קישורים נוספים
דבר החסידות – יום הכיפורים
- פרטים
- קטגוריה: יום כיפור
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:50
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 426
ב"ה
דבר החסידות – יום הכיפורים
שני השלבים בתשובה
אחד מזקני החסידים סיפר:
פעם בימי הבריחות שלי מהשלטונות ברוסיה, לנתי בביתה של משפחה אחת.
באמצע הלילה קרה אז אסון מחריד: בעלת הבית, שישנה יחד עם תינוקה, קמה באמצע הלילה ולחרדתה נוכחה שלתינוק אין רוח חיים ר"ל. התברר שככל הנראה היא חנקה אותו ללא כוונה בעת שנתה.
על משכבי שמעתי כיצד בעלת הבית הולכת אנה ואנה, כשהיא ממלמלת ללא הרף "מה עשיתי? מה עשיתי?"
כך נמשך הדבר כמה שעות, ולאחר מכן התחילה למלמל שוב ושוב: "מה עושים עכשיו? מה עושים עכשיו?"
באותו לילה קשה, הומחשו לי שני השלבים בתשובה: חרטה על העבר – "מה עשיתי?" וקבלה טובה על להבא – "מה עושים עכשיו?"
(אוצר פתגמי חב"ד, הרא"א הכהן פרידמן, ח"א עמ' 88)
~~~
להבין סיפור תמוה במסכת יומא
במסכת יומא (עא, ב) מספרת הגמרא [בתרגום ועיבוד קל ע"פ פירש"י]:
"מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש (אחרי עבודת יום הכיפורים), והלכו כל העם אחריו. כיון שראו את שמעיה ואבטליון הניחו אותו והתחילו ללכת אחריהם.
לבסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מהכהן הגדול.
- אמר להם "יבואו בני העמים לשלום" (בלשון גנאי. כי הם היו גרים, מבני בניו של סנחריב).
- ענו לו: "יבואו בני העמים לשלום, שעושים מעשי אהרן (רודפי שלום) ואל יבוא בן אהרן לשלום, שאינו עושה מעשי אהרן" (שהוניתנו אונאת דברים, ואמר מר . . אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך).
ולכאורה תמוה:
א) כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש, אחרי שנתקבלה תפלתו ופעל כפרה לכל ישראל – בוודאי היה במדרגה גבוהה (שהרי כה"ג שלא היה כשר היו צריכים להוציא אותו מן הקודש וכו' – ראה יומא פ"ה מ"א במפרשים), ואיך ייתכן שהקפיד על הפגיעה בכבודו, על כך שהעם הניח אותו והלך ללוות אחרים*?
ב) במיוחד קשה הדבר, שהרי שמעיה ואבטליון היו הנשיא ואב בית דין (חגיגה פ"ה מ"ב), שהכל חייבים לכבדם, גם הכהן הגדול**, ומה איכפת לו שהלכו ללוותם?
ג) גם צריך להבין תשובתם של שמעיה ואבטליון "ואל יבוא בן אהרן לשלום", כי בוודאי לא התכוונו לקלל ח"ו את הכה"ג, ומה גם שהכה"ג התפלל ופעל עבורם שנה טובה כו', ומה היתה כוונתם?
אלא, מבאר הרבי ע"פ חסידות:
כהן גדול – עניינו תפילה, ובפרט לאחר יוהכ"פ שבו מתפללים חמש תפילות, ולכן לדעתו צריכה להיות עיקר העבודה בתפילה ולא בתורה.
לאידך, שמעיה ואבטליון – עניינם תורה (ראשי הסנהדרין), ולדעתם גדלה מעלת התורה על התפילה***.
לכן, כשראה הכה"ג שהולכים ללוות את שמעיה ואבטליון – היה איכפת לו (לא כבוד עצמו, אלא) כבוד התפילה, שמחשיבים את מעלת התורה יותר ממעלת התפילה!
וההסבר במה שאמר להם "יבואו בני העמים לשלום":
תפילה היא התקשרות להקב"ה ששייכת במיוחד לאבות, כפי שאומרים בהתחלת התפלה "אלקי אברהם וכו'", ומזה מובן שעיקר עניין התפילה שייך לבני אברהם יצחק ויעקב, משא"כ גרים יש מחלוקת אם יכולים לומר "לאבותינו" (ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד).
