movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל יום הכיפורים שחל בשבת

יום הכיפורים שחל בשבת

יום הכיפורים שחל בשבת

 

* מהו היום הקדוש ביותר בשנה? -שבת!! כפי שאנו אומרים בתפילה: "וקדשתו מכל הזמנים" * והנה קדושת השבת מתעלה השנה עם קדושת יום הכיפורים ואנו פורסים את יריעת הלכות שני הקדושות יחדיו, בתפילה ותחינה שרוממותם תביא לנו לגמר חתימה טובה, שנה טובה ומתוקה *ההלכות מיועדות למנהגי האשכנזים והספרדים*  הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א במאמר מורחב בהלכות היום. המאמר פורסם בבטאון 'קוראים אלעד'*

 

הדלקת נרות- במשנה (פסחים נג, ב) נאמר שהיו מקומות בהן הדליקו נרות ליום כיפור והיו מקומות שלא הדליקו נרות, מטעמים שונים המוזכרים בגמרא. ישנה מחלוקת קדומה בפוסקים האם במקומות שנהגו להדליק נרות, מברכין עליהן "להדליק נר של יום הכיפורים" (ומנהג האשכנזים והספרדים לברך ואילו הגר"א פסק שלא לברך).

ואמנם השנה, שיוהכ"פ חל בשבת, צריך להדליק נרות בברכה לכל הדעות, והאשה מברכת: "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים" ומברכת גם ברכת "שהחיינו" (וכשהציבור מברך "שהחיינו" בבית הכנסת, אזי הנשים, שכבר בירכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות- לא יברכו "שהחיינו" בבית הכנסת).

 

תוספת שבת- כשמקבלים "תוספת יום הכיפורים" ומוסיפים מחול על הקודש, כתב ה"אורחות חיים" להרא"ש שנכוון גם לשם מצוות "תוספת שבת".

 

כל נדרי-  אבי מנהגי אשכנז, המהרי"ל, כתב שעלינו להשתדל להגיע לבית הכנסת לפני ששליח הציבור יורד לפני התיבה לאמירת "כל נדרי", כדי שתהיה שהות לבקש מחילה איש מרעהו (וכך כתב גם הכף החיים). בני עדות המזרח נוהגים לומר "לך אלי תשוקתי" לפני "כל נדרי". בני העדה האשכנזית נוהגים לומר "תפילה זכה", שחיברה ה'חיי אדם'. תפילות מופלאות אלו כוללות וידוי, ולדעת הרמב"ן והשל"ה צריך להתוודות לא רק לפני הסעודה המפסקת אלא גם לאחריה, לפני כניסת יום הכיפורים.

המהרי"ל ועוד פוסקים כתב שלכתחילה צריך להתחיל באמירת "כל נדרי", כיון שלמרות שלדעת רבים אין בנוסח "כל נדרי" משום הפרת נדרים או התרת נדרים (דבר שהיה מחייב לאומרו דווקא ביום חול), אלא רק התרה מדין תנאי, כדי לבטל בכך ולהתיר מראש את הנדר שיידור להבא, מכל מקום אין לומר "כל נדרי" אלא מבעוד יום לפי שהוא דומה להפרת נדרים ולהתרת נדרים שאין לעשותם בשבתות ובימים טובים.

 

הראשונים כותבים שנוהגים להתעטף בטלית לתפילת "כל נדרי" (תשב"ץ קטן סימן קלב; אגודה סוף יומא), וביארו האחרונים שאנו עטופים בטלית כדי לעמוד באימה וביראה בליל היום הקדוש, כדי להידמות למלאכים הלבנים, בכך שאנו עטופים בלבן (ב"ח או"ח סוס"י יח; רדב"ז ח"ד סימן רמד, שו"ע הרב תריט, ג).

 

הטור והשולחן ערוך פוסקים לנו שבעת אמירת "כל נדרי" נהוג להעמיד על יד שליח הציבור שני אנשים, אחד לימינו ואחד לשמאלו, כשם שבמלחמת עמלק עמדו אהרן וחור מזה אחד ומזה אחד, כדי לתמוך בידיו של משה רבנו, כך גם בליל יום הכיפורים, בו נמצא הציבור בצער בדומה למצב בעת מלחמת עמלק, יש להעמיד אחד לימינו של שליח הציבור ואחד לשמאלו. טעמים נוספים מובאים ב'לבוש' ובט"ז, כדי להתיר בשלושה להתפלל עם העבריינים, כדי לפרסם שכל הקהל מסכים לזה, וכאילו כל הקהל אמר כן פה אחד.

