מאמרים

דבר החסידות – פרשת נשא

ב"ה

דבר החסידות – פרשת נשא

 

בלי כפייה דתית

בקשר לנאמר בפרשתנו (ז, א) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן..." מסופר במדרש (תנחומא פקודי), שכאשר גמרו בני ישראל להכין את המשכן לא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאל משה את הקב"ה 'איך אפשר הקמתו על ידי אדם'? ענה לו הקב"ה 'עסוק אתה בידך, נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו'. לכן נאמר ביום כלות משה להקים את המשכן.

אבל צריך להבין: במצרים נמצאים עד היום פירמידות, שלפי ההיסטוריונים נבנו ע"י בני ישראל בהיותם במצרים, וסמך לזה מוצאים בפסוק (שמות א, יא("ויבן ערי מסכנות לפרעה" אומר רש"י 'חזקות ובצורות לאוצר'. כיצד באמת הצליחו בני ישראל לבנות פירמידות עם כאלה אבנים ענקיות? התשובה נמצאת על גבי הפירמידות עצמם; מצויירים עליהם עבדים הקשורים בחבלים ומושכים יחדיו את האבנים.

ואם כן, מתעוררת שאלה פשוטה: הרי אבני הפירמידות שוקלים פי-כמה מקרשי המשכן, ומדוע אותם יהודים שהקימו את כל הפירמידות במצרים לא יכלו להקים באותה שיטה גם את המשכן? ולשם מה הוצרכו לנס שיהיה נזקף וקם מאליו*?

מסביר הרבי: בודאי שיש אפשרות לבני אדם לשאת משאות כבדים מאוד, אבל זהו בתנאים של עבודת פרך! – פרעה העבידם בפרך ובכפיה. אבל הקב"ה כשצוה לבנות את המשכן הדגיש "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" ובודאי שלא יבנוהו בפרך ובכפייה!

כך גם אנחנו, אל לנו להרגיש שהתורה והמצוות הם כפייה ופרך ח"ו, להיפך! התורה היא זכות ומתנה מהקב"ה ואנו משתדלים לקיימה מתוך שמחה ועונג.

שבת שלום!

 

מבוסס על: התוועדות ש"פ נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ה (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2279 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "מעיין חי" ח"ד עמ' 30 ואילך.

 

*) במקום אחר (לקו"ש חי"א, פקודי ג, ע'  181ואילך) מבאר הרבי, שודאי יש אפשרות לבני אדם כקבוצה להקים את המשכן (וכפי שמצינו שבני אדם הצליחו לבנות אפילו 'עיר ומגדל וראשו בשמים' – נח יא, ד), אלא הדיוק הוא שלא יכל אדם להקימו – כלומר אדם יחידי! ובציווי מלאכת המשכן נאמר "והקמות את המשכן – בלשון יחיד – כמשפטו אשר הראת (רק למשה) בהר".