ואילו לגבי תורה – שווים גרים לבני אברהם יצחק ויעקב, כדאיתא במדרש (פדר"א פמ"א, שמו"ר פכ"ח, ו ועוד) שבמ"ת היו נוכחים כל בנ"י, "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה", כולל גם גרים.
ולכן, אמר הכה"ג לשמעיה ואבטליון: שהסיבה שאצלם יותר חשובה התורה היא בגלל שהם "בני העמים" (גרים), ואילו אצל בני אברהם יצחק ויעקב עיקר המעלה היא בענין התפלה. ולא ראוי להם לעזוב את כבוד התפילה ולרוץ לכבוד התורה.
ועל כך ענו שמעיה ואבטליון "יבואו בני העמים לשלום, שעושים מעשי אהרן ואל יבוא בן אהרן לשלום, שאינו עושה מעשי אהרן":
שבכך התכוונו להדגיש שגם אהרן הכהן, שהיה "שושבינא דמטרוניתא" (זח"א רסו, ב), כלומר שעניינו לקרב ולהעלות את בני ישראל למעלה – עניין התפילה – הרי זה היה חדור אצלו בעניין השלום, שהוא עניין התורה, ש"כל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז), וניתנה לעשות שלום בעולם.
וזוהי הכוונה "ולא ייתי בר אהרן לשלם" (לא ח"ו לקללו, כי אם) 'תמונת המצב' שלו, שלמרות גודל מעלת התפילה, שעל ידה הוא מעלה את כל בנ"י וכו', הנה כל זמן שעבודתו היא רק בקו התפילה, ללא התכללות התורה שעניינה שלום [והעדר התכללות זו גרם גם להעדר השלום כפשוטו, עד כדי כך שהעליב אותם באמרו "ייתון בני עממין"] אז חסר אצלו ענין השלום ("לא ייתי . . לשלם").
ומסיימים בטוב: "שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעי' נז, יט), "לרחוק שנעשה קרוב", דהיינו בעל תשובה (ראה ברכות לד, ב), שזהו עניין השלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
וזוכים לסיום הפסוק "אמר ה' ורפאתיו", עד לשלמות השלום "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ" (ישעי' ט, ו) – היינו שהשלום יהיה בבחינת בלי גבול, ע"י משיח צדקנו יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
שבת שלום!
חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: התוועדות ש"פ שמיני, ער"ח אייר ה'תשכ"ח אות כה-כט (תו"מ חנ"ב עמ' 353 ואילך) בקשר לפרקי אבות פ"א. שמעתי מפי הרמ"מ לאופר בהתוועדות יום ההילולא ג' תמוז ה'תש"פ, פעיה"ק צפת ת"ו, שאף עיבד שיחה זו בהרחבה גדולה עם ריבוי מקורות כו' ואי"ה יראה אור בקרוב.
______________
*) ומה גם שמצד מעלת יוהכ"פ, שבו אין שליטה לשטן כו' (יומא כ, רע"א. וש"נ), הנה אפילו איש פשוט עומד בדרגא נעלית במשך כל היום, ובפרט בסיומו, בזמן תפילת נעילה, וברור הדבר שנתכפרו לו כל העניינים, וכפי שמצינו שאפילו בבא בן בוטא ש"היה מתנדב אשם תלוי בכל יום" (דאיכא למיחש בספק שמא חטא כו'), לא היה מביאו "אחר יום כפורים יום אחד" (דליכא למיחש, דהא כיפר יום הכפורים) – כריתות כה, א (ובפרש"י).
**) ולהעיר מהפלוגתא בין הבבלי לירושלמי (תענית בסופה) בעניין בנות ירושלים שהיו יוצאות בכלי לבן שאולין, אם בת כה"ג שואלת מבת מלך או מבת סגן, ומזה מובן גם בנוגע לכה"ג ונשיא (מלך), כבודו של מי גדול יותר [וראה עוד צדדים בעניין מלך וכה"ג מי גדול ממי – הוריות יג, א. ספרי זוטא פינחס כז, כא. רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה].
***) ע"ד פלוגתת האמוראים שבת י, א בנוגע לחשיבות של תורה ותפילה.