 

הראשונים כתבו שנוהגים לומר את נוסח "כל נדרי" שלושה פעמים, כדי לפרסם את הדבר ביתר שאת. והבית יוסף הסביר שכן דברי חכמים משולשים הם, כמובא במסכת מנחות (סה, א): "מגל זו? מגל זו? מגל זו? קופה זו, קופה זו, קופה זו... שלוש פעמים על כל דבר ודבר".

טעם נוסף מובא בראשונים, כדי להבטיח שאף אם איזה יחיד לא שמע את נוסח "כל נדרי" בפעם הראשונה או השניה, ישמע אותו בפעם השלישית... מסיבה זו עצמה כתבו הפוסקים שבקהילות שונות נהוג שהחזן מגביר את קולו באומרו "כל נדרי" בפעם השניה, ועוד יותר בפעם השלישית, כדי להבטיח שאף אם איזה יחיד לא שמע את "כל נדרי" בפעם הראשונה או השניה, ישמע אותו בפעם השלישית. (מהרי"ל; רמ"א סימן תריט ס"א; כף החיים שם

קבלת שבת- לאחר "כל נדרי" מברכים "שהחיינו" ולאחר מכן אומרים "מזמור שיר ליום השבת" (מטה אפרים, שכתב לאומרו אחר "שהחיינו" ולא לפניו, והכף החיים הסביר העניין בשם "תשובות מהר"ם מרוטנבורג אחרונים" סי' י"ח, שברכת שהחיינו היא חובה ומקודשת יותר מאמירת "מזמור שיר", שאמירתו אינה חובה אלא רק מנהג). ולנוסח ספרד מוסיפים גם, "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" ופיוט "לכה דודי" (אלף המגן). ישנם מקהילות הספרדים האומרים "מזמור שיר" לפני "כל נדרי", קודם הפיוט "שמע קולי" ויש מקהילות הספרדים שנוהגים לאומרו לפני הפיוט הנפלא והמיוחד "לך א-לי תשוקתי" (סידור אהלי יעקב, חזון עובדיה ועוד).

 

 "במה מדליקין"- לדעת ה"כלבו" אומרים "במה מדליקין" ואילו המהרי"ל והדרכי משה כתבו שאין לאומרו, וכך מנהג האשכנזים, וגם מנהג הספרדים, שלא אומרים "במה מדליקין". (חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רס"ז).

 

התפילה- נשים לב לשינויים ולהוספות שבתפילת יוהכ"פ שחל בשבת. (מוסיפים, למשל, "באהבה", כאשר אנו רואים מכאן שבשבת ישנה אהבה מיוחדת בין הקב"ה לעם ישראל, והנה הרי לנו זכות וחביבות מיוחדת, המצויה דווקא בשבת, יותר מכל יום כיפור- שב"ג). נשים לב לחתימת הברכה: "מקדש ישראל השבת ויום הכיפורים", ואם חתמנו אך ורק "ויום הכיפורים", מבלי להזכיר את השבת, צריך לשוב ולחזור (מטה אפרים. ועיי' כף החיים רס"ח סקנ"ז).

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מורה בשם מרן החזון איש זצ"ל, שמותר לבקש בקשות פרטיות בשבת זו, יום הכיפורים.

 

קידוש בתפילה- ישנם מהאחרונים שהצריכו לכוון בתפילת יום הכיפורים שחל בשבת (ויש הסוברים שכך צריך לכוון בכל יום כיפור) לצאת ידי חובת קידוש מהתורה בתפילה, שהרי לא נקדש על היין ולא נאכל סעודה. (הגהות הגרעק"א סי' רע"א, רע"ג ותי"ח וחתם סופר סי' רע"א, לוח א"י בשם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל ועוד). ויש שכתבו שרבים וטובים לא נהגו לכוון כך (ראו תשובות והנהגות ח"ב רצ"ג, מקראי קודש, הלכות חג בחג להגרמ"מ קארפ בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, עיי"ש). ומכל מקום בוודאי ראוי לכוון כן (הלכות חג בחג, שם, הליכות שלמה עמוד נ"ד, חזון עובדיה עמוד ע"ז).

