מאמרים

עבור הילדים

פרטים
קטגוריה: סיפורים לשבת
פורסם בשני, 13 יולי 2020 19:11
נכתב על ידי Super User
כניסות: 537

עבור הילדים - סיפורם של עופר ואתי - מתוך עיתון "בנשוב הרוח" - ערכים

אתי נולדה ברמת גן, למשפחה בורגנית ממוצעת. למדה בבית ספר ממלכתי ובתיכון טוב, ובצבא שירתה בחיל מודיעין. לאחר השחרור, בחרה במקצוע הסיעוד, כדי לעסוק בנתינה ובעזרה לזולת, ולמדה בבית הספר לאחיות בבית החולים אסף הרופא, ובשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. את יעודה ראתה בכך שתוכל להקל על סבל החולים, לעודד ולתמוך בהם.

עם סיום לימודיה, החלה בעבודתה בבית החולים תל השומר, במחלקת טיפול נמרץ ילדים. שם פגשה לראשונה בחייה אוכליוסיה חרדית. תוך כדי המפגש בילדים ובבני משפחותיהם, התרשמה אתי משלושה דברים:

הראשון, עולם האמונה והערכים, עולם של תפילה ותהילים, עולם של חוסן פנימי מעורר השתאות. ילדים סובלים, שכל תנועה דורשת מהם מאמץ וכרוכה בכאב, מיטיבים את הכיפה על ראשם, מקפידים על ציצית, יאנם מחסירים ברכה, שופכים את נפשם בתיפלה.

שנית, הידע הנרחב, אהבת הלימוד. חברים מבקרים ומספרים מה למדו בתלמוד התורה. ילדים מתייסרים ומשננים את תלמודם. האבות והאחים מגיעים תמיד עם ספריהם ומעיינים בהם בכל עת מצוא.

והדבר השלישי שהרשים את אתי היה האיחוד המשפחתי. הליכוד, הנימוסים וכיבוד ההורים. אתי היתה אז רווקה, אבל החליטה שכשתינשא, זה החינוך אותו היא רוצה להעניק לילדיה.

בגיל 29, כששירתה כאחות במחלקה הפנימית של תל השומר, אושפז שם בחור בן 35 מבת ים במצב קשה. משפחתו לא משה ממיטתו: תמיד היו שם האב, האם, או עופר, האח הצעיר. הוא היה מגיע ביום, ובלילה היה עסוק, וניגן בתזמורת מבוקשת. הנגינה היתה ציר חייו. בגיל שמונה החל לנגן בחלילית, ועבר לסקסופון, השתלם בקונסרבטוריום וניגן בתזמורת הנוער של חיל האוויר. בתקופת מלחמת שלום הגליל הופיעו עופר ולהקתו בצוותות של ארבעה נגנים וארבעה זמרים, וכששוחרר מהצבא, הוזמן לנגן בשורת בתי מלון נודעים בתל אביב, ירושלים ובים המלח. וכך כאשר חלה אחיו, בילה עופר את הימים על יד מיטתו, ובלילה ניגן ושימח במלונות.

כך פגשה אותו אתי, וגם כאשר למרבה הצער הלך אחיו לעולמו, הקשר ביניהם לא נותק, וכעבור חצי שנה נישאו. שניהם עבדו והצליחו בעבודתם, שניהם לא חסרו דבר, והנה נולדה להם הבת הבכורה.

או אז זכרה אתי את ההבטחה שהטיחה לעצמה, לחנך את ילדיה על שורשים יהודיים. אבל לפני שתחנך את ילדיה, עליה להתחנן בעצמה. מהיכן תתחיל? הרי אינה יודעת מאומה. היתה לה שכנה מסורתית, ולכן התייעצה עימה אתי. "יש מי שעוסק בזה", אמרה השכנה, ומסרה לה את מספר הטלפון של ארגון "ערכים".

טילפנה אתי לערכים, הציגה את עצמה, וקיבלה אשת קשר, אישה קשובה וסבלנית, שופעת ידע אבל אינה מטביעה בו. צעד אחר צעד כיוונה והדריכה. עיזבי כרגע את בעלך לנפשו. אל תדרשי ממנו דבר. תתקדמי את בקצב שלך.

לימדה אותה להדליק נרות שבת, צעדים ראשונים בכשרות ובהליכות טהרה. צעד אחר צעד. עופר שמח שיש לאתי חברה לשוחח עימה, אבל הוריה העמידוהו על המשמר: "עופר, פקח עיניים. רוקמים לך מהפך בחיים". עופר לא האמין. זה טפטוף קל, לא רציני. גחמה שתחלוף כלעומת שבאה.

ויום אחד באה אתי ואמרה: "זהו, עופר, יוצאים לחופשה."

מה חופשה. איזו חופשה.

"יש סמינר בסוכות לארבעה ימים. אנחנו נוסעים לשם".

טוב. אין בעיה, אבל שתדע: ביום ינפשו יחד, בלילה יש לו הופעות. אתי הסכימה.

