כך כתוב "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" והבן....

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכל לו ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וגו’ על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הגשה" וכו’ (לב, כה-לג), ויש להבין מה בכך שנקעה כף ירך יעקב אבינו, ומשום כך לא יאכלו את גיד הנשה, וכי לא קרה לאבותינו הקדושים איזו חולשה באיזה אבר האם גם שם לא נאכל אותו אבר? עיין באור החיים הקדוש שביאר בזה דברים עמוקים על פי הסוד. אמנם היה אפשר לומר על דרך הפשט, כי המאבק הזה בין שרו של עשו, ובין יעקב אבינו, לא היה סתם מאבק כי אם מעשה אבות סימן לבנים, "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" לומר לך כי המאבקים ימשכו בעם ישראל עד עלות השחר, עיין ברמב"ן, והנה ’ירך יעקב’ רומז לתמכין דאורייתא כדברי הזוהר לומר לך כי קיומו של עם ישראל תלוי בקיום התורה וקיום התורה תלוי בתומכים, ולכן המלאך שהוא שרו של עשו רצה להחליש את ירך יעקב, כלומר להחליש את כח התומכים בתורה, ועל ידי זה יחלש כה התורה ויתגבר ח"ו כח עשו כמו שכתוב (בראשית רבה פר’ ס"ה) כשהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו ואם ח"ו להיפך, אז להיפך. ולכן אנחנו עושים זכר למאבק הזה בכדי שנדע להשמר ממנו (קול יהודה)

ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלך כי אם ברכתני (וישלח לב- כז)

צריך להבין, לשם מה צריך יעקב ברכה משרו של עשו?

ויש לומר שכאשר הברכה באה ממלאך טוב, אז יש מקטרגים רבים שהברכה לא תחול, אבל ברכה שבאה ממלאך שהוא עצמו מקטרג ורע כגון שרו של עשו, היא חלה בכלי שום קטרוג, כיון שאין מי שיקטרג מאחר שהשר שלהם הסכים לברך, ועל כן ביקש יעקב ברכה משרו של עשו (גבורת יעקב). וזה תפקיד יצר הרע למנוע בעדנו להתקרב לאבינו שבשמים. לכן התרופה שלו זה תורה שנאמר אש אוכלה. היצר בגימטריה 300 ואש משולה לתורה בגימטריה 301 לפי הרמז אנו רואים שהתגובה ליצר הרע זה לימוד תורה.

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועד אנשים ותוכל (וישלח לב-כט)

עד עכשיו היה שמך יעקב שפירושו הוא עקבה ומרמה ואפשר לחשוב כי לקחת הברכות ברמיה אבל מכאן ואילך תיקרא ישראל שפירושו ישר-אל שהקב"ה בעצמו עומד לברך אותך בבית אל ואז אף אני אסכים לברכות שלך.

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם (וישלח לב-ל)

למה זה תשאל לשמי שהרי אין לנו שם קבוע ואני נקרא על שם שליחותנו. למשל, אם שולח הקב"ה מלאך לרפא חולה הוא נקרא רפאל, ואם הוא הולך לעזור אדם נקרא עזריאל. וכן על זה הדרך משתנה שמנו כל יום, ואיני יכול להגיד לך שמי ולא תהיה לך שום תועלת אם אגיד לך שהרי למחר ישתנה השם. ועוד שאין זה מדרך המלאכים לגלות את שמם כדי שלא יתגאו כי יאמרו הבריות נס זה נעשה ע"י מלאך פלוני והרי בודאי אין אנו עושים דבר אלא הרי אנט כעבדים המשמשים את רבם, ומה שהוא אומר אני עושה, וכל זה תלוי בשי"ת. ועוד שדרך העולם שהמנצח מגלה שמו כדי שיתפרסם שמו וגבורתו. אבל אתה שנצחתני למה זה אגלה שמי. ולא הסתפק יעקב בזה שהבטיחו המלאך שיודה לו על הברכות, אלא לא נתן לו ללכת עד שהיה מוכרח לברכו ואמר לו יברכך ה’ וישמרך יהי רצון שיוצאי חלציך יהיו צדיקים כמוך, ואף הודה לו על הברכות שבירכו יצחק אביו.

 להמשך הפרשה

באדיבות אתר רבי http://www.rabi.co.il

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17954257

אתר השבת