 

תפילת ערבית לנשים- גם נשים שאינן מתפללות תפילת ערבית בכל ימות השנה, צריכות להתפלל ערבית בליל יום כיפור, כדי לצאת חובת קידוש (ואם לא התפללו, יוצאות הן חובת קידוש אף בתפילת שחרית). ואגב, דבר נוסף הקשור לנשים בתפילה:  הטור (סימן תריט) כותב שישנם הנוהגים לעמוד על רגליהם במשך כל יום הכיפורים, על שם המובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו): "ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכיפורים. אמר לפניו: "רבונו של עולם! יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים. מה מלאכי השרת יחיפי רגל, אף ישראל יחיפי רגל ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת אין להם קפיצין (מיפרקים בין אברי הגוף), כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים". והמטה משה והמגן אברהם כותבים שאין לנשים לעמוד ביום הכיפורים, שהרי הסיבה שעומדים היא כדי להדמות למלאכים, ואילו נשים אינן יכולות להדמות למלאכים, שכן המלאכים הם זכרים.

 

התפילות שלאחר מעריב- לאחר תפילת ערבית אומרים כולם "ויכולו השמים והארץ" וברכת "מעין שבע", בה מזכירים "המלך הקדוש", אך לא מזכירים בה את יום הכיפורים. הגר"ש דבלצקי שליט"א מעורר את גבאי בתי הכנסיות להזכיר בקול רם לאלו שמתפללים "שמונה עשרה" באריכות, שיזכרו לומר "ויכולו" כשסיימו את תפילתם.  בליל יום הכיפורים אומרים סליחות לאחר ערבית וישנם קהילות המשנות את סדר הסליחות הנאמר ביוהכ"פ שחל בשבת ואומרים עד "הרחמים והסליחות". (ראו רמ"א תרי"ט ס"ב ומטה אפרים ולוח א"י).

 

"שלום זכר"- סעודת שלום זכר ("ישוע הבן") הוזכרה בתוספות בבבא קמא (פ,א), וכמובן שאי אפשר לעורכה בשבת זו, בה כולם מתענים ואינם אוכלים. ואולם בראשונים לא הוזכר כלל וכלל שסעודה זו נעשית דווקא בשבת. אך הרמ"א (יו"ד רס"ה י"ב) פסק בשם התרומת הדשן לעורכה בליל שבת, מפני שאז כולם מצויים בבתיהם, ומטעמים נוספים שהובאו שם באחרונים.

בזכרוני שהייתי פעם ב"שלום זכר" בליל יום כיפור שחל בשבת, וחילקו בשמים להרחה. ובלוח "דבר בעתו" מובא שכך הציע הגר"א גניחובסקי זצ"ל. ובחול המועד סוכות התשע"ד שאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מדוע שלא לערוך סעודה זו במוצ"ש או ביום אחר, שהרי סעודת שלום זכר ("ישוע הבן") הוזכרה בתוספות בבבא קמא (פ,א), ושם לא הוזכר כלל וכלל שסעודה זו נעשית דווקא בשבת. השיב מרן שליט"א שאכן הדברים נכונים, וכדאי לערוך שלום זכר ביום אחר, ו"שיעשו במוצאי יום כיפור".

ידידי רבי חנוך ברסלר סיפר לי שבחסידות גור, חסיד שנולד לו בן וה'שלום זכר' אמור לצאת בליל הסדר שחל בשבת או בליל יום כיפור שחל בשבת, מורה לו כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א לערוך את השלום-זכר בליל שבת לאחר מכן, באומרו שמלבד ההודאה שיש בדבר לקב"ה, יש כאן גם עניין של קבלת ברכות מיהודים ולכך לא ראוי להפסיד את הברכות הללו. הרב ברסלר מספר על ידוע לי על אברך ששמע על כך כשבנו היה כבר בן  ארבע, ועשה באותה שבת שלום זכר לכל חבריו.

 

"אבינו מלכנו" - ביום כיפור שחל בשבת אין אומרים "אבינו מלכנו" בתפילת ערבית, שחרית ומוסף, מפני שב"אבינו מלכנו" מבקשים על צרכינו, ולא שואלים צרכים פרטיים בשבת. למנהג הספרדים, כפי שנפסק בשולחן ערוך (תרכב, ג) אומרים "אבינו מלכנו" בתפילת מנחה, כיוון שכעת הוא שעת גמר הדין ואם לא עכשיו- אימתי. ולמנהג האשכנזים, כמובא ברמ"א, לא אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.