נסעו לסמינר והשתתפו בהרצאות. ההרצאות מצאו חן בעיני עופר, כל עוד אין זה מחייב: יש אלקים, ויש משמעות ליהדותו. מה טוב ומה נעים.  בליל שמחת תורה הופיע במלון, ובבוקר הגיע להקפות. "הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך", שיר יפה לשבץ במופע, קיצבי ומעורר. תמיד יזיכיר לו את האווירה המרוממת בסמינר.

חזרו הביתה. אתי קיבלה על עצמה שמירת שבת מלאה. זה לא היה קשה, כי באותה תקופה כבר לא עבדה במשמרות כאחות, אלא בהדרכת אחיות. אבל מבחינתו של עופר, הדבר כלל לא בא בחשבון. רק זמן קצר קודם לכן ייסד עופר להקה קבועה, שהוצפה בהזמנות לקיבוצים ולמושבים, למלונות ולמועדונים. לוח ההופעות היה צפוף ודחוס: בלילות שבת עד אור הבוקר, בשבתות אחר הצהריים ובמוצאי שבת.

אתי לא לחצי. עיקר מעייניה היו בהתקדמותה האישית ובמציאת חינוך מתאים לילדה, שבינתיים התווספה אליה אחות מתוקה. היא סרקה וסקרה גן אחר גן ברמות שונות. המבנים הרשימו, גם הפעילויות והמשחקים, העזרים והאביזרים, אבל העיקר חסר לה: הרוח, הרוחניות.

עד שהגיעה לגן האחרון שהיתה חושבת עליו: המבנה ישן, דוחה, החצר דוחה שבעתיים, אבל הגננת אוצר. איזה חום, כמה נתינה, איזו השקעה. מצבור של חכמה. זה המקום. כך ידעה.

כאן חונכה הבת הבכורה, ואחותה, וזו שנולדה אחריהן. מובן, שהמשיכו את לימודיהן בבית ספר תורני.

עכשיו היה על עופר להחליט על דרכו. אי אפשר לגדל ילדים בסתירה, ללכת לבית הכנסת לקבלת שבת, לשיר "שלום עליכם מלאכי השרת", לקדש, לשמוע מפי הילדות על פרשת השבוע, וללכת להופעה. ומצד שני, החברים לחצו. אם תעזוב, כך אמרו, אתה מפרק את הלהקה. זה מייסר לעזוב להקה שהקמת, להקמה מצליחה ומבוקשת. המשפחה המורחבת לחצה: אם תעזוב, במה תפרנס את המשפחה?

אתי מצידה עודדה: פרנסה מן השמים, לא מפסידים משמירת השבת. אני עובדת ומרוויחה, וגם לך תהיה פרנסה.

ועופר, בין הפטיש לסדן.

מי שהיטה לבסוף את הכף היה הבן שנולד במזל טוב. האם מחנכת את הבנות, אבל את הבן מחנך האב. הוא ילמד בחינוך תורני, בזה לא היה ספק, ועופר יידרש לבחון אותו על ידיעותיו בתורה, במשנה, בתלמוד, בכל הדברים ששמעו בסמינרים. ומה הוא יודע מכל אלו?

מה שקומם אותו היתה ההצעה ששמע מפי החברים: מה יש, קח עובורו אברך. הוא התקומם: מה, הוא יתום? אין לו אבא?! לא בא בחשבון!

ועופר חתך: הוא פרש מהלהקה, והפרנסה ברוך ה' לא פסקה: מלונות מהשורה הראשונה מאמצים אותו כ?"נגן הבית" ומזמינים אותו לנגן בחתונות ובמוןפעים. בלילה הוא מופיע, וביום הוא לומד כשעתיים בכולל אברכים, לימודים ברמתו ובקצב שלו, בעיקר כדי להיות מעל לרמתו של בנו. זה התחיל בחומש, המשיך במשנה ואחר כך בגמרא.

הפרנסה - ברוך ה'. נחת = מעל ומעבר. גם המשפחה המורחבת קיבלה והשלימה.

עופר מבקש להבהיר: תדגיש שזה לא קל. עוד צורבת לי ההתנתקות מהלהקה. אין מה להשוות את אווירת הצוות, את המקצב הלוהט, להופעת היחיד, כשהליווי בקצב התקליטור, קפוא ומקפיא. זה לא זה. אבל מצד שני, יש בזה ברכה. בעל כרחך אתה משנה כיוון, מסיט דגש.

בעולם שלפני, היו ההופעות מרכז החיים. השאר היה ברקע: המשפחה, הילדים. כעת, ההופעה התגמדה לכדי פרנסה גרידא. את המרכז תפסו המשפחה וחינוך הילדים. במקום יום של מרתון הופעות, הפכה השבת ליום מנוחה וקדושה, ליום ליכוד המשפחה. הילדים הרוויחו אבא, אתי הרוויחה בעל, ועופר הרוויח את שניהם!