למנהג הספרדים לא אומרים "אבינו מלכנו" בתפילת נעילה (בית יוסף תרכ"ג, כף החיים ושולחן גבוה שם), ואילו האשכנזים אומרים "אבינו מלכנו" בתפילת נעילה, למרות שעדיין יום (רמ"א שם ס"ה, מטה אפרים ומשנה ברורה). בסיום תפילת נעילה תוקעים בשופר כאשר הגיע לו זמן בין השמשות (משנה ברורה). ואמנם הגר"ע יוסף כותב שאין לתקוע בשופר אלא לאחר צאת הכוכבים, כדי שלא יטעו ללכת לאכול לפני צאת הכוכבים (חזון עובדיה, ימים נוראים עמוד שע"ו). וכן כתב הגרש"ז אויערבאך שראוי לנהוג ולתקוע רק לאחר צאת הכוכבים.

חולה- חולה שאוכל ביום כיפור, לפי צו ההלכה והרפואה, אינו עושה קידוש, גם כשיוהכ"פ חל בשבת (משנ"ב סי' תרי"ח, ועיי' הגרעק"א סי' תי"ח שבחל בשבת מקדש. אך להלכה אינו מקדש גם בשבת, ראה מש"כ הגרמ"מ קארפ בספרו הלכות חג בחג עמוד תע"ה. ויש שהביאו בשם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שחולה צריך לקדש, ושאלתי במוצאי שבת תשובה האחרון את מרן שליט"א הכיצד התפרסם כך משמו, נגד הכרעת המשנה ברורה ויתר האחרונים, שכתבו שאם יקדש, יש בכך ספק ברכה לבטלה, והשיב רבנו שליט"א: ודאי שאין לעשות קידוש, כפי שפסק המשנ"ב, ואולי היתה כוונתי לגבי קדוש היום, שיקדש, שאז אין חשש ברכה לבטלה, כי אז מברך רק ברכת בורא פרי הגפן על היין ששותה, ואין בו חשש ברכה לבטלה על הקידוש).  עוד שאלתי במוצאי תשובה האחרון את מרן שליט"א, באמצעות ידידי, נכדו חביבו רבי יעקב קניבסקי שליט"א, האם חולה שנאלץ לאכול ביוהכ"פ שחל בשבת, צריך לבצוע על לחם משנה, והשיב מרן שליט"א שמאחר שאין דין סעודה ביום זה, ורק הותר לחולה לטעום מפני הסכנה, על כן אינו בוצע על 'לחם משנה'.

חולה בעלייה לתורה- חולה שאינו צם ביום כיפור, יכול לעלות לתורה בקריאת התורה בשחרית של כל יום כיפור, מפני שעולים לתורה בשחרית משום קדושת היום ולא בגלל התענית (שו"ת רבי עקיבא איגר סימן כ"ב ועוד פוסקים), וישנם המתירים לחולה לעלות לתורה גם בקריאת התורה שבתפילת מנחה (שו"ת חתם סופר סימן קנ"ז ומרחשת סימן י"ב), וכאשר יוהכ"פ חל בשבת, לכל הדעות יכול חולה שאינו צם לעלות לקריאת התורה במנחה, מפני שבכל שבת עולים לתורה במנחה, ולא בגלל הצום. (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ועיי' הלכות חג בחג עמוד תע"ו).

 

י"ג מידות ו"רבונו של עולם"- אומרים י"ג מידות ו"רבונו של עולם" אף כשחל בשבת (מטה אפרים). לאחר ההפטרה אומרים "יקום פורקן" ו"מי שברך", ולאחר מכן אומרים תפילת "יזכור".

 

הבדלה במוצאי שבת- במוצאי שבת זו מתחילים באמירת כל פסוקי ההבדלה הנאמרים במוצ"ש ("הנה א-ל ישועתי").

לדעת השולחן ערוך (תרכ"ד, ג') אין מברכים על הבשמים אף במוצ"ש זה, משום שתיקנו להריח ולברך על הבשמים כדי להשיב ולהרגיע את הנפש מכך שה"נשמה יתירה" הלכה לה במוצאי שבת. אך ביום כיפור אין "נשמה יתירה" בגלל התענית. ואמנם פוסקים רבים (מהרי"ל, אבודרהם, מגן אברהם, ט"ז ועוד) חלקו על דברי השולחן ערוך וסברו שביום כיפור שחל בשבת מגיעה ובאה ה"נשמה יתירה" וכעת היא מסתלקת לה כבכל מוצאי שבת. המשנה ברורה פסק לברך על הבשמים, אך כתב בשם הפרי מגדים שציבור שנהג שלא לברך על הבשמים, אין להורות לו לברך עליהם.וכך מנהג האשכנזים.  הכף החיים הביא את כל השיטות שהוזכרו עד כה וכתב בשם הגר"ח פלאג'י זי"ע שמאחר שצריך לחשוש לפסק השולחן ערוך וסייעתו, לכן "יש לו לברך ברכת הגפן והנר וברכת על הגפן, ותיכף אחריו מברך על הבשמים". וכך נוהגים הספרדים.

 

ברכת הנר במוצאי שבת- כידוע, בכל מוצאי יום כיפור מברכים ברכת "בורא מאורי האש" דווקא על נר שהיה דלוק כבר מערב יום כיפור ("נר שְׁשָׁבַת"), וזאת מפני שבעוד שבכל מוצאי שבת מברכים על הנר משום שבמוצאי שבת נברא אור הנר על ידי שאדם הראשון הקיש אבנים זה לזה והוציא מהם ניצוצות אש, הרי שבמוצאי יום כיפור מברכים על הנר משום שביום כיפור היה אסור להבעיר בו אש, שלא כמו בכל ימים טובים, וכעת מותר ליהנות ממנו, ולכן מברכים רק על נר שדלק כל החג.

במוצאי שבת, כך כותבים הראשונים (ריטב"א והרא"ה והריב"ב ועוד), ניתן להדליק מנר שמדליקים כעת, כמו בכל מוצאי שבת, ואולם כתב הריטב"א שנהגו להחמיר ולברך גם במוצ"ש זה על "נר ששבת". גם המגן אברהם כותב שכך לעשות, כדי להורות שיום כיפורים זה, שסיימנו זה עתה, מקודש בכך ששבת מן האור, והוא אינו ככל יום טוב.

המשנה ברורה כותב שמצד הדין מותר להדליק כעת נר ולברך עליו, אך מנהג העולם להחמיר ולהדליק על נר שהיה דלוק כבר מערב שבת, אך ניתן להקל בנר שהודלק מנר ששבת (משנה ברורה). אגב, ראוי לא להביא לשולחן מיני מאפה עד לאחר ההבדלה, ואם הביאו – יכסו אותם במפית, (כמו בקידוש).

 

נשים בהבדלה- עדיף שהאשה תמתין לבעלה, כדי שיבדיל לה על הכוס. אך אם בעלה לא ישוב כעת או שהיא רעבה וצמאה, תבדיל בעצמה על מיץ ענבים או על "חמר מדינה", אך לא על יין. ויכולה לברך גם על נר ההבדלה והבשמים, (מטה אפרים, רמ"א סו"ס רצו ומשנ"ב,  הלכות בחג בחג).

 

"גוט יום טוב"- ה"יוסף אומץ" (אות תתר"ט) כותב שהמנהג לומר במוצאי יום כיפור "גוט יום טוב", "יום טוב טוב", ולא "גוט וואך", "שבוע טוב", כבכל מוצאי שבת, וככהן גדול שעשה יום טוב לכל אוהביו בצאתו מבית קדשי הקדשים.

 

סעודת מוצאי יום הכיפורים- כתבו הטור והרמ"א שמצוה לאכול ולשתות במוצאי יום הכיפורים, לפי שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (משנה ברורה בשם המדרש), ולדברי המהרי"ל, סועדים במוצאי יום כיפור, משום שהחל ממוצאי יום הכיפורים מתחילים ימי שמחה, שבהם הושלם בניין בית המקדש וחונך המזבח בימי שלמה המלך. וה'כנסת יחזקאל' מטעים את טעם הסעודה, שלפי שהימים שבין יום הכיפורים ועד חג הסוכות נחשבים קצת לימים טובים בכך שאין רשאים להתענות בהם ואין אומרים בהם תחנון .

 

 

 

 

 

מדוע תוקעים בשופר?

 

אם התגוררתם אי פעם בערים חילוניות, הייתם מכירים את השכנים, שאצים רצים בסוף יום הכיפורים לבית הכנסת, "כדי לשמוע תקיעת שופר"...

 

נפסק בהלכה שלאחר תפילת הנעילה, בסיומו של היום הקדוש, נוהגים לתקוע בשופר, כדי לסמן שבתום היום הקדוש עולה השכינה למעלה, כעניין שנאמר (תהלים מז, ו): "עלה אלהים בתרועה" (שו"ע ורמ"א תרכג, ב"ח סימן תרכד; לבוש וט"ז ). הכלבו מסביר את תקיעת השופר בכך שהוא מערבב את השטן העומד לחזור ולשלוט במוצאי יום הכיפורים.

הערוך השולחן מוסיף טעם נוסף כדי לסמן שניצחנו את השטן והתקבלו תפילותנו ברצון.

המטה משה מסביר את התקיעה בשם חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק מו), שהוא כדי להזכיר את הציווי לתקוע גם בירידתו של משה רבנו ביום הכיפורים, ושבולי הלקט מטעים לנו טעם נוסף, כדי להזכיר את תקיעת היובל שהתקיימה ביום הכיפורים.

 

והנה טעמים נוספים ומעניינים לתקיעת השופר: כדי להודיע שהגיע הלילה, שלגביו אמרו חז"ל (תוס' יומא פז, ב, על פי המדרש): "במוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: לך אכול בשמחה לחמך" (סמ"ג; הגהות מיימוניות). כדי לפרסם שבמוצאי יום הכיפורים הגיע יום טוב, שהואיל ויום טוב זה הוא בלתי מפורסם תיקנו לתקוע כדי לפרסמו (סמ"ג ל"ת סימן סט), או לרמוז לאדם שיזהר לבל יחטא עוד לאחר שביום הכיפורים התכפרו כל עוונותיו (אלף המגן). וטעם נוסף: כדי להודיע שהסתיים הצום ומותר להכין סעודה ולאכול וגם להאכיל את הילדים שצמו (תוספות שבת קיד, ב ד"ה ואמאי).

 

 

 

החרטה

 

בעלון 'דרכי החיים', העלון הנפלא של קהילת 'דרך החיים' החשובה, שיצא לאור בחודש אלול בשנה שעברה, מובאת שיחתו של הגאון הגדול רבי דב צבי קרלנשטין שליט"א, שה' ישלח לו רפואה שלמה במהרה, המצטט את דברי המבי"ט בספרו 'בית אלוקים', והמבי"ט כותב כך: "נתבאר ענין התשובה כי היא החרטה ועזיבת החטא, נאמר כי אינם כשאר המצות שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר. ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת החטא בלי חרטה, וכמו שמצינו באחאב שנכנע מלפני ה' במה שקרע בגדיו וצם ושכב בשק, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב כל חטאיו, ועם כל זה הועיל לו, כדכתיב (מלכים א' כ"א) יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וגו'".

 הרי לנו, כותב הגרד"צ קרלנשטין שליט"א, שנכון הוא שמצות תשובה מקיימים רק בחרטה על העבר ובקבלה לעתיד, אך כדי לקרוע גזר דין מספיקה חרטה בלבד!

 

 

 

 

 

סגולה בעליית "מפטיר יונה"

 

ה"אלף המגן" כותב שהמנהג הוא להדר ולקנות את עליית "מפטיר יונה" יותר מעליית ה"מפטיר" של תפילת שחרית, כיוון שבהפטרת ספר יונה נמצא שהרשעים עשו מעשים רעים ובכל זאת הצליחו וזכו לשוב בתשובה. בספרות חב"ד מובא שעלייה ל"מפטיר יונה" היא סגולה לעשירות, וכך מובא שם בשם האדמו"ר הריי"ץ מחב"ד זצ"ל, וכך מקובל אצל יוצאי צפון אפריקה במסורת וקבלה מאבותיהם, (כמובא בספר 'כי בא מועד'). מרן הגר"ח קנייבסקי נשאל על מעלת העלייה למפטיר והפטרת ספר יונה והשיב שהיא סגולה למי שאין לו בנים, להיפקד בבנים.

 

 

 

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 16273777

אתר השבת


מאמרים אחרונים